מי ישמור על השומרים? בטח לא הם בעצמם

דווקא הגורמים האמונים על שמירת החוק וטוהר המידות נהנים מפטור גורף בכל הנוגע להתנהלות אישית בעייתית

אתה מטיף לנו מוסר? השופט מזוז | צילום מסך

מי ישמור על השומרים?”

שאלה זו נשאלה על ידי המשורר יוּבֶנָאלִיס לפני כמעט אלפיים שנה בהקשר מעט אחר, אבל כבר אז הכירו ברומא את הסכנה העקרונית במצב בו האנשים האחראים על שמירת החוק והמוסר בחברה הם אלו שמבקרים את עצמם. בראשית ימי הביניים, עם צמיחת המונרכיה ומערכות שלטון ריכוזיות שדרשו גביית מיסים נרחבת, המלך היה יכול לחלק פטור למקורביו שנהנו מחיי רווחה נעימים. למעשה, זוהי שאלה הנוגעת באחת מנטיות האדם הבסיסיות ביותר בכל זמן ובכל מקום – כאשר אנו חשים שלמעשים רעים אין השלכות אישיות שליליות ולעתים הם אף יכולים לסייע לקדם אותנו, התוצאה היא בדרך כלל שחיתות והשחתה.

כיום, נראה כי שאלה זו רלוונטית יותר מאי-פעם במדינת ישראל שלנו, בה דווקא הגורמים האמונים על שמירת טוהר המידות נהנים מפטור גורף בכל הנוגע להתנהלותם האישית, ובדרך זוכים לסיוע כבד מידידים טובים. קחו למשל את סדרת התחקירים שפרסם קלמן ליבסקינד ב’מעריב’ על ניגודי העניינים של שופטי בית המשפט העליון, כולל הנשיאה הנכבדת אסתר חיות. לאחר גילויים מרעישים כאלה, ניתן היה לצפות מהתקשורת בארץ שאוהבת להתהדר בתואר “כלב השמירה” לזנק על השערורייה ולא להרפות. היתכן כי שופטים דנים ופוסקים בתיקים של בני משפחה וחברים וממנים מקורבים לתפקידים רמים, אך כלבי השמירה מתעלמים מכך באופן מופגן? כיצד כל הלוחמים נגד שחיתות נאלמים דום כאשר היועמ”ש מנדלבליט ממנה את עצמו לממלא מקום פרקליט המדינה? היכן ההפגנות הזועמות על קץ הדמוקרטיה?

או קחו למשל את השופט מני מזוז, גם לגביו חשף ליבסקינד בסוף השבוע האחרון כי דן בעתירה הנוגעת למקום עבודתה של בתו וסיפק לכך הסברים קלושים ורחוקים מן האמת, במה שנראה שהפך למנהג קבוע אצל כבוד השופט. מלבד כמה תלונות לנציב הביקורת חסר השיניים, מזוז לא יחווה שום השלכות למעשיו ודבריו, וימשיך גם הוא להנות מפטור תקשורתי כמעט גורף.

ליבסקינד הוא אחד הצדיקים היחידים בסדום, והשתיקה של מרבית עמיתיו בהקשר הזה מהדהדת בבושתה. ברור לכולנו כי אם היה מדובר בחשדות דומים נגד איש ציבור מהמחנה האחר האדמה הייתה רועדת, מגישות החדשות היו עוטות את הבעתן החמורה ביותר והכותרות היו זועקות מאי-פעם. אבל כשאתה שייך למחנה הנכון יש לך פטור, לכל עברה שלך תמיד ימצאו תירוץ, וכל חשיפה כמו של ליבסקינד תהפוך במהרה לזיכרון רחוק ומעומעם. כאשר אתה במחנה הלא-נכון, כל פעולה שלך תיבחן בשבע עיניים, כל מילה תנותח בקפדנות וכל חשד קל יהפוך מיד לחקירה ואישומים.

ואם נחזור לתהייתו של יובנאליס בן רומא, התוצאה של כל זה היא יצירת תפקידים ומוסדות שחבריהם מבינים כי כל התנהגות לא-נאותה מצדם תמיד תזכה לטיוח ולעולם לא תעמוד תחת ביקורת. כאשר חוקרים ובודקים חשדות רק נגד צד אחד, הצד השני יודע שיש לו צ’ק פתוח לפעול כראות עיניו וללא השלכות, גם אם פעולות אלה חוצות לעתים את גבולות האתיקה או החוק. זו גם הסיבה שהמערכת קמה כאיש אחד מול כל ניסיון לביקורת או בדיקה: אם אנחנו לא נשמור עליהם, אף אחד לא ישמור על השומרים. כל עוד לא תהיה ביקורת אפקטיבית על “שומרי הסף” וכל עוד הם ימשיכו לחוש כי אין מחיר לשחיתות, המנדלבליטים והמזוזים של העולם ימשיכו בדרכם. במדינת ישראל הם אפילו יהפכו למטיפי מוסר על “כשלים ערכיים” של העם.


מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

15 תגובות למאמר

    1. הכלל שניסח הקומוניסט סול אלינסקי (“כללים לרדיקלים”) לשמאל האמריקאי: “בחר את המטרה למתקפה שלך, הקפא אותה, הפוך אותה לאישית… רדוף אנשים ולא מוסדות”. לכל נושא גרור את נתניהו, ייחס לו כל חולי, הפוך כל שחיתות לכיוון שלו. הבולשביקים הם הסכנה המהותית ביותר לקיומה של האנושות ובוודאי לעם היהודי

  1. כל מה שנתכתב הוא קצה קצה הקרחון. צריך להתנסות אישית כדי לדעת כיצד הרקבון מקיף את כל השופטים ואת המעגל המקיף אותם של עורכי הדין

  2. משפחת פשע מושלמת, עם מנהיג, וחיילים לרוב, ותקציב בלתי נגמר
    מורכבת ממעגלים מעגלים של בעלי עיניין, ששתלו לנו, לאט לאט, כמעט בלי שנרגיש.
    עכשיו כולם מנגנים כאיש אחד להגנה על משפחת הפשע ולהדוף כל אמת
    עיתונות – מעגל חיצוני
    פסיכופטים שמאלניים
    משטרה
    פרקליטות
    רועץ משפטי
    בתי המשפט – מעגל פנימי
    ושאר בעלי התפקידים העלומים במשרדי הממשלה, אוניברסיטאות

  3. האשמים בריקבון של מערכת המשפט אינם אנשי השמאל, אמנם השמאל מנהל מערכת יחסי גומלין עם המערכת המושחתת של “שמור עלי ואשמור עליך” – אתם תשמרו על כוחנו הבלתי מוגבל ואנו נשמור על הצד הפוליטי שלכם, אך קשה לצפות מצד פוליטי שלא להשתמש בנשק המונח לפניו, זוהי פוליטיקה – משחק מסריח וחסר יושרה.
    האשמים אלו חברי הממשלה וחברי הכנסת מהימין – הללו ממשיכים בדרך בגין שלא נגע בשלטון הפקידים ושמר על עמדות הכוח השמאלניות בכל הפקידות הממשלתית. אצל בגין זה היה משגה חמור שנבע מנאיביות – אצל מנהיגי הימין כיום מדובר בפסיביות נפשעת!
    אל לימין לבוא בתלונות כלפי השמאל – השמאל שומר על מקומו כמצופה מכל צד פוליטי, על הימין לבוא בתלונות למנהיגיו – ולהם בלבד!

  4. לשופט מזוז אין שום כבוד אישי. בעיני הוא נבל שקרן נבזה נוכל ומושחת. אלה מידותיו.

  5. חסינות השופטים כנגד האזרחים הנפגעים
    שופטים העניקו לעצמם חסינות מלאה הן פלילית והן אזרחית. במדינות אחרות בעולם מבחינים בין פעולה שיפוטית ובין פעולה מינהלית שמבצע שופט, פעולה מנהלית של שופט בכל מקרה אינה חסינה לא פלילית ולא אזרחית. כך למשל זיוף פרוטוקול אין הפחדת עד ואי נתינת אפשרות להעיד אלו הם פעולות מנהליות והתנהגויות כאלו הנן פליליות בדרגה החמורה ביותר שיכול שופט לעשות. גם פעולה שיפוטית אינה חסינה לגמרי. אם יוכח שהחלטה כזו ניתנה בחוסר סמכות מוחלט, תתאפשר הגשת תביעה כנגד השופט. בישראל שופטים אינם חוששים ממרות הדין שכן אין כל מרות על מי שאינו כפוף למרות כלשהי. כל השופטים בכול הערכאות, מהתחתונה ביותר ועד העליונה ביותר, פטורים מלעמוד למשפט ולשאת בעונש. הם פטורים מאחריות פלילית וגם מתביעה אזרחית הן לגבי פעולות מנהליות והן לגבי פעולות שיפוטיות גם אם אלו נעשו בזדון וללא סמכות הרשיעו וגזרו מאסר עולם! גם אם הנידונים מתעקשים על חפותם ומסרבים להודות עם או בלי עסקאת טיעון להקלת העונש.

    את אי כפיפותם לחוק מתרצים ראשי מערכת המשפט ב”עצמאותם” ו”אי תלותם” כיאה במשטר דמוקרטי למען ההגינות והצדק. השופט אהרון ברק: “מעקרונות היסוד של משטרנו החוקתי – אופייה הדמוקרטי של המדינה, עקרונות השוויון, החירות ושלטון החוק השוררים בה מתבקשת המסקנה, כי ביסוד שיטתנו המשפטית עומדת רשות שופטת עצמאית ובלתי תלויה. רשות שופטת זו אינה תלויה בענייני שפיטה באדם או ברשות שלטונית אחרת אלא בחוק בלבד… עצמאותה ואי תלותה של הרשות השופטת תורמים להבטחת הגינות במשפט, בחינת קיום הצהרת האימונים “לא להטות משפט ולא להכיר פנים”. היא גם מסייעת לרשות השופטת לקיים אותה “בקרה ואיזון” המונחים ביסוד עקרון הפרדת הרשויות”. המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט תאודור אור: “משמעותה של החובה, אותה מצהיר כל שופט לקיים, היא להיות בלתי תלוי ועצמאי בעת שבתו לדִין, לשפוט באופן אובייקטיבי ונייטרלי בכל סכסוך המובא בפניו. שופטים אינם מייצגים מגזרים בציבור, ואין הם נבחרים על יסוד מצע של גוף כלשהו. הם נבחרים אישית ואינם תלויים ברצונם או בהדרכתם של אחרים. אין הם חייבים לאיש דבר, מעבר לחובתם לפעול כחוק”. ועוד “השופט עצמו חייב להיות ער ודרוך כל העת שלא להיות נתון להשפעות חיצוניות, עליו לדון על פי תמונת העובדות המצטיירת מחומר הראיות שבפניו”…:

    אם אכן לסלק כל השפעה חיצונית היא רצונם האמיתי של השופטים, על אחת כמה וכמה עליהם לרצות להקפיד על חוקיות ההליך המשפטי מה עוד שבשיטת המשפט האדברסרית לה טוענים דגש מיוחד על משחק הוגן! אם רצונם לשמור מכל משמר שלא יקרה ש”הצדק יפגע” כלשונם, ו”לדון על פי העובדות המצטירות” כדי “לשפוט באופן אוביקטיבי וניטרלי” הרי שחייבים הם על פי חוק לתת לעובדות להתגלות ולא להסתירן או לעותן. לכן על אחת כמה וכמה עליהם להקפיד שגם עליהם יחולו החוקים כמו על כל אדם. לא צריכה להיות כל חסינות על פעולות מנהליות כמו על פעולות שיפוטיות ביחס לסמכות המעונקת להם לפי החוקים. ———–

    מי שמאיים על עצמאותו של בית המשפט הם לוא דוקא החלשים במתדיינים אלא החזקים. ראו זה פלא, בית המשפט פוסק בדרך כלל לטובת החזקים תוך הטיית משפט בדרכים פליליות. במשפט האזרחי הפסיקות הן בדרך כלל לטובת תאגידים או פרטים עשירים ומקורבים. במשפט פלילי הפסיקה היא כמעט תמיד לצד הרשויות אחוז ההרשעות שואף למאה אחוזים. גם כאשר אזרחים תובעים את המדינה על עולה או נזק, הם אינם מוצאים מזור מבית המשפט. בית המשפט כולו אומר הכרת פנים ומשוא פנים. להשגת התוצאות הרצויות להם שופטים נעזרים בזיופים בהפרעה לעדות ובאי מתן אפשרות להעיד, בגלוי יחס עוין ותוקפן ועידוד הצד שכנגד למשל למייצג המדינה להשתלחות והפרעה. הבקרה והאיזון שלדברי אהרון ברק מונחים ביסוד הפרדת הרשויות אינה מתקיימת למשל כאשר הצד שכנגד הוא המדינה, אך אין לצד החלש אפשרות לעשות דבר בשל חסינותם המוחלטת של השופטים. העצמאות האוביקטיביות והנטרליות לה טוען השופט תיאודור אור בדרך כלל נעלמים לחלוטין כאשר מדובר במגזר הציבורי, במדינה. טענתו ששופטים אינם נבחרים על יסוד מצע של גוף כלשהו אינה מדויקת בלשון המעטה הם נבחרים על יסוד מצע של בית המשפט ותפישת העולם השלטת בו, ובדרך הבחרם אכן אינם חייבים דבר לאיש ואינם חייבים דבר לציבור לפעול לרוחתו. נכונה היא הצהרתו שעל השופט לדון על פי תמונת העובדות המצטיירת מחומר הראיות לפניו אך שופםטים מזמן דאגו לזכותם לא להתיחס לראיות ולשפוט על פי “התרשמות”. את תמונת ההתרשמות הם משיגים על ידי שיבוש מהלכי משפט ועקב חסינותם של השופטים אין האזרחים הנפגעים העקריים יכולים לעשות דבר.

    רוב השופטים מקבלים את אי כפיפותם לכל דין כמובנת מאליה כזכות טבעית.. השופט דוד גלדשטיין מהמחוזי בת”א קבע, כי לשופטים חסינות מוחלטת. “גם אם הפעולה בגינה נתבע שופט נעשתה בחוסר סמכות, אין מקום לבחון האם נעשתה בזדון או ברשלנות”. “מטרת החסינות היא מניעת פגיעה בעצמאות שיקול דעתו של השופט”. “לתכלית זו מספר תכליות משנה, בין היתר מניעת פגיעה באמון הציבור, מניעת הגשת תביעות סרק שיכפישו את תדמית השופטים, הבטחת סופיות הדיון והתקיימות הליך דיוני תקין”.מאוחר יותר השופט דוד גולדשטיין ניצל את מעמדו וסמכותו ושיבש מהלכי משפט. והתערב בהליך פלילי לטובת מאמנת הכושר שלו כאשר הוציא מתיק משפטי מסמך חסוי אודות נאשם נגדו התלוננה מאמנת הכושר שלו והעבירו לשופטת שסרבה לקבל מסמך זה. המשטרה היא שחשדה בשופט גולדשיין והוא איננו מכהן יותר. ————–

    השופט יהודה פרגו, שסבור שבכל מצב יש להקנות חסינות גורפת לשופטים וגם למדינה. השופט פרגו החליט כי “חסינות מהותית נרחבת ומוחלטת. חסינות זו באה לשרת את הציבור ואת האינטרס הציבורי ולא את נושאי המשרה השיפוטית באופן אישי. אין זו זכות/חסינות אישית של נושא המשרה השיפוטית, עליה הוא יכול לוותר”. “אני דוחה כל ניסיון לערוך הבחנות בין סוגי המעשים והרשלנות, כדי לבחון את השאלה, אם חלה החסינות שבסעיפים 8 לפקודת הנזיקין ו-73א לחוק ההוצל”פ. החסינות הקיימת היא מהותית, מוחלטת ומלאה. כל ניסיון לערוך הבחנה כמותית, פוגע במהות ובמטרה שלשמן הוענקה חסינות זו”. “הבחנה זו תחייב גם את העדרו מבית המשפט של השופט או נושא המשרה השיפוטית, כדי להסביר את החלטתו ואת היעדר הרשלנות. לא עולה כלל על הדעת, כי נושא משרה משפטית יצטרך לאחר מכן להופיע בבית המשפט, על-מנת להתגונן מפני תביעות הנוגעות למילוי תפקידו. זו סופה של עצמאות הרשות השופטת ותחילתה של ‘פסיקה מתגוננת’. נראה שמהר מאוד אימצו השופטים לעצמם מהרופאים את המונח מתגונן למרות שהם מעולם לא היו במצב זה של תביעות נגדם לא כל שכן כה רבות ובתוכן רובן בלתי מוצדקות שנועדו לקבלת פיצוי כספי בלבד.

    מכאן שאין לבעל דין נפגע כל אפשרות להתמודד עם פשיעה מצד השופטים. שלא כמו במדינות רבות בעולם בהן חסינותם של שופטים מוגבלת, שיטת המשפט בישראל מקנה לשופטים חסינות מוחלטת. היא אינה מאפשרת הגשת תביעה אזרחית נגד שופט, גם אם החלטתו ניתנה ברשלנות, בזדון או מתוך מניעים מושחתים. חסינות זאת עומדת בסתירה לעקרונות ההגינות ובודאי לעקרונות הדמוקרטיים. ההגנה על זכויות האדם במשפט הישראלי צריכה להתבטא גם בסעדים שניתן לקבל במקרה שבו הן מופרות.

  6. נציב תלונות הציבור על שופטים
    בלחצו של אהרון ברק, נציב תלונות הציבור על שופטים שוייך לבית המשפט. בטענה שעליו לדעת את תפקיד השופט לחצו על הכנסת לחוקק חוק שרק מי שראוי להיות שופטי בית משפט עליון יהיה נציב תלונות. בפועל ממנים שופט בית משפט עליון בדימוס. נציב תלונות הציבור על שופטים מתמנה על ידי הועדה לבחירת שופטים לפי הצעת נשיא בית המשפט העליון ושר המשפטים כאחד. מכאן שלבית המשפט יש וטו על מי יהיה מבקרה. הנציב הינו כפוף ישירות להנהלת בית המשפט הכפופה לנשיא בית המשפט העליון, כזה הוא גם תיפקודו.

    לפי הנציב אליעזר גולדברג “הבעיה העיקרית של המערכת הינה התמשכות ההליכים” – התמשכות ההליכים עם כל העול שהיא יוצרת, היא רק אחת הבעיות החמורות אך לא החמורה שבהן, לכן פחות פוחדים להתלונן. בהיותה גלויה לא ניתן להתכחש אליה ואין צורך בחקירה. הלזה צריך נציבות תלונות, האם לא נתן להשתמש למשל בהנהלת בתי המשפט? טיפול בבעית התמשכות ההליכים משמשת לנציבות כסות לאי רצונה לטפל בנושאים האמיתיים והטענה כי זו הבעיה העיקרית, היא זריית חול בעיניים. הבעיה העיקרית הינה חוסר יושרם של השופטים ולא רק האינטלקטואלי אלא חוסר יושר כפשוטו וגם חוסר מצפון ומוסר ואחריות כלפי החברה. במעשים זה מתבטא ביחס של איפה ואיפה, בדיווח כוזב, חיפוי על עבריינים, הפרעה והפסקת עדויות, הפעלת לחץ איומים, בידוי ראיות הדרכת עד -אם כי בצורה מתוחכמת באופן שיראה כשאלות ספקניות אך אלו נותנות הזדמנות לתיקון עדות.

    כמו כן הוראה לעורך הדין המייצג מה לטעון ומה לא ולאחר מכן רשום בפרוטוקול כאילו הוא טען מיוזמתו בעקבות מהלך הדיון, וכן כל מה שהוא שיבוש הליכי משפט. גם חוסר עצמאות שיפוטית ואי שמירה על עקרון הפרדת הרשויות, התנהגות פרועה ומשתלחת ואי כיבוד האדם. נראה ששופטים יודעים היטב להעביר בינם שיטות. דיבור אחד רשמי ואחר בינם לבין עצמם.

    הנציבות אינה מתחקה אחר השופט הנילון גם אינה מקיימת חקירה כלשהי אלא מעבירה את התלונה כלשונה אל השופט הנילון גם כשזו מוגשת במהלך המשפט עוד כאשר המתלונן תלוי בהחלטת השופט. אם כי יש לציין אין פניה לשופט אם המתלונן מתנגד לפניה מיידית לשופט, אך במקרה זה התיק נסגר ללא טיפול.. רק לאחר שהמתלונן לא התנגד לפניה לשופט התלונה נשלחה כלשונה אל השופט. הנציבות ממתינה בסבלנות לתגובתו כשיחפוץ, משזו מגיעה היא מתקבלת כלשונה כאמת עובדתית המהוה את היסוד לתושבת הנציבות למתלונן. דרך פעולתה של הנציבות מונעת חקירה וברור עובדתי לא כל שכן מענה לבעיות. מקובל שלמתלונן נתנת הגנה תוך כדי ברור ובמיוחד אם מתקיימים יחסי תלות. הנציבות על עובדיה התגלו כחסרי מצפון מוסרי, שיטת ברור הנציבות על ידי פניה אל שופטים היא ללא התחקות אחר התנהלותם ללא חקירה בכל דרך. ה”בירור” הוא בקשת תגובתם של שופטים ותו לו. בזמן המשפט פניה אל השופטים הינה מעשה נפשע כשלעצמו, אך עוד שלא חקרו כלל וללא הוכחות להראות לשופטים שנתפסו בקללתם, אחת מטרתה – לשמר את עריצותם של השופטים על חשבון הציבור הסובל. אם לא די בכך גם סגנון התשובה למתלונן: בעוד התשובה ממוענת אל המתלונן התשובה אליו נעשיתה בגוף שלישי המתלונן למד אודותיו כאילו התשובה נכתבה עבור מי שקיבלו עותקים: השופט הנילון והנהלת בתי המשפט

    במשך השנים בה פועלת הנציבות בית המשפט התדרדר לתהומות שלא היה בהם. הנציבה הראשונה דאגה בהצלחה לכך שנציבות תלונות הציבור על שופטים לא תהיה בפיקוח מבקר המדינה
    הנציבה הראשונה לפחות הכירה במוצדקות תלונות על דרך ניהול משפט, לא שעשתה משהו רב אך לפחות הכירה במוצדקות תלונות על דרך ניהול משפט כלשונה:
    1.פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי: במהלך שנת 2004 נמצאו 12 תלונות מוצדקות, שעניינן פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי. בין התלונות הכלולות בקטגוריה זו, תלונות שעניינן משוא פנים, ניגוד עניינים, פגיעה בניטרליות השיפוטית של השופט היושב בדין, פגיעה בזכות להישמע או בזכות להיות מיוצג ועוד.
    2.ניהול פרוטוקול בצורה לקויה: במהלך שנת 2004 נמצאו 4 תלונות מוצדקות, שעניינן ניהול פרוטוקול בצורה לקויה. יוער כי בעיות בניהולו של הפרוטוקול נמצאו גם בתלונות נוספות, מעבר לארבע אלה, אשר סווגו תחת קטגוריות אחרות.
    3.ליקויים באופן קבלת החלטות או בצורת יישומן: כאמור, אין הנציבות מטפלת בתלונות שעניינן החלטות שיפוטיות של בית המשפט. עם זאת, מתערבת הנציבות בהחלטות שהן במהותן עניין של מנהל שיפוטי או בליקויים בדרך קבלת ההחלטות הבאה בגדר “דרך ניהול משפט” לקויה. יש וליקויים מסוג זה גורמים לפגיעה מהותיות בזכויות המתדינים של מי מהצדדים או באי כוחם. לפיכך, יש חשיבות בהקפדה על מניעתם.

    דבריה אלו נכתבו בלשון מכובסת מאוד. במציאות שופטים ביחד עם תובעים משתלחים בנאשם ולא מאפשרים לו לדבר, הפרוטוקולים כוזבים לחלוטין מתוך מגמתיות ודרך קבלת ההחלטות חסרה כל בסיס זולת התוצאה שרוצים להשיג הנציב אליעזר גולדברג גם לא הכיר בכך. הציב אליעזר גולדברג הגדיל תדיר את הגדרת התפקיד התפקיד העיקרי לשמו קמה הנציבות אינו מבוצע.

    על פי רצונו של אהרון ברק הנציב יהיה מי שמוכשר להיות שופט בית המשפט העליון! ומיהו המוכשר להיות שופט בית המשפט העליון? איך יודעים? מי שהיה כבר שופט בית המשפט העליון! ומי אחראי על הנציב? הנהלת בית המשפט המורכבת משופטים וזו כפופה לנשיא בית המשפט העליון! מובן? לא נציגי הציבור בודקים אם השרות המשפטי תקין, אלא שופטים עצמם! הם שופטים לא? על כן הם שופטים גם את עצמם!

    1. הלוואי והיו מעבירים כל תלונה לתשובת השופט, לכל הפחות היה עליו להתאמץ להשיב על התלונה, במקרים רבים התלונה כלל אינה מועברת, ומישהו מעובדי הנציבות מורח איזו תשובה לתלונה המלמדת בראש ובראשונה שהמורח לא הבין את החומר, לא עיין כדבעי, אבל די בזה כדי להביא לזריקת התלונה לפח. עם זאת מומלץ לא לוותר, עורכי הדין חוששים להתלונן פן יבולע להם בהמשך, אבל בעל הדין חופשי להתלונן, התלוננו! התלוננו! צריך להביא יותר ויותר לחשיפת השחיתות ועוות הדין במערכת המשפטית. מתי יקום עתונאי ויבחן לעומק את המתרחש בנציבות תלונות הציבור? אם יהיה כזה אפשר לספק לו חומר, חומר קשה ועצוב

    2. ליהודי: השופטים כבר סידרו את זה שאסור לפרסם את שמות השופטים הנלונים ומכאן חסיון כל ההליך כדי להבטיח זאת.

  7. חברי בחו"ל הגיבו בזעזוע ואמרו שאם העם בישראל מסכים לשלטון בג"צ מופקר ומושחת אז מגיע להם הדיכוי המסוכן הזה הגיב:

    שאם הכנסת לא מסוגלת לתקן זאת – אז מי צריך כזאת כנסת ולמה היא משמשת בכלל. שאם שופטים חצופים מרשים לעצמם לחוקק חוקים ולבטלם באמצעות פסיקות חצופות והזויות ולא לגיטימיות כשהם עצמם בניגודי עניינים וכאילו הם הכנסת אז זו רפובליקת בננות ולא מדינה דמוקרטית.

  8. מכירים את אלישבע ברק?

    עכשיו תקשיבו לפסקי דין של בעלה, על רוממות רוח הקודש מעל בני התמותה מהרשות הנבחרת. סתם פיראט משפטי ש”חווה” את דעתו בנושאים שבכלל לא היו על הפרק, על מנת לקדם פוליטיקה בולשביקית פושעת.

    כמו תמיד אצל הסמול, רומם לגזרת פולחן אישיות. ההיסטוריה מלאה בפקידים כאלה, בשמשות העמים ומרצחי עמם שלהם. “הוא מוכן שיתפוצצו 30-50 אנשים אבל שיהיו זכויות אדם” – זה לא אני אמרתי. אמר את זה מישאל חשין ואני רק יכול להוסיף, מה שקרוי אצל הפיראט המשפטי “זכויות אדם”, קרוי אצל שאר הסמול – שלום עם קורבנות. זה לא חדש. ההיסטוריה מלאה ברצח עם ע”י הסמול, למטרות שיוויון והסכמה. מה זה לעומת פקיד משפטי שמעורב אישית בהליך (בתו) אבל “פוסק”? :)))

  9. שופטים בישראל
    מקדמים אינטרסים כלכליים של בני משפחתם וחברים.
    העדפת מקורבים 🖤
    שופטים בני-עמי…
    ניסנקורן נשבע לשמור עליהם.

    1. מה זה שופטים בסך הכל? עורכי דין שלמדו את האשפה שאיתה שוטף להם את המוח שודד הים הדיקטטור ברק הגיב:

      שספריו הם סיפרי שטיפת המוח שם.

      יש לבטל את חוק כבוד האדם (הערבי) וחרותו (של המחבל והמסתנן)

      ויש לבטל את כל הפסיקה הפסיכופאטית שבנויה על החוק הדפוק הזה.

  10. המקרה של מזוז ברור אפילו יותר משל שאר חבריו (ברון, חיות, עמית ושאר הכנופיה):
    הוא נולד למשפחה מזרחית ומסורתית,גדל בנתיבות, הרחק מצפון תל אביב ומרחביה.
    במצב כזה הוא לא צריך להיות סתם שמאלני פרוגרסיבי. כדי להתקבל לחבורה הוא חייב להיות יותר צדיק מהאפיפיור!