התפרצות הקורונה יחד עם קריסה כלכלית עולמית ומלחמת מחירים בין סעודיה לרוסיה, הביאו את מחיר הנפט הגולמי לשיעורו הנמוך מזה שני עשורים
בפעם הראשונה בהיסטוריה, מחיר הנפט הגולמי בארה"ב צנח לתחום השלילי בעוד מגפת הקורונה חיסלה למעשה את הביקוש לאנרגיה. ביום השני השבוע, סוחרים ויצרנים נאלצו לשלם סכום של עד ארבעים דולר רק עבור התענוג להיפרד מחבית אחת של נפט.
עד לפני כחודש, מדד West Texas Intermediate) WTI) עמד על מחיר של יותר משישים דולר לחבית נפט. התפרצות נגיף הקורונה, קריסה כלכלית עולמית ומלחמת מחירים בין סעודיה לרוסיה, הביאו את מחיר הנפט הגולמי לשיעורו הנמוך ביותר מאז המשבר הפיננסי באסיה של 1997. המחירים הצונחים נתנו את האות למרוץ מטורף של אגירת נפט, בעוד היצרנים מקווים לעבור את הסערה ולמכור את המלאים לאחר המגפה. אך גם לחללי האכסון יש גבול והם הופכים ליקרים יותר ויותר כאשר הקונים נעלמים מהשוק. ביום שני הייתה זו הפעם הראשונה בה מחירי האחסון עלו על מחיר הנפט, וכך במקום לכסות את העלויות הסוחרים שילמו רק כדי להפטר מנפט ולחסוך כסף ומקום.
המהירות של מכירת החיסול משקפת את המועד של החוזים העתידיים של חודש מאי. סוחרים וקרנות סל בשווקי הסחורות לעתים קרובות מנסים לצמצם הפסדים ומוכרים חוזים עתידיים כאשר הם עומדים לפקוע. אחרת הם היו מקבלים משלוחים פיזיים של הנפט שרכשו וזאת כמובן לא הייתה המטרה, מעבר לעובדה שקשה לאחסן אלפי חביות נפט במשרד ניו-יורקי ממוצע או בלופט שיקי במנהטן. יום שני השבוע היה המועד האחרון לצאת מהחוזים של חודש מאי, וכאשר הסוחרים מיהרו להיפטר מהם המחירים קרסו, ויצרו פער של 60 דולר בין חוזי ה-WTI של מאי ויוני. אנליסטים של סחורות קוראים למצב הייחודי הזה "קונטנגו" – מצב בו משלוחי נפט עתידיים עולים יותר מאשר אלה הנוכחיים.
מגפת הקורונה פגעה ביצרני הנפט האמריקנים קשה יותר מאשר במקומות אחרים, מכיוון שאספקת הנפט המקומית נעשית כולה ביבשה. שלא בדומה לנפט גולמי מסוג 'ברנט' המופק ממקורות בים הצפוני, WTI נסחר דרך מרכז מיוחד באוקלהומה. בשל העלויות הלוגיסטיות הגבוהות יותר והמכשולים של משלוח בדרך היבשה, WTI נסחר בהנחה ביחס ל'ברנט' שבעצמו ירד בתשעה אחוזים ביום שני עד למחיר של 25 דולר לחבית.
התנודות בשוק הנפט מדגישות את הקושי הגדול בתמרוץ ממשלתי של הכלכלה במהלך סגר גלובלי. עד לפני מעט יותר משבוע, ארה"ב וארגון אופ"ק המתאם את קצב הפקת הנפט העולמי ואת מחירו הסכימו לקצץ בייצור בכמות של כ-10 מיליון חביות ביום. למרות התיאום הבינלאומי חסר התקדים הזה בו ממשלת ארה"ב התערבה בפעם הראשונה בשוק האנרגיה, הקיצוץ באספקה לא הצליח להעלות את המחירים. כפי שהתברר, אף הגבלה על הפקה לא יכולה לאלץ מטוסים להמריא או להכריח עובדים להגיע למפעל, גם כאשר המגפה הגיעה בתקופה של עלייה גלובלית בייצור בזכות פריחת תעשיית פצלי השמן בארה"ב.
קריסת מחירי הנפט תפגע בעיקר ביצרנים שלהם עלויות ייצור גבוהות, כוול אלו בארה"ב ובמדינות אחרות כמו ונצואלה, ניגריה ואנגולה. מפיקי פצלים מפסידים למעשה כסף בכל פעם שמחיר הנפט הגולמי יורד מתחת ל-50 דולר לחבית, וכאשר יעמדו בפני שפל מתמשך בביקוש יאלצו לסגור את האספקה עד שהמחירים יתייצבו. עבור חברות פצלים אמריקניות הממונפות בשיעור גבוה, רווחים הקרובים לאפס יובילו ככל הנראה לפשיטת רגל. עבור מדינות שרוב כלכלתן מתבססת על נפט כמו ונצואלה, מחירי נפט שליליים מציבים איום קיומי.
אך כאשר הפעילות הכלכלית תשוב ותתאושש, ההפסקה הנוכחית בייצור צפויה לגרום לעלייה גדולה במחיר הנפט: הביקוש יעלה בדיוק כאשר הבארות נסגרו. בטווח הארוך, ארה"ב עשויה להרוויח מירידת המחירים בשל כמה סיבות. ראשית, צרכנים יזכו למחירים נמוכים יותר בתחנת הדלק, ועסקים ישלמו פחות על אנרגיה. אך מעבר לכך, לתעשיית הפצלים ישנו יתרון מובנה בכך שהיא יכולה לסגור חלק מן הבארות ולפתוח אותן מחדש בקלות יחסית.
כאשר השווקים יחזרו לפעילות רגילה, חלק משדות הנפט והגז שנסגרו לחלוטין ידרשו לשנים ארוכות כדי לחבר אותם מחדש לרשת האספקה, בזמן שמפיקי הפצלים יהנו מעמדה טובה לאספקת הביקוש הזה. אך עד שזה יקרה, אנחנו צפויים ככל הנראה לראות איחודים בשוק הנפט כאשר חברות גדולות בעלות מאן בריא ירכשו את יצרני הפצלים שנמצאים במצוקה.
הטור פורסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.
כל ירידה במחירי הנפט הגולמי מבורכת. לא רק שהפרוש המעשי הוא פחות זהום ופחות גזי חממה, אבל מה שיותר חשוב פחות כסף להפצת טרור.
אכן, ציר הקשע היא מפלצת שבעורקיה זורם נפט והחמצן שלה הוא הדולרים שהיא מקבלת בשבילו. עכשיו עדיין יש להם דם, אבל עם מעט מדי חמצן