במקום להמשיך להתאמן ולהשתפר לקראת המערכה הבאה, הצבא נדרש להשקיע מאמץ במשימות שאת רובן היו יכולים לבצע גופים אזרחיים
מזה שנים רבות מדי, צה״ל לא מיישם בשדה הקרב את מה שלמד והפנים במסלול ההכשרה ובאימונים מפרכים. חיילים ומפקדים נדרשים לרדוף אחרי נערים על הגבעות ולטפל בהפרות סדר, ולאחרונה אף לחלק חבילות וחמגשיות ולנהל חיי שגרה של עיר. הם לא אמורים להתעסק במשימות כאלה, וגרוע מכך – לא הוכשרו לכך מעולם.
לסייע לתושבים במצוקה זה חשוב, אבל להכריע את האויב זה קריטי. כשלוחמי קומנדו מאוגדה 98 דופקים על הדלת בביתם של קשישים ומניחים ארגז של כל טוב זה מצטלם נהדר, אבל מה קורה לאותם לוחמים שנתקלים במקרי רווחה קשים או בסירוב, בקללות, או לא עלינו ביריקות ובמכות. לוחמים אמורים לשרת ולא לתת שרות. צה״ל אינו ארגון הצלה, אלא ארגון לוחם בהגנה ובהתקפה נגד טרוריסטים וצבאות המאיימים על קיומנו, לא נגד נגיפים, לא נגד תושבים וגם לא נגד עבריינים. האלוף במיל' ח"כ עוזי דיין אמר השבוע כי "הצבא יכול להשתתף במאמץ ולתרום יחידות לסיוע במקומות שונים, אבל הוא לא מאומן לנהל את כל הצדדים הכלכליים והחברתיים של המשבר". אני בהחלט מסכים איתו.
למרות כל זאת, מישהו אצלנו מתעקש להמשיך ולהתבלבל. חיילים ומפקדים שהתגייסו לשרות בצה״ל כדי להיות לוחמים, להסתער, לאגף ובעיקר לנצח, נדרשים כיום ללא שום הכנה לשמש כעובדים סוציאליים, שוטרים ופסיכולוגים. זאת חובבנות הטומנת בחובה סכנה, והיא עולה ותעלה לנו ביוקר. עם כל הכבוד למאבק במגיפה ולסיוע החשוב שצה"ל מעניק, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיות מנוצחים במלחמה על קיומה וגבולותיה של מדינת ישראל. כאשר הראש עסוק בקורונה ובמשימות משטרתיות, החיזבאללה מצליח להגיע לגדר הגבול והחמאס בעזה ממשיך להתעצם ולאיים.
צה"ל ממשיך במאמץ הפעולה וההיערכות למול התפשטות נגיף הקורונה ופועל בשיתוף עם משרדי הממשלה וארגונים נוספים במטרה לסייע לאוכלוסייה אזרחית, למנוע תחלואה בקרב משרתי צה"ל ולשמר רציפות תפקודית ומבצעית בצה"לhttps://t.co/xGJf0X3U6k pic.twitter.com/6xKo0Qqttq
— צבא ההגנה לישראל (@idfonline) March 21, 2020
גם בטיפול בקורונה, צריכה להיות חלוקה ברורה של "מי עושה מה". אין בעולם ארגון שיודע לעשות הכל, כל הזמן ובאיכות גבוהה, וגם בנושאי ביטחון נדרשת חלוקת סמכויות. המוציאים לפועל של המשרד לביטחון פנים צריכים להיות פיקוד העורף, המשטרה, מג"ב וכל גורמי ההצלה האחרים, כולל ארגוני המתנדבים השונים מכל המגזרים שאמורים להתאמן ולהתכונן לשעת חרום אזרחית. משרד הביטחון חייב להעביר חלק מיכולותיו וסמכויותיו למשרד לביטחון פנים כי רק כך נוכל אנחנו, האזרחים, לקבל מענה לצרכינו ושרות יעיל יותר.
צעד כזה יאפשר להמשיך בתפיסה אסטרטגית נכונה ששמה את כובד המשקל של פעילות צה"ל לניצחון על האויב מחוץ לגבולות המדינה, ויותיר למשרד לביטחון פנים מתן מענה הולם ויעיל לאוכלוסייה האזרחית בתוך גבולות המדינה. במקום לשלוח את צה"ל להשקיע מאמץ במשימות שגורמים אחרים יכולים לעשות, הייתי רוצה לראות אותו מתאמן, משתפר ועושה כל שנדרש כדי לנצח את המערכה הבאה.
תא"ל (מיל') צביקה פוגל היה בעבר ראש מטה פיקוד הדרום.
צביקה פוגל אתה צודק מאוד אבל מרבית המישרדים האחרים מלבד הביטחון עוסקים בעיקר ברגולציה כלומר פיקוח והפרעה לעשיה ולא בעשיה.
צהל הוא צבא העם, וגם הגוף הביצועי הגדול בישראל. התפעול של חיילי הסדיר זול בהרבה מהשימוש בעובדי מדינה אחרים כדוגמת השוטרים. עם כל הכבוד ללוחמי הקומנדו, רוב החיילים כנראה לא ישתתפו באף לחימה בשנים הקרובות, ובמילא מעולם בהיסטוריה הצבאית קומנדו לא הכריע מלחמה. במקום שישבו בקסרקטינים וידבקו בקורונה, לפחות שיעשו משהו מועיל באוויר הפתוח.