הטלטלה במפרץ מסמנת הזדמנות לישראל

האם דווקא רחפן תקיפה זעיר מדגם 'Firefly' הוא אחת הסיבות לכך שמדינות המפרץ הפרסי, ובמיוחד סעודיה, מנסות להתקרב לישראל בתקופה האחרונה במה שנראה כהיפוך מדיניות ונטישת התמיכה בפלסטינים?

אם יש לקח חשוב אותו למדו במדינות המפרץ מן המחויבות האמריקנית הפוחתת למזרח התיכון ומן המתיחות ביחסים בין ארה"ב לסעודיה, הרי זו התובנה לפיה לא כדאי ואף מסוכן לשים את כל הביצים בסל אחד. ארה"ב היא עדיין ספקית הנשק המובילה באזור, כפי שהדגימו כמה עסקאות ענק שנחתמו לאחרונה כמו זו בה הסעודים התחייבו לרכישת טילי אוויר-קרקע וטילים נגד ספינות מתוצרת בואינג בסכום של 2.6 מיליארד דולר, או עסקה גדולה אחרת לרכישת רכבים צבאיים. קרן ההשקעות הציבוריות הסעודית אף רכשה לאחרונה מניות בחברת בואינג שספגה מכה קשה עקב בעיות הבטיחות שהובילו להפסקת ייצור מטוס ה MAX 737, וכמובן בגלל משבר הקורונה.

אך ישנם גם שחקנים אחרים בזירה. לאחר שארה"ב סירבה למכור לסעודים רחפני תקיפה מדגם MQ-9 Reaper בשל טענות למגבלות חוקיות הקשורות להפרות זכויות אדם, הסינים קפצו בשמחה על ההזדמנות לסייע בייצורם, והדגמים הראשונים צפויים לצאת מהמפעל כבר בשנה הבאה. בדומה, גם רוסיה מעודדת את הסעודים לרכוש את מערכת ההגנה האווירית 400-S, אך עד כה הם מהססים לעשות זאת לאחר שראו כיצד וושינגטון ביטלה הסכמי עתק עם טורקיה כאשר זו רכשה את המערכת הרוסית. המגבלות ביחסי סעודיה-רוסיה הפכו למוחשיות יותר בעקבות מלחמת מחירי הנפט שפרצה באפריל, ממנה השוק עדיין לא התאושש. חסרון נוסף של הסינים והרוסים בהקשר הזה הוא הקשרים הקרובים שהם מנהלים עם איראן, בה כמובן רואים הסעודים ואחרים במפרץ איום קיומי וכוח מערער ליציבות במזרח התיכון אותו יש לבלום. לכן במצב הנוכחי יש לישראל יתרון על המתחרים.

מנהיגי המפרץ כמובן תמכו במדיניות הלחץ הכלכלי והחמרת הסנקציות אותה מפעיל בשנתיים האחרונות הסנקציות נגד טהרן, אך עד כה הם מאוכזבים מהתוצאות. חלק מהמדינות הקטנות באזור אף פנו בחשאי לאיראן בניסיון לוודא שלא יהפכו למטרה בכל עימות עתידי בין טהרן לוושינגטון. קו פרשת המים בהקשר הזה היה כאשר מדינות המפרץ חשו שארה"ב לא הגיבה כראוי להתקפות האיראניות על מתקני הנפט הסעודיים באביב שעבר. מספר שבועות לאחר מכן, בניסיון להרגיע מעט את החשש במפרץ, ממשל טראמפ שלח כוחות הגנה אווירית כדי לסייע באבטחת המתקנים בסעודיה, אם כי מאז השיב הביתה חלק מהם. רק לאחר התקיפה האיראנית בה נהרג אזרח אמריקני בבסיס בעיראק בחודש דצמבר, ארה"ב החליטה להגיב בכוח עם חיסול הגנרל קאסם סולימאני. במפרץ חגגו בשקט את הסתלקותו של אחד מאויביהם הגדולים, אך גם הביעו חשש מהתדרדרות למלחמה כוללת.

אך גם לשיתוף הפעולה בין מדינות המפרץ לישראל מגבלות משלו. ישראל עשויה לשמוח על הרחבת הייצוא הביטחוני ונראה כי יש לה את היכולת להדוף את האיראנים בסוריה ואולי גם לפגוע בתכנית הגרעין באיראן עצמה במקרה הצורך – יכולות שאינן קיימות במפרץ – אך כל קשר עם ישראל הוא עדיין עניין רגיש בעולם הערבי והמוסלמי. דעת הקהל שעדיין נוטה לכיוון הפלסטיני יותר ממה שנהוג להודות באופן רשמי היא כנראה אחת הסיבות בגינן מנהיגי המפרץ לא עושים את הצעד לקראת קשרים פתוחים והכרה בישראל.

עד כה, ישראל הגבילה את ייצוא הטכנולוגיה הצבאית המתקדמת שלה, אך גם זה עשוי להשתנות עם פתרון כלשהו לסכסוך עם הפלסטינים וייסוד קשרים רשמיים עם מדינות המפרץ. גם המצב הכלכלי המחריף באזור ועליה בשיעורי האבטלה במפרץ יכולים להטות בסופו של דבר את הכף לקראת מהלך היסטורי.

ד”ר ג’יימס דורסי הוא מרצה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת נאניאנג בסינגפור, ועמית בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן. המאמר התפרסם לראשונה במסגרת סדרת ‘מבט מבס”א‘.