פארסת מינוי המפכ"ל התחילה בסיכול של גל הירש

רוני אלשיך סיים את כהונתו כמפכ"ל לפני שנתיים בדיוק, בחודש דצמבר 2018. בשנתיים שעברו משטרת ישראל נאלצה להתמודד עם שלל אתגרים כמו פשיעה גואה במגזרים שונים, מחאות ואכיפת הגבלות הקורונה, והיא עשתה את כל זאת תחת פיקודו של ממלא מקום זמני, הניצב מוטי כהן. מינוי מפכ"ל של קבע התעכב בכל הזמן הזה בגין שלל סיבות פוליטיות, שהחלו בתקופת הבחירות וממשלות המעבר והסתבכו עוד יותר בממשלת האחדות המקרטעת.

רק בשבוע שעבר מסר היועמ"ש מנדלבליט את דעתו לבג"ץ כי יש להורות לממשלה למנות מפכ"ל לאלתר, וגם החלטה זו צפויה ככל הנראה לעורר עוד סערות רבות ושאלות על משילות ואקטיביזם שיפוטי. נדמה שישנה הסכמה רחבה על כך שמדובר במצב לא תקין, אך כדי למצוא את הסיבה העמוקה יותר למצב הזה יש לחזור עוד קצת אחורה בזמן, לתקופה שבטרם רוני אלשיך. אי-שם בשנת 2015, השר לביטחון פנים דאז גלעד ארדן הודיע על מינויו של גל הירש לתפקיד המפכ"ל, הכרזה שהתהפכה במהרה עם פתיחת "תהליך בדיקה" נגד הירש והתקפלות של השר. אלשיך מונה כברירת מחדל שהתגלתה ככישלון גמור, ונדמה שאף אחד מהמעורבים לא הפיק מאז את הלקחים הנדרשים.

בשנים שחלפו נחשפה שרשרת פרסומים ארוכה על מה שהתרחש במשטרה ובפרקליטות באותם ימים, וכיצד גורמים בכירים באותם גופים פעלו לכאורה לסיכול מינויו של הירש. בין השאר ניתן לציין את ההקלטות שנחשפו בחדשות 2 בהן נשמע ניצב מני יצחקי מנסה לכאורה להשיג מידע מפליל על הירש, או חשיפת חדשות 10 על פניית יצחקי לקצינה אחרת בבקשה ישירה להוצאת מידע.

מי שהיה בין חושפי הפרשה העיקריים הוא תנ”צ גיא ניר, ראש חטיבת המודיעין לשעבר, שנאלץ לצאת לחופשה ארוכה בעקבות תלונה שהגיש למח”ש על אי-סדרים ביחידת להב 433.  בדיון שנערך בוועדת הפנים בנובמבר 2018 אמר ניר כי מינויו של הירש למפכ”ל סוכל באופן מכוון ומתוכנן והזהיר: “זאת השיטה שקיימת ומונהגת. היא עובדת ומצליחה ובמשך השנים הם רק השתכללו בה. אלה האנשים שיושבים במקומות הכי רגישים באגף החקירות ובלהב 433, יש להם גישה לכלים משמעותיים וחודרניים, והם יעשו עוד סיכולים".

לקראת תום כהונת אלשיך הכריז השר ארדן על שלושה מועמדים להחליפו: הניצבים משה אדרי, דוד ביתן ויורם הלוי. כמעט מיד החלו לצוץ דיווחים שונים על אי-התאמתם לתפקיד, כאשר השיא היה בהדלפה שפורסמה בחדשות 10 ולפיה בדיקת הפוליגרף של ניצב יורם הלוי “העלתה חששות”. התזמון כמובן לא היה מקרי, ערב דיון בוועדת הפנים על הקמת ועדת חקירה לפרשת הירש. יו”ר הוועדה ח”כ יואב קיש אמר אז: “זהו עוד ניסיון סיכול למועמד למפכ”לות. הדלפה של מסמך מסווג ורגיש ביותר זה מהלך מסוכן לדמוקרטיה הישראלית ואני מודאג מאוד. יש מישהו במשטרה שהוא מספיק בכיר בשביל להיות חשוף לבדיקות פוליגרף של ניצב במשטרה, שהחליט שלא מתאים לו שיורם הלוי יהיה המפכ”ל”.

לאחר סדרת הדלפות נוספות נגד הלוי (וגם כמה הדלפות נגד ביתן), כולל מכתב בו “מידע מכפיש ופרטים מביכים” ששלח המפכ”ל אלשיך ליועמ”ש, הסיכול הוכתר שוב בהצלחה וארדן הודיע כי אדרי הוא המועמד הסופי, אלא שגם כאן הסאגה הייתה רחוקה מסוף טוב.  על פי מספר דיווחים, אלשיך העביר לחברי ועדת גולדברג למינוי בכירים מידע נגד מחליפו המיועד, והיא החליטה לבסוף לפסול גם את אדרי בגלל פגישה שערך עם עורך דינו של אחד המתלוננים נגדו בוועדה.

כפי שהתברר ולא בפעם הראשונה, הליך המינוי דרך ועדת פקידים (שאפילו מינוי החברים בה הפך לקרקס של עתירות משפטיות) פגום מיסודו ומעלה שאלות קשות על יכולתה וסמכותה. אך האחראים העיקריים לשערוריית המפכ"ל המתמשכת הם בסופו של דבר נבחרי הציבור שמעדיפים פעם נוספת לא להתעמת עם כוחות חזקים מהם בתקווה שמישהו אחר יאלץ להתמודד בעתיד עם הבעיה.

ניקוי האורוות שהיה צריך להתבצע במשטרת ישראל בעקבות פרשת הירש לא התרחש, והוא עצמו מסובך בהליכים משפטיים שונים עד היום הזה. גם אם לבסוף יצליחו למצוא מועמד מוסכם בתוך התסבוכת הפוליטית הנוכחית, הרי ששוב נחזה באותה פארסה של הדלפות מגמתיות ותככים בתוך המשטרה שיובילו כנראה לסיכול כל מועמד שלא מוצא חן בעיני המערכת. כל עוד נבחרי הציבור לא יגלו מנהיגות ונחישות בקבלת החלטות וישתמשו בתירוצים שונים כדי לאפשר לפקידים ומשפטנים לקבוע במקומם, נמשיך לחזות באותו ביזיון.