בריון השכונה: ארדואן נחוש להפוך לשחקן המוביל במזרח התיכון

"חוסר יציבות במזרח הים התיכון" הוא מושג הנמצא בשימוש נפוץ בימים אלה, ומסיבות טובות מאוד. למלחמות האזרחים בסוריה ולוב, מאבקי הכוח וההשפעה בין רוסיה וארה"ב, הסכסוך הישראלי-פלסטיני והתוקפנות האזורית האיראנית, נוסף לאחרונה גם הניסיון של טורקיה לבצע מהלכים משמעותיים ולהשיג השפעה משלה.

המעורבות הצבאית של טורקיה בסוריה ולוב היא חלק אחד ביוזמה הזו. חלקים אחרים כוללים הסכם שיתוף פעולה ביטחוני שנחתם לאחרונה עם אלבניה, פעולות קידוח בשטח הימי של קפריסין והכרזה על קידוחים מתוכננים גם בשטח יוון, שלפחות בינתיים מוקפאת כחלק משיחות בין טורקיה ליוון, שיחות שהכיוון שלהם לא ברור כרגע. טורקיה סומכת גם על קשריה הטובים עם איטליה ומחזקת את הקשרים הביטחוניים עם מלטה, ככל הנראה כחלק מהמבצע הצבאי שהיא מנהלת בלוב.

במקביל לכל אלה, טורקיה נמצאת במחלוקת קשה עם מצרים ונשיאה א-סיסי במספר חזיתות שונות. ישראל, מצדה, עדיין שוקלת שיתוף פעולה מסוים עם טורקיה, במיוחד בנוגע לאינטרס המשותף לסילוק חיזבאללה מסוריה. למרות זאת, ההצהרות האחרונות של הנשיא ארדואן על כוונתו "לשחרר" את מסגד אל-אקצא בירושלים אחרי שהפך את איה סופיה באיסטנבול למסגד מסבכות מעט את המצב, כמו גם התנגדותו הנחרצת לתכנית הסיפוח הישראלית. כפי שתואר במאמר מערכת של 'ג'רוזלם פוסט' לפני כשבועיים, "טורקיה הולכת והופכת לאיום על ישראל".

מהזווית האמריקנית, המטרה הבסיסית היא שמירה על יציבות ושקט במזרח התיכון, אך האופן בו הממשל הנוכחי הגיב לאתגרים במזרח הים התיכון משקף חוסר רצון בעימותים באזור. כך למשל, הבית הלבן הפגין הססנות רבה לפני שתמך בפועל בשיתוף הפעולה בין ישראל, יוון וקפריסין, למרות ההתלהבות הראשונית והשתתפותו של מזכיר המדינה פומפאו בפסגה המשולשת בין ראשי המדינות שנערכה בירושלים במרץ 2019.

צניחת מחירי האנרגיה ומשבר הקורונה הפכו גם את האפשרות של הגשמת חלום צינור ה-EeastMed שהיה אמור לחבר בין ישראל לאירופה דרך יוון וקפריסין לקשה הרבה יותר, על סף הבלתי-אפשרית. טורקיה היא כמובן המרוויחה העיקרית מן ההתפתחות הזו.

תוצאות נאות

במבט כללי, המצב הנוכחי במזרח הים התיכון נראה עגום. תקרית צבאית בין טורקיה ליוון עשויה לפרוץ בכל רגע בים האגאי, בעוד ארה"ב תופסת מרחק מהאזור; וגם עימות ישיר בין טורקיה למצרים על אדמת לוב הוא תרחיש מציאותי מאוד. כל זה קורה כאשר מעמד ארגון נאט"ו נמצא בשפל והמתחים בין המדינות באגן הים התיכון בשיא. טורקיה אפילו הצליחה להסתכסך לאחרונה עם צרפת, לאחר שהשתיים החליפו מסרים מאיימים בנוגע למצב באזור ולפעילות הטורקית בשטחי יוון ולוב.

הנשיא הטורקי ארדואן מנהל את מדיניות החוץ הנועזת והמסוכנת הזו, דווקא בתקופה בה הוא ניצב מול משבר כלכלי חמור מבית ומתמודד עם עליית יריבים פוליטיים שאפתניים. גם הצעדים שנקט במזרח הים התיכון זכו לביקורת בינלאומית נרחבת, אך לפחות מבחינתו הניבו תוצאות נאות.

כך למשל, ההסכם בין לוב לטורקיה על חלוקת האזורים הימיים מחזיק מעמד למרות שהוא נחשב כבלתי-חוקי בעיני מדינות רבות כולל ישראל. ארדואן ממשיך להתריס מול הלחץ האמריקני גם בשלל סוגיות אחרות. למעשה, בשנים האחרונות הנשיא הטורקי נסוג ושינה מסלול רק במקרה אחד: בקיץ 2016, כאשר התנצל בפני פוטין על הפלת מטוס הקרב הרוסי. גם אז היה צעד טקטי שנועד לשקם את היחסים בין טורקיה לרוסיה ולעצור משבר כלכלי קשה באותם ימים.

טורקיה הבינה היטב כי מוקד מדיניות החוץ האמריקנית עבר לאסיה, והיא מנסה לנצל את מיקומה הגיאוגרפי ויתרונותיה התעשייתיים והביטחוניים כדי ליהנות מהתחזקות כל השחקנים האיזוריים העיקריים ממזרח – במיוחד רוסיה וסין אך גם איראן.

להכיר במציאות

מדיניות החוץ הטורקית מזוהה כמובן לחלוטין עם אדם אחד, אך לא ברור בכלל האם שינוי פוליטי בהנהגת המדינה יוביל גם לשינוי משמעותי בנטיות הגיאו-פוליטיות שלה. עבור המערב, יהיה זה נכון להכיר במציאות הזו בהקדם במקום להמשיך ולקוות לעידן חדש לאחר ארדואן.

טורקיה מאמינה כי ההתעצמות האזורית שלה מעניקה לה מרווח תמרון גדול יותר מול יריבות ושותפות, למרות המחיר הכלכלי והמדיני הנרחב שהיא משלמת עליה. ארדואן הראה סימנים ברורים לכוונות האלה במהלך תקופת ממשל אובמה, שאפשר לו למעשה לפעול כרצונו וללא הפרעה בסוריה למשל.

חלק מן הבעיות עשויות להיפתר ברמת האיחוד האירופי, אך בבריסל נוהגים בדרך כלל להציב עדיפויות כלכליות לפני שיקולי ביטחון. במאמר שפרסם לאחרונה שר החוץ הטורקי מבלוט צ'בושולו, הוא הציע להקים "מסגרת כוללת" של שיתוף פעולה בין טורקיה לאיחוד האירופי, תוך שהוא מגנה את צרפת ומגדיר את הדרישות של יוון וקפריסין במזרח הים התיכון "מקסימליסטיות" ו"חד-צדדיות".

חברות פורום האנרגיה של EastMed – ישראל, יוון, קפריסין, ירדן, מצרים, איטליה והרשות הפלסטינית – איבדו את המומנטום מאז התפרצות מגפת הקורונה וצריכות כעת לפתח סדר יום חדש וברור. כל עיכוב נוסף בפרויקט יפגע בשאיפות האזוריות לשיתוף פעולה, ויעניק לארדואן עוד זמן לפעול. סלידה בלבד מהפעולות הטורקיות במזרח הים התיכון היא תגובה מובנת, אך היא לבדה אינה מדיניות מספיקה.

ד”ר ג’ורג’ צוגופולוס הוא עמית מחקר במכון בגין-סאדאת באוניברסיטת בר-אילן ומרצה באוניברסיטת תראקיה. גרסה מלאה של הטור התפרסמה לראשונה במסגרת סדרת מבט מבאס”א מבית מרכז בגין-סאדאת.