על פרשת דרכים: מקרון ודילמת האסלאם הקיצוני

לצרפת יש בעיות עם חלק מהאוכלוסייה המוסלמית שלה, בעיות שפשוט לא ניתן לפתור. בתוך מסגרת העבודה המקובלת של דמוקרטיה ליברלית, ככל הנראה שאין צעדים שיכולים להתמודד ביעילות ובאופן ראוי עם הסוגיה, אפילו אם היה רצון פוליטי לעשות זאת. הנשיא עמנואל מקרון היה מודע לבעיות אלו במשך שנים ודיבר בנחרצות על כך שהממשלה צריכה להתמודד איתן, אך למרות זאת עשה בפועל מעט מאוד במהלך כהונתו. במשך חודשים נראה כי הבעיות החמורות שגורמת מגפת הקורונה מספקות תירוץ נוח לחוסר הפעולה בתחום הזה, אלא שבשבועות האחרונים המציאות הכתה שוב.

סמואל פאטי, מורה בבית ספר, נרצח ב-16 באוקטובר בפרבר צפונית-מערבית לפריז וראשו נערף בידי בן למהגרים צ'צ'ניים שככל הנראה זעם בגלל קריקטורות של מוחמד שהציג המורה בשיעור. לאחר שאביו של אחד התלמידים המוסלמים הביע את זעמו ברשתות החברתיות, הרוצח יצר עמו קשר ועל פי הדיווחים הציע תשלום לתלמידים כדי שיזההו בפניו את המורה. לאחר שביצע את הרצח הוא נורה ונהרג בידי המשטרה.

בעקבות הסערה הציבורית שעורר הרצח, מקרון ושריו הבינו כי יש לנקוט פעולה מהירה. הממשלה הכריזה על תוכנית שכללה עשרות פשיטות ומעצרים, כמו גם פירוק של כמה ארגונים מוסלמים בעלי קשרים לגורמים קיצוניים. אחד מאותם ארגונים היה 'הקולקטיב של שייח' יאסין', הנקרא על שמו של מייסד החמאס. שר הפנים הצרפתי ז'ראלד דרמנין אמר כי נשיא הארגון, עבדל-חכים ספריאוי, פרסם פתווה נגד המורה המנוח. בנוסף דווח גם על גירוש של מספר מבקשי מקלט שזוהו כרדיקלים.

ברקע לדברים הייתה למקרון לפחות סיבה עיקרית אחת נוספת לנקוט בפעולה משמעותית. הבחירות הבאות לנשיאות יערכו בשנת 2022, ובמצב העניינים הנוכחי נראה כי המתחרה העיקרית של מקרון תהיה (שוב) מרין לה פן מנהיגת מפלגת 'האיחוד הלאומי' הימנית והפופוליסטית. לאחר הרצח, לה פן כינסה מסיבת עיתונאים בה אמרה כי צרפת זקוקה לחקיקת חירום על מנת להיאבק מול "כוח מאורגן ומבוסס". היא הוסיפה כי האסטרטגיה המוצעת של מקרון אינה מספקת ואנכרוניסטית, במצב בו נדרש "כיבוש מחדש".

עמנואל מקרון הוא תלמיד מצטיין של הממסד האקדמי האליטיסטי בצרפת, וכפי שהוכח בעימותים לפני הבחירות הקודמות הוא גם רהוט ומלוטש יותר מלה פן. אך בכל עימות עתידי המתמודדת תחזיק בטיעון משמעותי מאוד: האיום על הערכים הבסיסיים של צרפת שמגיע מחלקים בקהילה המוסלמית. יכול להיות שלה פן אפילו תשמיט את המילה "חלק" במשפט הזה.

הערכות שונות וכנראה שמרניות מעט לגבי שיעור המוסלמים באוכלוסיית צרפת מדברות על שישה אחוזים. לה פן תוכל למשל לטעון כי מקרון דיבר הרבה על בעיית האסלאם הקיצוני אבל לא התמודד איתה מבחינה יסודית. ויהיו לה שלל דוגמאות לכך, כמו למשל מספר ה"אזורים האסורים" בצרפת אליהם המשטרה חוששת להיכנס ורובם ככולם מאוכלסים בידי מוסלמים, מספר שלא הצטמק תחת שלטון מקרון. כל תקרית אחרת עד הבחירות כמובן עשויה לשמש כדי לחזק את טענות הימין.

בנוגע למדיניות אותה לה פן מציעה והשאלה האם היא מתאימה לחוק הצרפתי, יש לבחון כמה שיקולים. הראשון היא העובדה שכאמור –במסגרת החוקים של דמוקרטיה ליברלית לא ניתן להילחם באסלאם האלים באופן יעיל. אם המצב באמת יתדרדר במאבק מול האסלאם, יתכן שרוב הצרפתים יקבלו את העובדה שיש לנקוט פעולה מעבר לגבולות המקובלים של הדמוקרטיה.

במשך שנים רבות, רווח באירופה הרעיון השנוי בחלקו לפיו ישנו הבדל בסיסי בין מוסלמים לאסלאמיסטים. על פי תפיסה זו, אסלאמיסטים מוגדרים כחסידים של האסלאם הפוליטי, ואילו מוסלמים אדוקים אחרים מתמקדים בפן הרוחני של הדת. אך במציאות, ההבדל הוא הרבה פחות מובחן. קהילות מוסלמיות מראות לרוב דפוס חזור בו בקצה אחד נמצאים אנשים המכריזים על עצמם כמוסלמים משום שנולדו ככאלה והמחויבות שלהם לדת מסתיימת שם. מנגד, בצד השני ישנם אלו המאמינים כי האסלאם מנחה אותם לכבוש את העולם, בין אם בעט ובין אם בחרב.

בעוד ההבדל בין שני הקצוות הוא גדול, ישנה תנועה מתמדת לאורך הקווים. הצעיר שרצח את סמואל פאטי לא היה רדיקל מוכר, ומעולם לא זוהה ככזה בעשר השנים מאז שעבר לצרפת יחד עם משפחתו. בקרב מיליוני מוסלמים החיים במדינה, זהו בוודאי לא מקרה מבודד. חלק מאלו שאינם רדיקלים כיום עשויים להפוך לכאלה במהירות, ולהפך. גורם נוסף שככל הנראה משחק תפקיד בתהליך ההקצנה היא האבטלה הכבדה בקרב צעירים מוסלמים.

גם התפקיד של הערכים הצרפתים המסורתיים חשוב מאוד. הפרדה בין דת ומדינה היא מרכיב מפתח בחברה הצרפתית, ולכן ההגנה על חילוניות המדינה נמצאת בעדיפות גבוהה. העיתונאית קרוליין פורסט, מבקרת ותיקה של חלקים באסלאם, כתבה לאחרונה כי צרפת זקוקה ל"פיקוח ממשלתי גדול יותר על תהליכי הקצנה במקום קידום שלהם". אם צרפת אכן תחליט לנקוט בצעדים קשים יותר נגד האסלאם הרדיקלי, זה עשוי להביא לתגובות קשות יותר מצד מדינות מוסלמיות. טורקיה, שכבר כעת נמצאת ביחסים מתוחים עם צרפת, היא מועמדת מובילה כאן. הנשיא ארדואן כי מקרון צריך לעבור בדיקות שפיות מנטלית, וקריאות לחרם על מוצרים צרפתיים נפוצות בכל רחבי העולם המוסלמי.

מספר עיתונאים ממדינות שכנות ציינו כי ההשפעה של הרצח המזעזע בפריז זכתה למעט מאוד פרסום בשאר רחבי היבשת. זהו עוד סימן למודעות הנמוכה מאוד בקרב אירופאים לנושא החשוב הזה. מוסלמים רדיקליים ואלימים נמצאים כמובן גם במדינות אחרות, אך צרפת כיום עומדת בחזית האיום שמציב האסלאם הרדיקלי למערב הדמוקרטי.

המאבק השטחי אותו מנהלת כעת ממשלת צרפת ירשם בטווח הארוך כהערת שוליים בהיסטוריה של מלחמה גדולה וארוכה, כזו שאחד הצדדים בה עדיין לא עשה שיעורי בית מספיקים. ז'רום פורקה, אחד הפרשנים החברתיים המובילים בצרפת, ניסח זאת היטב: "המרוץ התחיל, אך בשל עיוורון אידיאולוגי, שיפוט לקוי או פחד לקרוא לדברים בשמם, צרפת איבדה הרבה מאוד זמן".

ד”ר מנפרד גרסטנפלד הוא חוקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן. גרסה מלאה של המאמר התפרסמה לראשונה במסגרת סדרת ‘מבט מבאס”א’ של מרכז בגין-סאדאת.