בדומה לכל אירוע מדיני בשנים האחרונות, גם החלת הריבונות מעוררת שלל איומים מגורמים בארץ ובעולם שככל הנראה ישארו על הנייר בלבד
באביב 2011 החלו לראשונה להגיע דיווחים על כוונת הרשות הפלסטינית להכריז על עצמאות בחודשים הקרובים, במהלך דרמטי שהיה אמור להגיע לשיאו בעצרת הכללית של האו"ם בסתיו. בחודש מרץ שר הביטחון אהוד ברק נשא נאום במכון למחקרי ביטחון לאומי בתל-אביב בו הזהיר:
לקראת חודש ספטמבר אנו עומדים בפני צונאמי מדיני שרוב הציבור לא מודע אליו. יש תנועה בינלאומית שתכיר במדינה פלסטינית בגבולות 1967. זאת טעות לא להבחין בצונאמי הזה. הדה-לגימטציה של ישראל באופק, גם אם האזרחים לא רואים זאת. זה מסוכן ביותר ודורש פעולה"
הפתרון על פי ברק דאז הייתה "יוזמה מדינית" אשר לדבריו "תקטין את הסיכונים בהמשך הדרך". חודש ספטמבר הגיע ומחמוד עבאס אכן דיבר אז בלהט מעל בימת האו"ם על הרצון הפלסטיני בעצמאות, אך העולם היה עסוק אז בדברים אחרים כמו מלחמת האזרחים בסוריה והבחירות המתקרבות בארה"ב. גם ברמאללה לא נרשמה התרגשות רבה מן הנאום, והצונאמי המובטח לא הגיע.
קופצים שלוש שנים וקצת קדימה, ישראל מתקרבת למערכת הבחירות לכנסת ה-20 והאווירה הפוליטית מתחממת מחדש. בשלהי חודש דצמבר הפרלמנט האירופי הצהיר על הכרה עקרונית במדינה פלסטינית, שוב לקראת מהלך מדיני של הרש"פ באו"ם, והכותרות בארץ שוב בישרו על "צונאמי מדיני בדרך". כמה ימים לאחר מכן ציפי לבני, המצטרפת הטריה לסיעת 'המחנה הציוני' ששאפה להחליף את שלטון נתניהו, הזהירה בוועידת 'כלכליסט' מפני גל אדיר שעומד לשטוף את ישראל:
אבו מאזן זיהה את חולשת נתניהו מול העולם ולכן הוא גורר את ישראל לקרב בינלאומי… האידיאולוגיה המתנחלית מביאה עלינו את הצונאמי המדיני, הצונאמי המדיני מביא לצונאמי הכלכלי, והצונאמי הכלכלי מביא לפגיעה כלכלית באזרחים"
ומה פתרון הקסם אותו הציעה אז לבני? "לפעול מול הנציגות הפרגמטית" כדי להגיע ל"הקמת מדינה פלסטינית כפתרון השלם והמלא לעם הפלסטיני כולו". החודשים חלפו, הבחירות הגיעו ועברו והצונאמי על כל סוגיו בושש מלהגיע, אך בתקשורת הישראלית לא ויתרו כל כך מהר על מונח כזה מוצלח. יוני 2015, הסכם הגרעין בין המעצמות לאיראן מתקרב לחתימה לאחר מאבק ישראלי עיקש, התהליך המדיני קפוא ותקוע, וב'מעריב' מבשרים לנו שחוסר היוזמה של הממשלה החדשה תביא "מתקפה מדינית" קרבה "במימדים שיפתיעו גם את רואי השחורות בירושלים" ועליה ישראל "תשלם מחיר כבד". איך זה נגמר, אנחנו כבר יודעים: העולם היה עסוק בדברים קצת יותר חשובים כמו עליית דאע"ש והאסלאם הקיצוני, האיומים נותרו על הנייר בלבד והצונאמי המיוחל טרם הגיע.
ובימים אלה ממש, בדיוק כפי שקורה מדי כמה שנים, נראה כי הצונאמי עושה קאמבק. מול כוונת ישראל להחיל ריבונות בשטחי יהודה ושומרון, שוב מתייצבת גלריה מגוונת של נביאי זעם החל ממלך ירדן ושר החוץ הגרמני, דרך גנרלים לשעבר, אהוד אולמרט וגם עבאס קשישא עדיין איתנו רוטן מתמיד. האיומים נשמעים מוכרים: "אסון מדיני", "בידוד בינלאומי" וכמובן "הבערת המזרח התיכון" הישן והטוב, אם כי הפעם יש פה טוויסט מעניין: אם בעבר הביקורת על ישראל התמקדה ב"קפאון מדיני" ובדרישה ליוזמת שלום, כעת היא סופגת ביקורת דווקא על ניסיון לקדם יוזמה מדינית ועוד כזו הנתמכת בידי ארה"ב.
מבט קצר על ההיסטוריה הקרובה והרחוקה מראה לנו למשל שישראל החילה ריבונות ברמת הגולן והעולם המשיך כמנהגו, השגרירות האמריקנית עברה לירושלים והמזרח התיכון לא עלה באש, ואפילו בריטניה עזבה את האיחוד האירופי והשמש ממשיכה לזרוח כל בוקר. גם הפעם נראה כי אין ממש מאחורי האיומים: העולם הגדול שוב עסוק בבעיות שוליות כמו משבר הקורונה, התסיסה החברתית בארה"ב והבחירות המתקרבות שם, ומעבר לכמה הצהרות של "גורמים בכירים" לאף אחד אין באמת רצון או יכולת להתעסק עם מדינה קטנה במזרח התיכון.
בסופו של דבר, המציאות המדינית נקבעת על פי החלטות ופעולות שמנהיגים מבצעים בשטח ולא דרך ציוצים היסטריים של ברק רביד. יש היום בישראל ממשלה בעלת רוב פוליטי לביצוע מהלך משמעותי הנתמך גם בידי רוב העם, ויש חלון הזדמנויות שאולי לא יחזור להשלים את החלת הריבונות. מנהיג אמיתי יודע לגלות אומץ דווקא ברגעים כאלה ואם נקבל את ההחלטה הנכונה למרות כל האיומים מסביב, הצונאמי המובטח יאלץ שוב לחכות לפחות עד הסיבוב הבא.
יש להחיל את הריבונות מייד. בשלב הראשון ישראל חייבת להחיל את הריבונות. שלב הניתוק וההעברה הוא לאחר שה"פלסתינאים" יסכימו. וניתן לסמוך עליהם שלא יסכימו לכלום. לכן ציר יעבור או שלא יעבור בישובים מוסדדים והשטח יועבר או שלא יועבר. כל זמן שהערבים אינם מסכימים ישראל תוסיף עוד ועוד שטחי ריבונות כי זו חלק מהתוכנית. הטיפשות הגדולה ביותר היא לאמץ את שיטת הערבים שהיא או הכל מייד או לא כלום. כך הם הפסידו וממשיכים להפסיד ואם נאמץ שיטה זו גם אנו נפסיד רבות. זאת בנוסף לעובדה שהאמריקאים אומרים שאם לא נחיל את הריבונות שלהבא לא נבא אליהם בטענות או דרישות. מי זה החושב שנשיא ארה"ב יכול לשנות בבת אחת מדיניות במאה ושמונים מעלות? התוכנית של טרמפ לפחות ברמה ההצהרתית הבלתי מחייבת כמו ממשיכה את המדיניות מאז ומתמיד אך זו רק מראית עין. חלק מהציונות הדתית ומשאר המתנחלים הראתו כבר מקודם את טיפשותם כאשר הפילו את הממשלה הלאומית וגרמה לממשלת שמאל בראשות רבין לעלות ואחר כך הפילה את ממשלת נתניהו וגרמו לממשלת אהוד ברק לעלות. כך הרגישו הם בדמם שנשפך וממשיך כך מאז שרבין וברק עלו לשלטון וגרמו לנזקים בלתי הפיכים. הציונות הדתית ומתנחלים אחרים לפחות בחלקם המשיכו את טיפשותם כאשר חלקם הצביעו בעד כחול לבן. עכשיו חלקם מגלים את שיא הטיפשות בהתנגדותם להחלת הריבונות. מי שמביאים את ההשיגים המדיניים הם אנשי הליכוד החילוני.
הצונאמי היחיד שהכה במדינת ישראל, זה צונאמי של בולשביקים מעל מרקעי הטמבלויזיה,
שמאיים שאם לא יעשו כרצונם, הם יגרמו לדמוקרטיה לגרום לשמש לזרוח במערב 🙂
שכחתם את הצונאמי המדיני ואת מלחת העולם השלישית שתקרה אם האמריקאים יכירו בירושלים ויעבירו את הגדרירות לשם.
זה כתוב
הרבה פעמים "סאב זאב" או צונאמי מדיני.
אבל הנה הוא מגיע
מצד אחד אתה טוען שהמעשים שלנו הם אלה שיקבעו, בלי להתחשב באיומי הצונמי, ומצד שני אתה כותב: "יש חלון הזדמנויות שאולי לא יחזור להשלים את החלת הריבונות.".
זאת אומרת שכן יש להתחשב באומות העולם?
תחליט.
הוא החליט אם לא שמת לב. יש להתחשב במי שחשוב ולא במי שבעצמו עוד מעט יקרוס.
מדהים שלא משנה מי עושה מהלך חד צדדי, אנחנו או הפלסטינים, בכל מקרה יטענו שיהיה צונאמי, ותמיד הוא יהיה נגדנו…