שקרים מסוכנים: ארגון הבריאות העולמי נכנע לסינים ומעל בתפקידו

לאחר שתקף את ארגון הבריאות העולמי בתדרוך לעיתונות שערך בשבוע שעבר, הנשיא טראמפ מיד ספג ביקורת על כך שהוא מחפש שעיר לעזאזל. פיטר בייקר מה'ניו-יורק טיימס' צייץ וכתב כי "טראמפ מצא נבל חדש לתלות בו את מגפת הקורונה", וב'גרדיאן' תיארו את הנשיא כמי ש"מנסה ללא הרף להסיט את האשמה".

אין ספק לגבי נטייתו של טראמפ להסיט אשמה בכל הזדמנות אפשרות (וגם בלעדיה). נראה שהנשיא לעולם לא יקבל אחריות על מחדל הבדיקות בראשית משבר הקורונה או יודה בכך שטעה כאשר ניסה להמעיט מסכנת הנגיף. אך אין בכל אלה כדי להפחית מעוצמת הביקורת שלו כלפי סין (אם כי גם היא משתנה) וכלפי ארגון הבריאות העולמי, שני הגופים הנמצאים בליבו של האסון הבינלאומי הזה וחייבים לתת דין וחשבון בעניין.

אלמלא ניסיון ההונאה הסיני והדאגה הגדולה של ארגון הבריאות העולמי לשמה הטוב של בייג'ינג, התפרצות המגפה הייתה כנראה מוגבלת בהרבה, ובוודאי שהיה ניתן לשאר מדינות העולם זמן תגובה רב יותר. סין ביצעה חטאים בלתי-נסלחים כאשר לא סיפרה את האמת לגבי ההתפרצות הראשונית, ואף הענישה רופאים והעלימה עיתונאים שניסו לעשות זאת. ארגון הבריאות העולמי מצידו ביצע גם כמה מחדלים והפגין פחדנות וחוסר עצמאות דווקא ברגע הקריטי בו העולם היה זקוק לאומץ. למעשה, בכירים בסין ובארגון הבריאות עבדו ביחד כדי לחשוף את שאר העולם לנגיף, בעודם מנסים ליצור רושם כי מדובר במחלה לא מסוכנת במיוחד.

סין פעלה בדיוק כפי שהיינו מצפים ממנה. מדינות שמפעילות מחנות חינוך מחדש עבור אזרחיהן אינן ידועות בדרך כלל בשל ממשל תקין ושקיפות. אך ארגון הבריאות העולמי היה אמור להיות שונה. הארגון מעיד על עצמו כי ערכיו "משקפים את עקרונות זכויות האדם, אוניברסליות ושוויון". על פי חוקת הארגון, "בריאות כל אזרחי העולם היא חיונית להשגת שלום וביטחון והיא תלויה בשיתוף הפעולה המלא של יחידים ומדינות". למרות כל המילים היפות, בפועל ארגון הבריאות העולמי התנהל בשיא התפרצות המגפה הגלובלית כחלק ממכונת התעמולה הסינית.

ב-14 בינואר, ארגון הבריאות העולמי פרסם ציוץ בו נכתב כי "חקירות ראשוניות" שערכו הרשויות בסין לא מצאו ראיות לכך שהנגיף עשוי להיות מועבר במגע בין אנשים. כמה ימים לאחר מכן דיווח הארגון על "הדבקה מוגבלת" בין אנשים, וניסה להציג זאת כלא יותר ממאפיין טיפוסי של מחלות נשימה. ב-22 בינואר דחו בכירי הארגון קריאות להכריז על ההתפרצות בסין כמצב חירום בינלאומי, בזמן בו היו כבר מקרים מאושרים של הדבקה בטייוואן, אוסטרליה, יפן, תאילנד ודרום קוריאה. גם לאחר שהוכרז לבסוף מצב חירום, הגדרת הקורונה כמגפה של ממש התעכבה עד ה-12 במרץ.

Preliminary investigations conducted by the Chinese authorities have found no clear evidence of human-to-human transmission of the novel #coronavirus (2019-nCoV) identified in #Wuhan, #China🇨🇳. pic.twitter.com/Fnl5P877VG

— World Health Organization (WHO) (@WHO) January 14, 2020

אחד הצעדים הבעייתיים ביותר שעשתה סין היה לבודד לחלוטין את מחוז חוביי משאר המדינה, בעוד הטיסות ממנו לרחבי העולם נמשכו ללא הפרעה. האם ארגון הבריאות העולמי היה מודאג מכך? למעשה, הוא תמך לחלוטין. כפי שדיווחה סוכנות הידיעות 'רויטרס' ב-3 בפברואר, יו"ר ארגון הבריאות העולמי אמר כי "הפסקת טיסות נרחבת אינה נדרשת כדי להביס את הנגיף הסיני". ואם כל זה לא הספיק, בשלהי חודש ינואר טדרוס אדהנום העומד בראש הארגון עוד שיבח את הרשויות בסין כ"דוגמה לשקיפות רבה". למרות הקונצנזוס הגובר לגבי העובדה שסין שיקרה לגבי מספר החולים והמתים, בארגון הבריאות העולמי טרם השמיעו מילה אחת של ביקורת על פעולותיה.

לעומת זאת, בארגון דווקא גילו נחישות רבה בהדרה של טייוואן מכל הדו"חות הרשמיים, בדיוק כפי שציוו הסינים. מבחינה בריאותית, זה בדיוק ההפך מהדבר הנכון לעשות. טייוואן הוכיחה את עצמה כמי שמסוגלת להשתלט בהצלחה יחסית על התפרצות הנגיף, וניתן לייחס חלק גדול מכך לעובדה שהיא פשוט לא האמינה לשום דבר שאמרו הסינים או אנשי ארגון הבריאות. בעולם טוב יותר, טדרוס היה נדרש להתפטר באופן מיידי מתפקידו, וארה"ב הייתה מתנה בכך את המשך המימון הנדיב שהיא מעניקה לארגון הבריאות העולמי.

הנשיא טראמפ זוכה לביקורת רבה על תפקודו במשבר, וחלקה הגדול מוצדקת, אך אין זה אומר שאפילו הוא לא פוגע לפעמים במטרה. סין וארגון הבריאות העולמי פעלו ברשלנות פלילית בכל מה שקשור לטיפול ודיווח על התפרצות הקורונה, והם ראויים לכל גינוי שמטיח בהם הנשיא, או כל אחד אחר.

הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.