העריק שחולם לאחד את צפון ודרום קוריאה

תאה יונג-הו הוא דיפלומט צפון-קוריאני לשעבר שערק עם משפחתו לדרום קוריאה בשנת 2016, ונחשב לעריק הבכיר ביותר שעשה זאת. בבחירות שנערכו בדרום קוריאה בחודש אפריל האחרון הוא עשה היסטוריה כאשר נבחר לאספה הלאומית של דרום קוריאה, יחד עם עריק ידוע נוסף, גי'-סונג הו. ראיון זה עמו פורסם לראשונה בכתב העת 'נשיונל רוויו' ביולי 2019.

***

אנשים שמצליחים להימלט מצפון קוריאה מוגדרים לרוב כ"עריקים", גם כשמדובר באזרחים רגילים ולא בהכרח בבכירים בממשלה או קצינים בצבא. זה קורה מפי שכאשר אתה נולד בצפון קוריאה אתה מוגדר כשייך למדינה. אם אתה עוזב, הרי שאתה הופך לעריק ובוגד.

תאה יונג-הו הוא עריק במובן המקובל יותר של המושג. כאשר החליט לחצות את הקווים לדרום בשנת 2016, הוא שימש כסגן השגריר בבריטניה מטעם צפון קוריאה – אחד האנשים הבכירים ביותר שביצעו עריקה כזו. הוא מחזה נדיר בעולם שלנו: שליח מתוך חברה מסוגרת ומרוחקת, "הממלכה המתבודדת", כפי שנקראת צפון קוריאה מזה עשורים.

פגשתי אותו בכנס אוסלו לחירות, המפגש השנתי למען זכויות אדם הנערך בבירת הנורבגית. תאה מדבר אנגלית טובה במבטא בריטי קל. הוא מקרין אלגנטיות, ידע וביטחון עצמי – אדם שניתן בקלות לדמיין שמקצועו הוא דיפלומטיה. הוא נולד ב-1962, וגדל להיות מאמין אמיתי. בצפון קוריאה אין הרבה ברירות אחרות. מצווה עליך לסגוד למשפחת קים השולטת כאלים. אתה יודע מעט מאוד על העולם שבחוץ, אם כי כיום זה פחות נכון מן הימים בהם תאה היה ילד. אז, הוא קרא ספרים על גיבורים קומוניסטים שהקריבו את חייהם עבור שוויון האדם. תאה רצה גם הוא להקדיש לכך את חייו. למדתי ממנו משהו שמעולם לא שמעתי בעבר: לצפון קוריאה יש גרסה משלה לעשרת הדברות, בהן השליט הוא במקום האל.

תאה למד יחסי בינלאומיים באוניברסיטת פיונגיאנג והצטרף ל-WPK, מפלגת הפועלים של קוריאה. הוא גויס למשרד החוץ ב-1988 וב-1996 הוצב בתפקיד הראשון במדינה זרה כאשר נשלח לדנמרק. זו הייתה התגלות של ממש. הוא ציפה לראות קבצנים ברחובות וניצול אכזרי של פועלים, אך במקום זאת הוא מצא חברה שמחה, שלווה ובריאה, יחד עם מערכת רווחה נרחבת. המראות האלו החלו לעקצץ בראשו של הדיפלומט הצעיר.

תאה גם החל לראות את צפון קוריאה ואת המשפחה השולטת בה כפי שאנשים ראו אותה מבחוץ. במחצית השנות התשעים פרץ רעב נוראי במדינה. תאה הבין כי מדובר בתוצאה של אסון טבע, ושהשליט דאז קים-ג'ונג איל עושה הכל כדי למצוא לה פתרון. כל הדיפלומטים הצפון-קוריאנים נדרשו להשיג סיוע במזון מן המדינות בהן התארחו. תאה פנה למשרד החוץ הדני. הם שמחו לעזור, אך היו להם שאלות: מדוע קים משקיע מיליונים בפיתוח נשק גרעיני בזמן שבני עמו גוועים ברעב? מדוע הוא משקיע מיליונים בהקמת מוזוליאום עבור אביו קים איל-סונג? אלו היו שאלות שקשה לענות עליהן.

תאה ניצב בפעם הראשונה מול הצביעות של המשטר אותו שירת ואותו למד להעריץ. משלחות מצפון קוריאה הגיעו לדנמרק כדי לרכוש פרות, לשימוש הבלעדי של משפחת קים שדרשה אספקת בשר ומוצרי חלב. משלחות אחרות הגיעו כדי לרכוש בירה עבור האליטות במולדת. כל אלה היו רחוקים מאוד מרעיון השוויון בין כל בני האדם. תאה החל לחווות את מה שג'ורג' אורוול הגדיר כ"חשיבה כפולה": חלק ממנו אחז עדיין באמונה הקומוניסטית של צפון קוריאה, ובחלק השני החלו להיווצר ספקות רבים.

מאוחר יותר הוא הוצב בבריטניה, שם אחד מתפקידיו היה לשמור על קשר עם ארגונים סוציאליסטים וקומוניסטים שהעריצו את צפון קוריאה. הוא שיבח בפניהם את מעלות ארצו, אך בתוכו כבר ידע שמדובר בשקר. הוא חש צער עבור הבריטים האלו אותם עזר להוליך שולל, אך לא הייתה לו ברירה: זו הייתה עבודתו.

והיה גם את העניין של שני הבנים של תאה. באווירה החופשית בבריטניה, גם הם החלו לחוות "חשיבה כפולה" והציגו בפני אביהם שאלות קשות בארוחות הערב. "למה אין אינטרנט בצפון קוריאה? יוטיוב עוזר לנו עם שיעורי הבית, אפשר להיכנס לשם וללמוד איך לפתור בעיות במתמטיקה. הממשלה שלנו הרי אמורה להיות בעד חינוך. היא אומרת שהיא עושה כל דבר אפשרי למען החינוך, אז למה היא לא מרשה לנו להשתמש באינטרנט?".

בסופו של דבר, תאה יונג-הו הבין שהוא חייב לספר להם את האמת: אם לצפון-קוריאנים היה אינטרנט הם כנראה היו לומדים כמה דברים על משפחת קים שהיו מובילים אותם לקרוא תיגר על השלטון. ואת זה כמובן אסור להרשות. בבית הספר, שני הבנים ספגו הקנטות מצד חבריהם הבריטים לכיתה. "אתה מצפון קוריאה? אתה אוכל כלבים, נכון?". "יש לך שיער ארוך! זה אסור במדינה שלך". "אני אתקשר לקים והוא ישלח מישהו לתפוס ולהחזיר אותך".

מעת לעת, המשפחה אכן חזרה הביתה לצפון קוריאה. באופן טבעי, החברים של הבנים שם היו סקרנים – לגבי החיים בבריטניה והעולם שמחוץ לצפון קוריאה. הבנים של תאה לא היו יכולים לספר לחבריהם את האמת. זה היה מסוכן מדי לדבר על נפלאות החירות כמו האינטרנט ושפע המזון. הם שאלו את אביהם מה עליהם לעשות, והוא הציע שיקראו מחדש את 'אוליבר טוויסט' ויספרו לחברים מעלילות הספר על האומללות והניצול באנגליה של המאה ה-19.

בני ערובה

תאה יונג-הו החל לתהות על גורלו שלו, על גורל משפחתו ועל גורלה של צפון קוריאה. אולי ימתין לסופו של משטר קים שאולי יתמוטט בקרוב, בוודאי בימי חייו? ואז, ב-2009, קים ג'ונג-איל הודיע כי בנו הצעיר קים ג'ונג-און הוא יורשו המיועד. רוחו של תאה נשברה. סופו של המשטר לא נראה באופק.

אנקדוטה: בשנת 2015, תאה פגש את אחיו הגדול של קים ג'ונג-און, קים ג'ונג-צ'ול, כאשר האחרון הגיע ללונדון כדי לצפות בהופעה של הזמר הנערץ עליו, אריק קלפטון. תאה אפילו התלווה אליו באופן אישי למופע ברויאל אלברט הול.

לאט ובהדרגה אך באופן בלתי-נמנע, רעיון העריקה החל לחלחל במחשבותיו של תאה, אך הוא לא שקל זאת באופן מעשי כל עוד משפחתו הייתה מפולגת. הדיפלומטים של צפון קוריאה המוצבים ברחבי העולם לא הורשו להביא עמם את כל ילדיהם. אחד תמיד חייב להישאר בבית, כסוג של בן ערובה, וגם תאה ואשתו הורשו להביא לבריטניה רק ילד אחד בכל פעם. ב-2014 קים שינה את המדיניות הזו, וכעת שני הבנים היו עמם. גם משוואת השיקולים לעריקה השתנתה.

אך למה לגבי קרובי משפחה אחרים שנותרו בבית? משטר קים הוא מאמין גדול באשמה דרך קרבה. אם אדם אחד מעז לסטות מן השורה, משפחתו, חבריו ואפילו עמיתיו לעבודה ישלמו את המחיר. זהו הפחד המתמיד ששומר את הצפון-קוריאנים בשורה.

באחד הימים תאה נקרא לפתע לשוב לפיונגיאנג, ללא סיבה ברורה. אולי הם עמדו להעניש אותו על עבירה כלשהיא. זה קורה בצפון קוריאה כדבר שבשגרה. אתה אפילו לא יודע שעשית משהו רע עד שבאים לעצור אותך, לענות או לרצוח. עוד קודם לכן, ב-2013, רבים מן השליחים הצפון-קוריאנים נקראו בחזרה למולדת ולא ידוע מה עלה בגורלם. ככל הנראה היה להם קשר מסוים לצ'אנג סונג-טק, דודו של הדיקטטור שהודח והוצא להורג בידי קים.

תאה חשב על ילדיו. איזה מין עתיד צפוי להם בצפון קוריאה? האם הוא באמת יכול לדון אותם לחיים כאלה לאחר שכבר טעמו את טעם החירות? מה לגבי הילדים שלהם יהיו בעתיד, והילדים של הילדים שלהם? תאה החליט כי "שרשרת העבדות תיקטע בדור שלי", כפי שהוא מנסח זאת. עד כאן. לא משנה מה, הילדים והנכדים שלו לא יהיו עבדים. הוא החליט לברוח.

הדי הקרב

ממשלת צפון קוריאה הגדירה אותו כ"זוהמה אנושית" ובשביל הסדר הטוב האשימה אותו גם באונס ילדים, האשמה חביבה במיוחד על משטרים קומוניסטיים.

שאלה נוראית: מה קרה לאחים ולאחיות של תאה בצפון קוריאה ולשאר קרובי משפחתו? אני לא מעז לשאול אותו, אבל בראיונות קודמים הוא העריך כי הם נמצאים במחנות מעצר או עבודה. נראה שזה מכביד עליו מאוד גם מבלי לדבר על כך. מכיוון שכבר ידעתי זאת, לא הייתי צריך לשאול. אני כן שואל אותו על הביטחון האישי שלו, האם הוא מודאג? "יש לי דאגות רבות", הוא אומר, "אבל אני מוגן היטב כאשר אני בדרום קוריאה. הממשלה שם יודעת שאני הראשון ברשימת החיסול של קים".

הרשו לי לעצור שוב לרגע ולהתייחס למה שקרה מספר ימים לאחר שתאה ואני שוחחנו. בעודו נכנס למלון באוסלו, אדם התקרב אליו והטיח בו ספל פלסטיק מלא במילקשייק. התוקף, כך התברר, היה איש שמאל נורבגי. עד כמה שקשה להאמין, ישנם אנשים בעולם החופשי הרואים בעריקים מצפון קוריאה בוגדים ושקרנים. אנשים אלה מחזיקים בדיוק באותה השקפת עולם של קים ומשטרו.

כאשר תאה הותקף בפתח המלון, שומריו האישיים מיהרו להשתלט על התוקף והוא נעצר. ברשתות החברתיות, עמיתיו של החשוד היללו אותו. אחד מהם כתב כי "הוא נעצר בגלל שהרס את המעיל היקר של העריק. מגיעה לו המון אהבה ותמיכה כרגע". נכון, זה היה רק מילקשייק. שם דבר רציני באמת. אבל תאה לא ידע זאת מיד. הוא הרי מכיר היטב את השיטות בהן משתמש קים, כמו למשל זו שהובילה לחיסול אחיו החורג, קים ג'ונג-נאם, כאשר שתי נשים מרחו רעל על גופו בשדה תעופה בקואלה לומפור.

נחזור לשיחה שלנו ולשאלה נוספת: כיצד מתייחסים אליו בדרום קוריאה? זה תלוי, הוא אומר. רבים במדינה מחזיקים בדעות שונות לגבי השכנים מצפון, ואנשים מהצד השמאלי בדרום קוריאה מתייחסים אליו בבוז. אני מעיר שאם הם סבורים שהצפון נהדר כל כך, אולי שינסו לגור שם בעצמם. תאה מגיב בחיוך.

ברחבי העולם, אנשים רואים את מלחמת קוריאה שהתרחשה בין 1950 ל-1953 כמלחמה בין הצפון לדרום. אך בדרום קוריאה עצמה, אומר תאה, רבים רואים זאת כמלחמה בין ימין לשמאל, ויש עדיין סימפתיה רבה לשמאל. חשבו על כך: השמאל והימין לא נלחמו רק באופן תיאורטי או באמצעות מילים. הם נלחמו בכלי נשק. מזרח גרמניה ומערב גרמניה, למשל, מעולם לא לחמו אחת בשנייה. צפון קוריאה ודרום קוריאה כן, והדי הקרב עדיין נשמעים.

המטרה והחלום

בדרום קוריאה, תאה פגש אנשי שמאל שנאבקו למען דמוקרטיה וזכויות אדם בארצם שלהם, אך מסרבים בתוקף לדבר על זכויות האדם של נתיני צפון קוריאה. הם ממהרים לשנות את נושא השיחה.

אני אומר לתאה שזה בוודאי מבלבל לפגוש במדינה חופשית אנשים המתנדבים לשמש כסנגורים לרודנים הגרועים ביותר. הוא עונה במילה אחת: "נכון". ומה הוא חושב על מערכת היחסים המוזרה בין הנשיא האמריקני טראמפ לבין הרודן הצפון-קוריאני קים? תאה אומר כי הוא מבין את הצורך לדון בנושאי הגרעין, אך לא מבין מדוע טראמפ מתאר את קים כ'בחור נחמד'. "קים ג'ונג-און הוא רודן", אומר תאה, "רודן ופושע".

הדיפלומטית האמריקנית ג'ין קירקפטריק נהגה לתאר את צפון קוריאה כ"מדינה פסיכוטית", היחידה מסוגה בעולם. תאה מתאר את החיים בתוך צפון קוריאה כ"דבר שאי אפשר בכלל לדמיין", והוא מנסה לעזור לאנשים לדמיין את זה בין השאר בספר שכתב ובאתר שהוא מפעיל.

המטרה שלו, או החלום, הם לא פחות מאשר סיום המשטר של קים. הוא היה רוצה לראות את חצי-האי הקוריאני מאוחד ודמוקרטי. האם יש לו אסטרטגיה? כן. ראשית כל, הוא רוצה לעודד את האליטות בצפון קוריאה להבין את מה שהם בוודאי כבר חושדים בו: משטר קים הוא משטר מושחת, אכזרי ושקרן. והוא עצמו יודע מה המשמעות של להיות חבר באליטה כזו. הוא היה אחד מהם. בסופו של דבר, "החשיבה הכפולה" מנצחת והופכת למחשבה מוחלטת: המשטר בצפון קוריאה טועה, ומחריב כל זכות שאי פעם הייתה לאדם. תאה אינו משלה את עצמו שהמשטר ייפול מחר, רחוק מכך, אך הוא משוכנע שהוא אכן ייפול מתישהו אם אנשי צפון קוריאה ילמדו יותר על עצמם ועל אחרים, ולאחר שיבינו עד כמה דוכאו והולכו שולל יקומו וימרדו.

לפני שאנחנו נפרדים, אני שואל את תאה האם הוא חושב שעמיתיו לשעבר מעריכים אותו בסתר. "כן", הוא אומר, "בוודאי". הם יודעים, יותר טוב מכל אחד אחר, איזה אומץ דרוש כדי לעשות את מה שתאה יונג-הו עשה.

---