בניגוד למקרים בהם גויסו מיטב הכוחות והתירוצים כדי להכשיר מידע גם תוך הפרת זכויות, בפרשת הרפז החמורה הפרקליטות מסרבת להפעיל את החוק שיאפשר זאת
חשיפתה של איילה חסון את הדברים שנאמרו לכאורה בין הרמטכ"ל גבי אשכנזי לבין הפרקליט הצבאי הראשי אביחי מנדלבליט הניעה את הפרקליטות לפרסם תגובה תמוהה למדי. חסון טענה כי במהלך החקירה המשטרתית בפרשת הרפז הוקלט מנדלבליט אומר לאשכנזי: "אני אסגור לך את העניין… אני אדאג שהסגנית שלי תסגור את זה. אני אקבע לה… [אני אדאג] ששוקי למברגר יהיה ויטה את הכף לטובתנו". אשכנזי ענה לו: "המפכ"ל איתנו והוא דואג לנו, והוא הבטיח שהוא דואג לנו".
אך במקום להתייחס למהות הדברים מהם עולה חשד חמור לשיבוש חקירה, בחרו בפרקליטות להתייחס רק לחוקיות ההקלטה. בהודעה שפורסמה מטעם הפרקליטות נמסר בין השאר כי השיחה שאליה התייחסו הפרסומים בערוץ 13 "הייתה אחת ממספר שיחות שעליהן נחקר מנדלבליט בשעתו". על פי תגובת הפרקליטות, "בזמן השמעת השיחה במהלך החקירה "התברר לראשונה כי ההקלטה נעשתה על אף שאשכנזי הורה למזכירתו להפסיק את ההקלטה האוטומטית, הוראה שהפכה את השיחה להאזנת סתר". משכך הורתה הפרקליטה המלווה "שלא לעשות שימוש בהקלטה זו מאותו רגע ואילך, ולשים את ההקלטה והתמליל במעטפה סגורה, בהתאם לחוק האזנת סתר".
הפרקליטות הוסיפה ומסרה כי "בניגוד לפרסומים שונים, כל הנוגעים בדבר סברו בשעתו כי אין אפשרות משפטית לפנות לבית המשפט על מנת לעשות שימוש בשיחה במסגרת החקירה, מאחר שזו אפשרות שקיימת רק לגבי עבירות מסוג פשע חמור. החקירה לא עסקה בעבירות מסוג זה".
מתגובת הפרקליטות עולה אפוא כי יש דברים בגו. מעבר להתייחסות כללית ולא מחייבת לכך שהפרסום של חסון אינו משקף את הדברים כהווייתם, לא הכחישה הפרקליטות שנאמרו אמירות שאולי מעידות על שיבוש חקירה מצד הפצ"ר מנדלבליט. במקום זאת, מרבית התגובה עסקה במעמד החוקי של השימוש בשיחה המדוברת שהוקלטה לכאורה בסתר ואינה קבילה בחקירה. על פניו, תגובת הפרקליטות נכונה ומוצדקת. חוק האזנת הסתר (תשל"ט) קובע כי "האזנה ללא הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה" היא אכן האזנת סתר, וניתן להגן על בחירת גורמי האכיפה שלא לעשות שימוש בהקלטה המדוברת. החקירה לא עסקה בעבירות מסוג פשע חמור ולמיטב הבנתם של "כל הנוגעים בדבר" לא הייתה אפשרות משפטית "לעשות שימוש בשיחה במסגרת החקירה".
אולם בפרקליטות שכחו לציין כי החוק מוסיף שהיועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה והפצ"ר רשאים להקשיב לדברים שנתקבלו בהאזנת סתר לא רק בחקירת פשעים חמורים, אלא גם בחקירה "של כל פשע" כאשר ישנם "טעמים מיוחדים של חומרת הענין". אפשר לומר שחשד לשיבוש חקירה על ידי הפצ"ר עצמו מהווה טעם מיוחד כגון זה. בנוסף, כאשר בוחנים את הדרכים השונות בהן השיגו המשטרה והפרקליטות מידע לצורך חקירה בעבר, מגלים נכונות רבה מצידם להשתמש גם במידע שהושג בניגוד לחוק.
הפרקליטות לא היססה להשתמש בהאזנות סתר במקרים כמו פרשת חיים רמון בה לא רק שהיה שימוש בהאזנות, אלא שאנשי הפרקליטות אף הכחישו את קיומן בזמן המשפט. בסופו של דבר נאלצה פרקליטת מחוז תל אביב דאז, עו"ד רות דוד, להודות שאכן בוצעו האזנות. תגובת הפרקליטות לאחר שנחשפה הסתרת ההקלטות מצוות ההגנה של רמון הייתה מופת של היתממות בה נטען כי ההאזנות בוצעו במסגרת תיק חקירה אחר שעניינו "חשדות להפעלת לחצים ושיבוש חקירה בידי אחרים בקשר עם החקירה נגד רמון".
הסטנדרטים הגמישים של גורמי האכיפה התגלו לא רק ביחס להאזנות סתר, אלא גם במקרים של האזנות "חוקיות" שהפרו זכויות חשודים ופגעו בהליך ההוגן. בשנה האחרונה התגלה כי במהלך חקירות שאול אלוביץ' הקליטה המשטרה שיחה עם בנו שנערכה בחדר היוועצות במתקן המעצר, חדר אשר משמש למפגש בין נחקרים לפרקליטיהם ושאמור להיות חופשי מהאזנות. אולם כדי להשיג מידע מפליל מאלוביץ', התקינו חוקרי המשטרה מכשירי הקלטה בחדר ההיוועצות ושלחו את בנו במטרה לדבר עימו שם (וזאת כדי לשכנע את אביו להחליף את עורך דינו, אשר מנע ממנו לכאורה לחתום על הסכם עד מדינה, תוך פגיעה חמורה בזכות לייצוג ובהליך ההוגן). ההקלטה בחדר ההיוועצות לא נעשתה באופן מקרי אלא מתוך הבנה כי אלוביץ' יודע שהמשטרה לא נוהגת להאזין לדברים הנאמרים שם. החוקרת ששכנעה את אור אלוביץ' לעשות זאת אף הדגישה כי "זה חדר היוועצות של עורכי דין" והוסיפה: "אין עוד הזדמנויות פז כאלה".
יו"ר לשכת עורכי הדין אבי חימי מתח אז ביקורת קשה על הפגיעה בזכויות של אלוביץ' ואמר כי "אי אפשר להישאר אדישים לניצול תחושת המוגנות של אדם בחדר שיוחד למפגש עורכי דין. זו פגיעה חמורה בהגנתו וניצול ציני ובלתי ראוי של אמונו כי זכויותיו נשמרות". אמנם, זו אינה האזנת סתר, אבל ברי כי כאשר גורמי האכיפה נחושים לחקור, הם נוטים לעקם את המצב המשפטי לצורכיהם.
פרשת אפי נוה הייתה המחשה נוספת עד כמה רחוק מוכנה הפרקליטות ללכת על מנת להכשיר מידע לצורך קידום חקירה פלילית. עיתונאית גלי צה"ל הדס שטייף מסרה לפרקליטות מידע שהושג מפריצה למכשיר הטלפון של נוה (שטייף השמיעה גרסאות סותרות באשר לאחריות לפריצה לטלפון). המידע הושג באמצעות עורך דין אחר שלכאורה פרץ לטלפונים ששמרה אשתו של נוה. בכל מקרה, מהווה הפריצה לטלפון פגיעה במזיד בפרטיות, עבירה שדינה מאסר של חמש שנים. אך הפרקליטות לא רק שהסכימה לקבל את המידע, אלא הבטיחה לשטייף "פסקת חסינות" מפני הפללה עצמית. כלומר, הפרקליטות התחייבה שאם עדות העיתונאית תכלול הודאה בעבירות פליליות, זו לא תשמש בהעמדתה לדין על עבירות אלו. הפרקליטות אף העניקה לשטייף "הבטחה לבחון את אי-העמדתה לדין בהמשך". הבטחה דומה יחד עם פסקת חסינות ניתנו גם לשותפים האחרים לפריצה לכאורה לטלפון. מעניין לציין כי נציגי הפרקליטות, ואפילו פרקליט המדינה שי ניצן, לא היססו להציג גרסא אלטרנטיבית לאמת ולומר כי לא התקבלה החלטה בעניין חסינותה של שטייף, תוך שהם שוכחים לציין את פסקת החסינות ואת ההבטחה שניתנה לה.
אם משווים את התנהלות הפרקליטות בפרשה זו לפרשת הרפז, עולים כמה הבדלים מעניינים. בפרשת נוה לא הייתה שום חקירה קיימת לפני שהפרקליטות קיבלה את המידע, ואילו בפרשת הרפז הייתה חקירה פעילה שהמידע בשיחה המוקלטת יכול היה לסייע לקידומה. יתרה מזאת, בפרשת נוה הכשירה הפרקליטות מידע שהושג לכאורה תוך עבירה מכוונת על החוק, ואילו בפרשת הרפז היה זה מידע שהוקלט לכאורה בשוגג.
הגמישות שמגלה הפרקליטות ביחס למידע שהושג באופן לא חוקי, הגיעה לשיא קומי בפרשת הטלפונים של יועצי ראש הממשלה. בחקירתם של יונתן אוריך ועופר גולן בחשד להטרדת עד, חיפשו חוקרי המשטרה שלא כדין בטלפונים הסלולריים של הנחקרים. החוקרים לא קיבלו צו חיפוש, ולמרות שביקשו את הסכמת הנחקרים לחיפוש במכשירים, שכחו לציין בפניהם כי הם רשאים לסרב לחיפוש וכי הסירוב לא ייזקף לחובתם.
חוקרי המשטרה "שכחו" לא רק הלכה מפורשת של בית המשפט באשר למתן "הסכמה מדעת" לביצוע החיפוש (הלכת בן חיים), אלא גם את הנהלים של המשטרה עצמה. נהלי המשטרה מחייבים החתמה של נחקר על טופס ייעודי אשר נועד להבטיח כי הוא מסכים לביצוע החיפוש ומודע לזכויותיו ולאפשרות לסרב "מבלי שתהיה משמעות ראייתית לחובתו בשל הסירוב" (סעיף 39 בהחלטת השופט יוסף אלרון, בערעור שהגישו אוריך וגולן). מהדיון בערכאות עלה כי לא היה מדובר בחיפוש מאולתר בטלפונים שנולד מהתפתחות ספונטנית בחקירת החשודים אלא ב-"תכנית חקירה שכוונה מראש לחדירה למכשיר" מבלי שניתן צו שיפוטי. אם כל זה לא מספיק, דווח כי החוקרת של גולן הגדילה וחיטטה בתכתובות עם יאיר נתניהו, ואילו החוקרת של אוריך הקלידה מידע שמצאה בטלפון שלו לתוך קבוצה בשם "השלמות 4000" באפליקציה מיוחדת של המשטרה.
כאשר נקבע שהחיפוש בטלפונים בוצע שלא כדין ביקשו גורמי האכיפה מבית המשפט צו חיפוש במכשירי הסלולר של החשודים, והעניין הגיע עד לבית המשפט העליון. למרות הפגיעה בפרטיות החשודים ולמרות שפגיעה זו היוותה הפרה בוטה של הדין, התייצבה הפרקליטות לימין החוקרים (שאפילו לא נענשו על פעולתם), וביקשה מבית המשפט צווי חיפוש. מי שייצג את המשטרה גם בערכאות הנמוכות היה לא פחות מראש מחלקת הסייבר בפרקליטות, ד"ר חיים ויסמונסקי. מדובר בצעד חריג שכן בדרך כלל נציגי הפרקליטות אינם מופיעים בדיונים בשלב החקירה.
מפרשת הטלפונים עולה כי הפרקליטות נוהגת להתעקש על השגת מידע רלוונטי לחקירה, גם כאשר חיפוש המידע הראשוני היה לא חוקי ועל אף שלא שלא הייתה כל ראיה לכך שמידע רלוונטי בכלל קיים. להבדיל, בפרשת הרפז היה מידע רלוונטי בהקלטה, וכל מה שהפרקליטות הייתה צריכה לעשות הוא לפנות לבית משפט כדי להכשיר את האזנת הסתר בהתאם לסעיפים המאפשרים זאת בחוק. כנראה שד"ר חיים ויסמונסקי לא היה פנוי בעת ההיא.
מבחינת התנהלות העבר עולה כי כאשר היה רצון לקדם חקירה בנושא מסויים נהגה הפרקליטות לגייס את מיטב הכוחות כדי להכשיר מידע שהתקבל שלא כדין. הפרקליטות לא בחלה גם בשימוש במידע שהושג תוך הפרה בוטה של חוק הפרטיות או תוך פגיעה בזכויות חשודים ובהליך התקין. באותם מקרים, הפרקליטות אף הגדילה והגנה על זכותה לקבל מידע שהושג שלא כדין, והעניקה חסינות לאנשים שעשו זאת תוך עבירה על החוק. ניכר כי ביחס לפרשת הרפז נקטה הפרקליטות בסטנדרטים שונים לגמרי. דווקא במקרה חמור במיוחד כמו חשד לשיבוש חקירה מצד הפצ"ר והרמטכ"ל דאז, בחרה הפרקליטות שלא לנסות להכשיר את המידע הקיים בהקלטה, וזאת למרות שהחוק מאפשר לה לעשות זאת. ככל הנראה, זה לא אותו דבר.
ניסים סופר הוא פובליציסט בעיתון 'הארץ' ובעיתון 'גלובס'
זו אותה פרקליטות שביקשה מביהמ"ש להכשיר עבירה על חוק יסוד על ידי הדס שטייף או שהתגובה התקבלה מ"גורמי חוק ארכי בכירים בקוסמוס גלקסיית המקורבים לרות דוד"?
הארכי רמאים נמצאים במערכת המשפט, ולא רק הם: שופטים, פרקליטים, בוררים וכו'
אליהם מצטרפים כמובן המשטרה והערוצי התקשורת
המומחיות: לרמות, לשקר, להסתיר, למחוק, לכתוב, אקרובטיקה של מילים נבובות ללא סימוכין בחוק.
לכן – צריך וועדת חקירה גדולה ומקיפה לכל מע' המשפט והמשטרה
לכן – צריך לשנות את החוק, לאחריות אישית לעבריין שימצא מסתתר מאחורי מסך עשן שלו, ושל חבריו
לכן – צריך להקים גופי בקרה חיצוניים לגופים האלה, עם יכולות להעמיד לדין
הם חולית חבלה חתרנית, שמקבל גבוי בכמה מעגלים
תקשורת, כסף זר, אנטישמים, ח"כ זדוניים, ומעל הכל בנג"ץ שהוא המגן העליון (מג'לס) לכל דבר עברה
נדמה לי שגם שר המשפטים לשעבר מר משה ניסים אמר שלו היו שומעים את הקלטות בזמן אמת מנדלבליט לא היה ממונה ליועמ"ש
מהלך שנים בידיעת בגיבוי בתי המשפט ובכירי הפרקליטות, החוקרים והתובעים, בראש מערכת האכיפה של מדינת ישראל מכהנים עבריינים שהפכו תפקידם משומרי הסף לפורמי ותופרי תיקים פליליים. שי ניצן שקרן ומשבש חקירות סדרתי אביחי מנדנבליט נוכל משבש חקירות. לבסוף בראש מערכת המשפט יושבים מי המונעים מעם ישראל מידע תוך הנפקת צוי איסור פרסום. אוי לה למדינה שאלו הם בכירי מערכות האכיפה והמשפט. ד"ש מ דר' פורמן ד"ש מפרופסור הייס, ד"ש מרות דוד ד"ש מהילה גרסטל ועוד פרשיות רבות שכאלו.
זה מה שקורה כאשר המושחתים אמונים על שמירת החוק
מענין אם הפסוק צדק צדק תרדוף ידוע ליועמ"ש ! אם כן למה הוא לא מפרסם את הקלטות ממה הוא מפחד ? מהאמת ? סוף האמת לצאת לאור ב"ה עוד יתגלה קלונו !!
מה לא ברור?
התשובה היא כסף… יוקרה… כבוד… בקיצור אינטרסים
כרמטכ"ל אשכנזי באופן חריג העניק למנדלבליט דרגת אלוף. זה שווה הרבה מאוד כסף בשכר ובפנסיה התקציבית. מה שגרם לו להפוך מפצ"ר למשרתו/פרקליטו הפרטי של מר אשכנזי ולפעול במרץ כדי לשבש החקירה המתקיימת בעניינו של אשכנזי.
וגם, מנדלבליט נושא את עיניו לתפקיד השופט בבית המשפט העליון בסיום תפקידו כיועמ"ש. דוגמת מני מזוז, אליקים רובינשטיין, אהרן ברק, זמיר, חיים כהן, וכו'
אם הוא והמערכת המגוננת עליו יאפשרו לפרסם את הקלטות האמת תצא לאור.
יתברר ששי ניצן והמשטרה הסתירו את החומר המרשיע.
יתברר שבראש מערכת אכיפת החוק פועלת קבוצת פקידים מאפיונרים שמנהלים לנו את החיים. שבעצם הם מיישמים את המלצותיה של הגב' דינה זילבר המלצות שמופיעות בספר שלה בשם "ביורוקרטיה כפוליטיקה":
"טענתי היא כי במדינה המנהלית חשיבותו של המנהל הציבורי ראשונה במעלה. לפיכך חשוב שהדרג הפקידותי יכיר בכוחו לעצב מדיניות בנושאים קרדינליים. המגמה החשובה היא העתקת מרכז הכוח השלטוני ויכולת ההכרעה המעשית בשאלות של מדיניות, מהדרג הפוליטי הנבחר לדרג הפקידותי הממונה. תהליכים אלו מתרחשים במסווה של נייטרליות ושל מומחיות אובייקטיבית, תוך עקיפת ההליך הדמוקרטי וסיכונו, מבלי ליתן דין וחשבון לציבור הרחב שגורלו נקבע בדרג הפקידותי.
התחום המשפטי הוא דוגמה לתחום בו שולטת שפה משלו, ההופכת נפוצה ומובנת יותר בחברה הממושפטת שלנו. השיח השורר בו הוא שיח פנימי של מומחיות. מונחים כמו סבירות ומידתיות הם חלק משיח פנימי של גילדה מקצועית. לאדם מן היישוב שאינו בעל השכלה משפטית אין אפשרות אמיתית לפצחו. באופן הזה מתאפשר המשכה של שליטת המומחים המרכזיים באופן קבלת ההחלטות. קבוצות אינטרס אחרות, הנעדרות את הכרת הקודים הנדרשים, אינן יכולות אפילו להתחרות בתנאים שווים על אפשרות עיצוב המדיניות".
פעם מי שחשקה נפשם בהפיכה שלטונית אנטי דמוקרטית נזקקו לכוח צבאי ולנואמים שישכנעו ציבורים לתמוך בהם. אלא שבימינו ההפיכות מתבצעות באופן הרבה יותר מתוחכם וסמוי מן העין על ידי הפקידים המשפטיים…
זיכרו שגם רובספייר היה משפטן
מאמר מצוין, תודה!
אין חדש מערכת אכיפת נחוקים הסריחה מאז 'הליכוד בשלטון, אני שמח שמי שירה התוך הנגמ"ש (מדינת ישראל) בהחלטות של בית המשפט העליון כנגד היהדות והארץ, זה ביבי והארץ עכשיו מקיאה אותו.
בית המישפט הגרוע ביותר בעולם יש
רקבישראלג
מי יתן והלכלה תחזור לימי מפאי האחראית לתושביה ולא כפי שהיא כפיטלסטית חזרזריייית
צ
לאור כל הנאמר והסופר לוין צודק צריך לנקות את האורוות וכולם מתנפלים עליו. שמלאנים רפי שיכל . קשה לכם לחשוב השנאה הבוערת בסוף תשרוף אותכם.
אשכנזי צדק היה צריך לכבות את ההקלטות כי הם ידעו שהם עוברים עבירות חמורות ולא בגלל שהנושא היה סודי או חסוי על מי הם עובדים ומפרשים במילים נבובות ולא משכנעות.
הציבור לא טיפש נגמרו הימים שהציבור קיבל כמוהן מאליו את הפרקליטות.
זה עצוב מאד שכל העולם הדתי נמצא בעימות עם מערכת המשפט – כי "מפיע" לכל אחד מהם באופן זה או אחר.
מבחינת החרדים בית המשפט מהווה המחסום האחרון לאפשר העברת עוד ועוד עמדות ותקציבים להם במסגרת הסכמים קואליציוניים שמעניקים להם כל זאת כתמורה לתמיכה שלהם בכנסת דרך המנדטים שצברו מהסקטור שלהם עם מעט עניין בתכנים שלא נוגעים ישירות לקהילה שלהם או לאג'נדה הסקטוריאלית שלהם. דיל כזה הוא אידיאלי במיוחד לנתניהו.
יצינה לעומת זאת לא רוצה התערבות בית המשפט בעניינים שקשורים ליו"ש.
נתניהו כמובן שמח על ההתקפה הזו על המשפט מסיבותיו הברורות הוא.
ללא חורה ועתה גם דה- לגיטימיזציה של המשפט ברור שיכולה להתחולל פה אנרכיה פוליטית יש שסעים עמוקים ואין מנגנון לווסתם או להכריע ביניהם.
את החרדים זה לא צענין כי הם ממילא מתבדלים מה"פרוייקט הציוני". זה שהציונות הדתית נגררה לכך הוא תוצאה של עיוורון – שהם לוקים בו כבר מזה זמן וגם הוביל עתה לנפילתם הפוליטית.
טרגדיה ישראלית
קודם כל לא ברור למי אתה מפנה את התגובה הזאת, זה לא אתר של דתיים.
שנית, חשבתי שבית המשפט במדינה דמוקרטית אמור להיות "מגן המיעוטים"
לא?
מקום המשפט שם הרשע אמר שלמה המלך. החכם מכל אדם. הפרקליטות מושחתת!! ניצן וחבריו השחירו את המערכת.
השופטת ורדה אלשייך הצליחה לפרק את תשלובת פיקנטי (מי זוכר ?) תשלובת שהוזילה מחירים והיתה בתחרות עם אוסם. בתמורה בעלה הפך לדירקטור באוסם. היא פעלה בעוד מספר מקרים בהם בעלה קיבל "ג'וב" . הפכה לשם דבר בעולם הפירוק וכעת משמשת בוררת בתמורת מאות אלפי ש"ח. אם היא ורות דוד, בייניש עם חוק בייניש (עבור בעלה), השופטת חיות (לפי כתבתו של קלמן ליבסקינד) ועוד "צדיקים/ות" הצליחו להשתלט על מערכת ע-קיפת הצ-חוק. לא נותר לנו, אלא, להסתכל מתוך אימה ופחד איך מכניסים את ראש הממשלה הטוב בתולדות ישראל – לכלא. תראו בבקשה מופתעים. זה מה שנותר לציבור המפוחד שלא יעיז לפעול נגד.
האם יש למישהו ספק שבסוף הכנופיה הזאת תעמוד למשפט העם ?
מה, החבר'ה האלה בפרקליטות לא יודעים מההיסטוריה מה היה הסוף של כל מי שניסה לתחמן את הציבור ?
הסוף ידוע, רק שזו שאלה של זמן וכמה נזק נגרם למדינה מהרקבון (עכשיו זה כבר נמק) שפשה בכל מערכת המשפט הישראלית.
כשיש נמק, אי אפשר לרפא את האיבר הנגוע. צריך לכרות אותו כדי להציל את הגוף. בכל מקרה גם לאחר הכריתה, הגוף נותר נכה.
עם ישראל הולך לקראת נכות קשה מאד. איבר חשוב ביותר של הגוף המדיני נרקב לגמרי.
מדינה לא יכולה להתקיים בלי מערכת משפט, כמו שגוף החי לא יכול להתקיים בלי ריאות או כבד.
המסקנה המתבקשת היא חד-משמעית : מדינת ישראל לא תוכל להמשיך ולהתקיים !!
האנשים שגרמו את הנזק הבלתי הפיך הזה אולי יבואו על עונשם, אבל מה זה כבר משנה. הבית השלישי נחרב…
הפרקליטות בכללותה היא קן צרעות בו מככבים אנשים שעשייתם הפלילית הייתה מחייבת העמדתם לדין . ארגון נטול מעצורים , עורכי דין מושחתים ופרקליטים חסרי עמוד שידרה וערכים בסיסיים . לא מוסר , לא אתיקה מקצועית , לא משפט צדק לכל , חבורה נלוזה בה כל אחד מכסה על ישבן חברו . ניקוי אורוות הוא צו השעה .
אכן. זה לא אותו דבר.
הפרקליטות דורסנית ועריצה ביותר
דמוקרטיה פירושה המילולי שלטון העם. האמצעי לדמוקרטיה ריבון המורכב מנציגים נבחרים ואלו מחוקקים מטעמו לטעמו והעיקר למענו. בדמוקרטיה – שלטון העם מתקיים שלטון החוק המחייב את כולם, בשלטון החוק הכונה היא שעל האזרחים וכך גם על השלטון להכיר בעליונות החוק לקימו ורק לפיו לפעול. במצב של שלטון החוק מערכת החוקים מחייבת את כפיפות כולם אליה, את האזרחים וכמותם גם את הרשויות. לאזרחים מותר הכל להוציא מה שאיננו חוקי לרשויות והממלאים תפקיד בהן ככאלה, מותר להם רק מה שכתוב בחוק. עליונות החוק היא המעניקה לאנשים ביטחון חירות ושאר שירותים. במדינה דמוקרטית חייב להתקיים שויון בפני החוק.
זהו המצב התקין. אלא שבישראל רשויות החוק החליטו שדמוקרטיה פרושה לא שלטון העם אלא רק "שלטון החוק" ובשל הכוח הרב הניתן להן אף הרחיקו לכת והחליטו שהן עצמן החוק! רשויות החוק רואות את עצמן כחוק בהתגלמותו ומזהות את שלטונן עם "שלטון החוק". לכן על פי התפישה הרודנית של רשויות אכיפת החוק ועמן חסידיהם – חלק לא מבוטל בעם, רשויות החוק הן עצמן החוק ולכן => הן "ה" דמוקרטיה" על כן => דמוקרטיה הינה שלטון ללא מיצרים שלהן => מכאן שכל פיקוח עליהן ודרישה מהן לנהוג על פי החוק, הינו => פגיעה בשלטונן המוחלט ומכאן => פגיעה ב"שלטון החוק" על כן גם => פגיעה בדמוקרטיה. רשויות החוק וחסידיהן השוטים מזהירים שאסור "להפריע" לפרקליטות, אסור לפקח עליה כיון שזו "פגיעה אנושה בדמוקרטיה"
שלטון החוק פירושו שגם על הרשויות לנהוג לפי החוק אך החוק איננו מופעל לגביהן. הפרקליטות מעולם לא רשמה כתב אישום נגד חוקרי משטרה אשר זיופים רבים וגלויים לה – מי שיודע אחרת שיקום! במקום זאת הפרקליטות משלימה את רמאויות המשטרה מסתירה את הביכול הראיות שניכר בהן מייד שהן מזוייפות ומציגה את אותן כביכול ראיות שהזיוף בהן אינו גלוי כל כך. בכך הפרקליטות נוטלת חלק במעשים הפליליים ומוסיפה את שלה. הפרקליטות משמיעה חזור והשמע את הביטוי "שלטון החוק" – הכל נעשה בשם "שלטון החוק" ועוד מזהירים אותנו הציבור מפני אנרכיה. לכן קידום "השגים" – כמו הרשעות שוא שהרשויות עצמן הציבו גם אם מנוגדות לחוק, הוא בעינהן קידום שלטון החוק. רשויות החוק ובעלי התפקידים בהן רואים את עצמם כבעלי סמכות כפיה על אזרחים אך לא כמחויבים הם עצמם לנהוג לפי החוק. כל דרך כשרה לכך כולל פריעת חוקים. האנרכיה הינה לא אחרת מאשר רשויות האכיפה ובתוכן לפרקליטות חלק מכובד מאוד. כיון שהפרקליטות איננה משתדלת לשמור על החוק, עבריינות שלטונית נעשית כדבר שבשגרה כשרשויות החוק העברניות מחפות זו על זו, הכל בשם "שלטון החוק".
לרשות הפרקליטות עומדת המשטרה אשר מוסרת לה את כל חומר החקירה. הפרקליטות יכולה להורות למשטרה להשלים חקירה, היא יכולה לחקור לודא בעצמה, להחליט לסגור תיק או להגיש כתב אישום. לאזרח/נאשם לא עומדת לרשותו המשטרה כדי שיורה לה להשלים חקירה או לעין מחדש במסקנותיה. אין לו יכולת לחקור בעצמו והוא חייב להסתמך על מה שפרקליטות מואילה למסור לו. מה עוד שמסקנותיו לא מתקבלות בפרקליטות או בבית המשפט. כל זאת למרות שלכל נאשם חייבת להנתן זכות הגנה ולכן זכות לעין ולהעתיק את חומר החקירה. ————–
לשון החוק לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי:
" 74. עיון בחומר החקירה [67] [תיקון: תשנ"ה, תש"ע(2)]
(א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום, שבידי התובע ולהעתיקו.
(ב) נאשם רשאי לבקש, מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו".
לנאשמים רבים הפרקליטות בניגוד לחוק מסרבת לאפשר לעין ולצלם את חומר החקירה. סנגורים הבאים לקבל את חומר החקירה מנועים לפי כללי האתיקה אותם קבעה לשכת עורי הדין, לצלם לוידאו וכך לתעד את התנהגות הפרקליטים. הפרקליטות מסתירה חומרי חקירה בתירוצי תקלות מסוגים שונים. פרקליטים רבים אינם מוסרים את כל החומר לנאשמים בטענה שהחומר שלא נמסר אינו קשור להרשעתם…כלומר החומר הוא דוקא לטובת הנאשם. זו גישתם במקום להתיחס אל כל החומר כדי להגיע לאמת גם אם הוא מוביל למסקנה שאין אשמה ואין הצדקה לכתב אישום. הם מנסים בכל דרך להשיג הרשעה, ומונעים מנאשמים הגנה לצורך זיכויים.
הפרקליטות זוכה לגיבוי בית המשפט, מחומר זה באים רוב השופטים ואם לא, הם מגיעים מהתביעה המשטרתית שהיא אף גרועה בהרבה מהפרקליטות [שופטים פליליים אחרים מגיעים מעריכת דין אזרחית, אין להם מושג בפלילים והם מסתגלים למקובל – הכל כדי להרשיע]. על כן לא כל השופטים נענים לבקשת הנאשמים לאפשר להשלים את החומר החסר. למרות שהמונח "חומר חקירה" הינו רחב שופטים יוצאי תביעה כמו מרים נאור טוענים כי "חייבת ההגנה להסתפק בהערכת הפרקליטות שאין בכוחם של הפרטים האמורים לסייע לה" וכן "נקודת המוצא היא "שפרקליטים ממלאים את תפקידם בנאמנות בהגינות ובמיומנות מקצועית", על ההגנה לקבל את קביעתם. השאלה היא למי התביעה נאמנה? זה בניגוד לחוק! וכמו גישת הפרקליטות שופטים טענו שאין לכלול כ"חומר החקירה " ראיות ששיכותן לתביעה רחוקה ושולית. זה מנוגד לכל התיחסות רצינית להוכחות לגביהן כל דבר הינו חשוב ואין לדעת מראש איזה חומר יכול להפריך אשמה ולהוכיח חפות ותכופות לכן נפסל. זוהי גישה בלתי אנושית המעצימה רק את מוסדות המדינה על חשבון האנשים, והיא מנוגדת להתימרות השופטים לדמוקרטיות לעצמאות ואוביטיביות שיפוטית שהיא התכונה החשובה ביותר אצל שופט – גישה זו נקראת פשיסטית. כך עצם הזכות לקבל ולעין בחומר החקירה הוגבלה ביותר בדלת צדדית עד לביטול ערך. בשלב מאוחר יותר שפיטה אמנם החליטה על הקלה והרחבה של הפירוש למונח חומר חקירה וקבעה כי גילוי האמת העובדתית הינה ממטרות העל במשפט הפלילי. בית המשפט קבע: "..אל לתביעה להפעיל שיקול-דעת במה ראוי לו לסניגור לעשות שימוש להגנתו ובמה לא, ויש להשאיר לו אפשרות להיזקק לכל חומר רלוונטי אשר עשוי לשמש להגנתו על-פי שיקול דעתו המקצועי". זאת ועוד נקבע כי : "אין חקר לתבונת סניגור מוכשר ואין לנחש כיצד היה יכול לנצל את החומר הנמצא בפניו". אלא שיחד עם זאת מייד "כאיזון" סייגו קביעתם בצורך ביסוד עובדתי ממשי כי חומר מסויים יסייע להגנה."ובלבד שקיים יסוד של ממש להשערה או לתקווה של הנאשם כי החומר אכן ישפיע על בירור האישום נגדו". באם הנאשם אינו מצליח להוכיח זאת, בית המשפט קובע כי החומר אינו להגנתו! השאלה כיצד יכולה ההגנה להוכיח אם לא ראתה את החומר? שהרי רק לאחר שרואים ולומדים את החומר יודעים מה יש בו! —————
בעוד שרשמית או תאורטית לנאשם זכות לעין בחומר החקירה, ולהציגה בבית המשפט, תובעים רבים מביעים התנגדות בטענות שונות ומשונות. כך לחוק האוסר על התביעה להתערב באופן ההגנה, נלקחת מהנאשם הזקוק להוכחות לזיכויו – אכן נאשמים זקוקים להוכחות לחפותם, הזכות להציג זאת בבית המשפט. נאשם חף יודע שהוא חף והוא לעיתים גם יודע שקיימות הוכחות לחפותו, אך התובע יכול בכל תירוץ לסרב ובית המשפט הרואה עין בעין עם התביעה אינו מתערב!
תודות ליחסי הציבור וחסידיהן של הרשויות המדגישות את היותן אחראיות ל"שלטון החוק" אזרחים רבים אינם מודעים לעובדות אלו ואינם יכולים לחזות את התנהלותן והם מתודעים לה כמו אל רעם ביום בהיר. הפרקליטות פעם אחר פעם מוכיחה את חוסר עצמאותה וחוסר מקצועיותה בעשותה בדיוק את מה שמהשטרה מצפה ממנה בחפותה על פשעי המשטרה.
הפרקליטות הפכה למדינה בתוך מדינה
השיחה בלשכת הרמטכ"ל לא הייתה פרטית – ההקלטה מחוייבת מהתקנות והבקשה להפסיקה על מנת לעסוק במזימה לא חוקית היא בפני עצמה עבירה. ההיתממות של הפרקליטות מעידה עד כמה הם שם חושבים שמותר להם לעשות הכל. צריך טיפול שורש בפרקליטות.