שקט מטייחים: השערוריה הגדולה בסיפור האנטר ביידן היא שתיקת הכתבים

אחרי שנים של דיווח היסטרי על כל שמועה שקרית הקשורה בטראמפ, התקשורת מסרבת בתוקף לסקר את פרשת השחיתות החמורה במשפחת ביידן

זוכים לחסינות. ג'ו והאנטר ביידן | acaben

בראיון שנערך בשבוע שעבר הסביר טרנס סמואל, עורך החדשות של רשת הרדיו הציבורית האמריקנית (NPR), מדוע העוקבים אחרי התחנה לא קראו או שמעו שום דיווח על החשיפה האחרונה של התכתבויות המייל המפלילות של האנטר ביידן:

אנחנו לא רוצים לבזבז את הזמן שלנו על סיפורים שהם לא באמת סיפורים, ואנחנו לא רוצים לבזבז את הזמן של המאזינים והקוראים על סיפורים שהם לא יותר מהסחות דעת… ולמען האמת, זה המקרה גם בחשיפה האחרונה, זה היה אירוע בעל מניע פוליטי והחלטנו להתייחס אליו ככזה"

למרבה הצער, נראה שסמואל מדבר בשמם של מרבית כלי התקשורת, שהתעלמו מפרשת ביידן והמיילים או ביטלו אותה כלאחר יד. בראיון שערכה בסוף השבוע לסלי סטאל מהתכנית '60 דקות' עם הנשיא טראמפ (ופורסם מראש על ידי הבית הלבן כצעד מונע), היא הכחישה נמרצות את העובדה שהמועמד הדמוקרטי ביידן נמצא בעיצומה של שערורייה. כאשר ה'ניו-יורק פוסט' חשף לראשונה את הסיפור, ב'ניו-יורק טיימס' מיהרו לדווח, אך לא על תוכן המיילים אלא על אופן הדיווח של ה'פוסט'.

אך סמואל לא טרח להסביר אילו סטנדרטים עיתונאיים הוא מחיל כדי לקבוע איזה סיפור אינו "בזבוז של זמן" ואיזה סיפור כן עשוי להיחשב ככזה. אחרי הכל, הדיווח של ה'ניו-יורק פוסט' כלל אימות של הטענות מפי מקור גלוי, טוני בובולינסקי, שותפו לעסקים לשעבר של האנטר ביידן ויוצא חיל הים. בובולינסקי מספר כי הודעות הדואר האלקטרוני הן "מקוריות" ומפרטות את ההסכם העסקי בו משפחת ביידן "השתמשה בתוקפנות בשם המשפחה כדי לעשות מיליונים" מישות זרה. אז איך כל זה עדיין לא נחשב באמת סיפור?

ככל שהזמן חולף והראיות מצטברות, יש עוד ועוד סיבות להאמין באמיתות המיילים של ביידן או לפחות לחשוב שהם דורשים חקירה יסודית. בנוסף, קיימת גם מה שנראית כקבלה חתומה מחנות תיקון המחשבים בדלאוור, המוכיחה שהמחשב הנייד והכונן הקשיח שבו הושגו באופן חוקי. אנחנו יודעים שהמחשב מוחזק כרגע בידי ה-FBI, בחשד שהוא קשור לחקירת הלבנת כספים. ראש המודיעין הלאומי ג'ון ראטקליף אמר שהמיילים המדוברים אינם חלק מעוקץ רוסי במטרה להפיץ מידע כוזב, ועד כה הבולשת לא סתרה את הקביעה הזו.

אך למרות כל זאת, העורך של אחד מגופי התקשורת הציבוריים הגדולים במדינה מאמין שהודעות מייל העשויות לרמוז על כך שמועמד לנשיאות הרוויח אישית מעסקאות מפוקפקות הקשורות לבנו, שהשתמש בשם המשפחה ובקרבתו לשלטון כדי למנף מיליונים, הן לא יותר מ"הסחת דעת".

אלו הם אותם עורכים שלעולם לא היו מחילים סטנדרטים דומים על סיפורי השפעה זרה, אינטרסים כספיים וקשרים מפוקפקים, כל עוד הם היו קשורים למשפחת טראמפ. ובצדק. למעשה, לא רק שתעשיית החדשות התייחסה לאינטרסים הכלכליים של משפחת טראמפ כסיפור ראוי, לעתים קרובות היא זנחה כל מראית עין לעיתונות אובייקטיבית בדיווחים ההיסטריים עליהם.

בשיח התקשורתי של ימינו המונח "הסחת דעת", ממש כמו "דיסאינפורמציה רוסית", הוא רק לשון נקיה עבור כל סיפור שפוגע בסיכויים של ג'ו ביידן בבחירות. עיתונאים רבים מדי חיים בפחד שמא יואשמו בדיווח על סיפורים שעושים להשפיע על מצביעים לבחור בדונלד טראמפ. נכון לכתיבת שורות אלה, רשת NPR מריצה כותרות כמו "המקומות בהם איום בפעילות מיליציה הוא המסוכן ביותר", ו"בוראט כובש את הסיקור הפוליטי". עם כאלה סקופים מדהימים, נראה שהקהל של NPR יכול להתמודד עם הסבר זהיר לשאלה מדוע האנטר ביידן החזיק במחשבו מיילים והודעות טקסט המראים כי אביו, המועמד הדמוקרטי לנשיאות, לקח לכאורה עשרה אחוזים מעסקאות אנרגיה בהן היו מעורבים קומוניסטים סינים.

כמובן, רשת הרדיו הציבורית רשאית לסקר כל סיפור חדשותי בו היא רואה חשיבות. אך כאשר היא מפסיקה לשמש כגוף תקשורת והופכת לגוף דוברות עבור המועמד המועדף עליה, אולי עדיף שתעשה זאת ללא 250 מיליוני הדולרים אותם היא מקבלת מדי שנה מכספי משלם המיסים. נכון להיום, לוח התוכניות של NPR פונה בעיקר לאיש השמאל העירוני הטיפוסי, אותו מעמד המחזיק באמצעים הפיננסיים כדי לוודא שהרשת תישאר גוף חדשות שמאלני בועט גם ללא מימון ממשלתי נדיב.

אך עד שהנס הזה יקרה, למשלמי המיסים יש זכות מלאה לצפות מארגונים כמו NPR ומראשיו שידרשו דין וחשבון מן העשירים והחזקים ויעשו זאת ללא העדפה מפלגתית, ולא משנה אם לאיש בשלטון קוראים דונלד טראמפ או ג'ו ביידן.


הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

4 תגובות למאמר

  1. מספיק לראות מה התקשורת השמאלנית עושה פה .התנהלות פלילית עבור בחירות ,פה בישראל ביידן הוא מלאך השמאלנים פשוט לא להאמין .

  2. התקשורת הממוסדת הישראלית מתעלמת לחלוטין מהסיפור הזה ואם כבר יש התייחסות אז בסוף הכתבות ובנימה מזלזלת של "סתם רעש ושמועות לא מבוססות" וכיוצ"ב.