האיש בעל אלף הפנים: חסן רוחאני ממשיך לשטות במערב

יתכן כי אם דברים היו מתרחשים מעט אחרת באיראן לפני ארבעים שנה, נשיא המדינה הנוכחי חסן רוחאני היה היום בכלל מחבר של ספרי מתח זולים לילדים. כשרונו של רוחאני בכל הקשור לסיפורת בדיונית נראה היטב בדרכים בהן ניסה להמציא את עצמו לאורך העשורים האחרונים. ב-1977, כאשר קולות המהפכה החלו להישמע לראשונה באיראן, הוא היה עדיין סטודנט בשם חסן פריידון, שניסה להשיג תואר בעיצוב טקסטיל באנגליה. כמה חודשים לאחר מכן, הוא שינה את שם משפחתו לזה המוכר כיום ומשמעותו היא "דתי" או "רוחני". פריידון נחשב אז לשם פרסי מדי ולא ראוי לאדם המציג את עצמו כאיש דת אדוק.

לאחר מכן הוא בילה כמה שבועות בשיעורי תיאולוגיה שיעית, ובינתיים גידל זקן והשליך את הבגדים המערביים כדי ליצור לעצמו דמות חדשה. אותה דמות הועצמה עם סיפורים כמו זה הטוען שרוחאני היה הראשון שהעניק לאייתוללה ח'ומייני את התואר אימאם בעת טקס אזכרה לבנו של ח'ומייני שנפטר בעיראק. כמובן, בדיווחים ובתמונות מאותו אירוע אין כל הוכחה לכך שרוחאני נכח בו. בספר הזיכרונות שכתב תיאר רוחאני את פגישתו הראשונה עם ח'ומייני בגלותו בפריז. לטענת רוחאני, האייתוללה העניק לו סכום של 1,500 דולרים כדי שיחזור לאנגליה ויארגן שם הפגנות של סטודנטים נגד שלטון השאה באיראן.

בכאוס ששרר אחרי בריחתו של השאה מהמדינה ב-1979, כל אחד היה יכול לקפוץ על עגלת המהפכה, וחסן רוחאני היה בין הראשונים לעשות זאת. המהפכה המנצחת הייתה חסרה בכוח אדם כדי למלא את עשרות אלפי המשרות שפונו בידי המשטר הקודם, ורוחאני השתחל בקלות רבה אל תוך הפרלמנט, ומשם החל בטיפוס למעלה. הוא זכה לתארי כבוד דתיים והפך לאחד מתומכי המהפכה הגדולים ביותר, כאשר קרא לפירוק הצבא הלאומי והפסקת התשלומים לפנסיונרים ששירתו את השאה. רוחאני הבין מהר מאוד שהמשטר החדש יצטרך להתבסס רבות על שירותי ביטחון, ומיהר לספח את עצמו למשמרות המהפכה כקצין קישור בין הצבא לעולם העסקים.

במהלך תקופת כהונתו הקצרה של האשמי רפסנג'אני כשליט איראן שניסה לצנן את הלהט המהפכני, רוחאני המציא את עצמו מחדש כמתון אשר תומך ברפורמות. כעוזרו של רפסנג'אני, הוא השתתף בשיחות חשאיות עם שליחי הנשיא האמריקני רייגן שהגיעו לטהרן יחד עם סוכן בכיר במוסד הישראלי. בשנות התשעים, רוחאני נחשב בחוגי מדיניות החוץ במערב כ"מישהו שאפשר לעבוד איתו". ובינתיים, בידיעה שאיראנים הולכים שולל אחרי תארים אקדמיים מזויפים, רוחאני ניפח עוד יותר את דמותו כאשר למד לתואר דוקטור במשפט אסלאמי באוניברסיטת גלזגו. בתוך כמה שנים הוא הצליח למתג את עצמו מחדש כד"ר חסן רוחאני, הרפורמיסט המתון בעל ההשכלה המערבית.

אלן ז'ופה והובר ודרין, שני שרי חוץ צרפתים משתי מפלגות יריבות, טענו כי הם רואים ברוחאני כוכב עולה מתוך מקורבי הנשיא רפסנג'אני. הם סברו כי הוא יהיה מבין האנשים שבסופו של דבר יובילו את המהפכה הח'ומיינסטית לעידן חדש של נורמליזציה. מאוחר יותר, עמדה זו נשמעה בנחרצות רבה גם אצל ג'ק סטרו, שר החוץ בממשלתו של טוני בלייר.

מים סוערים

אך תוכניות הקריירה של רוחאני נתקלו במכשול כאשר רפסנג'אני בחר לקדם לתפקיד הנשיא את אחד מעוזריו האחרים, מוחמד ח'אתמי. הסטייה מהמסלול התמשכה כאשר מחמוד אחמדינז'אד ירש את ח'אתמי, וסימל את סוף ההשפעה של רפסנג'אני. במהלך השנים הקשות האלו, חסן רוחאני הצליח להישאר איכשהו במערכת על ידי כך שהציע את שירותיו לכל דורש.

התוכנית הזו הצליחה בסופו של דבר, כאשר בשנת 2009 החל להיווצר קרע בין אחמדינז'אד למנהיג העליון עלי ח'אמנאי לאור מחאות המוניות, והסיעות היריבות בממשל ראו שתיהן את רוחאני כמחליף המתאים. למרות שהחליט שיש להגיע להסכם עם הנשיא אובמה, ח'אמנאי לא רצה שהקרדיט על כך ילך לאחמדינז'אד שבאותה העת כבר היה מסוכסך עימו בפומבי. אך לחסן רוחאני לא הייתה בעיה ללכת לפי חלילו של המנהיג ולחתום בסופו של דבר על הסכם הגרעין שהעניק לאיראן משאבים מחודשים וכבוד בינלאומי.

בכישרון דומה לזה של השחקן ההוליוודי הקלאסי לון צ'ייני שכונה "האיש בעל אלף הפרצופים" בשל יכולתו לשחק שלל דמויות שונות, רוחאני כעת מתכונן לתפקידו החדש כ"מוביל המעבר" ממשטר נוקשה וקיצוני למשטר עולם שלישי טיפוסי, כזה המשלב בין דיכוי מבית להתנהגות טובה בחוץ.

כדי לחזק את תאריו הדתיים הדרושים כדי להתקדם לדרגת אייתוללה, רוחאני ייסד קורס דת משלו הניתן מדי יום רביעי, עם יותר ממאה סטודנטים הזוכים למלגות נדיבות. באחד התסריטים של המעבר, רוחאני ישלב את עמדות הנשיא והמנהיג העליון יחדיו; על פי תסריט אחר, הוא יערוך שינויים בחוקה כדי לבטל את תפקיד המנהיג העליון, מה שיותיר אותו כנשיא וכראש המדינה. על פי המסר אותו מפיץ רוחאני דרך שליחיו כמו שר החוץ מוחמד זריף, אנשי האופוזיציה הפנימית וכוחות יריבים חיצוניים המודאגים לגבי איראן צריכים להתאזר בסבלנות ולעזור ל"מתונים" במדינה לנווט את הספינה האיראנית לעבר מים שקטים יותר.

אז האם חסן רוחאני הוא אכן האדם לכל עת כפי שחסידיו באיראן ובמערב טוענים? האם הוא האדם שיתנגד להרג של יותר מ-1,500 מפגינים תוך שלושה ימים? האם הוא ה"מתון" שטוען שלא ידע כלום על עליית מחירי הנפט והפלת המטוס האוקראיני? האם תוכניתו להזיז את ח'אמנאי מהפסגה תעבוד? אני מטיל ספק גדול בכל השאלות האלה. רוחאני אולי אדם מוכשר בעל אלף פרצופים, אך ארבעים שנותיו על הבמה הציבורית הוכיחו שכל אחד מן הפרצופים האלו התברר לבסוף כלא יותר ממסכה.

אמיר טהרי היה עורך העיתון האיראני ‘קאיהן’ עד שנת 1979, וכיום כותב טור קבוע בעיתון ‘א-שרק אל-אווסט’. הטור התפרסם לראשונה באתר מכון גייטסטון.