פרק מספר: 'העצים והשבבים' \\ אריה אלדד

ספרו החדש של פרופ' אלדד מתאר את ימי הדעיכה של הלח"י ומספר סיפור מרתק וחשוב על חבורה אידיאולוגית, קיצונית ומורכבת. מבצע מיוחד לקוראי 'מידה'

אנשי לח"י בירושלים במלחמת העצמאות | אתר העמותה להנצחת מורשת לח"י

מיוחד לקוראי 'מידה': ספרו החדש של אריה אלדד במחיר מיוחד של 54 ש"ח בלבד. הכנסו לאתר הוצאת 'כנרת' ובמסך הרכישה הקלידו את הקוד: mida2020
***

 

מיאטק מדבר פולנית

 

שאול שנא פולנית.

היה בן עשר כשהגיע עם הוריו משם. מדוברי הפולנית המעטים שהיו להם בארץ שני הורים.

הוא שנא את השפה. זו היתה השפה שבה הוריו רבו בשקט, בלילה, כשחשבו שהוא ואחותו ישנים. זו היתה השפה שבה ספרה אמו את הכסף המועט שהשתכרה. את הכסף שהיה חסר כשאביו לא מצא עבודה. שפה של חובות.

"אני שונא פולנית," אמר למיאטק. "אתה תדבר איתו. אני אבין. מקסימום אוסיף שאלה."

מיאטק דיבר פולנית, בעיקר פולנית. במחתרת ניסו קצת לקרוא לו אלחנן. אז ניסו. מיאטק תפס הרבה יותר מקום. תמיד במגבעת. תמיד בז'קט, נראה כמו גנגסטר אמריקאי יותר מאשר לוחם מחתרת. תמיד היה כסף בכיסו. תמיד עזר לחברים, היה מבקר, עמוס סלים, בבתי משפחות הנופלים, מגניב מעטפות מזומנים לבתי האסירים. איש לא ידע מנין הכסף. אמרו שהוא חלפן ומלווה בריבית. היה קצת במודיעין וקצת בפעולות כספיות וקצת בהדפסות. וכנראה קצת גם בעולם התחתון. אחר כך סיפרו עליו שהלשין על חברי המחתרת בירושלים. אבל את הסיפור הזה המציא איסר משירות הביטחון. כנראה רק כדי לסכסך.

שאול בחר במיאטק כי היה ידוע שהוא עובד בלי לרוץ לספר לחבר'ה. שאול הבין שהפעם נשלח לפעולה בתפר שבין המחתרת הלוחמת בירושלים שמחוץ למדינה — ובין משהו פוליטי מטעמו של גרא, שיש לו בטח סיבות טובות, משהו שאולי שאר חבריו במרכז לא צריכים לדעת. אבל שאול היה בצד של גרא.

ממיאטק הוא לא הסתיר דבר. "תראה," אמר לו. "גרא נתן את ההוראה. מיכאל יודע רק בערך, אבל כבר הנחה להפסיק פעולות כאלה בתל אביב. ואלדד אפילו לא צריך לדעת. אתה איתי?"

"נו, כן," אמר מיאטק. "מה העבודה?"

"יש קונסול פולני אחד שעובד בשביל הערבים. צריך לחקור אותו כדי לדעת מה בדיוק כבר נתן להם, ועם מי הוא עבד, ואם יש גם יהודים שעבדו איתו."

"ואחרי החקירה?" שאל מיאטק, שלא נולד אתמול.

"אחר כך צריך לדפוק אותו."

"יש רק קונסול פולני אחד שאני מכיר," אמר מיאטק, "וזה הוליאניצקי. אותו צריך לדפוק?"

"אתה מכיר אותו?"

"נו, זה מוגזם להגיד מכיר. שתינו פעם או פעמיים משהו ביחד. הוא קצת עבד בצנזורה הבריטית, ולפעמים היה מודיע לנו שיש איזה מכתב לא טוב שהוא לא רוצה להעביר הלאה, שנדבר עם מי ששלח ששוב לא יכתוב ככה."

"אתה רוצה להגיד לי שהוא עבד בשבילנו?"

"נו, כן. גם בשבילנו. אבל יכול להיות שלא רק בשבילנו. אני יודע שהוא מחזיק קושאנים של בתים של גרמנים ומנסה למכור אותם."

"למה שמישהו ירצה לקנות אותם? זה היה רכוש אויב בימי הבריטים, אז עכשיו זה רכוש המדינה."

מיאטק חיטט בכיס מכנסיו, שלה נרתיק משקפיים מהודר, הוציא זוג משקפיים עבי מסגרת והתבונן מקרוב בפניו של שאול.

"נראה בן אדם בסדר," מילמל, "אבל מדבר כמו אידיוט."

"לא, תסביר לי מה הפולני מנסה לעשות," ביקש שאול, שאף פעם לא הצליח להיעלב ממיאטק.

"טוב. אני אסביר לך. אם הבית פה ממול רשום על שם גרמני — עכשיו הוא של הממשלה. אבל אם הוא רשום על שמי כבר שנה או שנתיים — הממשלה לא תיקח לי אותו אם אני יכול להוכיח שהגרמני מכר לי אותו."

"טוב, אבל הגרמני לא מכר לך."

"תסלח לי," אמר מיאטק בסבלנות. "מה אתה עשית בדיוק במחתרת?"

"כל מיני פעולות…" אמר שאול, "ישבתי ארבע שנים. ברחתי מעכו בפריצה הגדולה."

"אה… אסיר לשעבר… אני מבין שאתה עכשיו בשיקום… לא היה לכם זמן ללמוד בכלא? לקרוא ספרים? אם הפולני מחזיק את הקושאן והוא יכול להראות מכתב שהגרמני מכר לו את הבית לפני, נגיד שנתיים, וגם להראות שזה רשום בטאבו, אז זה כבר יותר קל, לא?"

"אתה מתכוון שהפולני יכול לזייף את המסמכים?"

מיאטק הירהר שעה קלה באפשרויות.

"אני חושב שכבר יותר פשוט שאני אדבר עם הקונסול, וביחד נדפוק אותך. הוא לפחות בן אדם שמבין מהר. וכמו שאני מבין, גם הוא לא סובל קומוניסטים. נו טוב, אני בעסק, בתנאי שאני יכול להביט קצת בניירות שלו ואולי לקחת כמה למזכרת."

"נדמה לי שהניירות שלו כבר בתל אביב, אצל גרא, ומהניירות האלה הבינו שהוא עובד בשביל הערבים."

"טוב," אמר מיאטק. "נעשה מה שצריך ואחר כך כבר אדבר עם גרא על ביזנס."

***
מיוחד לקוראי 'מידה': ספרו החדש של אריה אלדד במחיר מיוחד של 54 ש"ח בלבד. הכנסו לאתר הוצאת 'כנרת' ובמסך הרכישה הקלידו את הקוד: mida2020

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

2 תגובות למאמר

  1. ספר מצוין. כתוב בשנינות והומר דק אבל שופך אור על תקופה שרבים אינם מכירים.
    אהבתי!