כדאי לג'ו ביידן להפנים שהמזרח התיכון השתנה

בעוד העצבים של אמריקה עדיין מרוטים בימים שלאחר הבחירות, הפוליטיקאים בישראל העסיקו את עצמם בשאלה החשובה האם ומתי בדיוק להגיב למצב המוזר בו לא הוכרז עדיין נשיא חדש באופן רשמי. ברכה מהירה מדי לנשיא הנבחר ג'ו ביידן הייתה עשויה להעליב את הנשיא הנוכחי טראמפ, אפשרות מסוכנת גם בימים כתיקונם. ברכה לביידן כעת, בעוד טראמפ עדיין טוען לזיופים בבחירות, הייתה עשויה להיתפס כמעשה השפלה ובגידה אולטימטיבי בעל השלכות מפחידות.

דונלד טראמפ היה תומך נאמן ויציב של ראש הממשלה בנימין נתניהו. עבור טראמפ מדיניות זו טמנה בחובה סיכונים גידולים מבחינה בינלאומית ופנימית, אך הוא הוא בחלט סיפק את הסחורה מבחינת ישראל: העברת השגרירות לירושלים; יציאת ארה"ב מהסכם הגרעין; ותיווך בין ישראל למדינות המפרץ שהיו עד לא מזמן אויבות מושבעות של ישראל לפחות כלפי חוץ. לאחר שביידן הכריז על ניצחון, חלפו עוד 12 שעות עד שנתניהו מסר לו את ברכתו, אם כי ראש הממשלה נמנע באופן בולט מלהתייחס אליו כנשיא הנבחר, אלא פשוט כג'ו ביידן. כל זה הפך את פרשני התקשורת בישראל למומחים בדקדוק ובלשנות, וכולם ניסו לנחש את המשמעות והתוצאות של ההודעה. אך מעבר להיסטריה התקשורתית הרגילה, ברור שהיחסים בין ישראל לממשל החדש לא יתרכזו סביב ציוץ כזה או אחר, שגם הוא ודאי היה מתואם היטב למרות העיכוב הבולט.

הנושאים החשובים באמת שעומדים על הפרק הם רבים, ובראשם השאלה כיצד ממשל ביידן יראה את האינטרסים האמריקניים מול איראן, ובמיוחד מול הסכם הגרעין. אליוט אברמס, היועץ של טראמפ לענייני איראן, שוגר בסוף השבוע שעבר לישראל לסדרת פגישות ותדריכים עם בכירים בירושלים, כולל כמובן ראש הממשלה נתניהו. על פי דיווחים שונים, ממשל טראמפ מתכנן בחודשיים שנותרו לו להטיל סדרה נוספת של סנקציות על איראן, בתיאום עם סעודיה ומדינות אחרות במפרץ. המוקד של סנקציות אלה יהיה ניסיון לבלום את תוכנית הטילים הבליסטיים של איראן ובאופן כללי גם למנוע מהממשל הנכנס את הכוונה לחבק שוב את איראן בסגנון מדיניות אובמה.

הכלכלה האיראנית נמצאת על סף תהום, ומצבה בשפל עמוק יותר מאשר בתקופת אובמה. ייתכן כי בממשל טראמפ מקווים כי דחיפה קטנה נוספת תטה סופית את המאזן, תכריח את האיראנים לשפר את מצב זכויות האדם בארצם ותפעיל לחץ כבד יותר על המשטר הרודני המבודד בטהרן.

ביידן ואנשיו הבהירו את היטב את כוונתם "לפתוח מחדש" את הסכם הגרעין לשותפות אמריקנית גדולה יותר בהתאם לעמידה האיראנית בתנאי ההסכם. הממשל הנכנס גם רמז כבר על כוונתו להחיות מחדש את 'פתרון שתי המדינות' בין ישראל והפלסטינים. כל אחד מן העמדות האלה מסמלת שינוי רדיקלי מן המדיניות האמריקנית בימי טראמפ, ולמעשה חזרה למדיניות אובמה במזרח התיכון שהייתה רחוקה מאוד מלהיות הצלחה מסחררת בשמונה שנות חייה.

ג'ו ביידן נכנס לבית הלבן בתקופה בה הבריתות האסטרטגיות והכלכליות במזרח התיכון השתנו באופן דרמטי מן המצב האזורי של לפני ארבע שנים. בין מבחניו הראשונים תהיה השאלה האם הוא יצליח להבין את עומק וחשיבות השינוי הזה. ברק אובמה הפנה את גבו לבני הברית המסורתיים של אמריקה באזור ויצר מערכת יחסים של חוסר אמון עמוק, וביידן לא יהיה יכול להיכנס לחדר הסגלגל ופשוט לתקן את הכל בלחיצת כפתור.

המרכזיות של הקמת מדינה פלסטינית כפתרון לבעיות המזרח התיכון הייתה הבסיס לגישתו של ברק אובמה לאזור. המציאות הזו אינה קיימת יותר. מדינות המפרץ ואחרות הבהירו היטב כי הן מכירות בנוכחות ישראלית קבועה במזרח התיכון, ודוחקות בפלסטינים לעשות זאת גם כן. אם יילך בדרכו של אובמה ללא הזרמת דם חדש בדרגים הבכירים וללא רעיונות מדיניות חדשים, ג'ו ביידן מסתכן בלהפוך את אמריקה לרלוונטית פחות במזרח התיכון החדש. אותם רעיונות ישנים ואותה גישה ישנה פשוט לא יספיקו כאן.

ויויאן ברקוביצ’י שימשה כשגרירת קנדה בישראל בין השנים 2014 ל-2016. הטור פורסם לראשונה באתר ‘קומנטרי’.