סדרת הדרמה אודות משפחת המלוכה רצופת פגמים בתסריט ובמשחק, אך מצליחה לתאר באופן נוגע ללב את האומללות שבחיי הזוהר
בעונתה החדשה והרביעית, הסדרה 'הכתר' המשודרת בנטפליקס מציעה תענוג מסוים לאדם מאוד מסוים: אני. כך למשל מצאתי עצמי מתלהב באופן בו ילד בבית הספר עשוי להתרגש מגיבור קומיקס המחסל חייזר, זועק מול מסך הטלוויזיה ומקפץ על הספה, דווקא בסיום הפרק השני בו רגע השיא מתרחש כאשר מרגרט תאצ'ר עורכת ארגון מחדש בקרב חברי הממשלה שלה.
'הכתר' היא סוג של אופרת סבון יוקרתית, אך יוצרי הסדרה מצליחים לבנות באופן נדיר את הדרמה לקראת השיא כך שאפילו צופים מחוברים פחות יראו בעונה הזו כהצלחה. ציר הזמן של העלילה הגיע כעת לשנות השמונים, כאשר הנסיך צ'רלס (ג'וש אוקונור) נוסע לפגוש את הדייט שלו אך במקום זאת מוקסם בידי אחותה הצעירה דיאנה הנמצאת בחזרות ל'חלום ליל קיץ' של שייקספיר ולבושה בהתאם; ראש הממשלה תאצ'ר (ג'יליאן אנדרסון) מתעלמת מעצת צוות השרים הרכרוכי שלה, מצילה את הכבוד הבריטי ומארגנת לפולשים לאיי פוקלנד פרידה נאה; קרוב משפחתה של המלכה הלורד מאונטבטן יוצא למסע דיג גורלי, ואילו המלכה עצמה (אוליביה קולמן) מתגלה כליברלית בארון.
הפרט האחרון הוא כנראה המחיר שעלינו לשלם כדי ליהנות מסדרת הדרמה המרגשת והיפה הזו. יוצר הסדרה פיטר מורגן הוא איש שמאל אבל גם מעריץ של המלכה, והוא מרבע את המעגל הזה באמצעות העמדת פנים שאליזבת למעשה דחפה כל העת אג'נדה דומה לשלו מאחורי הקלעים. מורגן כנראה מודע לכך ששימוש בכתר כדי להתערב למשל במדיניות בדרום אפריקה יהיה בלתי ראוי, שלא לומר לא-אופייני, אך הוא בכל זאת בונה פרקים שלמים על חצאי שמועות ודיווחים מן העבר על כך שהמלכה כפתה את רצונה על תאצ'ר בעניינים מעין אלה. אולי עדיף היה לוותר על הפרק הזה. הלוואי שהייתי עושה זאת.
מקור נוסף לרוגז קל הן הופעות השחקנים. כפי שהיה לאורך כל הסדרה, השחקנית המגלמת את המלכה (קולמן לקחה את מושכות התפקיד מקלייר פוי הנפלאה שגילמה את אליזבת הצעירה) מתנהלת בכבוד הראוי, אך שחקני המשנה נוטים להגזמות על גבול הקריקטורה. ג'ון ליתגו היה צריך להישלח לצינוק הידוע לשמצה במצודת לונדון עבור דיוקנו של ווינסטון צ'רצ'יל בשלוש העונות הראשונות, ובעונה הזו ג'יליאן אנדרסון מציגה חיקוי מגוחך במיוחד של מרגרט תאצ'ר.
האם ראש הממשלה הטתה לפעמים את ראשה בזמן שהדגישה נקודה חשובה? אם כן, אנדרסון מבלה את רוב העונה בנטייה כה חדה הצידה עד שנראה כי היא עומדת ליפול בכל רגע. האם לתאצ'ר היה קול ייחודי? כן, אך לא כזה המזכיר כלל את החריקות הצורמות שאנדרסון משמיעה. גם אוקונור מגזים עד לגבול המרגיז. הנסיך צ'רלס האמיתי הוא דמות מעצבנת דיה, אך עדיין לא ברמת החלקלקות והנבזות המוצגת בסדרה.
יוצר הסדרה מורגן אמנם מאפשר לתאצ'ר כמה רגעים של תהילה, אך לא יכול להביא את עצמו לפרגן באופן מלא להישגיה (למרות שהוא חוגג את נפילתה ב-1990), ולרוב מדלג עליהם במהירות כדי להציג אותה כמכשפה מרושעת וחובבת גיהוץ. אלה הן סצנות שאמורות להאיר את תאצ'ר באור מביך, כאילו צופה ה-BBC הטיפוסי אומר לעצמו "הו, זה כל כך מעמד הביניים".
אך הציר המרכזי שמגדיר את העונה הזו היא הדינמיקה בין צ'רלס לדיאנה, הנותרת בבסיסה סיפור שובר לבבות. הנסיך שנאלץ לשאת אישה שאינה אהובתו האמיתית ופשוטת העם קמילה, מתרכך מול הפשטות הילדותית כמעט של דיאנה. הוא משכנע את עצמו לשאת אותה לאישה לאחר שנראה שהיא משתלבת בקלות במשפחה המלכותית במהלך חופשת סוף שבוע, אך מתחרט על כך כמעט מיד. במהלך ראיון האירוסים שלהם, אחד הכתבים מעיר כי הזוג נראה "מאוהב מאוד", וצ'רלס משיב: "זה תלוי למה אתה מתכוון במילה אהבה". אאוץ'. מורגן לא מפספס את ההזדמנות ליצור סצנה מעייפת ומתישה מהאנקדוטה הזו.
הקטעים בהם דיאנה מסתגרת במגוריה בארמון כאשר היא מבינה כי בעצם לוהקה לתפקיד נסיכת האגדות החביבה מצליחים לתפוס באופן נוגע ללב את תחושות הבדידות והמוזרות שלה, והסצנות בהן היא מקבלת את התפקיד והופכת לידוענית עולמית מרגשות. אנו הצופים מוצאים עצמנו בצד שלה, למרות שאנחנו יודעים שאין לה שום סיכוי. כאשר היא וצ'רלס יוצאים למסע באוסטרליה, הוא קפוא ומרגיז והיא חולת געגועים לבנה התינוק וויליאם.
הם מצליחים להשלים לרגע קט, בעוד סצנה נחמדה, אך הפער בין השניים לעולם לא יכול להיסגר באמת ומורגן מוצא דרך דרמטית נהדרת להדגים זאת באופן בלתי-צפוי. דיאנה מפתיעה את בעלה כאשר היא מתגנבת מחוץ לתא הצפייה שלהם בבית האופרה ועולה לבמה לרקוד לצלילי בילי ג'ואל. הקהל באולם מוקסם, אבל צ'רלס כדרכו מזועזע.
מה שמתרחש בין השניים אינו ממש אשמתו של אף אחד (טוב, זו אשמתו של צ'רלס, לפחות לפי הסדרה), והכל סובב סביב שאלות של חובה, מסורת וטקסים – סורגי הברזל של כלוב הזהב. אנחנו צופים בכמה מברי-המזל המיוחסים ביותר שחיו אי-פעם בעולם הזה, ורובם הם אנשים אומללים. 'הכתר' היא סדרה נהדרת לצפייה בגלל הציפוי המוזהב הזה, אך מה שגורם לה לעבוד ללא רבב הוא דווקא האופן העצוב בו היא מבינה את הברזל.
גרסה מלאה של הטור התפרסמה לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'
אני מסכים שזו סדרה טובה שעשויה היטב.
יחד עם זאת מאד מעצבן המצב בו לא ניתן לראות כמעט שום סרט או סדרה של נטפליקס בלי לקבל את מנת ההטפה הפרוגרסיבית הקבועה.
כך בסדרה זו וכך גם באחרות (זכור לי למשל איך הוצג רונלד רייגן בסצנה קצרה בסדרה "פארגו" כשוטה נלעג שמספר על נסיונותיו הקרביים כשחקן קולנוע במלחמת העולם השניה).
הטפה שמאלנית פרוגרסיבית קיימת אצלנו ומגיעה גם מאמריקה ומאירופה וכמעט לא ניתן להימלט ממנה.
הסדרה מעניינת ומרתקת. נכון שהתסריט מולבש במעטה כזה או אחרת שונה מהמציאות. אך צריך לזכור שזה סיפור הלקוח מדמויות מציאותיות, אך עדיין סיפור. אין כאן סילוף היסטורי ואין אדם שלא מוטה פוליטית או אחרת ומושפע מתפיסת עולמו. אני צופה גם בחלקים הדוקומנטרים של משפחת המלוכה ולא מוצאת סילוף היסטורי. דרמות כן כיאה לסיפור
סידרה מצויינת. מתי תשודר עונה נוספת