איראן מתכוננת לחידוש הייצוא של ציוד צבאי ואמצעי לחימה

בעוד מעט יותר מחודש אמור להסתיים אמברגו הנשק על איראן במסגרת החלטה 2231 של מועצת הביטחון, ובכירי משרד ההגנה במדינה כבר מצהירים על כוונתם להתחיל ולייצא אמצעי לחימה. אם תחדש איראן את הייצוא, יהווה הדבר את אחד מהפירות הממשיים של הסכם הגרעין, לאחר שעד כה הסנקציות שהטילה ארה"ב מנעו ממנה ליהנות מהפירות הכלכליים נוכח כישלונה של אירופה לעמוד בהתחייבויותיה והלחץ האמריקני.

שר ההגנה אמיר חאתמי אמר כי עם הסרתן של הסנקציות שמורה לאיראן, כמו כל מדינה אחרת, הזכות לנוכחות ערה יותר בשוק אמצעי הלחימה במסגרת החוק והרגולציה הבינלאומית, והוסיף כי היא יכולה לייצא הרבה יותר מאשר בכוונתה לייבא. לדבריו, איראן מייצרת בעצמה כתשעים אחוזים מאמצעי הלחימה והציוד להם היא זקוקה, ולשאר עשרת האחוזים לא תהיה השפעה של ממש על כוח ההגנה שלה.

עוד אמר חאתמי כי איראן מתמקדת עתה בכמות, באיכות, במגוון ובדיוק הטילים שברשותה ובקרוב תפתח טילי שיוט למרחק אלף ק"מ. לדבריו, הישגיה של איראן בתחום הייצור העצמי הם "בעיקר בזכות הסנקציות שהוטלו עליה" והנחיות המנהיג על "תנופה" בייצור עצמי של מוצרים כחלק מהמאבק בהן. חאתמי הבהיר כי עם הסרת האמברגו לאיראן תהיה זכות חוקית לעשות עסקים "עם מדינות ידידותיות…יש לתעשיות ההגנה של איראן יכולות ייצור ויכולות טכניות שיכולות להיות מופנות לייצוא של סחורה ושל שרותים. עד כה ונוכח הסנקציות, תעשיות ההגנה ייצאו מוצרים שאינם מוגדרים כנשק, לאחר הסרתן נוכל לייצא גם נשק".

חאתמי ציין כי לאחר כישלונה של ארה"ב להאריך את האמברגו במועצת הביטחון, היא ניסתה לכפות את מנגנון ה-snapback  אך איראן ושאר השותפות להסכם הגרעין טוענות כי היא אינה יכולה לעשות כן שכן היא נטשה את הסכם הגרעין. גם הנשיא רוחאני הבהיר לאחרונה כי בכוונת איראן לחזור לשוק הבינלאומי של הסחר באמצעי לחימה.

"ייצוא במיליארדי דולרים"

בהקשר זה אמר ב-3 בספטמבר ראש התעשיות הימיות של משרד ההגנה אמיר רסתגא במהלך תערוכה בה הוצגו מערכות לחימה ימיות, כי איראן יכולה לייצר כמויות גדולות של ציוד צבאי ולמכור אותן למדינות זרות וכי בידה האפשרות לייצא אמצעי לחימה במיליארדי דולרים בשנה. הוא הוסיף כי ארגונו מתכנן צוללת חדשה שתקרא בעת’ת ("משימה") לאור הניסיון שצבר בעבר בבניית צוללות, וכמו כן אמר כי התעשיות הימיות מפתחות גם רחפות ובקרוב תצוידנה משחתות איראניות במערכות שיגור אנכי (VLS) של טילי שיוט.

לאיראן תעשיה צבאית מפותחת מאד והיא מייצרת מגוון רחב של אמצעי לחימה אותם תנסה לשווק ללקוחותיה במזרח התיכון ואף לשותפות לדרך בדרום אמריקה, דוגמת ונצואלה. שורשי תעשיית הנשק באיראן והישגיה בתחומים רבים הם תולדה של סנקציות בהם הייתה נתונה עוד בימי מלחמת איראן-עיראק, שהשפיעו הן על רצונה להגיע ליכולת ייצור עצמי והן על התפתחות הדוקטרינה הצבאית – הרתעה, הגנה ומניעת התקפה נגדה – המכתיבה במידה רבה את בניית הכוח הצבא.

על כן ההרתעה האיראנית מבוססת במידה רבה על לחימה אסימטרית (ביבשה, בים ובאוויר) וכן על גורמי ומדינות חסות הפזורים במזרח התיכון (עיראק, תימן, סוריה, לבנון), ובהם רואה איראן מעין קו הגנה ראשון על בטחונה הלאומי. גורמים אלה זוכים לאספקת סדירה של אמצעי לחימה ואימון בעיקר באמצעות 'כוח קודס' של משמרות המהפכה.

מעבר לזאת, אזורים כמו תימן למשל מהווים למעשה את שדה הניסויים הגדול ביותר של איראן לבחינת מערכות הלחימה מתוצרתה – בעיקר הרקטות, הטילים והטילים, סירות הנפץ המהירות, המל"טים התוקפים ומערכות נוספות אותן מנסה איראן בלבנון – בעיקר טילים מדויקים ורקטות המהוות רכיב מכריע בלוחמה האסימטרית. במדינות תומכות באמריקה הלטינית – בחצר האחורית של ארה"ב – דוגמת ונצואלה רואה איראן הזדמנות להתמודד עם ארה"ב, כמו במקרה מכליות הדלק, ולנסות להגיע מולה לאיזון באמצעות מכירת אמצעי לחימה וציוד.

סל הייצוא האיראני

לקראת פקיעת האמברגו, ערכה סוכנות הידיעות 'מהר' בראשית חודש יולי רשימת מכולת של ציוד ואמצעי לחימה אותם תוכל לייצא איראן למגוון רחב של לקוחות:

– טילים: "איראן ידועה כאחת היצרניות הגדולות של טילים, טילי שיוט, טילים בליסטיים, טילים מונחים מדויקים" היכולים לסייע למדינות אחרות ולמשוך קונים. "המוצרים כבר הוכיחו את יעילותם במלחמה נגד המדינה האסלאמית (דאעש)…ואך פגעו בבסיס חיל האוויר האמריקני עין אלאסד בעיראק".

– ציוד ימי: לאיראן מגוון רחב של פלטפורמות ימיות, ספינות, צוללות משחתות, סירות מהירות וכן מגוון רחב של אמצעי לחימה – נגד צוללות, נגד מטוסים, נגד ספינות ועוד. כל אלה יכולים לייצר רווחים לתעשיות ההגנה.

– מל"טים: בתחום זה נטען כי איראן יכולה להוות מתחרה ראויה בזירה הבינלאומית ומהווה את "הגורם המוביל באזור בייצור ובהפעלה של מל"טים". עובדה זו יכולה למשוך קונים רבים הזקוקים להם למטרות מחקר ומדע. הוזכרו מל"טים מסוג 'שאהד', 'קראר' ו'אבאביל'.

– מערכות הגנה אווירית: בזכות הסנקציות הצליחה איראן לבנות מערכות הגנה אווירית מתוצרת מקומית והשיגה התקדמות רבה בתחום כאשר לארה"ב ולרוסיה אין יותר יתרון או מונופול בו. המערכות האיראניות הצליחו להפיל את המל"ט האמריקני המתקדם, ויכולות להתאים למדינות רבות באזור. בין המערכות שהוזכרו Bavar-373 Sayad, Khordad – כולן מערכות אותן ניתן לשווק גם במסגרת תערוכות נשק בינלאומיות.

– מערכות לחימת קרקע: מאמצעי לחימה ועד רכבים, טנקים ונגמ"שים מתוצרת התעשייה הצבאית של איראן. מוזכר הטנק 'קראר' המושווה ל-T-90 הרוסי שעמד במוקד הלחימה בדאעש וכן נגמ"ש ה'טופאן'. כל זאת לצד רובי צלפים שיכולים להיות כלולים ב"סל הייצוא האיראני".

הגנה בסוריה, נוכחות בוונצואלה

למרות שרק בעוד שלוש שנים יוסרו הסנקציות על איראן בתחום הטילים הבליסטיים מתוקף החלטת מועצת הביטחון, היא יכולה בינתיים לנסות ולמכור מערכות הגנה אווירית, טילים ורקטות אחרות שהיא מייצרת עבור סוריה. בראשית חודש יולי חתמו שר ההגנה הסורי עלי עבדאללה איוב והרמטכ"ל האיראני מחמד חסין באקרי על "הסכם צבאי מקיף" לחזוק שיתוף הפעולה בין הצבאות של שתי המדינות כדי "לעמוד בפני הלחץ האמריקני".

הרמטכ"ל האיראני הדגיש כי שיתוף הפעולה הצבאי בין שתי המדינות "יחזק את מערכות ההגנה האווירית בסוריה". לאיראן אינטרס אסטרטגי לנסות ולשפר את המערכות בסוריה, נוכח התקיפות החוזרות ונשנות מצד ישראל נגד יעדים של משמרות המהפכה ומיליציות שיעיות, ומחבלות במאמץ ההתבססות האיראנית ובניסיונה להעביר לחיזבאללה ציוד לפרויקט דיוק הטילים. לא ברור כיצד תוכל סוריה לשלם על המערכות אולם נראה כי איראן תנסה לנצל את פקיעת האמברגו כדי להעבירן לסוריה נוכח האינטרסים שלה עצמה.

לאחרונה פתחה חברת ETKA הקשורה לצבא האיראני מספר חנויות מכולת בוונצואלה. שר ההגנה האיראני חאתמי אמר כי מדובר במהלך המשקף את היחסים בין המדינות והן את שיתוף הפעולה הכלכלי עם הסקטור הפרטי בוונצואלה. ל-ETKA יכולות ייצור ושיווק טובות גם במדינות נוספות, ושיתוף הפעולה יכול להתרחב במסגרת תוכנית "תנופת הייצור" של המנהיג ח'אמנאי. בראש ETKA עומד עבא רצ’אא’י שמונה על ידי שר ההגנה חאתמי. במסגרת הסיוע בדלק שהעבירה איראן לוונצואלה הגיעו באמצעות חברת Mahan מומחים לזיקוק ומומחים צבאיים, חלקם עם קשרים למשמרות המהפכה. הספינה Golsan שהובילה את המצרכים נמצאת בבעלות חברתMosakhar Darya Shipping הנתונה לסנקציות אמריקניות.

לאחרונה הוטענה האנייה באבקת אלומיניום (Alumina) המשמשת בתעשיית הטילים והיא עושה כנראה את דרכה לאיראן. יצוין כי ארה"ב הטילה סנקציות על תעשיית המתכת באיראן בשל הקשר לתוכניות הטילים הבליסטיים. כלי התקשורת בוונצואלה טוענים כי המשלוח באנייה הוא של מנגו. נכון ל-8 ספטמבר הספינה עוגנת בפורט סעיד במצרים.

לא כל המכשולים הוסרו

יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי הסרת אמברגו הנשק על איראן מתוקף החלטה 2231 אין פרושו שהיא יכולה להתחיל לייצא או לייבא נשק כרצונה.

איראן עדין נתונה תחת משטרי סנקציות נוספים המונעים ממנה למכור, וממדינות מסוימות לקנות או למכור לה אמצעי לחימה. על איראן עדיין מוטל אמברגו נשק של האיחוד האירופי, וסנקציות אמריקניות על מערכת הבנקאות באופן המקשה לבצע עסקאות נשק לגיטימות. ממעל מרחף גם איום הסנקציות השניוניות נגד חברות סיניות, רוסיות או אחרות שינסו למכור נשק לאיראן.

כמו כן קיימות החלטות אחרות של מועצת הביטחון המכוונות ללקוחות פוטנציאלים דוגמת לבנון (החלטה 1701) ותימן (החלטה 2261) ואוסרות על מכירת והעברת נשק אליהן. יודגש עם זאת כי איראן לא מכבדת החלטות אלה וממשיכה בהעברת אמצעי לחימה, אימון וכספים לחיזבאללה בלבנון ולמורדים החות’ים בתימן, בעיקר בתחום הטילים והרקטות, לצד אספקה שוטפת של נשק קל, סירות מהירות ואמצעי הגנה אווירית.

גם אם תתחיל איראן לקנות מערכות נשק מרוסיה ומסין, לא נראה שיחול שינוי בדוקטרינה הצבאית שלה המתבססת על הרתעת האויב ומניעה ממנו לפלוש לתחומה, והיא תמשיך להתבסס בעיקר על לוחמה א-סימטרית נוכח יתרונן של ישראל, ארה"ב ומדינות המפרץ בעיקר בכוח אווירי עדיף.

נראה כי איראן תעדיף להתמקד ברכש לחיזוק מערכות ההגנה האווירית בעיקר מרוסיה, לצד מערכות ההגנה שלה עצמה. איראן אולי תנצל את ההזדמנות לבצע הנדסה הפוכה ותתחיל לייצר בעצמה, כפי שעשתה בעבר עם טילים סיניים מסוגים שונים, מערכות נ"ט, רובי צלפים אוסטרים ועוד. אחד התחומים בהם השיגה איראן התקדמות משמעותית בשנים האחרונות הוא תחום המל"טים לאיסוף ותקיפה ונראה כי היא תנסה לקדם מכירה לגיטימית שלהם ללקוחות שונים.

מל"טים איראניים כבר פעילים היום בתימן, לבנון, עיראק וסוריה וכמובן בשמי המפרץ הפרסי. איראן הנמצאת בתחרות מול טורקיה ואיחוד האמירויות המפעילות מל"טים משלהן בסוריה, בלוב ובתימן, ותנסה לשווק מערכות מתוצרתה למגוון הלקוחות המוגבל. תחום נוסף הוא סירות מהירות המהוות נדבך מרכזי בלוחמה הימית האיראנית, חלקן כבר פועלות באזור הים האדום ומשמשות את החות’ים במלחמה נגד הקואליציה הערבית בהובלת סעודיה, לצד סירות נפץ הנשלטות מרחוק.

ייצוא תמורת הסכם הגרעין?

ארה"ב תמשיך ככל הנראה במאמציה בערוצים שונים לנסות ולמנוע ייצא וייבוא נשק על ידי איראן. איראן מצדה תנסה להעמיד את פקיעת האמברגו כמבחן נוסף לרצינות החתומות על הסכם הגרעין לממש את ההטבות הגלומות בו עבורה.

עד כה נכשלו מדינות אירופה לספק את הסחורה הכלכלית מבחינתה. פקיעת האמברגו מספקת לאיראן הישג ראשון של ממש מהסכם הגרעין, אך הדרך להפוך את קץ האמברגו למזומנים לגיטימיים עדיין ארוכה.

הנשיא חסן רוחאני יכול להציג את פקיעת האמברגו כהישג מול המחנה השמרני בארצו, אך בסופו של דבר אם לא תוכל איראן לייצא או לייבא נוכח חששן של מדינות מסנקציות לא ירשם לטובת טהרן שום הישג, ויכולת התמרון של רוחאני מול השמרנים בנוגע ליישום הסכם הגרעין עשויה להצטמצם.

בכל מקרה, רשימת המדינות אליהן יכולה איראן לייצא את מרכולתה הצבאית מצומצמת ולחלקן (תימן, לבנון, חיזבאללה) היא מעבירה ממילא אמצעי לחימה תוך הפרת החלטות מועצת הביטחון. איראן תנסה להפעיל לחץ על מדינות החברות במועצת הביטחון ולחדד בפניהן את הדילמה" מה מסוכן יותר? להעניק לה לגיטימציה לייצא אמצעים וציוד לחימה למדינות בעייתיות דוגמת או להסתכן בשחיקה נוספת של הסכם הגרעין?

סא"ל (במיל’) מיכאל סגל הוא חוקר בכיר ומומחה לנושאים אסטרטגיים, ושירת בצה"ל בחטיבת המחקר של אמ"ן בתחומי איראן והפלסטינים. המאמר התפרסם לראשונה באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.