החוקה מחייבת את הנשיא להציע מועמד ומעניקה לסנאט את הזכות לבחון את מועמדותו ולהצביע על אישורה, ללא קשר לנסיבות הפוליטיות
למפלגה הרפובליקנית יש את הזכות והחובה לקדם מועמד חדש לבית המשפט העליון לאחר פטירתה של השופטת רות ביידר גינסבורג. אנא חסכו את ההודעות הזועמות המאשימות אותי בצביעות, מכיוון אני באופן אישי מעולם לא תמכתי או האמנתי ב'חוק ביידן', 'חוק מקונל' או כל חוק מומצא אחר שמטרתו להסדיר את תהליך אישור המועמדים בניגוד לטקסט המפורש של החוקה.
במרץ 2016, בשיאו של הוויכוח סביב מריק גרלנד אותו ביקש הנשיא אובמה למנות לעליון בטרם הבחירות, כתבתי כי "טענת הרפובליקנים על כך ש"העם" צריך להחליט על המועמד הוא סוג של נוסחה מטופשת". עוד הסברתי כי הטיעון הטוב ביותר למנוע מאובמה מינוי שופט נוסף הוא פשוט לעצור אותו מהפיכת בית המשפט למוסד פוסט-חוקתי המחליף את החוק ב"אמפתיה" ופוסק על פי התפיסות המשתנות ללא הרף של הפרוגרסיבים.
במשך העשור האחרון, ההנחה המקובלת גרסה כי מדיניות "ההכשלה" הרפובליקנית (למעשה כינוי לכל צעד לגיטימי שלא התאים בדיוק לרצונות אובמה) תפגע בעתיד קשות במפלגה. ההנחה הזו התבררה כשגויה בבחירות האמצע שנערכו במהלך כהונת ואובמה וכמובן שהוכחה כשגויה פעם נוספת בבחירות לנשיאות ב-2016. הוויכוח סביב גרלנד לא פגע ברפובליקנים, שזכו שוב בסנאט וגם החזירו את הנשיאות. למעשה, אחת ההבטחות המרכזיות עליהן נשענה המפלגה כדי להשיג את הניצחונות האלה (במיוחד בקרב המצביעים האוונגליסטים) הייתה למנות שופטים אורגינליסטים לבית המשפט העליון.
לסנאטור מיץ' מקונל, מנהיג סיעת הרוב בסנאט, לא הייתה שום מחויבות חוקתית לקדם את המועמדות של גארלנד ב-2016, כמו שכעת אין לו מחויבות להמתין עד 2021 כדי להצביע על המינוי הבא. אין כאן שום משבר חוקתי, אלא רק חלקים קיצוניים בשמאל המאיימים להחליש את בית המשפט מכיוון שלא קיבלו את מבוקשם.
היו אלה הדמוקרטים שדרשו מהמפלגה הרפובליקנית להתעלם מ'חוק ביידן' כאשר הוא היה פחות נוח עבורם; היו אלה הדמוקרטים שפוצצו את הפיליבסטר בענייני שיפוט; היו אלה הדמוקרטים שטענו שאסור לאפשר לטראמפ למנות בכלל שופטים. היה זה צ'אק שומר שטען כי מפלגתו צריכה "להפוך את ההנחה לפיה מאשרים מועמדים" בזמן כהונתו השניה של ג'ורג' וו. בוש (שהפך היום לחביב השמאל). היו אלה הדמוקרטים שפתחו בציד מכשפות נגד ברט קוואנו כחלק מהניסיון ליצור דה-לגיטימציה לבית המשפט כולו. במילים אחרות, לדמוקרטים אכפת מתקדימים חוקתיים ממש כמו שלשופטים "ליברליים" אכפת מתקדימים משפטיים.
וזה לא שאני סבור שיש אפילו אדם אחד בפוליטיקה האמריקנית שבאמת אכפת לו מ'חוק ביידן'. אפילו אם היה אדם כזה, התקדים אינו ישים במקרה הנוכחי. כזכור, ג'ו ביידן טען כי אין לקדם מועמדים חדשים לעליון בשנות בחירות כאשר הנשיאות והסנאט מוחזקים בידי מפלגות שונות. טראמפ אינו ברווז צולע ומתמודד כעת על כהונה שנייה. אך בואו נניח לרגע לצורך הדיון כי מקונל הוא צבוע ענק. במקרה כזה היה הוגן לומר כי כך גם כל הפוליטיקאים שהאשימו אותו בגניבת המועמדות של גרלנד.
כיום ג'ו ביידן אומר כי "המצביעים צריכים לבחור נשיא והנשיא צריך לבחור את היורש לגינסבורג". (זה מה שהם עשו, הם בחרו בטראמפ). אך במרץ 2016 אותו ביידן כתב ב'ניו-יורק טיימס' כי לסנאט יש "חובה" להצביע על מועמדים:
בכל מצב דבקנו בתהליך המפורט בחוקה: לנשיא יש את החובה החוקתית להציע מועמד; לסנאט את החובה החוקתית לייעץ ולהסכים. זה כתוב במפורש בחוקה עליה נשבעים נשיאים וסנאטורים להגן ולשמור"
אז האם ביידן מציע כעת שהסנאטור מקונל פשוט יתעלם מחובתו החוקתית הקדושה? האמת היא שביידן ידע היטב אז, כפי שהוא יודע היטב כיום, שאין שום חובה חוקתית או תקדים שמונע או מחייב כעת את הרפובליקנים למלא את החלל של שופט שפרש או נפטר. אין גם שום איסור, כפי שכמעט כל דמוקרט טען בשלב כלשהוא, "לזרז" מועמדות כזו. שלושה שופטי עליון (כולל גינסבורג שמונתה ואושרה בידי נשיא וסנאט דמוקרטיים) מונו בתוך פחות מ-45 ימים. כפי שעמיתי דן מקלפלין ציין בפירוט היסטורי רב, כל נוהג מקובל מראה כי הרפובליקנים יכולים ואף חייבים להציע מועמד חדש כעת.
מן הסתם, הדמוקרטים והתקשורת יזהירו מכך שפסק דין רו נגד וייד אשר קבע כי חוקים מדינתיים האוסרים על הפלה אינם חוקתיים שוב נמצא בסכנה. הסיכויים שבית המשפט בהרכבו הנוכחי יבטל אי פעם את הפסק הדין הזה קלושים מאוד, אך עבור הרפובליקנים שיח מחודש בסוגיה יכול לספק תזכורת טובה למצביעים לגבי העמדה הדמוקרטית הקיצונית על הפלות.
כל אותם אנשים שייעצו לפני ארבע שנים לרפובליקנים לא לסרב למועמדות של גרלנד שוב יזהירו כי המפלגה מבצעת התאבדות פוליטית. לא ברור לאן יובילו הקרבות הפוליטיים האלה, אך האם מצביעים מתונים או רפובליקנים שעדיין על הגדר בנוגע לטראמפ באמת ישמחו לשמוע את איומי השמאל על שבירת כל הכלים? אולי דווקא מאבק מחודש על עתיד בית המשפט יזכיר לשמרנים רבים מה עומד על הפרק מעבר לעיסוק בטראמפ עצמו. מהצד השני, יהיה בהחלט מעניין לראות את הדמוקרטים יוצאים לעוד מסע צלב נגד אחת מהמועמדות המרשימות שטראמפ ככל הנראה עומד להציג.
גרסה מלאה של הטור הופיעה לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.
בדיוק כמו בישראל. אלא כאן נכנעו לבית המשפט העליון שקבע שממשלת מעבר לא יכולה לבצע מינויים או לקבל החלטות קרדינאליות למרות שלא כתוב דבר על כך בחוק.
בדיוק כמו בישראל. אלא כאן נכנעו לבית המשפט העליון שקבע שממשלת מעבר לא יכולה לבצע מינויים או לקבל החלטות קרדינאליות למרות שלא כתוב דבר על כך בחוק.
צביעות רפובליקנית . אין שום בעיה שיחכו עד לאחר הבחירות .
על צביעות ושאר ההאשמות המצצות מהאצבע (כמו כל נוכל סמולני), אתה יכול לספר לחמולתך חמאס.
על פי חוקת ארה"ב הנשיא המכהן, ממנה את השופט. זהו, אלמנטרי.
לפני שאתה תוקף הצביעות היא שהרפובליקאים הכשילו את מינוי המחליף בטענה של תקופת בחירות מובן.
קודם כל
קודם כל, הבא מקורות, למה בדיוק קרה.
היתה זו דווקא השופטת גינזבורג שקבעה "נשיא נבחר לארבע שנים ולא לשלוש…"
לאסף, הרפובליקנים הכשילו את מינוי המחליף כי היה להם רוב שאפשר להם לעשות את זה. הם לא איימו לשרוף את המועדון אם לא יתנו להם לשלוט בו. לדמוקרטים אין את הרוב הזה והם פשוט משתוללים.
אם כוונתך "אסף", למה שכתב המשתמש האנונימי מעליי – אז ארחיב במשפט את תשובתי הקודמת, כדי שתהיה מובנת לנוכל סמולני:
שופטי ביהמ"ש העליון בארה"ב, מתמנים ע"י נשיא ארה"ב ומאושרים ע"י הסנאט. זהו, אלמנטרי.
אז אם הסנאט אינו מאשר – זה חלק מההליך אבל, איומי רוצחי הסמול באלימות, קשורים להליך חוקי לעיל בדיוק באותה צורה, בה רצחנות חמולתך חמאס, קשורה לשלום בלי קורבנות.
למנות וזהו.
רוצחי הסמול (מי "טרם מצא" ביוטוב את רוצחי הסמול מאיימים באלימות אם הליך מינוי השופט יתקיים כחוק?) יכולים לאיים על חמולתם חמאס. כל אדם, צריך לתמוך במינוי ולא ברוצחים המאיימים בשידור חי בטלויזיה.
רוצחי הסמול, רצחו די והותר אנשים. אין להתיר להם לרצוח עוד.
RIP Jake Gardner
לאחמד הבהרה שניה לא מדובר על זכות הנשיא למנות שופט עליון הוא עובר אישור על ידי ועדה בבית הנבחרים. מדובר על התזמון חודשיים לפני בחירות.
ל"אסף", תשובה ראשונה:
על פי חוקת ארה”ב הנשיא המכהן, ממנה את השופט. זהו, אלמנטרי.
הערה: וגם אם גילית שזה יום רביעי ראשון השבוע, שיש בחירות בנומבר, שאיומי רוצחי הסמול באלימות, קשורים להליך חוקי לעיל בדיוק באותה צורה, בה רצחנות חמולתך חמאס, קשורה לשלום בלי קורבנות – התשובה היא: על פי חוקת ארה”ב הנשיא המכהן, ממנה את השופט. זהו, אלמנטרי.
ההבדל בין ההתנגדות הדמוקרטית היום לזאת של הרפובליקנים בתום כהונת אובמה היא מהותית ועמוקה. הרפובליקנים התנגדו למועמד ספציפי והשתמשו ברוב שהיה להם על מנת לעצור את המינוי ואילו הדמוקרטים מאיימים להשתמש ברוב, אם יהיה להם כזה אחרי הבחירות, על מנת לפרק את יסודות שיטת הממשל האמריקאית כדי לאפשר להם להנציח את שלטונם. הם למעשה משתמשים באותו רעיון בו השתמש היטלר על מנת להשתלט על גרמניה.
כדאי רק להזכר בשימוש שעשה ממשל אובמה בIRS ובFBI על מנת לרדוף גופים שמרניים כדי להבין מה מצפה למדינה כאשר קיצוניים כמו אוקסיו קורטז, אילאן עומר ומשפטנים כמו אריק הולדר, יתחילו לדחוק את ההנהגה המזדקנת של המפלגה ולקבוע את המדיניות. מי שעדיין לא קלט לאיזה אסון הם עלולים לדרדר את המדינה הזאת פשוט חולם.
לאחמד מוטב שתשמור על לשון נקיה ותענה עינינית . נכון לנשיא יש זכות למנות את השופט אולם יש כללים. ששני הצדדים עליהם. אובמה תיכנן למנות תשעה חודשים לפני הבחירות לא חודש וחצי לפני
לאסף, מה לא ברור ב:
שופטי ביהמ”ש העליון בארה”ב, מתמנים ע”י נשיא ארה”ב ומאושרים ע”י הסנאט. זהו, אלמנטרי.
אם הנשיא אובמבה, רצה למנות והסנאט לא אישר, זה בדיוק לפי הכלל לעיל. אם טענתך מסתכמת, ב"כללים" שהמצאת (איומי הסמול באלימות, שסמולני ארה"ב דאגו לשדר אותם בטלויזיה כלל ארצית בארה"ב – גאונים 🙂 – אינם "כללים"), במקום חוקת ארה"ב **לעיל** – אנא דאג להיות ענייני.
השופטת היתה חולה בשך שנים ולא תיפקדה!
במקום לפרוש ולאפשר מינוי מחליפה היא העדיפה להמשיך לקבל משכורת