למרות כל האש והזעם בתקשורת וברשתות החברתיות, הבחירות באמריקה ממשיכות להיות מוכרעות באותו המקום בדיוק – באמצע
הסקרים טעו; הגל הכחול היה רחוק מלהיות צונאמי, ולא הביא עמו את הרוב הדמוקרטי המשמעותי המצופה; חלקים מ"קואליציית המיעוטים" נדדו לימין. במשך כמעט דור שלם, הפוליטיקה האמריקנית הייתה מפולגת באופן עמוק ומר בין המפלגות. הבית הלבן חווה נשיאים רבים שבאו והלכו, יחד עם שינויי שלטון תכופים. רוב של מצביעים אינו דבר יציב, שום ניצחון אינו קבוע, ושום היערכות פוליטית מחדש אינה מאריכה ימים. התיקו נמשך.
אם ג'ו ביידן אכן יהפוך בקרוב לנשיא ארה"ב החדש הוא ככל הנראה יעשה זאת כאשר הרפובליקנים שולטים בסנאט, מצב שלא זכור מזה 116 שנים. ביידן ייכנס לתפקידו גם כאשר כוחם של הדמוקרטים בבית הנבחרים נחלש (אובדן של שישה מושבים בסך הכל נכון לכתיבת שורות אלה). שישה מתוך תשעת השופטים בבית המשפט העליון מונו בידי רפובליקנים. החלוקה המפלגתית של מושלי המדינות ובתי המחוקקים המקומיים תזכיר כמעט במדויק את הסטטוס-קוו שלפני הבחירות. חלק עיקרי מהקמפיין של ביידן הציג אותו כנשיא שיהיה מסוגל לעבוד מול המפלגה היריבה, וזו יכולת שהוא בהחלט יזדקק לה. כנראה שלא תהיה לו ברירה אחרת.
במקרה בו טראמפ זוכה בכהונה שניה שום דבר לא ישתנה בפועל בזירה הפוליטית האמריקנית, אולי מלבד העובדה שראשי המפלגות בבתי הנבחרים יצטרכו לעבוד קצת יותר קשה עבור הצבעות. המדינה נותרה מפוצלת. המדגמים של ה'ניו-יורק טיימס' הראו כי 37 אחוזים מהמצביעים הזדהו כדמוקרטים, 35 אחוזים כרפובליקנים ואילו 28 אחוזים הגדירו את עצמן כעצמאים או "משהו אחר". ניתוח ההצבעה של פוקס ניוז וסוכנות הידיעות AP מצא כי 47 אחוזים מהמצביעים הם רפובליקנים או נוטים לרפובליקנים, ואילו 48% דמוקרטים או נוטים לדמוקרטים.
רק 24 אחוזים מהמצביעים במדגמים הזדהו כליברלים, לעומת 40% "מתונים" ו-37 אחוזים שמרנים. בניתוח של פוקס התקבלו תוצאות דומות, עם שיעור מעט גבוה יותר של ליברלים (30%) ושיעור נמוך יותר של מתונים (33%). השמרנים היוו 38 אחוזים מהמשיבים.
החלוקה הפוליטית על פי גזע, השכלה, מצב משפחתי ואמונה דתית יצרה קיטוב מצד ובתוך האליטות האמריקניות, והפכה את הזירה הפוליטית ללוהטת, רועשת ואפוקליפטית. כל מערכת בחירות מתויגת כמערכת החשובה ביותר בימי חיינו, הקץ האפשרי לדמוקרטיה ולדרך החיים שלנו. אך למרות כל האש והזעם בתקשורת וברשתות החברתיות, הבחירות באמריקה ממשיכות להיות מוכרעות באותו המקום בדיוק – באמצע.
ראו למשל את אזורי הפרברים, שם מתגוררים מתונים ועצמאיים רבים. הם תמכו בג'ורג' בוש ב-2004, ואז באובמה ב-2008. בבחירות האמצע שנתיים לאחר מכן ובעקבות הזעם על תכנית ביטוח הבריאות של אובמה, הרפובליקנים זכו ב-56% בפרברים וב-56% מקולות העצמאיים. אובמה נבחר מחדש לנשיאות ב-2012 לאחר שמחק את הפערים האלה, אך בחירות האמצע ב-2014 הביאו אותן תוצאות בדיוק כמו של 2010. ב-2016, טראמפ ניצח בפרברים בפער של חמש נקודות, ובקרב עצמאיים בשש נקודות (הוא הפסיד בקרב מתונים ב-11).
על פי המדגמים של בחירות 2020, טראמפ כעת הפסיד בפרברים בשלוש נקודות, בקרב עצמאיים ב-14 נקודות ובקרב מתונים ב-31. בניתוח של רשת פוקס, טראמפ הפסיד בפרברים בעשר נקודות, בקרב עצמאיים ב-14 ובקרב מתונים ב-25. שתי המפלגות הגדולות הצליחו להביא את המצביעים שלהן לקלפי, אך הקמפיין של טראמפ היה סבור שהבסיס שלו גדול מספיק כדי לנצח. נראה כי זו הייתה טעות. אם טראמפ אכן הפסיד בסופו של דבר, זה קרה בגלל שהמצביעים באמצע התעייפו מההתנהלות שלו. התפיסה הציבורית של פעולות הנשיא הושפעה מתחושת דחייה של ההתנהגות והרטוריקה שלו, ואישיותו של טראמפ האפילה לעתים קרובות מדי על ההתקדמות הממשית שנעשתה בכהונתו.
המבוכה הדרמטית הזו הפכה ברורה ביותר (ומזיקה ביותר) לאור התפרצות מגפת הקורונה. נבחרי ציבור שהפגינו בחודשים האחרונים יציבות, חמלה ודאגה ראו את מצבם בסקרים משתפר, לעתים ללא קשר למצב האמיתי בקהילה שלהם. לעומת זאת, התגובה המפוזרת של טראמפ מנעה ממנו להמשיך וליהנות מהעלייה בתמיכה בו שנרשמה לפני ההתפרצות הגדולה. מצביעים שטענו כי הקורונה היא הנושא החשוב להם ביותר הצביעו במספרים גדולים עבור ביידן.
הדחייה של טראמפ הייתה אישית, ולא כללה את המפלגה הרפובליקנית עצמה. מספר רב של סנאטורים רפובליקנים ניצחו בקלות יחסית, והמפלגה זכתה במושבים נוספים גם בקונגרס. נכון להיום, המדינה היחידה בה מושל רפובליקני הפסיד הייתה מונטנה. זהו סימן טוב למפלגה: הבוחרים דחו רעיונות כמו מס הכנסה מדורג באילינוי ואפליה מתקנת בקליפורניה.
אפילו אם הדמוקרטים ינצחו במרוץ לסנאט בג'ורג'יה ויזכו לרוב דחוק הודות ללשון המאזניים של סגנית הנשיא האריס, הסיכויים שלהם לקדם הצעות כמו ביטול הפיליבסטר, הגדלת מספר השופטים בבית המשפט העליון או הענקת מעמד מדינתי לפורטו ריקו ולוושינגטון הבירה נראים אפסיים. הדמוקרטים חלמו על בליץ חקיקה שיחזיר את המפלגה הרפובליקנית שנות דור אחורה. זה לא הולך לקרות, וזו הסיבה שהשמאל האמריקני לא ממש מרוצה מהתוצאות.
מנגד, האתגר הרפובליקני הוא כמעט תמונת ראי לדילמה בפניה עמדה המפלגה ב-2012. לאחר הבחירות לנשיאות אז, המפלגה נדרשה לשמר את התמיכה בפרברים יחד עם חיזוק התמיכה בקרב שכבות משכילות. כעת, היא צריכה לזכות מחדש בתמיכת הלבנים הלא-משכילים ולחזק תמיכה בפרברים. כמו כן המפלגה תנסה לשמר את הקולות הרבים שהרוויחה בקרב מצביעים שחורים והיספנים, שהגיבו למדיניות הכלכלית של ממשל טראמפ.
זו תהיה משימה לא קלה אך כמעט כרגיל, השותפים הטובים ביותר של הרפובליקנים הם הדמוקרטים, שכמו כל מנצח יפרשו את הניצחון האלקטורלי כמנדט אידיאולוגי. שאפתנות היתר של ממשל ביידן תהיה כמעט בלתי נמנעת, כמו גם תגובת הנגד שתגיע מולה. ספירת הקולות עדיין לא הסתיימה, אבל הקאמבק של הרפובליקנים כבר התחיל.
הטור פורסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.
הפיסקה האחרונה לא ברורה.
טראמפ אינו אדם מושלם, אבל בתור נשיא הוא הביא הישגים ברורים, ועשה דברים שאף אחד לא עשה לפניו. והוא בפירוש קיים את הבטחותיו לבוחר. הוריד מיסים, חיסל את דעש, ריסן את איראן, לא נכנס לאף מלחמה חדשה והוציא את הכוחות מעיראק, הזיז את השגרירות לירושלים, הכיר ברמת הגולן, היה שושבין הסכמי השלום, נלחם באידיאולוגיה הפרוגרסיבית הגזענית של critical race theory ועוד, וכל זאת בזמן שהתנהלה נגדו מערכה מתמדת ומושחתת של הממסד הדמוקרטי, התקשורת הממוסדת, ענקי הטכנולוגיה והוליווד.
מידת ההתערבות של ענקי הטכנולוגיה בבחירות האחרונות שמה בכיס הקטן על התערבות נטענת של מדינות זרות.
יכול להיות שטראמפ הפסיד ביושר. יכול להיות שלא שמנו לב למידת השינאה הפופולרית אליו שעולה על האהדה הפופולרית אליו. אבל הייתי לראות הסברים משכנעים למידת התמיכה במועמד הכי חלש שהיה אי פעם בארה"ב, שבפועל כלל לא התמודדף הסתגר במרתף רוב הזמן, מראה סימני דמנציה מתקדמים, לא הסכים לומר באיזה מדיניות הוא תומך מלבד להשמיץ את טראמפ, ומדיניות שכן אמר החליף בהתאם לקהל המאזינים.
מפלגה שהיתה מוכנה להעליל עלילת שווא על נשיא נבחר, בשיתוף פעולה של התקשורת והממסד, לא אתפלא אם גם אירגנה מערכת זיוף לדניבת הבחירות.
והערה אחרונה על הישראלים שתומכים בביידן – זהו נייר הלקמוס למידת אהבתך העצמית. לא יכול להיות ספק כי טראמפ היה הנשיא הטוב ביותר לישראל. עד כמה צריך לשנוא את עצמך על מנת לרצות בנפילתו?
כל מילה בסלע.
טראמפ סיפק קבלות וביצע את רוב הדברים המרכזיים שהוא הבטיח לבצע.
אילולא הקורונה וכנראה הזיופים בדואר, סביר להניח שהוא היה מנצח.
ההסבר היחיד לכמות המצביעים לביידן (במידה שלא היו זיופים נרחבים), הוא שהציבור
האמריקאי הושפע משטיפת המוח המתמדת בתקשורת ועל ידי ענקיות הטכנולוגיה ברשתות החברתיות. גם הטרור שהפרוגרסיביים הטילו על כל מי שלא יישר איתם קו השפיע.
ביידן, אובמה וכל הממסד הדמוקרטי היה צריך לשבת בכלא על כך שהם הפעילו את ארגוני הביון
כדי לרגל אחרי הקמפיין של טראמפ ב-2016 ועל כל עלילת "ההתערבות הרוסית". מעניין שעכשיו
אחרי שביידן ניצח, פתאום הם לא מתלוננים על התערבות זרה בבחירות.
הפרוגרסיביים וההקצנה בשמאל האמריקאי גרמו למצב כל כך מקוטב שבו יש מלחמה של בני אור בבני חושך. הם הפכו את הרפובליקנים ותומכי טראמפ מיריבים פוליטיים להתגלמות הרוע ובמצב כזה יש סכנה אמיתית לדמוקרטיה, עד כדי מלחמת אזרחים.
לגבי הישראלים שתומכים בביידן – זה כבר באמת מקרה לפסיכיאטר קליני. אני רק אוסיף שהם נמצאים בחברה "טובה": איראן, האחים המוסלמים והרשות הפלסטינית כבר פתחו בחגיגות על הפסדו של טראמפ.
דדפול, כתבת דברים נכונים אבל לא הבנתי מה הבעיה שלך עם הפיסקה האחרונה במאמר?
והערה אחת נוספת: לא תמצא הסברים טובים לתמיכה בביידן בדיוק כמו שאין הסברים טובים לתמיכה בגנץ. מבחינת רוב אנשי המרכז הפוליטי(שהוא לשון המאזניים) הנימוק הקובע הוא שינאה למועמד השני. האנשים הללו כל כך לא רוצים את נתניהו/טראמפ שהם לא טורחים אפילו לבדוק מה האלטרנטיבה.
לצערי, בימין בארץ ובעולם מסרבים להבין את זה ולקלוט שהמטרה האסטרטגית איננה לגייס משם קולות אלא לייאש את אנשי המרכז ולהוריד את אחוז ההצבעה בחלק זה של העם.
ימני,
בפסקה האחרונה הוא כותב שהשותפים הטובים ביותר של הרפובליקנים הם הדמקורטים. ארבע השנים האחרונות הראו שזה ממש לא כך. הדמוקרטים לא עשו כל מאמץ להגיע להחלטות דו מפלגתיות, ולא נראה שתהיה להם סיבה לכך אם ביידן זוכה.
מסכים עם הניתוח שלך בדבר השנאה. כנראה שהיא מעוררת הרבה יותר מוטיבציה ממה שחשבנו.
מעניין שדפוסי החשיבה של השמאל דומים בארה"ב ובישראל. אותה פסאודו ליברליות שאין בינה לבין לברליות אמיתית שום דבר. שווה מחקר סוציולוגי.
אם הוא בכל זאת יבחר הפעם לנשיא, אני מקווה בשבילו שהוא ינקום במה שהרשתות הגדולות עושות לו עכשיו (חרם כמעט מוחלט) ועל הצנזורה כמעט על כל מילה שנייה בטוויטר.clean the swamp. מחזיק אצבעות.
יכול להיות שהוא ינקום דווקא אם לא ייבחר על ידי הקמת ערוץ חדשות מתחרה לפוקס.