מחיר האמת: העיתונאי הסיני שדיווח על הקורונה ונעלם

שלושה עיתונאים סינים נעלמו בחודשים האחרונים, וכנראה נעצרו בידי הרשויות לאחר שפרסמו סרטונים ברשתות החברתיות שתיעדו את המציאות במדינה לאור מגפת הקורונה. העיתונאי האחרון שסבל מגורל כזה הוא לי זהאוה. לי נהנה מחיים כמעט מושלמים: לאחר שלמד לתואר באחת האוניברסיטאות המובילות בסין, הוא החל לעבוד כמגיש תוכניות בערוץ הטלוויזיה החשוב ביותר במדינה, CCTV. בגיל 25, לי היה כוכב עולה. אם רק היה נשאר בתוך הגבולות אותם שרטט השלטון ולא היה מעלה דאגות על נושאים שהוגדרו "רגישים", יתכן כי היה ממשיך לחיות חיים טובים ומשגשגים. אך התפרצות וירוס הקורונה שינתה הכל, לפחות עבור לי וצעירים סינים רבים שחשבו כמוהו.

שלא כמו דור הוריהם והורי-הוריהם, לסינים הצעירים כיום אין זיכרונות חיים מן הזוועות שביצעה המפלגה הקומוניסטית מאז 1949. עוני ורעב בקנה מידה אדיר, הקצבות מזון ומיליוני הרוגים – כולם כעת חלק מהיסטוריה שנמחקה ואסור לדבר עליה. הרשויות בסין וידאו כי כל ההיסטוריה הקומוניסטית החל מ-1949 ועד הטבח בכיכר טיאננמן ב-1989 עברה ניקוי יסודי וצומצמה לכדי כמה פסקאות שקריות. הסינים הצעירים של ימינו גדלו עם הבנה מעטה מאוד לגבי מה שקרה, ורק מעטים מהם מודעים לכך שהמדינה המהוללת נבנתה על גבי מיליוני גופות של אזרחים תמימים.

ללא זיכרונות אמיתיים וללא ידע היסטורי, צעירים בסין לא רואים במפלגה הקומוניסטית דבר רע. הם גדלו במדינה שהפכה לכוח עולמי עולה עם סימנים לשגשוג ומודרניות בכל מקום. נראה כי האמנה החברתית שהממשלה הציעה להם – חירות מוגבלת בתמורה ליציבות ושגשוג – עבדה היטב כמעט עבור כל אזרח. אז מה אם הם אינם יכולים לקבל גישה לכמה רשתות חברתיות מערביות כמו פייסבוק וטוויטר? דמוקרטיה מערבית בכל מקרה לא יכולה לעבוד בסין, כך אמרו להם במפלגה הקומוניסטית.

אך התפשטות נגיף הקורונה חשפה את עקב האכילס של האמנה החברתית הזו. כאשר כל אדם נמצא בסכנת הדבקות, כאשר הם שומעים סיפורים על אנשים שנאלצו ללכת ברגל שעות בחיפוש אחר טיפול וסורבו לבסוף, כאשר הם קוראים את אינספור התחינות לעזרה ואת הדיווחים שוברי הלב ברשתות, וכאשר הם רואים את הסרטונים של בתי חולים עמוסים וצוותים רפואיים מותשים – גם הצעירים הסינים מבינים שחזות השגשוג והיציבות קורסת מול עיניהם ממש.

הם רעבים למידע. הם רוצים לדעת איך להגן על עצמם ועל משפחותיהם. בעבר, החיפוש אחר מידע ואחר האמת תמיד היה מגיע למבוי סתום, והיית פשוט מרים ידיים. אך מותו של ד"ר לי וונליאנג, אחד הראשונים שהתריעו על התפרצות הווירוס, העיר רבים מהסינים, במיוחד את הצעירים. גם הם הבינו לבסוף שהיציבות שהבטיחו להם ועבורה הם ויתרו על החירות היא לא יותר משקר עטוף בעטיפה יפה.

זהו דור שגדל בתוך השפע של הרשתות החברתיות, דור שהולך ומושפע מהתרבות המערבית דרך אופנה, מוזיקה, סרטים וסרטונים ביוטיוב. הם מעריכים את חופש הביטוי וכמו צעירים במערב, רוצים לחלוק מיד עם העולם את מה שהם רואים ומרגישים. הם גדלו עם מכשירים אלקטרוניים, ויש להם את הידע הטכנולוגי לעקיפת החסימות שהטילה הממשלה ברשתות. מאז התפרצות הקורונה, חלק מאותם צעירים לקחו לתשומת ליבם את מילותיו האחרונות של ד"ר לי וונליאנג: "בחברה בריאה אסור שיהיה רק קול אחד". והם החליטו לעשות משהו בנידון, לחפש ולחלוק את האמת שלהם.

גברים בשחור

זה מה שלי זהאוה החליט לעשות. הוא התפטר מעבודתו ומצא דרך להגיע לעיר ווהאן הסגורה. בעזרת כמה מקומיים הוא השיג רכב ומקום זמני לישון, ובצירוף מקרים טהור אותה דירה הייתה ממש בסמוך לביתו של עיתונאי צעיר אחר, צ'ן קיושי, שהפיק והפיץ סרטונים שתיעדו את ביקורו בווהאן. כאשר לי הגיע לעיר, צ'ן עצמו כבר נעלם והוגדר כנעדר מאז ה-7 במרץ. גורמים בממשלה אמרו למשפחתו וחבריו כי הוא הושם בבידוד רפואי, אך סירבו למסור היכן ומתי.

אך גם גורלו של צ'ן לא הרתיע את לי מלפרסם סרטונים משלו מביקור באזורים נגועים כמו קמפוס האוניברסיטה ובתי הלוויות. באחד מהסרטונים לי אמר כי "אם צ'ן קיושי אחד נפל, עוד עשרה מיליון כמוהו יקומו ויתפסו את מקומו". ומילותיו התבררו כנכונות. בזכות הדיווחים של לי למדנו כי הרשויות המקומיות לא נקטו באמצעי החיטוי הנדרשים בקהילות הנגועות, ושאזרחים רבים סבלו ממחסור במזון. זהו סוג המידע שהתקשורת הממשלתית בסין לעולם לא תעז לפרסם, אך לי בחר לעשות זאת. בגלל שחשף את האמת, לי הוטרד לעתים קרובות בידי המשטרה וכוחות הביטחון, אך המשיך לדווח את מה שלדעתו היו דיווחים לגיטימיים.

ב-26 בפברואר, כאשר לי היה בדרכו חזרה מהמכון הווירולוגי בווהאן אשר כמה חובבי קונספירציות רואים בו את האחראי ליצירת והפצת הנגיף, הוא פרסם סרטון קצר בעודו נרדף על ידי רכב ביטחון. הצופים יכולים לשמוע כיצד הוא צועק: "הם רודפים אחריי… אני בטוח שהם רוצים לשים אותי בבידוד. בבקשה עזרו לי!". הוא הצליח להגיע לדירה ושם המשיך בשידור החי. הוא נראה מזועזע מהמרדף וידע שמשהו רע מאוד מתקרב אליו. ואז נשמעה דפיקה בדלת. דרך חור ההצצה הוא ראה שני גברים גדולים בחוץ. היו אלה רגעי החופש האחרונים שלו. לפני שפתח את הדלת, הוא נשא נאום נרגש ואמר בין השאר: "מאז שהגעתי לווהאן, כל מה שעשיתי היה בהתאם לחוקי הרפובליקה העממית של סין".

בידיעה שהוא יילקח למעצר ואולי אף להסגר כפוי, בדיוק כמו צ'ן קיושי, לי ציין בשידור החי כי הוא לובש ציוד מגן ומרגיש בריא ברגע המעצר. היה חשוב להדגיש את הנקודה הזו כדי שהממשלה לא תוכל לטעון בהמשך שהוא היה חולה ולכן נשלח לבידוד, או אפילו נפטר מנגיף הקורונה. שאר העולם, ובייחוד משפחתו, היו יודעים שמדובר בשקר.

לי המשיך ואמר כי צעירים סינים רבים כיום "לא יודעים מה קרה בעבר שלנו", והביע תקווה כי עוד צעירים יצטרפו אליו במאבק על האמת. לאחר מילים אלה, הוא פתח את הדלת. שני גברים במסכות ובגדים שחורים נכנסו פנימה. המצלמה כובתה במהירות והשידור הופסק. אף לא שמע יותר ממנו מאז אותו יום.

הכל מזויף

לי הוא העיתונאי השלישי שנעצר בידי הרשויות בסין מאז התפרצות נגיף הקורונה בווהאן. השניים האחרים הם פאנג בין וצ'ן קיושי. הרשויות ממשיכות לדכא באכזריות את מפיצי האמת, אך נראה שמשהו בתוך סין השתנה והמגפה שימשה כמעין קריאת השכמה לעם הסיני. רבים מהם מתחילים להבין שחופש הביטוי הוא דבר הכרחי לחייהם, אפילו להישרדותם.

בשבוע שעבר, כאשר בכירה במפלגה הקומוניסטית ביקרה בקהילה שנמצאת תחת הסגר בווהאן, נאסר על התושבים לצאת מביתם. כמה מהם צעקו מהמרפסות: "הכל מזויף". רק השבוע, הצנזורים בסין מחקו ראיון של רופא מווהאן שדיבר על ניסיונות הטיוח המוקדמים של הממשלה בעיר. על פי אתר BuzzFeed, גולשי האינטרנט בסין מצאו שלל דרכים יצירתיות לשתף את הראיון, כולל "כתיבה שלו מהסוף להתחלה, מילוי הטקסט בשגיאות כתיב ואימוג'ים, שיתוף הראיון כקובץ PDF, ואפילו תרגום של הטקסט לשפות בדיונית כמו קלינגונית".

אם הבכירים בבייג'ינג חושבים שהם יכולים להמשיך ולהשתיק את העם הסיני בעזרת עוד ועוד אמצעי דיכוי ולגרום להם להמשיך הלאה בהכנעה, הם טועים טעות מרה.

המאמר התפרסם לראשונה בכתב העת 'נשיונל רוויו'.