אפס שקיפות: משרד המשפטים לא מוסר מידע ומפר את החוק

היחידה הממשלתית לחופש מידע קבעה כי המשרד עובר על החוק בכך שאינו משיב במשך יותר מחצי שנה לבקשת מידע הנוגעת לתיק מנדלבליט

היועמ"ש מנדלבליט ושר המשפטים ניסנקורן | דוברות הכנסת

משרד המשפטים מפר את הוראות החוק כאשר הוא מתחמק במשך יותר מחצי שנה ממתן תשובה לבקשת חופש מידע שהוגשה מטעם אתר 'מידה' בנוגע לתיק הפלילי של היועמ"ש מנדלבליט, כך קבעה לאחרונה היחידה הממשלתית לחופש מידע בעקבות תלונה שהוגשה בעניין.

החלטת היחידה הממשלתית מצאה את התלונה על העיכוב במענה מוצדקת, ומשמעותה היא שמשרד המשפטים חורג באופן ניכר מן המועד למתן תשובה הקבוע בחוק חופש המידע. כמו כן הוקצבה למשרד המשפטים ארכה נוספת לתיקון הליקוי, והתאריך הסופי למענה נקבע ליום ה-11.11.

הבקשה לקבל את המידע הוגשה מטעם אתר ‘מידה’ ביום ה-28 באפריל, בעקבות חשיפת השערורייה לפיה גורמים בכירים בפרקליטות קיבלו החלטה לא רשמית לגבי עילת סגירת התיק של מנדלבליט מ’פרשת הרפז’ בזמן שהוא היה הממונה עליהם ולבקשתו. ההחלטה לא פורסמה לציבור ולא נמסרו לגביה נימוקים. הגשנו אז למשרד המשפטים רשימת שאלות, במטרה להבהיר את הדברים החמורים שעלו בכתבה. בין השאר ביקשנו לקבל את התאריכים בהם התקיימו בפרקליטות המדינה דיונים או פגישות עבודה בנוגע לסגירת התיק נגד מנדלבליט או שינוי עילת הסגירה, את ההתכתבות בעניין בין הפרקליטות ללשכת היועץ המשפטי, את רשימת הפגישות בין מנדלבליט לאנשי הפרקליטות וליועמ”ש דאז וינשטיין ואת הרישום הפלילי הקיים במשרד המשפטים לגבי מנדלבליט.

במשרד המשפטים דחו את תאריך את היעד למתן תשובה לא פחות מחמש פעמים שונות, באישור מנכ”ל המשרד ובטענות כי “נוכח מורכבות הנושא” יש צורך “לקבל את אישורם של הגורמים הבכירים”. אלא שעל פי חוק חופש המידע המועד האחרון בו רשות ממשלתית חייבת למסור תשובה לבקשה הוא 120 ימים מיום הגשתה, וכל הניסיונות מצדנו לברר את מצב המענה נתקלו במשך תקופה ארוכה בהתחמקויות ותירוצים שונים.

בין השאר טענו במשרד המשפטים כי האדם שאמור לקבל את ההחלטה “נמצא בחופש”, ומספר פעמים הבטיחו מענה “בימים הקרובים”. ב-13 בספטמבר, כמעט חמישה חודשים מאז הגשת הבקשה, נזכרו לפתע במשרד המשפטים כי מכיוון שמדובר ב"תכתובת שנשלחה מטעם היועמ"ש בתקופה בטרם נכנס לתפקידו", הוא אמור להשיב על כך כ"אזרח פרטי". מועד המענה שלנקבע אז היה ה-21.9, אך גם ביעד הזה לא קיבלנו שום תשובה.

בהמשך, ובעקבות תלונות מצדנו ליחידה הממשלתית לחופש מידע, פנו ביחידה אל משרד המשפטים בבקשה לנמק עד ליום ה-1.10 את העיכוב במענה בטרם ביצוע שימוע, אך גם לפניה זו לא הגיבו במשרד המשפטים. ב-13.10 טענו במשרד המשפטים כי "בשל חילופי גברא" המענה "ימסר בשבועות הקרובים" אך גם מאז כבר חלף כמעט חודש שלם ללא תשובה. נזכיר שוב: החוק מקצה תקופה מקסימלית של ארבעה חודשים למענה, שכמובן חלפה מזמן. מענה לא קיבלנו אבל תירוצים יש בשפע, וכעת כאמור גם החלטה רשמית על כך שמשרד המשפטים מפר את החוק כאשר הוא נוקט סחבת כזו.

היסטוריה של הסתרה

במשרד המשפטים נוהגים להתגאות בשנים האחרונות בקידום ערכים חשובים כמו שקיפות, מנהל תקין וזכות הציבור לדעת. המשרד מעניק מדי שנה פרס לשקיפות שלטונית ואף מציין את "יום חופש המידע", במסגרתו אמר היועמ"ש מנדלבליט בחודש מאי האחרון כי הוא: "יום חג לדמוקרטיה במדינת ישראל. משטר דמוקרטי מבוסס כידוע על היכולת של הציבור לדעת מה הם מעשי השלטון, ולא בכדי זכתה הזכות למידע למעמד חשוב גם בפסיקה, גם בחקיקה, והיא עומדת בעצם כזכות חוקית בפני עצמה…הדבר נעשה בזכות העבודה המאומצת של הרשויות השונות לפעול למען העמדת המידע לעיני הציבור בצורה הטובה ביותר".

אלא שכפי שמתברר שוב ושוב בהתנהלות מול אותו משרד ממש, ההצהרות החגיגיות שונות מאוד מן המציאות שונה בה בה משרד המשפטים מתחמק בתואנות שונות ממתן מענה לציבור לשאלות מהותיות ובניגוד לחוק חופש המידע. כך למשל, כפי שדיווחנו ב’מידה’ בשנה שעברה, היועמ”ש מנדלבליט סרב לחשוף האם ומתי נפגש עם כתבת חברת החדשות דנה ויס בטרם שידור הריאיון עמו בחדשות 12. אז טענו במשרד המשפטים כי מסירת המידע “עלולה לפגוע בעבודת הרשות הציבורית ולשבשה, כמו גם להשפיע על העבודה העיתונאית ולפגוע באינטרסים עסקיים של צדדי ג’ באופן שגובר על האינטרס הציבורי במידע”.

 

במקרה אחר אותו חשפנו, סירבו במשרד המשפטים לבקשת ארגון ‘לביא’ לקבל את יומנה של המשנה ליועמ”ש דינה זילבר בפורמט המקורי בו הוא מנוהל בתוכנת ‘אאוטלוק’, בטענה כי זהו כלי ניהולי המכיל מידע רב נוסף. במקרה אחר, גלעד צוויק חשף ב’מידה’ את סירוב משרד המשפטים למסור את יומנה של אביטל שטרנברג, בכירה במחלקת הייעוץ המשפטי העוסקת בין השאר בסוגיית המסתננים, בתואנה כי היא “אינה נושאת בתפקיד בכיר מספיק” וכי מדובר במידע ש”אין לו נגיעה או חשיבות לציבור”.

בחודש פברואר, משרד המשפטים סרב לבקשת ‘מידה’ לקבל מידע על החופשה אליה יצאה המשנה לפרקליט המדינה ליאת בן ארי בעיצומו של השימוע בתיקי ראש הממשלה. במשרד טענו אז כי מדובר ב”מידע פנימי וסודי” שגילויו “מהווה פגיעה בפרטיות ולכן אסור בפרסום”. רק הבוקר התקבל סירוב נוסף מצד משרד המשפטים לחשוף את חוות הדעת המלאה של טוני גולדנברג מהפרקליטות בעניין חקירת מנדלבליט בפרשת הרפז, בתואנה כי מסירתה "עלולה ליצור אפקט מצנן על עובדי הרשות ולפגוע בשיח החופשי והפתוח… פגיעה אפשרית זו גוברת על האינטרס הציבורי במידע".

נראה אם כן כי פקידי משרד המשפטים המצהירים בגאווה על חשיבות המידע מעדיפים בעצמם להמשיך ולפעול במחשכים הרחק מעיני הציבור ואור השמש, לעתים קרובות גם בניגוד לחוק. אנחנו כמובן נמשיך לעקוב ולדרוש שקיפות מלאה.

***

ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "היחידה המשרדית להעמדת מידע לציבור עושה ככל שניתן על מנת להשיב לפונה בהקדם האפשרי".


מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

11 תגובות למאמר

  1. כרגיל מנדלבליט המלך כל יכול.. נמצא בניגוד עיניינים, עושה הכל מישמת חייו להרשיע את נתניהו בכל מחיר.. איומים על עדים.. מסירת הדלפות לעיתונאים כדי להגביר את החשדות נגד נתניהו.. הבעיה איך פותרים את הדבר הזה? לדעתי אין מנוס מללכת לבחירות.. הימין בוודאות ינצח, ואז לפטר את מנדלבליט בשלב הראשון. לאחר מכן לטפל בכל שאר הרפש , בפרקליטות המזוהמת.. כמו כן לשנות את שיטת בחירת השופטים, אין שום היגיון בנוהג הנהוג היום, חבר מביא חבר, אותה אג'נדה, זה הזמן לפעול, חדל ברברת הזמן למעשים ע"י נבחרי ציבור, הרי לשם כך בחרנו בהם.

  2. האם אתם רציניים להתייחס בכלל לתשובה:ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: “היחידה המשרדית להעמדת מידע לציבור עושה ככל שניתן על מנת להשיב לפונה בהקדם האפשרי”.

    מעל חצי שנה- זה בהקדם אפשרי?

    1. בודאי.
      ״בהקדם האפשרי״ פירושו בעיתוי המוקדם ביותר בו יתמלאו כל התנאים ההכרחיים. אבל איש לא הגדיר מה הם ״התנאים ההכרחיים״, האינטרסים של היועמ״ש יכולים להיחשב כתנאים כאלה.

  3. מי שיקרא את הדו"ח של היחידה הממשלתית לחופש מידע יראה שאי מסירת מידע בזמן די נפוץ אצל גורמים ממשלתיים.

    1. "הם שקועים עמוק מדי בקונספציה שאימצו, הגורסת כי היועמ"ש והחוק חד הם.
      אולי זו הפרשנות החדשה שלו למונח "שלטון החוק" – לא שהחוק שולט בכל, אלא ש"מערכות שלטון החוק" הן הסמכות ומקור הסמכות כאחד.
      כשזה המצב, אין צורך במקור סמכות חוקי כדי לפעול.
      גם לא לגמרי חשוב מה כתוב בחוק.
      חשובה יותר הפרשנות ש"גורמי שלטון החוק", כלומר היועמ"ש וממלכתו, מאמצים למונחים עמומים ועקרונות שחשובים בעיניהם"
      מתוך:
      אריאל ארליך,
      "מדוע מנדלבליט נוקט בצעדים חסרי בסיס משפטי?"
      https://www.makorrishon.co.il/opinion/268501/

  4. ככה מקיימים את החוק, הנוכלים שמגישים כתבי אישום לבתי משפט.

    מחר מנדלה יצעק עליכם בטלוויזיה, מדוע אתם לא סומכים על כנופיית החוק 🙂

  5. מנדלבליט ניסנקורן משרד המשפטים מאפיה. סיצילינית, חבורה של פושעים מושחתים, שדואגים רק לכיסוי התחת שלהם.

  6. מנדלבליט פושע הוא לא הכתובת
    שם במשרד המשפטים נמצאת המאפיה הישראלית וגם בצמרת המשטרה הסמביוזה זה השוחד שנותנים הפושעים בצאלח א דין למשטרה תוך רמיסת דין וניסנשקרן חסר הנסיון והמתועב מנגן על המקהלה

  7. אם חבר כנסת מיקי זוהר ומירי רהב ואוסנת מרק אז אפשר גם להסתיר דברים חשובים זה מסוכן לחייכ לדבר על דברים שחשובים למישפטנתניהו ומישפחצו מובן לכם

  8. משרד המשפטים בראשו עסקן ההסתדרות אבי פופקורן הפך לחוכא ואיתלולא . מאורת שחיתות שלטונית בהובלת השר ומנדלבליט שהשתן עלה לראשו . חבורה בזויה והזויה כאחת .