פיקוח על מחירים הוא רעיון גרוע גם בזמן מצב חירום

מול מחירים עולים ומגפה עולמית, התובע הכללי של מדינת קנזס אמר לעיתונאים לפי כשבועיים כי הוא מתכוון לתבוע ספסרים ו"למנוע מחמדנות אופורטוניסטית להתגבר על הצורך הציבורי במוצרי בריאות ושירותים בזמן המשבר". עמיתו במדינת ניו-ג'רזי השמיע הצהרה דומה, ושיגר אזהרה לתאגידים כי "חוקים נגד הפקעת מחירים יאכפו בנוקשות כדי להגן על צרכנים המבקשים להיות בטוחים ולשמור על משפחתם מפני התפשטות המחלה". בשני המקרים, ובמדינות ורשויות מקומיות רבות אחרות ברחבי ארה"ב, המחוקקים והתובעים מבינים באופן שגוי את הדרך בה מחירים נקבעים בשוק תחרותי.

בעוד הצרכנים נתקפים פאניקה בשל התפשטות נגיף הקורונה, חלק מהחברות חוות עלייה פתאומית בביקוש למוצרים כמו מחטא ידיים ומסכות מנתחים. הרגש הצרכני שמניע את העלייה בביקוש לא חייב להיות רציונלי כדי לדרוש מהחברות לשנות את התנהגותן. גם ההיקף שבו צרכנים אוגרים מוצרים בציפייה למחסור לרוב מתברר כמוגזם במבט לאחור, אך בכל מקרה החברות צריכות להגיב לשינוי בתנאי השוק כדי לעמוד בביקוש העולה. אם מספר הקונים המוכנים לשלם את מחיר השוק הנוכחי למוצר מסוים עולה (מכל סיבה שהיא), חברות הפועלות בתנאים של משאבים מצומצמים מקבלות תמריץ להעלות מחירים כדי להקצות ביעילות רבה יותר את ההיצע הקיים לצרכנים המוכנים לשלם.

ומה היא החלופה? אם המחירים היו נשארים כפי שהיו לפני העלייה בביקוש, הרי שהיה נגרם מחסור. במקום שמשאבים שבצמצום יוקצו על פי רצון הצרכן לשלם (מה שמכריח את הצרכנים לכלכל צעדיהם ומוביל לבסוף לירידת מחירים על ידי תמרוץ החברות להגדיל את ההיצע), הקצאת המשאבים האלו תקבע על די גורמים אקראיים כמו הקירבה הפיזית של הצרכן לחנות. העלאת מחירים היא התגובה הטבעית של חברות הפועלות בתנאים של משאבים מצומצמים לעלייה פתאומית ובלתי-צפויה בביקוש.

ההשלכות הלא-מכוונות של פיקוח על מחירים אושרו הן בספרות המחקרית והן במספר רב של מקרים וסיפורים. קחו למשל את המחקר שפרסמו שלושה חוקרים ב-'Journal of Competition Law and Economics' אשר בדק את היתרונות של חוקי פיקוח מחירים לאחר אסונות ההוריקנים של 'קתרינה' ו'ריטה'. בתקופת הזמן המיידית שלאחר האסון, מחוקקים פדרליים התלבטו האם ליישם פיקוח על מחירי הדלק ומשאבים אחרים, ולבסוף החליטו שלא לעשות את הצעד הזה. החוקרים בדקו את הנתונים ההיסטוריים של העלאת מחירי דלק ומצאו כי "עליות במחיר נגרמו מהתהליך הרגיל של היצע וביקוש ולא בשל מניפולציה במחיר". לאחר שסקרו את גוף המחקר בנושא פיקוח על מחירי דלק, החוקרים מצאו כי "לא הצרכנים ולא הכלכלה מרוויחים מפיקוח על מחירים, מכיוון שהחיסכון הכספי לכאורה של הצרכנים עובר לעלויות של המתנה או לצורות אחרות של הקצבות שאינן קשורות לשוק העולות על החיסכון". הניתוח הכלכלי בחקר מעלה כי "הנזק לכלכה עשוי לעלות בסכום שבין 1.5 ל-2.9 מיליארד דולר במהלך חודשיים של פיקוח על מחירים", במקרה בו הממשלה הייתה מחליטה לעשות זאת.

כפי שמראה המחקר, הטלת פיקוח על מחירי דלק (או במקרה שלנו על מחטאי ידיים ומסכות) משתיקה למעשה את אותות השוק המאפשרים להקצות משאבים למקום בו הם דרושים יותר מכל. כפי שכותב הכלכלן מייקל גיברסון: "אם אתה מציב תקרה לעליות מחירים במהלך מצב חירום, אתה למעשה מניא חיסכון של מוצרים נצרכים בדיוק בזמן שבו הביקוש להם נמצא בשיא. במקביל, פיקוח מחירים מניא גם מאמצים לספק את הביקוש שהיו יכולים לסייע בהבאת מוצרים נדרשים לאיזור הפגוע". ללא התמריצים של איפוק צרכני המובנים במערכת המחירים ומאלצים צרכנים להתנהל בחסכון מול עליות מחירים, פיקוח מחירים מלאכותי מאפשר להם לצבור מצרכים ולמכור אותם במחירים מופרזים באמת בשווקים משניים.

ההנחה המוטמעת בתוך חוקים נגד "הפקעת מחירים" לפיה חברות יכולות להעלות את מחירי המוצרים שלהן בתוך חלל ריק שאינו מושפע מתחרות או זמינות המשאבים, לרוב אינה קשורה לסביבה האמיתית בה פועלת החברה. בשוק בו קונים ומוכרים רבים (כמו שוק מחטאי הידיים), חברה אחת אינה יכולה להעלות מחירים לפי גחמה כאילו לא קיימות כלל חברות מתחרות. אם חנות אחת תמכור למשל מחטא ידיים במחיר של 8.5 דולרים בזמן שהחנות השכנה תמכור אותו בשלושה דולרים בלבד, הראשונה תאבד את כל לקוחותיה ותפגע במוניטין של עצמה. ולכן כאשר חברה מעלה מחירים במסגרת שוק תחרותי, לרוב היא עושה זאת כתגובה לכוחות שהם הרבה מעבר ל"חמדנות" של חנות כזו או אחרת.

בתגובה להצעתו של הכלכלן ריצ'רד טאלר שהממשלה צריכה לאסור על הפקעת מחירים, פרופ' דון בורדו הסביר בדיוק את הנקודה הזו:

טאלר טען כי חברות המעלות מחירים במהלך מצב חירום מכעיסות את הצרכנים, וכתוצאה מכך מפחיתות את האפשרות שאותם צרכנים יקנו מהן בעתיד. זהו טיעון נכון ללא ספק, אך ודאי אין מי שמודע יותר לחסרון של "הפקעת מחירים" ומעוניין יותר למנוע אותו מאשר הסוחרים עצמם. לכן, אם אנו בכל זאת רואים עלייה משמעותית במחירים לאחר אסון טבע, אנחנו צריכים לשאול מדוע סוחרים שהעלו מחירים מסכנים במודע את המוניטין שלהם בקרב צרכנים. התשובה הברורה היא שאסון הטבע גרם לשיבוש כה קיצוני באספקת המוצר עד שלסוחר משתלם להעלות את המחיר אפילו אם בעשותו כך הוא מסכן את שמו הטוב"

הכרה בעובדה הזו היא הכרה בכך שחברות נתונות לחסדי זמינות המשאבים והתחרות – מציאות עקשנית הקיימת ללא קשר לשאלה האם אנחנו בעיצומה של מגפה עולמית הגורמת לפאניקה המונית. האם הייתי מעדיף שלא כך היה? בוודאי. אך כפי שתומאס סואל מזכיר לנו, "המציאות היא אינה דבר הנתון לבחירה".

הטור פורסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.