"בעולם הערבי מבינים שהדרך לוושינגטון עוברת בירושלים"

האם ישראל בדרך לפריצת דרך מדינית היסטורית ביחסים עם סודן? לאחר הפגישה בין בנימין נתניהו למנהיג סודן עבד אל-פתאח בורהאן שנערכה במהלך ביקורו של ראש הממשלה באוגנדה השבוע, ד"ר מרדכי קידר סבור שמסתמנת מגמה חיובית ביחס העולם הערבי לישראל.

"זה בהחלט קשור ליכולת של נתניהו להגיע לנשיא טראמפ כפי שהיא נתפסת בעולם הערבי", אומר קידר בשיחה עם 'מידה' ומסביר: "יותר ויותר מנהיגים ערביים מבינים שכשנתניהו מצלצל אז טראמפ באמת מרים את הטלפון, בניגוד למשל למקרה שבו אבו מאזן מצלצל. בשבוע האחרון ובעקבות פרסום 'תכנית המאה', היה דיון נרחב בתקשורת הערבית על כך שהתכנית למעשה תפורה על פי מידותיו של נתניהו, ולכן זו הוכחה לכך שהוא "מפעיל" את טראמפ. אז לנתניהו יש באמת כזו השפעה על הנשיא האמריקני, ברור שקשר עם ישראל יכול להיות מעין כרטיס כניסה לבית הלבן".

איך הבנה ערבית כזו משפיעה על המצב הגיאופוליטי במזרח התיכון?

"יש התחלה של מהפך מהמצב ששרר בימי הנשיא אובמה. כאשר אובמה החליט לחזק את איראן ולהשקיע ביחסים איתה כולל החתימה על הסכם הגרעין ב-2015, אנשים הבינו שאם רוצים להגיע לאובמה צריך להיות חברים של איראן. היום המצב מתהפך: אם אתה רוצה להיות חבר של טראמפ אתה צריך להיות גם חבר של נתניהו. כולם רוצים לעלות על הרכבת יחד עם ישראל וזה משאיר את הפלסטינים לבד על הרציף".

מהו מקומה של סודן בעולם הערבי?

"זאת מדינה שעברה לא מעט מהפכים. בשנות השבעים והשמונים שלט בה ג'עפר נומיירי, שאפשר למשל לישראל לחלץ מסודן אלפי יהודים אתיופים. מטוסים ישראלים נחתו בסודן במנחתים מאולתרים ושליחי המוסד פעלו בשטח בהסכמה בשתיקה של השלטונות. סודן אמנם חברה בליגה הערבית אבל הרבה פעמים פועלת נגד הקו הערבי המוביל, ובמשך כל השנים היה מתחת לפני השטח איזשהו קשר עם ישראל".

בשנים האחרונות שמענו על סודן בעיקר בהקשרים של טרור והשפעה איראנית

"מדובר במדינה שסבלה מבעיות משילות קשות. השלטון המרכזי היה חלש ולא הצליח להשתלט על קבוצות שבטיות או ארגונים מורדים, כמו שקרה בדרפור או עם ההתפלגות של דרום סודן. זה כר פורה מאוד לכל מי שרוצה להקים תשתית טרור או בסיס אימונים. בשנים האחרונות מתרחש סוג של שינוי והתחזקות של החברה האזרחית, כמו שראינו בהפגנות שגרמו לשליט הקודם עומר אל-בשיר להתפטר. גם לנשיא החדש אל-בורהאן יש בעיות לגיטימציה ולכן הוא מחפש להתקרב לארה"ב, כשהדרך לשם עוברת מבחינתו גם בירושלים".

אתה רואה מדינות נוספות עושות צעד לקראת נורמליזציה עם ישראל?

"כמו שאמרתי, לישראל יש כיום קשרים ברמה כזו או אחרת עם רוב מדינות ערב. זה יכול להיות ברמה של סיוע צבאי לסעודיה או סיוע רפואי למורדים בסוריה, ועד להסכם ייצוא גז למצרים. ישראל ניצלה היטב את החללים בעולם הערבי ומנסה לענות על צרכים קיימים כדי לקדם אינטרסים אזוריים ומדיניים של כל הצדדים. לאחרונה שמענו דיווחים שמרוקו מחפשת להתקרב לארה"ב ומבקשת סיוע בסוגיית סהרה המערבית, שגם שם איראן בחשה והסתכסכה עם המרוקנים. יכול להיות שזה הכיוון הבא שנראה בו פריצת דרך".

סילוק המכשול הפלסטיני

החוקר פנחס ענברי מהמרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה רואה היבט נוסף בהתחממות אפשרית של היחסים עם סודן, הקשורה גם לסכסוך הישראלי-פלסטיני. "כולם חושבים שהמטרה של תוכנית טראמפ היא לפתור את הבעיה הפלסטינית, אבל המשמעות העיקרית שלה היא סילוק המכשול הפלסטיני מדרכה של הנורמליזציה בין ישראל לעולם הערבי", הוא אומר בשיחה עם 'מידה'. לדבריו, "הפלסטינים עושים כרגע בעיות ולא מוכנים לשתף פעולה עם התסריט הזה, אז האמריקנים פשוט אומרים להם שאפשר גם בלעדיהם. העולם הערבי אמנם למראית עין הביע תמיכה חלקית ומאולצת בפלסטינים בפגישת שרי החוץ האחרונה, אבל מיד אחר כך ראינו שמנהיג סודן נפגש עם ראש ממשלת ישראל כפתיחה של מהלך לנורמליזציה".

מה המשמעות של זה מבחינה אזורית רחבה יותר?

"ישראל משתייכת כיום לציר המזרח-תיכוני שבו נמצאות גם סעודיה ומצרים, ומולן עומדים האיראנים ושליחיהם. הנוכחות האיראנית בתימן למשל מאיימת על כל המדינות באזור, והסכנה הזו דוחפת אותן לגבש סוג של ברית אזורית סביב ים סוף, בדומה לברית המתגבשת בים התיכון בין ישראל, יוון וקפריסין נגד טורקיה, שבעצמה מנסה להתבסס צבאית עכשיו גם בחוף המזרחי של אפריקה וזה מן הסתם דבר שמצרים וסעודיה לא מעוניינות בו. זאת התכנסות של ברית אזורית נגד אויבים משותפים. תכנית טראמפ נועדה כאמור להקל על הקמת הברית הזו על ידי הסרת הבעיה הפלסטינית מהשולחן באופן שישראל יכולה לחיות איתו".

האם אתה רואה מהפך בקשרים בין איראן לסודן שהיו בעבר קרובים?

"הסעודים היו הראשונים לדחוק את רגלי האיראנים מסודן כי הבינו את הסכנה שיכולה להיפתח משם, ועכשיו אנחנו באים בעקבותיהם. סודן אפילו שלחה כוחות צבא כדי לסייע לסעודיה במלחמה מול החות'ים בתימן. מעבר לזה, יש פה עניין סמלי שדווקא המדינה בה נערכה ב-1967 ועידת חרטום שדחתה כל קשר ומגע עם ישראל, היא זו שרוצה כעת לנרמל את הקשרים איתנו".

איזה חלק בכך היה לשינוי הפנימי בסודן?

"מה שקרה בסודן זה שהקצינים הדיחו את שלטון 'האחים המוסלמים', אבל גם לאחר מכן חוסר היציבות נמשך עם מחאות ומהומות שהובילו אנשי השלטון המודח יחד עם ארגונים שונים. בינתיים הכת הצבאית שתפסה את השלטון מצליחה לעמוד במבחן הזה, והיא מנסה לייצב את המדינה ולהצעיד אותה קדימה".

אתה חוזה התקרבות נוספת בין העולם הערבי לישראל?

"באופן כללי, כל המדינות הסוניות ימשיכו בהידוק הקשרים עם ישראל, בין אם בגלוי ובין אם בחשאי, בזמן שהסוגייה הפלסטינית כבר לא עומדת בדרך. אמנם מבחינת דעת קהל הן לא יינטשו לגמרי את הפלסטינים, אבל כולם מבינים שיש חוסר שביעות רצון מצד הערבים כלפי הפלסטינים. הערבים דאגו לפלסטינים כשאלה נלחמו בישראל, אבל כשהעולם הערבי נלחם על חייו לפלסטינים אכפת רק מעצמם. מרבית הקשרים נעשים כרגע באופן דיסקרטי, אבל אם נפתור את הבעיה הפלסטינית או שתצמח שם הנהגה חדשה, יהיה יותר קל לעשות את זה באופן רשמי".