קמפיין המנויים של מידה: כששמאלנים מחפשים את 'היד הנעלמה'

שלל התגובות ברשת לקמפיין גיוס המנויים הוכיחו שוב את חוסר היכולת בשמאל להבחין בין כפייה לבין תרומה מרצון, וחוסר הבנה בסיסי בפעולת השוק החופשי

ויקיפדיה

צ'רלס קראוטהמר, הפובליציסט השמרן המבריק שהלך לעולמו בטרם עת לפני כשנתיים, כתב כי "שמרנים חושבים ששמאלנים הם טיפשים; שמאלנים חושבים ששמרנים הם רשעים". התגובות בחלקים מסוימים של השמאל לקמפיין החדש של אתר 'מידה' לגיוס מנויים מלמד שגם אם ההתייחסות הזאת של שמרנים לשמאלנים מוגזמת כמובן, בכל זאת יש לה למרבה הצער בסיס כלשהו במציאות.

ראו למשל מה שכתבה אשת השמאל אסתי סגל על הציוץ של ד"ר גדי טאוב שקרא לעשות מנוי לאתר כי אחרת הוא ייסגר: "אני מבינה שהשוק החופשי לא ממש עובד לאתר "מידה", אז עוברים לתחנונים שתפתחו את הארנק… גדי טאוב מתוק, תן לי לגלות לך א-ב בשוק חופשי: מותג שאין בו צורך לא ישרוד. על לא דבר". הציוץ, אגב, זכה למאות סימוני "אהבתי" מקרב עוקביה המסורים של סגל.

סגל אחר, הכתב אודי סגל, הגיב באופן דומה לקמפיין גיוס התרומות הקודם של 'מידה' כאשר כתב: "יש עוד משהו מדהים בכל הרעיון של קמפיין תרומות ל'מידה'. זה פארדוקס, מגוחך וחצוף: הרי כל הרעיון של עמדתם הכלכלית הוא שאם אין מספיק אנשים שמוכנים לשלם בשביל השירות שהם נותנים, סימן שאין להם זכות קיום". סגל אף הוסיף: "הרעיון הכלכלי הוא כוחות השוק. לא להתחנן לרחמי הציבור".

העיתונאי יהונתן זילבר כתב בחשבון הפייסבוק שלו: "אם 'מידה' בסכנת סגירה, זה מה שהשוק רוצה. אל תתרמו ל'מידה'. לתרום במצב כזה זה פרקטיקלי לתת לסוציאליזם לנצח". חבריו, ביניהם העיתונאי תני גולדשטיין, הגיבו שם באותה רוח.

שמתם לב בוודאי שהמכנה המשותף של כל המגיבים כך הוא היותם עיתונאים (כנראה הרעיון של "קולגיאליות" שעיתונאי שמאל אוהבים לקדם קיים רק לטובת עיתונאי שמאל). אך לא רק עיתונאים מתבטאים כך אלא גם אנשים מהשורה. "אז פתאום לא צריך לכבד את רצון השוק החופשי?" תהה מגיב אחד, ומגיבה אחרת הוסיפה: "שוב פעם מידה מנסים להתכחש ליד הנעלמה? הם כל הזמן בסכנות סגירה ומתחננים לפילנתרופיה שתציל אותם כל שני וחמישי". צייצן אחד כתב: "מידה בעד שוק קפיטליסטי, אם אין הכנסות מסקנה שאין בהם צורך!" ואחר הגיב: "הימין במשך הרבה זמן מטיף לנו לשוק חופשי וליברליות. ועכשיו אתר מידה שככל הנראה לא מצליח להגיע לאנשים, מבקש תרומות. לכו בגישה שלכם- מי שאינו מצליח בזכות עצמו שייסגר".

 

מצער לראות עד כמה העמדות האלה המיוחסות לאתר 'מידה' ולימין הכלכלי בכלל הן סוג של דחליל, המלמד את מידת חוסר ההבנה של המגיבים האלה במהותו של שוק חופשי. "שוק חופשי" איננו שוק שבו אין מקום לתרומות ולהתנדבות, ההפך הוא הנכון: השוק החופשי מבוסס על פעולתם של בני אדם מרצונם החופשי, פעולה הכוללת גם רכישת מוצרים וגם תרומה לקידום אידיאלים או לעזרה לנזקקים. בעלי ההון הגדולים ביותר הם גם הפילנתרופים הגדולים ביותר, ואין זו סתירה לפעולתם הקפיטליסטית אלא ההפך: התוצאה הישירה והמבורכת מצבירת ההון שלהם.

הכתם העיוור של השמאל הקיצוני הוא חוסר היכולת שלו להבחין בין כפייה לבין וולונטריות. מימון מכספי המסים נתפס אצלו כשווה למימון מתרומות שבאות מרצונו הטוב של הציבור, אף על פי שהראשון נלקח בכפייה והשני מרצון. בשל העיוורון הזה, נדמה לו שקריאות להפסיק לממן מכספי מסים מיזם מסוים שוות לקריאות שלא לתרום לו. אבסורדי ומגוחך, אבל למרבה הצער כך הם פני הדברים.

אבל לא הכול עגום בממלכת השמאל. בפרפראזה על האשטג ידוע, #לא_כל_השמאלנים נופלים בפח הזה, וחלקם (אמנם חלק קטן) מגלה גם פתיחות מרשימה. ד"ר אסי סיקורל, רופא ואיש שמאל כלכלי, שיתף את קמפיין "מידה" וכתב: "מדובר באתר מעצבן באמת, ומאתגר מחשבתית כל סוציאליסט דלה שמעטה כמוני.  ולמרות האמור הקול המיוחד של האתר הזה חשוב שימשיך לעצבן". והוסיף: "אני משתף את הקמפיין כי עיתונות עצמאית וממומנת על ידי אזרחים היא האופציה היחידה להתקדם אל מול החינמונים של בעלי ההון".

אחת המגיבות כתבה לו: "סוציאל דמוקרטית דה לה שמטע כמוני שולחת אליהם את היד הנעלמה. שיחפשו אותה", ועל כך הגיב לה אסי: "גם אני". Mic Drop.


מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

13 תגובות למאמר

  1. כל מילה בול.
    אפשר הרבה להאריך בעניין.
    הקפיטליזם – בגלל שהוא יוצר עושר, הוא למעשה מאפשר תרומות למגזר השלישי, והסוציאליזם – הקוטל עושר, הכי פוגע בפילנתרופיה למגזר השלישי.
    אז מי כאן החברתי ?!

    זווית נוספת. כמו כל דבר, גוף פרטי פי אלף יעיל מגוף ממשלתי, כאשר הדאגה לחלשים נמצא באחריות עמותות פרטיות כמו שהכלכלה החופשית גורמת, זה הרבה יותר יעיל משזה עומד על ראש הממשל הציבורי.
    אז מי כאן חברתי ?!

    המהלך של 'מידה' שמבקשים תרומות, הוא סופר קפיטליסטי. כי בשוק התרומות יש תחרות עזה, גם לזה יש את "השוק" שלו.
    זה שיש ציבור גדול של תורמים למידה, סימן דווקא שהם כן פופולארים, ויש "ביקוש" עז ל"סחורה" המשובחת הזו.
    וזה גם ההבדל הענק בין תרומות מרצון למיסים כפויים.
    אני תורם מתי שאני רוצה. כמה שאני רוצה. ולאיזה צורך שאני חושב כחשוב.
    לעומת מיסים שלוקחים לי את הכסף, אבל ממש לא שואלים אותי מה לעשות עם זה, וממנים בו דברים שהם שוליים ומנוגדים לערכי, רק כי העמותה/ארגון ההוא יש לו כח תקשורתי/לוביסטי וכדומה.
    בתוכם ארגונים שהורסים את הכלכלה הורסים את המדינה, וגורמים לעוד הוצאות "למדינה" כלומר אלי ועל כולכם, אבל יש להם חופש פעולה כלכלי כי אני – כלומר המדינה, תמשיך הרי לממן אותם.
    הזוי.

  2. השמאל פשוט חסר תוכן, מלבד לתקוף את הימין, אין לשמאל דבר וחצי דבר, כל האידאולוגיה שלהם קרסה בכל מקום בעולם.

  3. למה אתה קורא לזה תרומה?
    ממה שאני מבין, הם מספקים תכני פרימיום בתשלום למנויים.
    נשמע כמו מוניטיזציה "קפיטליסטית" לכל דבר.
    האם מנוי לאתר הארץ זה "תרומה" להארץ או תשלום בעד מוצר?

    1. לעומת הסוציאליזם שהשקפתו הוא כפיית צרכים פרטיים על הכלל הרי שתרומה מנוגדת לכך במאה שמונים מעלות.
      הסוציאליסטים של היום ברמת הטירוף והעיוורון שלהם שווי ערך לקומניזם שקרס לא מכבר בקול דממה דקה ועל כך אין צורך להאריך,
      ראינו את התוצאות!

    2. כי הקמפיין היה איסוף תרומות בנוסף לכסף מהמנויים-אלו 2 מקורות הכנסה שונים של ״מידה״ מקוראים שמעוניינים לשלם בשביל להמשיך ליהנות משירותי האתר.

  4. אני מוכנה ליתרום למידה איזה מאתיים שלוש רק כיתבו למי לשלוח. הפסבדו ימין דפק אותנו הלאומיים עד העצמות. ראיתי את כוחה המטורף של המדיה כי פעם צרכתי אותה בכמויות אדירות. דבורים עמלניות ששלטו במעט שהיה אז , והביאו את משיחם אהרון ברק לכס השילטון כי האמינו בו.
    כמה אני רוצה לאומי. הו הו איזה מילה כולה געגוע לתנך בו נימצאת הלאומיות שלנו. צריך להקים אותו לתחיה מחדש ואין מי שיעשה את זה . הוא כולו אושר ונחמה גיבוריו הכי הוליוודיים בעולם. עיבריים טהורים ברוח הוליווד האמיתית. לחיות את סיפור משה ודבורה לחיות אותם לראות אותם במנהיגותם המופלאה. זה עיברי והכי הכי. עיברו נא עיברו לזוהר הפלא הזה למען צעירנו למען ילדינו השאירו מורשת קסומה יותר מיכל סיפורי אגדות בעולם וקראתי מלא מלא. לחלום לשאול לבקש לעופף. התנך עפיפוני מפנטז במימדים הכי הוליוודיים בעולם וכולו אמת. יש הוליווד? בוודאי. אני אעוף כמו אליה ודבורה אדאה כמו יחזקאל אטוס אל מעבר לשחקים ולדימיונות . ציפור היא הנשמה כולה פרי ברד. היום יותר מיכל אנחנו זקוקים למילה לאומי כדי להשיב את כבודנו שאבד.

  5. ועל זה כבר אמרו חז"ל: "תני בשם רבי יהושע יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית, שכן אמרה רות לנעמי 'שם האיש אשר עשיתי עמו היום', ולא אמרה אשר עשה עמי אלא 'אשר עשיתי עמו', הרבה פעולות והרבה טובות עשיתי עמו בשביל שהאכילני פרוסה אחת" (מדרש רבה, רות, ה, ט).

    "בעל הבית" (כינוי חז"לי לטייקונים…) לא נותן לעני תרומה ללא תמורה. העני "מוכר" לבעל הבית בפרוטה נכס יקר מפז – את האנושיות שלו, שלאמתו של דבר ראוי היה שייתן בעבורה אדם את כל הונו. זה השוק החופשי בפעולה – האנושיות נסחרת בשוק החופשי במחיר נמוך, כמעט אפסי. כנראה שזה הביקוש שיש לאנושיות בעולמנו.

    הסוציאליסטים מתנגדים לשוק חופשי, ולכן מתנגדים לסחר באנושיות. לדידם, הממשלה היא שאמורה לקבוע את כמות האנושיות בחברה, כשם שהיא אמורה לקבוע את הכמות המיוצרת מכל מוצר ושירות אחר. לכן, על הממשלה למסות את העשירים למען העניים, בעוד "מעמד הביניים" הסוציאליסטי ספון בביתו וחש סיפוק מה"חמלה" שהוא מפגין (עאלק…) ושלפי דמיונו (המוטעה) לא עלתה לו אלא במס שפתיים. אבל שסוציאליסט ישלח יד לכיס ויוציא פרוטה ממשית משלו כדי לקנות אביסעלע מענטשלישקייט (קצת אנושיות)? מה פתאום?

  6. זה לא בסדר לשמוח לאיד, וזה לא יפה מצד אף עיתונאי שעושה זאת, או אף טוקבקיסט.
    אבל – הערה לגבי גיוס תרומות בשוק חופשי – זה תמיד יהיה משחק של "כמה כסף אני משכנע אנשים לשלם לי עבור השירות שאני מספק". בין אם השירות הוא עיתון ימני כלכלי או תחושת סיפוק שבהכרת תודה של ילד שתרמנו לטיפול הרפואי שלו – זה עדיין כמה כסף אנחנו משלמים עבור תמורה כלשהי.
    זה כמובן מביא את כל הבעיות של אותם אינדיבידואלים שלא מצליחים לשווק את הסבל שלהם ברמה שתספיק להשיג תרומות לתקן אותו. האם אתם רוצים לחיות בעולם בו מישהו גווע ברעב בגלל חוסר יכולת למכור את עצמו?
    סוציאליזם טהור לא עובד יותר מאשר קפיטליזם טהור – צריכה להיות רשת ביטחון חברתית למנוע מוות של אנשים, אבל כל דבר מעבר לכך נתון לדיון. מה שאני באופן אישי דוחה זה הרעיון שאדם ימות בגלל שהוא לא מצליח לשכנע אף אחד להציל אותו.

    1. בארה"ב ה"סופר קפיטליסטית" אף אחד לא "גווע ברעב בגלל חוסר יכולת למכור את עצמו" והקיטש הפואטי של הצדקנים החברתיים ("לשווק את הסבל שלהם") לא עובד על אנשים שהתרגלו לחשוב באופן מעמיק ורציונלי על כלכלה וחברה בספקטרום הרחב שלהן.

  7. זה מזכיר לי ימני *אחד* שהטיח בי "הבעייה איתכם השמאלנים זה שאתם עושים כל הזמן הכללות".
    אז בנוסף אנחנו גם טיפשים וגם סוציאליסטים.

    בגדול דווקא הסכמתי עם הביקורת שלך: מה שכתבו על מידה+ היה מופרך, ומה לעשת- אני ליברל.
    אלא מה? מעיון בפוסט ולאחר מכן באתר מידה+ עצמו (אותו לא היכרתי קודם, כמו את כל "השמאלנים" המצוטטים) אני למד שהקרב אינו בעד כלכלה ליברלית, אלא נגד "השמאלנים"; אבל מה כבר מבין עפרון לא מחודד שכמוני? 😉