נגד הזרם: הסוקר שמאמין שטראמפ עומד לנצח

רוברט קהיילי, מייסד חברת ‘טרפלגר’, היה בין היחידים שדייק בבחירות 2016 ומשוכנע גם הפעם כי הסקרים שקובעים אחרת טועים. ראיון

רוברט קהיילי | צילום מסך

סיכום הסקרים של אתרRealClearPolitics המרכז מספר חברות וסוקרים מרחבי המדינה מראה את הפער בסקרים לבחירות לנשיאות בהם מוביל ג’ו ביידן בצבע כחול, ואת אלו בהם מוביל דונלד טראמפ בצבע אדום. במשך תקופה ארוכה, מדינות המפתח נצבעו ברובן בכחול, מלבד בסקרים אותם ביצעה ‘קבוצת טרפלגר’.

אם אתה מאמין אדוק בממוצעים של סקרים אין לכך משמעות רבה, אבל אם אתה מכיר קצת את היסטוריית ההצלחה של טרפלגר ב-2016, אז חזה המכון בניגוד לאחרים כי טראמפ מוביל במישיגן ופנסילבניה, זהו נתון שראוי לתשומת לב. בכל מקרה, חשוב להבין כיצד סוקר אחד מציג תוצאות השונות כמעט מכל השאר. לשם כך נפגשתי עם רוברט קהיילי, העומד בראש מכון הסקרים שמנבא ניצחון לטראמפ.

קהיילי נולד בג’ורג’יה והיה מעורב בפוליטיקה כבר בתור ילד. יחד עם אחרים הוא הקים משרד לייעוץ פוליטי בשלהי שנות ה-90, וסביב שנת 2008 הם הבינו כי הסקרים שהם מקבלים פשוט לא טובים מספיק. קהיילי החליט לבצע סקרים משלו, בהם לדבריו התקבלו תוצאות מדויקות וטובות יותר עבור קמפיינים שניהל.

בבחירות המקדימות של 2016 הוא החל לפרסם את הסקרים מתוצרת עצמית. “הסקרים שלנו התגלו כבין הטובים בדרום קרוליינה וג’ורג’יה”, הוא מספר, “אז התחלנו לבדוק מה עשה אותם שונים כל כך מאחרים”. פריצת הדרך הגדולה התרחשה בבחירות לנשיאות ב-2016. “הייתה לנו שנה באמת יוצאת דופן”, הוא נזכר. “צדקנו בפנסילבניה, צדקנו במישיגן, ובאופן כללי היו לנו את התוצאות המדויקות ביותר בחמש מתוך מדינות המפתח. אפילו חזיתי את תוצאת האלקטורים של 306 מול 232 לטובת טראמפ. וכך עברנו תוך 24 שעות מביצוע קצת סקרים מדי פעם לעסק שכולו סקרים. זה מה שאנחנו עושים מאז”.

חלק עיקרי מהגישה של טרפלגר היא ניסיון להתחשב במה שמוגדר כהטיית הריצוי החברתי. כפי שקהיילי מסביר זאת, ההטייה מתרחשת כאשר משיב לסקר מספק לסוקר “תשובה שמטרתה לגרום לסוקר לא לשפוט אותו”. הוא מציין כי זו תופעה שהחלה להיחקר כבר בשנות ה-80, לאחר שראש עיריית לוס-אנג’לס השחור הפסיד בבחירות למשרת מושל קליפורניה למרות שהוביל בסקרים. אפקט בראדלי שיחק כנראה תפקיד גם בעידן טראמפ, והוא אחת הסיבות בגינן סוקרים פספסו למשל את ניצחונו של רון דה-סנטיס על פני אנדרו גילום בבחירות בפלורידה ב-2018. קהיילי מסביר: “בתור סוקר עלי למצוא דרך לעקוף את מה שאתה אומר בפומבי ולהגיע למה שאתה מרגיש באמת, מכיוון שזה מה שתצביע בקלפי בסופו של דבר”.

לקבוצת טרפלגר יש כמה שיטות עבודה שונות. אחת מהן היא מספר השאלות בסקרים שהיא עורכת. “אני לא מאמין בשאלונים ארוכים”, אומר קהיילי. “תחשוב על הורים שמנסים להרדים את הילדים אחרי ארוחת הערב, ואתה מתקשר אליהם פתאום. הם אמורים לעצור הכל ולהתחיל לענות עכשיו על שלושים שאלות? אין מצב”.

ולמה זה חשוב? “כך אתה מגיע בסוף לייצוג לא-פרופורציונלי של אנשים שאוהבים לדבר על פוליטיקה, שהם בדרך כלל הימנים ביותר או השמאלנים ביותר או המשועממים ביותר”, הוא אומר ומסביר: “סוג האנשים שמנצח את הבחירות הם האנשים שבאמצע, ואלה הם האנשים שאתה מפספס כאשר אתה עושה דברים בשיטה הישנה”. לדבריו, מרבית הסקרים כיום מורכבים מ-25 שאלות לפחות, אך אלו שלו כוללים בין שבע לתשע שאלות בלבד, כך שהמשיבים יכולים לענות עליהם תוך מספר דקות.

ויש גם את האופן בו אתה שואל שאלות, והוא מתקשר להטיית הריצוי. קהיילי אומר כי אנשים בעלי דעות לא-פופולריות “לא רוצים שמישהו זר ישפוט אותם”. זה היה נכון תמיד, וביתר שאת כיום: “הם ראו איך עושים שיימינג לאחרים רק בגלל שהביעו דעה, ואיך אנשים יכולים לאבד את עבודתם בשל כך”. לכן בטפרלגר מגוונים את דרכי יצירת הקשר עם הנשאלים, ובמיוחד מנסים לגרום להם להרגיש בטוחים בתשובותיהם. “אנחנו משתמשים באוסף של שיטות החל משיחות חיות, שיחות אוטומטיות, הודעות טקסט ומיילים, ועוד כמה שיטות טכנולוגיות שאני לא יכול לחשוף”, הוא אומר. הנקודה היא “לחזק את תחושת האנונימיות”.

גורם אחר אותו מסביר קהיילי היא העובדה ש”אנשי ימין נוטים פחות להשתתף בסקרים”. לדבריו, “אנחנו רואים יחס סירוב של חמישה לאחד בקרב ימנים. המשמעות היא שאתה צריך לעבוד קשה מאוד כדי לקבל ייצוג הוגן של שמרנים בכל סוג של סקר שאתה עושה”.

באופן כללי, בטרפלגר מנסים להרכיב את רשימת הנשאלים בדרך שונה. אחד הדברים אליהם שמו לב במכון במהלך הסקרים שערכו בג’ורג’יה ובדרום קרוליינה ב-2016 הוא ש”חלק מהמצביעים לא ידעו איך להשתמש במסכי המגע, חלקם לא הצביעו בכלל ב-15 השנים האחרונות”. לכן ניסו בחברה לחשוב על דרכים להכליל גם מצביעים כאלה, “בידיעה שסוקרים אחרים בכלל לא פונים אליהם מראש”, ופיתחו “טביעת אצבע” של מאפיינים במטרה למצוא את אותם מצביעים חמקמקים.

טענה נוספת אותה מעלה קייהלי כלפי סוקרים מסורתיים היא השימוש שהם עושים במדגמים של הבחירות הקודמות כדי לקבוע את ההרכב הדמוגרפי של קהל המצביעים. “מדגמים יכולים לתת לך מושג כיצד אנשים מצביעים, אבל איך תדע כמה אנשים הצביעו בשכבת גיל מסוימת או ממוצא מסוים? הנתונים האלה קיימים ולא צריך לנחש אותם, כיוון שכל מדינה מחזיקה בסטטיסטיקות האלה”. קייהלי גם לא נוהג להשתמש במדגמים קטנים מדי. “זה חשוב מאוד. אנחנו לא סוקרים מדינה עם פחות מאלף משיבים. אתה רואה סקרים שהיו בהם 400 או 500 משתתפים ממדינה מסוימת. אני לא קונה את זה. מרווח הטעות שלך במקרים כאלה גדול מדי”.

בטפרלגר משתדלים להימנע מלשים דגש על קהל מסוים על חשבון אחרים כדי לקבל תוצאה סופית. סקר מסורתי ירצה למשל לסקור קהל בו 35% אחוזים רפובליקנים כדי להשיג תוצאה מאוזנת, אך כפי שלמדנו כבר מדובר באנשים שפחות נענים לסקרים ולכן המטרה לא תושג. אם רק 22% מהרפובליקנים יענו, אתה נותן משקל רב יותר לתשובות שלהם כדי לפצות על החסר.

אך לפי קהיילי, “ככל שתעשה זאת פחות כך תקבל תוצאה טובה יותר”. אחת הבעיות עם השיטה הזו היא שרפובליקנים שלא אוהבים את טראמפ “ישמחו מאוד לענות על הסקר”, כך שבתוך אותם 22 אחוזים הם כנראה מיוצגים מעבר למספרם. “אם אתה נותן להם משקל כמו של 35% אתה משבש מה שהיה מלכתחילה מדגם לא-מייצג. אלה סוג הטעויות שיכולות להוביל אותך לתוצאה רחוקה מהמציאות”.

בתור עקרון כללי אחר, קהיילי לא מתייחס לסקרים כלל-ארציים. ראשית משום שהמרוץ לנשיאות נקבע על ידי התוצאות במדינות ולא על בסיס כלל המצביעים, ושנית בגלל הקשיים המתודולוגיים הרבים בקבלת מדגם מייצג ומאוזן. “בשלב מסוים קל מאוד לעוות את הנתונים ואז אתה מתחיל להניח הנחות”, הוא מסביר.

אז איך נראה המרוץ של 2020? קהיילי אומר כי באופן כללי מדובר בתחרות של מוטיבציה ולא של שכנוע, כך שבמדינות המפתח ישנו לא יותר מאחוז וחצי של המצביעים שטרם החליט. הדרך הסבירה ביותר של טראמפ לכהונה שנייה כוללת ניצחון במדינות המפתח של צפון קרוליינה, ג’ורג’יה, פלורידה, אריזונה ואחת מבין מישיגן או פנסילבניה שהיו בעבר דמוקרטיות (בהנחה שהוא לא מפסיד מדינות כמו אייווה ואוהיו).

קהיילי מאמין כי טראמפ יזכה בצפון קרוליינה ובפלורידה, וממעיט בסיכויים של ביידן בג’ורג’יה בשל בסיס המצביעים הרפובליקני הגדול שם (נכון גם לגבי טקסס). באשר לאריזונה קהיילי סבור כי “טראמפ מוביל” אך בפנסילבניה “הוא עדיין לא שם. אם הבחירות היו נערכות היום אני מאמין שחלק מהמתלבטים היו פונים לטראמפ”. בטרפלגר נותנים לטראמפ את ההובלה גם במישיגן. “אני חושב שהוא ינצח במישיגן, הודות לחשש המצביעים מהמדיניות הכלכלית של המפלגה הדמוקרטית”.

לסיכום, קהיילי חוזה ניצחון נוסף לטראמפ עם מספר אלקטורים שינוע בין 270 ל-280. וכך הוא ניצב כמעט יחיד בין הסוקרים, עמדה שכאמור לא זרה לו כלל.


גרסה מלאה של המאמר התפרסמה לראשונה באתר ‘נשיונל רוויו’.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

4 תגובות למאמר

  1. אם ביידן ינצח הדמוקרטים בחסות ביידן הלא מתפקד במקרה הטוב ינסו להעביר כל מיני רפורמות סוציאליות שיגמרו את הכלכלה האמריקיאית (ואולי גם את הדולר ) בנוסף כל האנטישמים במפלגה הדמוקרטית יתעמרו בישראל ויתמכו באויבנו (אירן) בגלוי או בהסתר

    במידה והדמוקרטים ישלטו גם בקונגרס (על בטוח) ובסינאט (במקרה הגרוע ביותר) זה כבר הסוף של אמריקה כמו שאנו מכירים אותה כרפובליקה של מדינות וארץ החופש והאפשרויות הבלתי נגמרות
    הדמוקרטים ירחיבו את מספר השופטים בבית המשפט העליון ויפכו אותו לדמוקרטי כך שהחוקה האמריקאית תהפוך לאות מתה (היא כבר כמעט במצב הזה יום) הם יטלו מהמדינות את כל הכוח העצמאי שלהם לטובת שלטון פדרלי ענק שבתכלס מנהל הכול – ארצות הברית תהפוך לדמוקרטיה סוציאליסטית
    בנוסף הם יאפשרו למליוני מהגרים (“מצביעים דמוקרטיים פוטנציאליים”) ממדינות עולם שלישי להגר בכיף לאמריקה כך שהרפובליקאים לא ינצחו יותר לעולם

    השאלה הגדולה היא לאור כל זאת האם הדולר יחזיק מעמד? עם חובות כל כך כבדים מאזן סחר שלילי אדיר האם הדולר יחזיק מעמד כמטבע הרזרבה העולמי? – את התשובה לכך כנראה נקבל מסין
    אם הדולר יקרוס (והוא נחלש באופן משמעותי מאוד בשנה האחרונה רק תחשבו כמה כסף ישראל ביזבזה בקורונה ועדיין הדולר נחלש למול השקל!) זו גם סופה של אימפריה וסדר עולמי חדש (בתקווה ללא מלחמת עולם שלישית)

    בקיצור יהיה מעניין…