בצל הטרור האסלאמי, הרב-תרבותיות האירופית עומדת למבחן

המדיניות המערבית המאפשרת לפעול בשם חופש הביטוי והדת מנוצלת ע"י אסלאמיסטים להקמת התארגנויות טרור והסתה, ועשויה להוביל למתקפות נוספות

כוחות משטרה בזירת הפיגוע בניס בחודש שעבר | Martino C

בשבועות האחרונים אנו עדים לגל אלימות וטרור בצרפת בעקבות הפרסום מחדש של הקריקטורות של הנביא מוחמד במגזין הסטירי 'שרלי הבדו'. הפיגועים השונים מכוונים כלפי אלה המייצגים את ערכי וסמלי המערב, הליברליזם, וזכויות וחירויות הפרט כמורה המלמד את תלמידיו על חופש הביטוי והעיתונות ו/או מייצגי הדת הנוצרית – כומר ומתפללים בכנסיה. הנשיא מקרון התבטא בחריפות יוצאת דופן בעקבות רצח המורה וכינה אותו "תקיפה אסלאמית טרוריסטית". ואכן, ההתקפות האחרונות בפרוורי פריז, ליון, ניס ואבניון מעידות על התחזקות מגמות אנטי-מערביות בצרפת כאשר המפגעים חותרים לשנות את סדר היום הפוליטי-חברתי במדינה. במקביל נרצחו שלושה אזרחים אוסטרים ואזרח גרמני במתקפת טרור אסלאמיסטית במרכז וינה בראשית נובמבר.

אירועים אלה מתווספים לפיגועי טרור שביצעו מחבלים מוסלמים בשנים האחרונות במדינות המערב (בעיקר בתמיכתו והשראתו של דאע"ש) – צרפת, בלגיה, גרמניה, בריטניה, ארה"ב, קנדה ואוסטרליה. הפיגועים בוצעו במרחבים ציבוריים בולטים כשדות תעופה, מקומות בילוי ותיירות, בתי מלון, מועדונים וכיו"ב – בעיקר באמצעות תקיפות סכין או גרזן, פיגועי ירי ודריסה, וגרמו מאות הרוגים ופצועים. הן נועדו לזרוע פחד בקרב האוכלוסייה, לפגוע בתחושת הביטחון האישית והציבורית, לגרום נזקים כלכליים ומורליים, ולהרתיע את מדינות המערב מהשתתפות בקואליציה הבינלאומית נגד הטרור (בדגש על לחימה נגד דאע"ש).

מבצעי הפיגועים היו ברובם צעירים מוסלמים – מהגרים, או דור שני/שלישי למהגרים שנולדו והתחנכו שנים רבות בתרבות המערב הפתוחה והסובלנית. חלקם חוו תסכול וקשיי השתלבות בחברה הליברלית, דבר שהביאם לתעוב ודחייה של ערכי הדמוקרטיה ומגמות החילון והאינדיבידואליזם. מיעוט קיצוני מזדהה עם זרם פוריטני של סלפיה-ג'יהאדיה עקב חשיפתו להטפה והסתה ברחוב ובמסגדים, ברשתות החברתיות ובאתרי האינטרנט. מיעוט זה מצטרף לארגוני טרור, בעיקר דאע"ש, או פועל בהכוונתם ובהשראתם.

בחינת היחסים הבין-קבוצתיים במדינות המערב מגלה חברות משגשגות ומפותחות מבחינה כלכלית וטכנולוגית אך לרוב מפוצלות ומנוכרות ברמה הפנימית. בקרב חלק ניכר מהקהילות המוסלמיות במערב נוצר ריחוק מהאוכלוסייה הכללית שבדרך כלל אפשרה להן להתרחק ולנהל את אורח חייהן האוטונומי. קיים ויכוח בין המאשימים את הרוב בהפליית המוסלמים שהובילה להתבדלות מכורח, לאלו הגורסים שהקהילות המוסלמיות מתבדלות מרצון. בפועל, קהילות רבות מודרות ומבודדות מבחינה חברתית, תרבותית וגאוגרפית, נמצאות בשולי החברה, וחשופות לעוני, היעדר שוויון הזדמנויות, אבטלה ומצוקה כלכלית.

המיעוט המוסלמי שונה מהאוכלוסייה המקומית לא רק מבחינה תרבותית ואתנית אלא אף מבחינת האמונה הדתית, לה נודעת השפעה בלתי מבוטלת על השקפת העולם ואורח החיים. הקהילות המוסלמיות מקפידות על המסורת הדתית ושפת ארץ המוצא, וחיות בהתאם להלכה האסלאמית (שריעה) ומנהגיה. גם החינוך הפורמלי במקומות רבים נפרד ומותאם לבני הקהילה. דפוס חיים זה של שמירת המסורת הדתית והנחלתה לדור ההמשך תורם לתפיסת "זרותם" של המוסלמים בחברת הרוב ולהדרתם.

מגמות אלה מציבות בעיה רצינית בפני מדינות המערב הדוגלות ברב-תרבותיות וסובלנות כלפי ה"אחר". גישה זו – וכנובע מדיניות הגירה נוחה ופתוחה יחסית – הובילו לאורך השנים לפיצול ובידול תרבותי-דתי של הקהילות המוסלמיות, כמו גם נתק וחוסר אינטראקציה עם הרוב הלא מוסלמי. במקביל תרמה הגישה הרב-תרבותית הרווחת גם להקצנה דתית וצמיחת הטרור, כהקמת תאי טרור ועלייה ניכרת של "הזאבים הבודדים". לפיכך נראית הרב-תרבותיות כאסטרטגיה המוגבלת ביכולתה להשפיע על היטמעות ושילוב מלא של המוסלמים במדינות המערב.

ביסודה מדגישה גישת הרב-תרבותיות את קיום המגוון האתני והתרבותי והבטחת זכויות האדם, לצד נגישות מלאה והשתתפות בחברה, דבקות בעקרונות חוקתיים, וערכים משותפים בחברה. גישה זו משתקפת באימוץ מדיניות ציבורית המתחשבת בהבדלים התרבותיים ומספקת תמיכה בארגוני מיעוט אתניים. בתחום החינוך מובילה רב-תרבותיות ליצירת תוכניות לימוד ייחודיות, הוראה בשפת אם, והקמת בתי-ספר דתיים לקבוצות מיעוט תוך הכרה במסורות ומנהגים דתיים, מקומות פולחן וטקסי דת נפרדים. התומכים ברב-תרבותיות מצביעים על תפוקות חיוביות של מדיניות זו כהכרת זהויות תרבותיות וטיפוח פלורליזם אתני, הגנה מפני אפליה ו/או הסתה לשנאה, לכידות ושוויון חברתי-כלכלי בין מיעוטים לבין הרוב.

בשנים האחרונות מתייחס השיח הפוליטי, הציבורי והתקשורתי בהרחבה לדיכוטומיה שנוצרה בין ערכי המדינה הקולטת לבין אלה של המהגרים, כאי-שוויון מגדרי, חובת החיג'אב אצל נשים, ברית מילה לבנות, נישואים שלא מרצון, רצח על רקע כבוד המשפחה, דחיית להטב"ים וכיו"ב. יישום נורמות תרבותיות אלה בחברות ליברליות עמד במוקד הדיון לגבי הרלוונטיות של הרב-תרבותיות, מדיניות השילוב המקובלת, והסובלנות כלפי המוסלמים, שלא תמיד מגלים סובלנות כלפי ערכי החברה המערבית. בעוד שתומכי הרב-תרבותיות ממשיכים להדגיש את יתרונותיה, המתנגדים מצביעים על מגמות פירוד ופיצול חברתי, היעדר דבק המאחד את החברה, ואף התנגשות בין ערכים תרבותיים ומסורות דתיות העלולה להוביל לסלידה והקצנה, לאלימות וטרור.

המדיניות הרב-תרבותית המאפשרת לכל אחד לפעול בשם חופש הביטוי, הדת וההתאגדות מנוצלת על-ידי אסלאמיסטים להקמת התארגנויות טרור, הטפה והסתה במרחב הציבורי ובמרחב המקוון ועלולה להוביל למתקפות טרור בדומה לאלו שהמערב חווה כיום. כך או כך, השינויים הדמוגרפים במדינות המערב בעשורים האחרונים מציבים אתגרים ניכרים לגבי קליטתן ושילובן של קהילות גדולות השונות מאוכלוסיית האם מבחינה תרבותית ובעיקר דתית.


ד"ר גלית טרומן-צינמן מלמדת בבית הספר למדעי המדינה וביחידה למצוינות אקדמית באוניברסיטת חיפה. תחומי עניינה קשורים לחקר קונפליקטים אלימים, לאומיות אתנית ודתית, וארגוני טרור אסלאמיים. המאמר התפרסם במסגרת סדרת 'מבט מבאס"א' מבית מרכז בגין-סאדאת.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

4 תגובות למאמר

  1. שוברת הקרח שמקדמת את הרב תרבותיות היא מלחמת השמאל בגזענות. מה היא אותה גזענות מפלצתית שמוטחת בפנינו השקם וערב ומיוחסת לנו בלבד, בני הלאום המייסד, שרואים את ארצם כביתם הבלעדי? הרי ברור כשמש שאנו גזענים. כל אדם באשר הוא אדם, גזען מן היסוד. בנות חוה גזעניות. הקשר הגנטי לילדים שלהן הוא מופלא. זו אפליה על רקע גנטי. לעולם תאהבנה את ילדיהן יותר מכל ילד אחר בתבל. הדרישה המטופשת של השמאל להכיר בכך שכל הילדים שווים לעולם לא תתממש. שום ילד בעולם לא ישתווה לילדיה. כך גם הגבר ומשפחתו. כל סוד ההישרדות שלנו כבני אדם תלוי בקשר הגנטי, ב״גזענות״. שום אדם לא יצא לקרב ויסכן חיו בעבור בן לאום זר וזר לא ילחם בעבורו. מה זאת גזענות אם לא אהבה? אהבה לעם שלי, הילדים שלי, אשתי. זה רעיון הלאום. כל לאום. אין חיה כזאת אהבת אדם באשר הוא אדם. מי שאוהב כול לא אוהב דבר. ״אהבה״ בטבע היא הישרדות. הטבע מקדש את המשכיות הגן מכוח האהבה. גנטיקה טהורה היא אהבת החתולה את גוריה, סמל לאהבת אם. אפליה טהורה. בלי אפליה אין אהבה. אהבת כל היא אדישות. אדישות היא התפרקות הקשר הגנטי שמחבר לאומים. אדישות היא התפרקות הלאום. התפרקותה של אירופה וארצות הברית. תמיד, יש לבחון דברים, כגודל כאבם. נפילת בן. נפילת חייל צהל יהודי. נפילת חייל אמריקאי, נפילת אדם באשר הוא אדם. פה כבר אין כמעט כאב. אין כאב אין אהבה. אהבת אדם באשר הוא אדם היא אידאולוגיה ריקה. שיווין זה כלום. עולמנו חותר לכלום, דרך מלחמת חרמה בגזענות, מלחמת חרמה באהבה. מלחמת חרמה בטבע החיים. לניצחון פירוש אחד – הגן האחרון. כאוס דרוויניסטי, אסון אקולוגי.

  2. כל מדינה מערבית שיש בה עשר אחוז
    מוסלמי או שחורים
    היא לא תהיה אותה מדינה
    לכן התושבים המערביים יסבלו מאוד
    ואז יקרו שלושה דברים
    חלק יהגרו מהמדינה
    חלק יעברו שכונה בעיר
    חלק יהגרו בתוך המדינה
    ומיעוט קטן יארגן קבוצות שמירה של אזרחים
    שיסתובבו וישמרו בכח בשכונות הלבנות
    אירופה הופכת לגטאות
    כל עם יחיה לבד עם שמירה עצמית
    זה ידרדר למיליציות ומלחמת אזרחים
    זה לא יקרה ביום זה תהליך
    ברגע שיהיה עשרים אחוז מוסלמים
    הלכה המדינה
    רבים יהגרו וכל המדינה תהיה שדה קרב
    לצערם של הלבנים שאין להם פתרון
    בכל העולם המערבי יש שחורים או מוסלמים
    על זה נאמר
    אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה

    1. בישראל 21% ערבים.
      בחירות רביעיות בגלל 15 המנדטים הערבים שמצטרפים למיעוט יהודי ויוצרים מבוי סתום.
      רוב יהודי מוחץ לא מכריע בחירות וקובע מדיניות ומנהיג.
      רוב יהודי מוחץ אינו אדון לעתידו.
      21% ערבים מכריעים בענייני מלחמה ושלום, שטחים והתיישבות במדינה היהודית.
      מדינת ישראל כיום היא מדינה דו לאומית, חוקית ושלטונית.
      הנגב והגליל ציונות פלסטינית.
      כמו באירופה, כולם יודעים, כולם רואים את גסיסת הציונות והסכנה ומבטלים את חוק קמיניץ ומקדמים התיישבות פלסטינית מסיבית בגבולות 48.
      בניגוד לאירופה, אין לאן להגר, אין לאן לברוח.
      מלחמת העצמאות השנייה.

    2. ישראל בשלב מסויים תקלע
      למלחמת אזרחים
      ערביי הגליל המרכז והנגב
      יפו ומזרח ירושלים
      יפתחו במרד אזרחי חמוש
      זה יכול להתחיל בגלל דבר קטן
      שיגרר לדבר גדול.
      צהל והמשטרה והאזרחים
      יצטרכו להילחם על הבית
      אני מקווה שבסוף ננצח למרות שהמחיר יהיה גבוה בגלל שערביי עוד ויזה יצטרפו ללחימה
      הלחימה תתרחב לצפון לסוריה ולבנון
      וכן טילים מאיראן עיראק תימן סוריה לבנון.
      לדעתי זה יקרה כשאיראן תהיה גרעינית.
      החורבן יהיה גדול מאוד אבל ההרס אצל הערבים יהיה גדול הרבה יותר