רק מועמד חיצוני היה יכול להתחיל לתקן את הפרקליטות

בקצב בו דברים מתחדשים במדינת ישראל קשה לזכור מה קרה לפני כמה ימים, אך אנו עוד זוכרים את קביעתו החד-משמעית של היועמ"ש מנדלבליט לפני כשנה לפיה מומי למברגר הוא המועמד הראוי היחיד לתפקיד פרקליט המדינה, או במילותיו לשר המשפטים דאז אוחנה: קיימת מניעה משפטית למנות כל אדם אשר אינו למברגר. מנדלבליט גם גיבה את המילים במעשים כאשר פעל בנחרצות יחד עם בכירים בפרקליטות לסכל את כהונותיהם של דן אלדד ואורלי בן ארי שלא נשאו חן בעיניו.

איזו הפתעה חיכתה לנו אם כן כאשר גילינו השבוע כיצד המניעה המשפטית נעלמה לה כאשר הוועדה בראשות מנדלבליט קבעה כי עמית איסמן הוא המועמד היחידי לתפקיד מכל המועמדים הנכבדים. כל הדיווחים דיברו במשך חודשים על למברגר כהימור הבטוח ביותר, אז מה קרה לאותה הכרזה עליו כמיועד ואיך הפכה "מניעה משפטית" למושג גמיש כל כך?

הדיו עדיין לא יבש מעל החלטת הוועדה וכבר התפרסמו סיפורים בעייתיים הנוגעים למועמד הנבחר ומתארים התנהלות בעייתית ונזיפות מן העבר. מן הסתם דברים אלה היו ידועים לוועדה ה"מקצועית", אך היא בכל זאת בחרה להמליץ על איסמן כמועמד היחיד. אבל האמת היא שאין שום משמעות לשאלה האם פרקליט המדינה יהיה למברגר, איסמן או כל מועמד אחר מהפרקליטות. הבעיה של הפרקליטות אינה טמונה בזהות פרקליט המדינה אלא בתרבות ארגונית קלוקלת ולכן כל מועמד שצמח בערוגה ולא מסוגל לראות את הבעיות בה אינו מתאים לתיקונן. וכאשר בחירת המועמד נמצאת בשליטתו של ראש המערכת, ודאי שתתבצע בחירה בעייתית.

https://www.youtube.com/watch?v=5HesCw2yq5s&ab_channel=AmirLevi

על ניגוד העניינים של מנדלבליט בבחירת פרקליט המדינה אין צורך להרחיב יותר מדי. היועמ"ש שטען כי פרקליט המדינה הקודם החזיק אותו בגרון, כעת בוחר למעשה מי יהיה האדם היחידי אשר מוסמך לסגור לו את התיק. בג"ץ דחה השבוע את עתירת הפורום המשפטי בנושא מבלי לקיים בכלל דיון ואף פסק לעותרים הוצאות חריגות. שופטי העליון אשר בעצמם פסקו בעבר בתיקים הקשורים לעניינים אישיים קבעו כי ניגוד עניינים אינו חל על מנדלבליט שהרי גם הוא שייך למשפחת המשפט המלכותית. גם עיתוי החלטת בג"ץ מעניין, בצירוף מקרים מדהים מיד לפני פרסום החלטת ועדת האיתור.

פסיקת בג"ץ היא דוגמה מצוינת לתרבות הארגונית של מערכת המשפט – מערכת שעושה הכל כדי לשמור על חבריה ומתגייסת מיד להדוף כל משבר. בכירים במערכת שנתפסו בקלקלתם ופעלו לכאורה בניגוד לחוק זכו במקרה הטוב לנזיפה, וכל ניסיון לביקורת או פיקוח על ההתנהלות הבעייתית נתקל מיד במתקפת נגד חריפה, כפי שנעשה לשופטת גרסטל שלבסוף פרשה מתפקיד כנציבת הביקורת.

אדם שגדל במערכת שאינה רוצה להשתפר ורק לשמר את כוחה ומקורב מאוד לראשיה בעבר ובהווה, הוא אדם שאינו יכול ואינו רוצה לשנות אותה. למברגר, איסמן או כל שם אחר כזה יהיו בסופו של דבר עוד גרסה של שי ניצן והציבור יקבל בסופו של דבר עוד מהדורה של אחיזה בגרונות. רק מועמד חיצוני לתפקיד פרקליט המדינה היה יכול להביא לשינוי הנדרש כל כך, ולכן למועמדים האלה לא היה מעולם סיכוי.

עו”ד יותם איל הוא מנכ”ל הפורום המשפטי למען ישראל