למרות ניסיון רה"מ לשעבר להציג את הבריחה החפוזה כהצלחה, השנים שחלפו הוכיחו את השפעותיה הקשות על ביטחון ישראל ועל חוסנו של צה"ל
אפרים קארש הוא פרופ’ אמריטוס ללימודי המזרח התיכון בקינגס קולג‘ בלונדון, פרופ’ למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן, עמית מחקר של פורום המזרח התיכון וראש מרכז בגין-סאדאת ללימודים אסטרטגיים.
אלוף במיל' גרשון הכהן שירת במגוון תפקידי פיקוד ולחימה, בין השאר כמפקד הגיס הצפוני ומפקד המכללות הצבאיות. כיום הוא חוקר בכיר במרכז בגין-סאדאת. המאמר התפרסם לראשונה במסגרת סדרת מבט מבס"א של מרכז בגין-סאדאת.
***
בליל ה-24 במאי 2000, 18 שנים לאחר הכניסה ללבנון שמטרתה המוצהרת הייתה להסיר את איום הטרור המתמשך מעל יישובי הצפון, ישראל פינתה בחיפזון את רצועת הביטחון בדרום לבנון והתפרסה מחדש מצדו האחר של הגבול. ראש הממשלה ברק אישר את המבצע רק יום אחד קודם לכן, כדי להימנע מהפרעות אפשריות מצד חיזבאללה שהטריד במשך שנים את כוחות צה"ל ברצועה.
הפינוי התבצע ללא נפגעים, אך ההשפלה שבבריחה תחת אש והנטישה מאחור של כלי נשק וציוד צבאי (חלקו הופצץ מהאוויר כדי שלא יפול לידי חיזבאללה), כמו גם הנטישה של צד"ל שסייע לפעולת צה"ל וקרס עם הנסיגה, הייתה ברורה. העיתונאי חמי שלו, איש שמאל ידוע ובשום אופן לא כזה שהתנגד לנסיגה, אפילו השווה את "ניחוח ההשפלה שאפף את האוויר" לזה שהיה בעת עזב "המסוק האחרון את גג השגרירות האמריקנית בווייטנאם".
ריסוק ההרתעה
מודע היטב לתמונות המטרידות, אהוד ברק מיהר למסגר את הבריחה מלבנון כהצלחה מזהירה שסיימה באחת "18 שנים של טרגדיה" וניטרלה את איום החיזבאללה על הגליל. "מלחמה בטרור היא כמו מרדף אחרי יתושים", סיפר לכתב העת 'טיים':
אפשר לרדוף אחריהם אחד אחד, אבל זה לא יעיל במיוחד. הגישה הנכונה יותר היא לייבש את הביצה, אז אנחנו מייבשים את הביצה בעזיבת לבנון…מהרגע שנמצא בשטח ישראל, מגינים על עצמנו מתוך גבולותינו, הממשלה הלבנונית והממשלה הסורית הן אלו שאחראיות לוודא שאף אחד לא מעז לפגוע באזרחים או חיילים ישראלים בתוך ישראל. כל הפרה כזו עשויה להיות הכרזת מלחמה, והיא תטופל בהתאם. אני לא ממליץ לאף אחד לנסות אותנו מהרגע שנהיה בתוך ישראל"
הנבואה האופטימית הזו התבררה כדבר הרחוק ביותר מן האמת. במקום לייבש את "ביצת הטרור" של חיזבאללה, הנסיגה רק הרחיבה אותה למימדים עצומים. ארגון הטרור ניצל את פירוק אזור הביטחון הישראלי כדי להפוך את דרום לבנון למעוז צבאי בלתי-עביר, רצוף בביצורים מעל פני הקרקע ומערכת מנהרות תת-קרקעית, אשר מטרתם לגבות מחיר כבד מכל כוח תוקף במקרה של הסלמה, לשמש כקרש קפיצה להתקפות בשטח ישראל ולאחסן את ארסנל הטילים הצומח שהכפיל את עצמו במהרה.
התוצאה של האמור לעיל נראתה במיוחד במלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006, אז כוחות צה"ל בשטח הצליחו בקושי להתקדם מספר קילומטרים מן הגבול במהלך 34 ימי הלחימה – ניגוד מוחלט למלחמת לבנון הראשונה ב-1982 בה הגיע הצבא הישראלי עד לביירות בתוך חמישה ימים. גם מחיר הדמים היה גבוה יחסית: 164 הרוגים, כשבעים אחוזים מכל החללים ברצועת הביטחון ב-15 השנים שקדמו לנסיגה.
אזהרתו של אהוד ברק לפיה כל פעולה נגד ישראל תענה בנחישות לא עשתה רושם רב על חיזבאללה, וארגון הטרור בראשות נסראללה שהצהיר כי ישראל "חלשה יותר מקורי עכביש" שיגר התקפות חוזרות ונשנות על צפון ישראל מדי שנה. אלו החלו ב-7 באוקטובר 2000, ארבעה חודשים בלבד לאחר הנסיגה, עם חטיפתם של שלושת חיילי צה"ל שהיו בסיור על הגבול, והסתיימו ב-12 ביולי 2006 עם חטיפת שני חיילים נוספים והריגה של שלושה אחרים בפשיטה שהובילה למלחמת לבנון השנייה. במהלך אותה מלחמה, חיזבאללה ירה כ-4,000 רקטות וטילים לעבר ישובים ישראלים, הרג 45 אזרחים, גרם להרס ונזק כלכלי אדיר, ולהימלטות אלפים מבתיהם לחלקים דרומיים יותר במדינה.
בעוד אדריכלי המלחמה הישראלים (שספגו ביקורת קשה מוועדת וינוגרד על "מחדל גדול וחמור") ניסו להציג אותה כהצלחה מזהירה שהובילה לתקופת רגיעה ממושכת, העימות ב-2006 לא הרתיע את חיזבאללה מהמשך ההתקפות ומהרחבת כוחו הצבאי בהפרה ברורה של החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם מתום המלחמה. התעצמות זו כללה כאמור את הרחבת מלאי הרקטות עד לכמות של כ-150 אלף, והצבת אלפי לוחמים מנוסים וחמושים היטב בדרום לבנון המהווים איום תמידי על ישראל, הן באופן ישיר והן באמצעות חדירה ממנהרות אשר חלקן נהרסו בידי צה"ל בשנה שעברה.
מקור הרגיעה היחסית לאחר המלחמה הוא פחות בהרתעה של מלחמת לבנון (אם כי נסראללה הודה לאחריה כי היה מוותר על חטיפת החיילים לו היה יודע שתוביל למלחמה כוללת), וקשורה יותר למעורבות ארוכת השנים של חיזבאללה במלחמת האזרחים בסוריה. גם הפטרונים האיראנים של הארגון לא ששו עד כה להשתמש בכל עוצמתו כשליח, כל עוד ישראל לא תקפה באופן ישר את מתקני הגרעין שלהם. אם תוכניתם של ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק לפתוח בהתקפה כזו בשנת 2010 לא הייתה נגדעת באיבה על ידי גורמים במערכת הביטחון ובממשל אובמה, ככל הנראה הייתה נפתחת בעקבותיה מלחמה כוללת מול חיזבאללה בצפון. נכון להיום, הסלמה כזו נראית כמו אפשרות רחוקה יחסית, אך האיום הצבאי מצד חיזבאללה וארסנל הטילים שלו המכסה את רוב שטח ישראל גדל פי כמה מאז מאי 2000.
הצתת מלחמת טרור פלסטינית
עשרים שנים לאחר החלטתו על נסיגה, אהוד ברק ממשיך להגן עליה וטוען כי היא שיפרה את העמדה הביטחונית הישראלית מול הפלסטינים. לדבריו, המשך הנוכחות של צה"ל בלבנון הייתה מגבילה מאוד את היכולת לצאת למבצע 'חומת מגן' בשנת 2002, שחיסל למעשה את מלחמת הטרור הפלסטינית שנפתחה עם פרוץ האינתיפאדה השנייה. גם במקרה הזה, טענתו של ברק לא רק שגויה אלא הפוכה מן האמת: ללא הנסיגה המשפילה מלבנון אותה הוביל, האינתיפאדה השנייה לא הייתה פורצת ככל הנראה, ובוודאי שלא בהיקף מתקפות הטרור חסר התקדים שהביאה עמה.
כמו רבים מאחיהם הערבים, הפלסטינים ראו את הנסיגה מלבנון כתבוסה של צה"ל בידי כוח גרילה קטן ונחוש. חמאס והג'יהאד האסלאמי שיבחו את ההישג של חיזבאללה ככזה שהוכיח את נחיצות המאבק החמוש, ואלפי מפגינים יצאו לרחובות נושאים שלטים עליהם נכתב "היום לבנון, מחר פלסטין". גם חלק מאזרחי ישראל הערבים הצטרפו לרשת הטרור של חיזבאללה בתוך ישראל בשנים שלאחר הנסיגה.
חשוב מכך, הנסיגה המשפילה מלבנון עזרה לשכנע את יאסר ערפאת (שממילא ראה בהסכמי אוסלו רק אמצעי להקמת מדינה פלסטינית במקומה של ישראל) ביתרונות של פרץ אלימות נרחב שעשוי לקדם את מטרתו, מכיוון שלישראל לא היה עוד החוסן הדרוש למאבק ממושך. בראייתו של ערפאת, אם ישראל לא הייתה יכולה לסבול כעשרים חללים מדי שנה במאבק מול חיזבאללה, הרי שבוודאי לא תוכל לעמוד במחיר דמים גבוה הרבה יותר שיגבה ממנה קמפיין "ההתנגדות" הפלסטיני.
בפסגת קמפ-דיוויד שנערכה בחודש יולי 2000 ערפאת הזהיר במפורש את הנציגים הישראלים כי הוא "יכול לדאוג לכך שהתקדים של חיזבאללה יחזור על עצמו בשטחים", והאיום הזה נשמע פעמים נוספות מפי מקורביו בשיחות. סקר שנערך ברש"פ באותה העת מצא כי שני שלישים מן הפלסטינים תומכים בכך שהנהגתם תלך בעקבות הדרך שהראה חיזבאללה.
וכך אכן קרה עם פרוץ 'אינתיפאדת אל-אקצה' בספטמבר 2000 – העימות הקטלני וההרסני ביותר בין ישראל לפלסטינים מאז מלחמת העצמאות, אשר גבה את חייהם של יותר מאלף ישראלים. ובעוד שהטרור ביהודה ושומרון רוסן במידה רבה בראשית שנות האלפיים לאחר מבצע 'חומת מגן' והקמת גדר ההפרדה, רצועת עזה הפכה לישות טרור המציבה סכנה ברורה על מרבית אוכלוסיית ישראל. האיום מעזה הורתע בסדרה של מבצעים, אך כרגע לא נראה שניתן לחסל אותו כליל.
החלשת צה"ל
מרכיב עיקרי של ההצדקות אותן סיפק אהוד ברק לנסיגה מלבנון היו היתרונות הרבים שאמורים היו להיות לצעד עבור צה"ל. "אם אנחנו פועלים כדי לשנות את המציאות בכיוון הנכון, זה מחזק אותנו. זה לא מחליש אותנו", אמר בראיון ל'טיים' לאחר הנסיגה. "לא ראיתי מדינה אחת או צבא אחד שהפך להיות חזק יותר או בטוח בעצמו יותר באמצעות לחימה נגד אנשי גרילה במדינה אחרת".
ישנו כמובן הבדל בין מעצמה השולחת חיילים למלחמה אלפי קילומטרים מן הבית לבין מדינה קטנה המגינה על אזרחיה מפני מתקפות טרור מעבר לגבול, גם אם המשמעות היא העברת הלחימה לשטח התוקף. בעצם הוויתור על מרכיב ההגנה העצמית החיוני הזה, הבריחה מלבנון לא רק הביאה ארגון טרור המחויב להשמדת ישראל למרחק נגיעה מהגבול והפכה את הרחקתו משם לבלתי-אפשרית, אלא גם פגעה באתוס הלחימה של צה"ל וביכולתו המבצעית. הרוח היוזמת והנועזת שאפיינה את צה"ל מאז הקמתו הוחלפה בעמדה מתגוננת, דוגמטית ופסיבית, שרק מגיבה לאירועים במקום לצפות אותם מראש. צה"ל הפך לצבא הכלה במקום צבא שמטרתו היא הבסת האויב.
להגנתו של ברק ניתן לציין כי השינוי הזה שיקף מגמה שהתפשטה בקרב צמרת צה"ל זמן רב בטרם הנסיגה מלבנון. אותה מגמה העמיקה עם פרוץ "תהליך השלום" והסכמי אוסלו, אז השאיפה לניצחון הוחלפה בידי תפיסה לפיה טבעו של הסכסוך משתנה – במקום מלחמות של ממש מול מדינות אויב, הלחימה עברה למאבק בעצימות נמוכה מול ארגוני טרור. אחת התוצאות של תפיסה זו הייתה הפיכת קבלת החלטות צבאיות לבלתי-אפשרית כמעט, מכיוון שאותם ארגונים ייצגו לדברי אהוד ברק "תנועות התנגדות אותנטיות" אותן יש לפייס באופן פוליטי. בכך הועברה האחריות למלחמה בטרור מן הדרג הצבאי לדרג המדיני, כפי שהודגם היטב בכישלון צה"ל לדכא את האינתיפאדה הראשונה (1993-1987) שהסתיימה רק עם חתימת הסכמי אוסלו. גם בכישלון הזה אהוד ברק שיחק תפקיד מרכזי כסגן הרמטכ"ל ובהמשך כרמטכ"ל. אותה גישה קיבלה תמריץ משמעותי עם הנסיגה מלבנון תחת האשליה שהיא תסיר את איום חיזבאללה, ושוחזרה שוב בחודשים הראשונים של האינתיפאדה השנייה אז צה"ל ניסה להכיל את הטרור במקום למחוץ אותו.
גם לאחר תבוסת ברק בבחירות הישירות מול אריאל שרון בפברואר 2001, חלפה יותר משנה של גל טרור חסר תקדים ומאות הרוגים בטרם צה"ל עבר למתקפה ושבר את בסיס הטרור ביהודה ושומרון. אפילו אריאל שרון, שנחשב לאחד המפקדים ההתקפיים והמעוטרים בתקופת שירותו הצבאי, נאלץ כראש ממשלה להסביר את העיכוב בתגובה לפיגועים באמצעות הצהרות חסרות משמעות כמו "איפוק הוא כוח" ו"מה שרואים מכאן לא רואים משם".
עדויות נוספות לסטייה ממסורת היוזמה והתמרון ההתקפי של צה"ל התגלו במהלך מלחמת לבנון השנייה ובמבצע 'צוק איתן' בשנת 2014. בשני המקרים, הנהגת הצבא קיוותה בתחילה שהתקפות אוויריות יובילו לסיום הלחימה, ורק בהמשך שלחה בחוסר רצון ובזהירות רבה כוחות קרקע אל המערכה. על מנת להסוות את חוסר הרצון שלה בעימות קרקעי, צמרת הצבא הכחישה בעקביות את האיום האסטרטגי של הטרור על הביטחון הלאומי, והדגישה שוב ושוב שבהעדר לכאורה של פתרון צבאי פיתרון הבעיה נמצא באמצעים מדיניים.
מכאן נבעו הצהרות כמו זו של הרמטכ"ל משה יעלון לפיה החלשתו הפוליטית של חיזבאללה תוביל לכך שהטילים אשר ברשותו "יחלידו על כני השיגור"; מכאן נולדה גם ההתעלמות העקשנית מפרויקט המנהרות של חמאס וחיזבאללה ומן הסכנות הטמונות בו. אפילו בקיץ 2014, כאשר ישראל הייתה שקועה כבר עמוק בלחימה כוללת מול חמאס, שר הביטחון יעלון יחד עם ראשי הצבא וזרועות הביטחון המשיכו להמעיט מסכנת המנהרות ולא סיפקו לקבינט תכנית סדורה להשמדתן, למרות שחמאס כבר עשה בהן שימוש בעבר כדי לחדור לשטח ישראל ולפגוע בחיילי צה"ל.
הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר משה דיין טבע את האמרה הידועה לפיה הוא מעדיף לרסן סוסים דוהרים מאשר לדרבן שוורים עצלים. הבריחה המשפילה מלבנון במאי 2000 האיצה את תהליך השינוי בצמרת צה"ל לכיוון השוורים, תוך שהיא מעצימה באופן משמעותי את הסכנות לישראל הן מחזית הצפון והן בחזית הפלסטינית. נותר רק לקוות כי ציון יום השנה העשרים לנסיגה ישמש להסקת מסקנות אמיתית וחשבון נפש, ויסמל חזרה לצה"ל מעז ומנצח.
ברצועת הביטחון נפלו מעל 400 חיילים מ 1985 ועד פינוי צה"ל. מספר לא קטן עבור מדינה קטנה.
אדריכלי הכישלון בלבנון הם מנחם בגין, אריק שרון ורפול איתן, שבשם קונספציה מטומטמת של השלטת סדר בלבנון נכנסו לשם בשנת 1982.
עלה לנו ב 1000 הרוגים.
כל הכבוד לאהוד ברק שנקט בצעד לא פופולרי והוציאנו משם.
כפי שעשה ניקסון בויאטנם, או אובמה בעירק.
מצהירים שניצחנו ובורחים.
מדינה דמוקרטית לא יכולה לנצח טרור, רק סוריה או רוסיה או טורקיה.
נכון. אבל במלחמת לבנון השנייה ובאינתיפאדה השנייה נפלו יותר חיילים. הרבה יותר. וגם לא מעט אזרחים.
מה הקשר? הקשר מוסבר היטב במאמר שלמעלה. אם עדיין לא הבנת, תשאל את מנהיגי הפלסטינים ואת נסראללה. הם יסבירו לך הכול, תוך כדי צחוק פרוע. אם תתהה על מה הצחוק, התשובה פשוטה, הוא על חשבוננו.
רק אל תשאל שום דבר את אהוד ברק. הוא לעולם לא יבין. ואפילו אם יבין, לעולם לא יודה בכך. במקום זה, הוא מעדיף להתנחם בחברת ידידותיו הקטנות (מאוד) בארה"ב.
זה בדיוק התפקיד של הצבא, לתת ביטחון. לכן היתה הרצועה והיא אכן נתנה ביטחון. הבריחה של ברק הביאה את לבנון השניה. כמה נהרגו אז? וכמה יהרגו בלבנון השלישית? תספור הכל, לא רק את מה שנוח לך
לפי "היגיון" כזה, צריך להפסיק גם את עבודת המשטרה ומכבי האש, כי גם שם יש נפגעים.
קל להפריח סיסמאות על יפות על מספר נפגעים, סאלאם עולמי וקוסמוס דמוקרטי. קצת קשה יותר להבין שכל שמירה על בטחון הציבו, טומנת בחובה האפשרות לנפגעים – ואף אדם בעל מנת משכל מעל לסמולני, לא חושב שיש להפסיק לשמור על בטחון הציבור, כי יש נפגעים.
היציאה מלבנון הייתה החלטה נבונה שבאה לתקן איוולת שמחולליה לא רוצים עד היום להכיר בה. מדינה מגינה על עצמה מגבולותיה. חזיונות שווא מביאים לתוצאות הרות אסון כמו שחווינו בשנות שהותנו הרעות בלבנון.
זה ש"מדינה מגינה על עצמה מגבולותיה", לא שייך בכלל לצעדים הנדרשים לשם הגנה כזו.
זה כמו לומר – "שוטרים מגנים עלינו מפני פושעים". ברור שזה לא אומר בכלל מה זה אומר "מגנים" ואלה פעולות לגיטימיות ואלה אסורות לשוטרים. סתם סיסמא פומפוזית ללא תוכן אמיתי. קל להפריח סיסמאות ועוד יותר קל, לספר שכל מי שחושב אחרת ממך הוא _____ (אני לא אחזור על הגידופים וההכפשות שלך), כאשר אתה חוץ ממילים פומפוזיות על צדקת דרכך בקוסמוס הגלובלי של שלום טרנסדנטלי, לא מסוגל להביא נימוקים, לכל דעה שלא תהיה. גם לא לשלך.
בושה! במקום להאשים את ממשלת בגין ושרון, מאשימים את מי שחילץ אותנו משם. אפילו מופז, שבזמן אמת התנגד לנסיגה, הודה כי טעה.
באמת בושה! במקום לנמק, אתה מהלל בפולחן אישיות. מה קרה? שוקן לא מאשר לנמק?
איך מייבשים את ביצת הטרור? על ידי כך שמגדילים אותה פי מאה ומאפשרים ליתושים ששורצים בה להפוך לנחשי אנקונדה. שאפו אהוד. אכן הצלחת לבצע צעד קטן לצה"ל וצעד גדול לטמטום. נוכח מדיניות חלוקת פרסי הנובל לשלום בדור האחרון, פלא שגם אתה לא קיבלת פרס. היית יכול לעמוד ללא בעיה באותה שורה עם יאסר ערפאת ועם האנטי-נשיא אובמה. מה שמצחיק הוא שאין ספק שמבחינתך, זה אפילו היה נחשב לכבוד גדול.
הכהן וקארש מציגים עובדות ואז פרשנות תמוהה.
גם אם אכן יש קשר ישיר בין הנסיגה לאינתיפאדה 2, אין להם הסהר לסיבת הקשר בין הנסיגה להתעצמות חיזבאללה או לרתיעההשל צהל במלחמותיו מאז2000. טענה שהבעיה היא בפיקוד,צבאי הססן או מדינאים לא תןקפניים היא לכל היותר שוב הסבר עובדתי ולא פרשני המבאר מדוע הם כך. דוווקא הציאורעות של יגיל לוי המצביע על השתנות הנכונות של החברה הישראלית לשלם בחיי אדם על מהלכים קרביים טקטיים בלי תחושה של אסטרטגיה כוללת מציעה פרשנות סבירה.
לדני זמיר,
המאמר הזה בנוי על שלל מקורות מישראל, ממקורות פלסטיניים ועוד.
המחברים מביאים לא רק את פרשנותם הם לעובדות אלא הם טרחו להביא עבורנו גם את הפרשנות של פוליטיקאים מהשמאל שהיו שם בזמן אמת.
ראה מאמר חובה מאת רן ברץ ב"מקור ראשון" ("מצפון נפתחה האינתיפאדה" -15/05/2020) אליו מפנים אותנו בגוף המאמר:
https://www.makorrishon.co.il/opinion/229249/
במאמר של ברץ תמצא מצד אחד את הפרשנות של יוסי שריד, של השר וההיסטוריון שלמה בן עמי, של שארל אנדרלן…
ומהצד שכנגד גם את הפרשנות של הערבים עצמם: של אנשי פת"ח, של ערפאת שהזהיר במו פיו, של אבו עלא, של אנשי חמאס, ושל נסראללה, שלא היסס להפר את כל ההחלטות של מועצת הביטחון ובתמיכת איראן (במימון ובחימוש) פעל כדי להפוך את דרום לבנון לשטח בלתי עביר לצה"ל כפי שצה"ל נוכח בכך במלחמת לבנון ה-2.
חובה לקרוא את המקורות אליהם מפנה המאמר כדי להבין את הפרשנות
אהוד ברק הציל חיים של עשרות אלפים של חיילי צה"ל. לנצח טרוריסטים זה אומר שאתה לוקח על עצמך עול מוסרי מאוד כבד של מחיר הניצחון. ניצחון על טרוריסטים הוא ניצחון שתמיד יהיה במחיר הרג מסיבי של חפים מפשע. חשוב לזכור שאז לא היה לנו יכולות מודיעין וסייבר כמו היום, לא היה לנו טילים או חימוש חכם שיכול לפגוע נקודתית רק במחבלים. בהיעדר יכולות כאלה, חיילי צה"ל נהפכו להיות מטרות סטטיות שמאוד קל לפגוע בהם.
אתה בודה מספרים, תורת מוסר, וטכנולוגיה צבאית שאינה קיימת.
אבדות צהל היו נשארות סדר גודל של כעשרים לשנה, ואם זה היה מונע פריצתה של מלחמת לבנון השניה והאינתיפאדה השניה-זה בהחלט היה שווה בחיי אדם.
תורת המוסר הקיימת אומרת אבוי לרשע ואבוי לשכנו-אשמת המוות של האזרחים היא על הגרילה אין לצהל שום טכנולוגיה חסכנית בחיי האוייב-במלחמת לבנון השנייה הם בזבזו 400 טילים מונחים מדויקים שהרגו הרבה פחות מארבע מאות מחבלים, ובכל זאת המלחמה הסתיימה רק לאחר פגיעה באזרחים לבנוניים ברובע הדאחיה בבירות.
לאמיתו של דבר כנראה הטקטיקה הרוסית של השמדה מסיבית מהאוויר באמצעות חביות נפץ היא החסכונית ביותר בחיי אדם. חסכון אינו אפשרי בלי הברחת אזרחי האויב.
רק עשרות אלפים? הוא הציל מיליונים!
נ.ב
הדברים נכתבו באירוניה, למקרה שלא הבנת. ולמקרא דבריך, הסיכוי לכך גדול, מפני שכושר הבנה ויכולת ניתוח בהחלט אינן בין תכונותיך הבולטות – שלא לדבר על יכולת לבצע אומדן סביר.
הבל ורעות רוח. ברור ששיטת המוצבים ברצועת הביטחון הייתה מסורבלת, מיושנת ולא יעילה. היא נידונה מראש לכישלון ואכן נכשלה. אבל ניתן היה לטפל בחיזבאללה בדרכים אחרות. שיטה אחת למשל, היא הדרך בה פעלנו אחר כך במבצע חומת מגן בגדה. ויש דרכים אחרות, שכבר נוסו וזכו להצלחה. הקשקוש הנדוש שטוען ש"אי אפשר להביס טרוריסטים", הוא בדיוק זה – קשקוש. על כל מקרה בו ארגון טרור ניצח במהלך ההיסטוריה, ניתן להביא שני מקרים בהם ארגוני טרור וגרילה אחרים הובסו. העובדה שאנשי תקשורת ומומחים מטעם מעלים באוב שוב ושוב את לבנון, וייטנאם וקומץ דוגמאות אחרות, ומתעלמים מכל המקרים ההפוכים, מעידה רק על הבורות, הרדידות והמגמתיות שלהם עצמם.
אולם מצד שני, ניכר בעליל שהפגיעה במה שאתה מכנה "חפים מפשע", כלומר במשפחותיהם האוהבות של רוצחי החיזבאללה, היא שמטרידה אותך יותר מכל. מכאן משתמע כמובן ששום דרך פעולה לא אפשרית בעיניך, פרט לבריחה וכניעה, כפי שעשה אהוד-הנפוליון-דמיקולו-ברק. הרי גם בחומת מגן נהרגו הרבה "חפים מפשע", ולכן גם את המבצע זה אסור היה לנו לבצע, נכון? הלא לשיטתך, אין בעולם עול מוסרי כבד יותר מהאשמה בחיסולם של רוצחים מקצועיים וסייעניהם. על צורת חשיבה מעוותת כזו בדיוק סומכים הבלסטינים, החיזבאללה והאייתוללות מטהרן. ייסורי המצפון המתחסדים שלך הם החצי השני והחיוני, של מטעני הנפץ והטילים שלהם. אתה יכול להתגאות בכך שהם מתמוגגים מנחת בגלל אנשים נפלאים כמוך. שלא לדבר על הבידור הנהדר שאתה מספק להם, כל פעם שאתה כותב על "הקורבנות החפים מפשע."
רותם, למה אתה מתכוון ״לטפל בחיזבאללה בשיטות של חומת מגן״?
לכבוש את לבנון עד הבקעא ולחפש את פעילי החיזבאללה? לא עבד כל-כך עד 85׳.
לפשוט מדי פעם על יעדי החיזבאללה? צה״ל פשט רבות בלבנון בשנות ה-70׳ ו-80׳. התוצאות לא היו מושלמות- היתה הסלמה שבסופה היה צריך מבצע גדול (ליטני ושל״ג).
לחיזבאללה היו -ויש-כמה גדולות:
הבנה מדינית טובה- לא להתגרות בישראל יותר מדי (מה שערפאת, למשל, לא הבין ב-82׳ וגם לא ב-2003).
לחימה טובה ברמת פרט-חוליה-כיתה-מחלקה-פלוגה
מודיעין טוב וכניראה גם ביטחון מידע טוב
בשורה התחתונה, הערבים ניסו להילחם נגדנו בגרילה משנות ה-50׳, וביתר שאת משנות ה-60׳; רק החיזבאללה הצליחו. חלק בגללנו, וחלק כי הם הבינו את עקרונות הגרילה טוב מהפלסטינים.
מה היה צריך לעשות? אולי להגיב כלפי *סוריה* ולא כלפי החיזבאללה עצמו.
בטח הציל חיים של עשרות אלפים. וההתנתקות מעזה תרמה לביטחון ואם הם יעיזו לירות עלינו אחרי שיצאנו משם, אנחנו כבר נראה להם מה זה!!
האיש כישלון מהלך.ידוע שהכינוי שלו זה אהוד ברח..אבל זה לא מונע מערוצי הטלויזיה להזמין אותו ולהתענג על השטויות..והבלע שיוצאים מפיו השקרן.שלא נדבר על חבריו הפדופילים..הכל כשר אם הוא ילכלך על ביבי
כל מי שעוקב אחרי אהוד ברק לאורך מסלול חייו (ראו ספרו של ההיסטוריון הצבאי ד"ר אורי מילשטיין שהעלה אותו ב-news1) מבין שהאיש הצליח "לעבוד" במשך עשרות שנים על מרבית הישראלים ועל רבים בעולם. הוא שכנע את כולם שהוא 'חייל מספר 1', 'מר ביטחון' ו'מצביא מהולל' למרות שנכשל בכל פעולותיו הצבאיות
נראה כי אהוד ברק הוא אדם הלוקה בסוג מסוים מאוד של הפרעת אישיות נרקיסיסטית שתואר לראשונה על ידי אוטו קרנברג בשנת 1984 כ"נרקיסיזם ממאיר".
מי שלוקה בסוג הזה של נרקיסיזם מאופיין ב:
מניפולטיביות, בחיפוש כוח ושליטה בהקשר הבין-אישי, בתחושת חשיבות עצמית קיצונית, בהערכה מוגזמת של כישוריו והישגיו, ובציפייה להכרה בעליונותו מצד הסביבה, למרות היעדר הישגים ההולמים ציפיות אלו. כמו כן באופן האופייני לבעל הפרעה שכזו הוא לוקה בהיעדר חרטה. האיש מתאפיין גם בנצלנות המתבטאת בפגיעה בזכויות אחרים כדי לקדם את מטרותיו האישיות.
הוא חסר יכולת או רצון להזדהות עם רגשותיו של אדם אחר, (כל מי ששירת או עבד תחתיו יודע זאת היטב ומכיר בתופעה) הוא מתקשה לחשוב באופן אמפתי על האנשים בסביבתו, (מדחת יוסוף) ממעיט בערכם, מזלזל בהם ויוצר להם דה-הומניזציה.
כמו כן, מי שלוקה בהפרע אישיות מהסוג הזה רוחש תחושה עזה של קנאה באחרים (נתניהו), וכן, הוא מתאפיין בכך שרמת העוינות שלו עלולה לעלות לאורך זמן. (נתניהו)
התכוונתי שברק פיתח תחושת קנאה עזה בנתניהו ועוינות עמוקה וממאירה כלפי נתניהו
ברק המתנשא ממש מתאים לתואר אהוד ברח…מעניין למה נדבק לו שם התואר המכובד???
ברח מצאלים, ברח מלבנון, ברח מקבר יוסף.
זה מזכיר את עסקאות השבויים. ברגע שהסכר נפרץ בעסקת ג"יברילהרצון לחתוף חיילים רק עלה ובמזרח התיכון רק מסתכלים עלינו כמו אדיוטים שלא יכולים לעמוד בלחץ משפחתי. ואז מכניעה מטורפת אחת המשכנו כל הדרך לכניעות יותר ויותר גדולות שהביאו רק לתיאבון גדול יותר ,שהביאו לקורבנות רבים יותר עד לשיא (העכשוי) של חרפת עסקת שליט הארורה.
כל מי שהיה בשלטון החל משמיר ורבין ועד ביבי אחראי לכישלון הזה.
מי יודע מה יהיה המחיר של החטיפה הבאה? אולי 5000 רוצחים אולי נסיגה לגבולות 67 סתם ככה?
אולי גם וגם?
אנחנו חיים באזור שרק נחישות מאפשרת חיים. כל כניעה מעודדת את הטינופות שחיים סביבנו וגם בתוכנו.
אהוד ברק חשב אחרת צריך לצאת מלבנוןניכנסנו למלחמה 1982 ונישארנו שם עד שנת 2000 היינו מסובכים בלבנון 18 שנים טוב מה שעשה הליכוד ניכנס ללבנון ולא ידע איך לצאת משם עד שבא אהוד ברק .וסיים את הסיוט של לבנון
הוא גרם יותר נזק מתועלת. עיין במאמר, בתגובה הראשונה ובתגובות עליה.
חייב להודות..לא הצלחתי לסיים את הכתבה. כל כך הרגיז אותי. מי שחי אז זוכר היטב. כל יום היה פיגוע. פצועים והרוגים היו בשגרת יומינו. הכי גרוע. לא היה שום תכלית לישיבה שם. כלום ושום דבר. ברק הציל אותנו, משהשטות שהימין הכניס אותנו ולא ידע מתי לעזוב. ברגע שבאשיר גומאייל נרצח היה צריך לעזוב!!
הוא גרם יותר נזק מתועלת. עיין במאמר, בתגובה הראשונה ובתגובות עליה.
תוסיף לכך את הפעילות של "ארבע אימהות" שזכתה לכיסוי מתמיד מצד תיבת התהודה הישראלית התקשורתית שהצליחה מעל ומעבר להחדירה לתודעת הציבור. המסרים שאתה ממחזר כאן.
העיקרון שאומץ עוד מימי בן גוריון כראש הממשלה וכשר הביטחון הוא לגלגל את המלחמה לשטח האויב. וזה מה שנעשה במהלך מלחמת לבנון. כדאי לקרוא אצל ד"ר אורי מילשטיין על התפקוד הכושל של אהוד ברק/אהוד ברח/אהוד טעה/אהוד כשל במהלך מלחמת הלבנון ובכמות הקרבנות ששילמנו עליהם.
תהליך אוסלו נקטע באיבו בעקבות רצח רמטכ"ל ששת הימים, שר הביטחון וראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. כל מי שהגיע לתפקיד ראש הממשלה אחרי רבין לא ביטל את ההסכמים מחד ולא המשיך את התהליך מאידך. לישראל מאוד השתלם ההסכם, כלכלית, מדינית ובטחונית. ברק עשה את המעשה הראוי, הנכון האמיץ והמתבקש והוציא את צה"ל מלבנון והציל אלפי חיילים. יורשיו של ברק לא המשיכו בדרכו ולא גבו מחירים כואבים מהחיזבאללה, למעט אולמרט שניסה אבל היה נתון בצבת החקירות מחד וההסתה מאידך.
הסכמי אוסלו אינן הסכמי סאלאם. הסכמי אוסלו קובעים שישראל וחמולת ערפאת (אשר כבר במאה שנים האחרונות, לא ייצגה שום חמולה אחרת), מסכמים לשבת יחד ע"מ לנסות ולגבש פתרון קבע.
כן, אלה ההסכמים. קרא אותם לפני שאתה מהלל אותם על חלקם בקוסמוס הליברלי של שלום טרסנדטלי ביקיום של חזיות פלורליסטיות (או כל מילים ריקות מתוכן אחרות).זהו, זה הכל – על זה, לא מגיע לחמולת ערפאת, כלום ושום דבר. במיוחד לאחר שהעליתם לכאן, חמולת מרצחים שכוחת אל מתוניס ונתתם לה להתרוצץ ברחבות עם פצצות, סכינים ונשק אוטומטי.
רבין, נרצח בדיוק על ידי אותם מחבלים, שהוא אפשר להם להשתולל ברחובות. יגאל עמיר זהה למחבלי החמאס, בכוונה ובתוצאה. רבין אינו שונה מכל שאר נפגעי שקרי אוסלו ועצם העובדה שאתה מייחד אותו ואפילו לא מתייחס לשאר קורבנות מדיניותו המטומטמת (מי החכם שקרא לרצח ישראלים "שלום עם קורבנות"?), מוכיח שדבריך הם פולחן אישיות ותו לא.
לגבי מעשיו של ברק, אפילו לא ארחיב. כי אם במקרה של רבין, עוד ניסית לרשום פולחן אישיות והלסוות זאת כנימוק, במקרה של ברק, רשמת פולחן אישיות ריקני, שאפילו לא מתיימר להיות נימוק. סיפורים על שמש שממשיכה לזרוח במזרח ולא עברה לזרוח במערב, רק בגלל אהוד ברק, השאר לפמפלט של שוקן.
אחרי מבצע ענבי זעם כשברק היה רמטכ"ל ההסכם עם החיבאללה הפך את חילי צהל לברווזים במטווח …אסור היה לפגוע באזרחים מכאן ומכאן , ואז החיבלונים ירו מתוך הכפרים וצהל היה מנוע מלהגיב , וההמשך ידוע ,
היום אהודברק עסוק בלהשמיץ את ביבי…אפשר לחשוב, טלית שכולה תכלת מר ברק ,
לטענתך: "לישראל מאוד השתלם ההסכם, כלכלית, מדינית וביטחונית" …
על אילו מקורות אתה מבסס את הקביעות שלך?
אולי יעניין אותך לעיין במחיר הכלכלי ששילמנו על ההסכם הזה עפ"י דו"ח שהתפרסם לפני 6 שנים בדיוק במאי 2014 ע"י תנועת 'מנהיגות יהודית' בו נחשפו לראשונה הממדים הכלכליים העצומים של תהליך אוסלו ועלותו למדינת ישראל ולמשק עד לפני 6 שנים – כ-933 מיליארד ש"ח. סכום לא סופי.
https://www.inn.co.il/News/News.aspx/276628
ואם נדלג על הנרטיב ה0מאלני שנועד לטפח את האשליות של "שלום עכשיו מלחמה אח"כ" והנדוס דעת הקהל לכיוון הרצוי לקבוצת מיעוט פוסט-ציונית באמצעות שטיפת מוח מתמדת בידי מעצבי דעת הקהל כדאי לעיין בניתוחים המקצועיים שנעשו בתחום הזה
למשל הניתוח של פרופ' אפרים קארש
"אסון אוסלו: התהליך שחיסל סיכוי אמיתי לשלום" שהתפרסם כאן ב"מידה" ב-23/09/2018
כותרת משנה: "ההסכמים העמיקו את השסע הפנימי בישראל, ערערו את המערכת הפוליטית והחלישו את מעמדנו הבינ”ל. הפלסטינים סובלים מאז משלטון רודני ומושחת וכלכלה קורסת"
מעבר לכך מומלץ בחום לקרוא את ספרו המאלף של קנט לוין (Kenneth Levin) :
"הסינדרום של אוסלו"
THE OSLO SYNDROME: DELUSIONS OF A PEOPLE UNDER SIEGE
המספק ניתוח פסיכיאטרי להתנהלות הזויה של אומה תחת מצור
אלוקים רואה את צערם ועלבונם של כלואים בכלא 4 ו 6 וזה נמשך כבר 70 שנים וזה קטרוג שעולה לשמים ונותן לאיראן להתעצם על חשבון של מדינת ישראל.
כשהקימו כלואים כל בוקר למסדרים קשים ומשפילים גם האיראניים קמו כל בוקר לעבודה.
זה כנגד זה עשה אלוקים. מידה כנגד מידה, כמו שם האתר שלכם.
מאות אלפני איראניים קמים עד היום כל בוקר לתעשייה הצבאית האיראנית העוצמתית ולפריסת אתרי שיגור רובם תת קרקעיים של טילים ומלטי"ם מתימן ועד איראן עצמה.
בשדה הקרב העתידי ידברו המלטי"ם הרבה יותר מהמחטי"ם וסמחטי"ם.
מחטי"ם אולי יכולים לשלוח חיילים לכלא 4 ו 6 אבל בשדה הקרב העתידי אין להם הרבה מה לחפש.
למלטי"ם יש גם יתרון, שלא צריך לשלם להם פנסיות גבוהות עד קץ ימיהם. האיראנים פשוט מייצרים עוד ועוד.
אבקש ממפקדי ומפקדות כלא 4 ו 6 בהווה לעלות לקברי הכלואים שכבר נפטרו במהלך השנים וחלקם גם התאבדו ולבקש מחילה מנשמותיהם בשם צה"ל לדורותיו.
אמנם כיום אני שומעים, שיש שיפור מסויים בעניין ויש גם כמה מ. צ. שאפילו עוזרים לכלואים בכל מיני בעיות,
אבל אלוקים זוכר כל הנשכחות ולכן עליכם מוטל חובת היום, מפקדי ומפקדות כלא 4 ו 6 לפייס את נשמות הכלואים שנפטרו.
אם הם לא יסלחו גם אלוקים לא ימחול.
ואז, בעתיד צה"ל ימצא עצמו תחת איום של אתרי שיגור של טילים גרעיניים כיימיים וביולוגים שפרוסים בכל מיני אתרים באזור. איראן לא רחוקה מזה. משמרות המהפכה קמים כל בוקר לעבודה ומי יודע מה כבר יש להם שם בבונקרים ואני מתכוון גם לגרעיני.
כבר כיום צה"ל לא מעיז, לתקוף בלבנון בגלל הרתעת החיזבאללה ושלא יספרו לכם סיפורים ולא ימכרו לכם מכבסת מילים. מליציה שיעית שפרוסה בלבנון הגיעה למצב הרתעה הדדית מול צה"ל.
כמות הטילים ו מלטי"ם גדלים כל יום גם בכמות וגם באיכות. המצב חמור ואנחנו זקוקים לרחמי שמים מרובים.
תמונת סטילס למזכרת מיומנו של קצין צד"ל: ברק נסראללה ואחמדיניג'אד שותים קפה שחור יחד בלבנון וסוגרים פינות. היה או לא היה?
בהחלט ברק רכש בצדק את הזכות לחולצה שחור
אחרי המלחמה הבאה כשתהיה עם חיזבלה ערי ישראל ביחוד ערי הצפון יראו כמו דרזדן וברלין אחרי מלחמת העולם השניה.והכל בגלל הפקרת דרום לבנון לחיזבלה.היום ישראל היא שמורתעת ע"י החיזבלה,ולא החיזבלה מורתעת.את החיסכון בחיי החיילם נשלם בריבית כפולה ומכופלת במילחמה הבאה
אחרי המלחמה הבאה כשתהיה עם חיזבלה ערי ישראל ביחוד ערי הצפון יראו כמו דרזדן וברלין אחרי מלחמת העולם השניה.והכל בגלל הפקרת דרום לבנון לחיזבלה.היום ישראל היא שמורתעת ע"י החיזבלה,ולא החיזבלה מורתעת.את החיסכון בחיי החיילם נשלם בריבית כפולה ומכופלת במילחמה הבאה
אין כמו חכמי המקלדת וחוכמת הבדיעבד…מנהיג אמיתי נמדד בשעות קשות ובקבלת החלטות קשות! כולם באותה תקופה ידעו והבינו שצה"ל חייב לצאת מלבנון כיון שהשהות שם לא מועילה למדינת ישראל ורק גובה עוד קורבנות לשווא, אבל לאף אחד לא היה את הביצים לקום ולומר עד כאן! וכמובן גם לעשות מעשה. אהוד ברק הוא לא "כוס התה" שלי בלשון המעטה א-ב-ל את מה שהוא עשה ב-24 למאי 2000 אי אפשר לקחת ממנו גם אם הדרך לא הייתה בדיוק מה שרצינו או ציפינו. מה לעשות החיים קשים לפעמים…
הוא גרם יותר נזק מתועלת. עיין במאמר, בתגובה הראשונה ובתגובות עליה.
הם כותבים מהבטן ולא מהראש .כותבים על השפלה וכבוד ולא על המחיר בדמים ששלמנו על השהיה בלבנון .חבל שמנהיגים קודמים לברק לא יצאו מלבנון לאחר שהושגה המטרה והיא סילוק אשפ מלבנון . מה היה לנו להרוויח מהשהיה ? לי זה לא ברור . אם היינו יוצאים מיד , כנראה לא הייתה לנו בעיית חיזבאללה .
הוא גרם יותר נזק מתועלת. עיין במאמר, בתגובה הראשונה ובתגובות עליה.
עובדה שעד היום אף פוליטיקאי לא מציע לחזור לרצועת הביטחון, לא בגלל שזה בלתי אפשרי, אלא בגלל שגם להם ברור שהנסיגה הייתה כורח המציאות, הימין לא מציע ולא הציע שום אלטרנטיבה לפתרון לבעיות מדיניות
אהוד ברק פעל בסיטואציה מורכבת וקיבל את ההחלטה הנכונה למדינת ישראל. אפשר לבקר את דרך הביצוע, אבל בנתונים שהיו הוא עשה את הדבר הנכון. כותבי המאמר מתעלמים במכוון מהמנהיגים שהיו אחראים למגלומניה ולהימור הכושל בלבנון – מנהיגי הליכוד.
כשהשנאה לברק נובעת מבפנים, אפשר להאשימו בהכל…
גם במלחמת ויטנאם, במלחמות השונות בעולם…
הנסיגה מלבנון, יציאה, בריחה, תקראו לה איך שאתם רוצים, היא החלטה הכי אמיצה של מנהיג גדול ורם רמה שאין כמותו במדינת ישראל.
מי שהבטיח וקיים, הפסיק גלי ירי של רקטות וקטיושות שהיה סרט שבועי עבור תושבי הצפון…
סגר את המקלטים והחזיר את החיים לצפון ופינה מלא משאבים לבעיות אחרות ולא חסרות במדינת ישראל.
אותו הברק הפסיק את מעגל המוות שהיה גובה עשרות חיילים כל שנה והורס משפחות ועסקים…
אותו הברק הביא תקווה, לא שנאה ולא שיסוע העם בישראל.
אותו ברק, עצר את הטמטום ואת הפשיעה שהתחילו בגין, שרון והחבורה…
ברק לא פינה ישובים בצפון, כשהחזירו את סיני, הרסו ישובים, פינו תטשבים, חמאס, דאעש, ועוד פלגים חוגגים שם…
מצריים התעצמה בצורה בלתי רגילה ואף נתניהו בעסקאות מפוקפקות מספק לא צוללות משוכללות…
כן, מצריים צריכה צוללות משוכללות עבור החקלאות שלה…
תפסיקו עם השנאה… נתניהו עשה לכם שטיפת מוח אדירה…
שש שנים אחרי הנסיגה, למה הממשלה לא טיפלה בחיזבאללה כשהיא לא בלבנון… הרי כולנו יודעים, שהם נכשלו לגמרי בזמן שהיו בלבנון… ולא עצרו את חיזבאללה ולא את התחמשותו…
שש שנים והמוסד יודע על ההתחמשות של חיזבאללה, ראש הממשלה יודע, שרי הביטחון יודעים… מה נעשה???
ממשלה שכל תכליתה לשרוד, לגנוב כספי העם, תמיד תמצא קורבןש כל פעם מישהו אחר…
אז להכפיש את ברק זה נוח לכם, כי ציירו לכם שנסיגה היא הסיבה לכל הבעיות שיש לנו כיום…
התשובה היא לא, בכלל לא…
ההתעצמות של ארגוני הטרור באה לאחר שהממשלה הפקירה הכל, מפוצצת רכבים ריקים, בניינים ריקים, סרט הולידי שלא משכנע ילד בן שנה, אך את שונאי האמת ושונאי השמאל ושונאי ברק, אלו סרטוני המאה…
ההתעצמות באה לאחר שלא הושגה שום מטרה משנת 2000 ואף יותר מזה, נתניהו בכדי להרוויח פוליטית, הסיר את מדיניות העמימות וההסתרה של צה"ל.
הצבא פתאום הפך לצבא של חיילי גבינה, ואזה הגיעה מלחמת לבנון השניה, ואם חיזבאללה היה רואה את תמונות החיילים והזולה שלהם, היה כובש את ישראל…
לא ברק אשם, ברק היה גדול, חסך במאות ואולי אלפי חיי חיילים ואזרחים וגם תושבי לבנון…
ברק חסך מלא משאבים למדינה והחזיר את החיים לצפון.
ברק אחד המנהיגים הגדולים של מדינת ישראל.
לא נמושה ולא שחקן, לא להטוטן ולא שקרן, לא משסע ולא מסית… ברק הוא המנהיג הנחוץ לנו בימים אלו…
מנהיג עם ביצים שיודע לקבל החלטות הרות גורל שינהיג את המדינה לחוף מבטחים, לא למלחמה…
הימים הבאים יגידו, ממשלה מפגרת שמחרחרחת מלחמה… רב הנסתר מן הגלוי על הסיבות… ימותו עוד רבים, כי ביבי ינסה שוב לגרוף הון פוליטי על חשבון חיי אזרחי מדינת ישראל… כך גם תומכיו זורעי השנאה…
להודות באמת קשה תמיד, בעיקר כשאתה לברק יריב או. שונא… אז תפקחו עיניים ותנתחו, מה היה קורה אם היינו נשארים בלבנון…
בההיל המוות האין סופי, החיים בצפון בפחד ובמקלטים ובכל הנסיבות, חיזבאללה היה ממשיך להתעצם ולגבות עוד חיי חיילים ואזרחים ועוד קורבנות…
צריך לתקן טעות הקלדה:
לרסן סוסים דוברים מאשר לדרבן שוורים עצלים.
(צ״ל סוסים דוהרים, כמובן)
אני פשוט לא קולט כיצד יכול מישהו רציונלי להצדיק את הבריחה מלבנון, כאשר התוצאה הישירה שלה היא מעל 100 אלף טילים שמכוונים משם לצפון המדינה. מה שעוד יותר מטריד שיש כאלה שגם מנקודת מבט שלהם היום – ולא רק בדיעבד ולמרות התוצאה האיומה, מצדיקים את המהלך.
אני פשוט לא קולט כיצד יכול מישהו רציונלי להצדיק את הבריחה מלבנון, כאשר התוצאה הישירה שלה היא מעל 100 אלף טילים שמכוונים משם לצפון המדינה. מה שעוד יותר מטריד שיש כאלה שגם מנקודת מבט שלהם היום – ולא רק בדיעבד ולמרות התוצאה האיומה, מצדיקים את המהלך. אגב, אני גם לעולם לא אשכח את התחייבותו/הצהרתו המפורשת של אהוד ברק, בהופעה באחד מרשתות הטלויזיה, ממש בסמוך לבריחה: "ירייה אחת ולבנון תבער".
צריך להקפיץ את הכתבה הזו ל 2023, כמו שהיא, מסבירה את האסון ב 7.10.23