החקלאים בהודו הצליחו לשבש את יום חגה של הודו ולגנוב לראש הממשלה הפופולרי את ההצגה, אך הם הבקיעו גול עצמי כואב
שבועות ספורים אחרי המהומות בוושינגטון, הודו חוותה חוויה דומה. יום הרפובליקה ההודי שמאיר בכל שנה זרקור על מצעד צבאי מרשים ונאום חגיגי של ראש הממשלה, הפך ליום כאוטי של פרעות בו נפצעו שוטרים ומפגינים. בשיאו – הצליחו המפגינים להשתלט על המבצר האדום, המקום בו הוכרזה עצמאות הודו ב-1947, ולהניף עליו את הדגל הסיקי הצהוב; מעשה שלא ייעשה באתר לאומי מקודש בו רק לדגל הודו יש מקום.
המפגינים לא ביקשו לשבש את הטקס, אלא רק לגנוב ממנו את ההצגה; וכך, יותר מרבבת טרקטורים שנכנסה לבירה ההודית, ועימותים בהם נאלצו השוטרים לברוח מהמפגינים, היוו מפגן עוצמה מסקרן יותר מאשר הטקס הרשמי של יום הרפובליקה שכלל טנקים ומטוסי קרב חדישים ונערך קילומטרים ספורים משם. לראשונה, צעדו במצעד הצבאי ההודי גם חיילים של בנגלדש – שכנתה המוסלמית הגדולה של הודו – אבל ההפגנה גנבה את ההצגה גם להישג הדיפלומטי המרשים של הודו.
על מה יצאו להפגין מאות אלפי הודים? תלוי את מי שואלים. מבחינת מארגני ההפגנה, ממשלת הודו גזלה מהם את פרנסתם וכבודם בעזרת שלושה חוקים שחוקקו בקיץ 2020. הרוב המזהיר של הימין בפרלמנט ההודי אִפשֵר לה לחוקק בזריזות את חוק המסחר והשיווק של תוצרת חקלאית, את התקנה להבטחת מחירים ושירותי משק ואת התיקון לחוק הסחורות החיוניות.
רפורמות שממשלות שונות בהודו, כולל ממשלות שמאל, ניסו להניע בניסוחים כאלה ואחרים ללא הצלחה במשך שנים, תוקתקו בפרלמנט ההודי במהירות בזק.
התגובות לרפורמות
מבחינת מנהיגי החקלאים והאיגודים, הממשלה יצאה למלחמה נגדם וביטלה את ההגנות מהן נהנו אל מול חוקי השוק החופשי שאינם מיטיבים עימם. לטעמם, החקיקה הממשלתית נועדה לסייע לתאגידים לרכוש מהחקלאים תוצרת חקלאית במחירי רעב, והיא מעמידה אלה מול אלה חקלאים תמימים ולא משכילים, מול שחקנים כלכליים מקושרים, מתוחכמים ומוטי רווח.
הממשלה כופרת בטענות של המפגינים, ולראייה היא מציגה את מכת ההתאבדויות של החקלאים בהודו שלפני הרפורמות. יותר מ-40 אלף הודים אשר מטה לחמם תלוי בחקלאות התאבדו בשנת 2019. עוד טוענת הממשלה שגם תחת הרפורמות החדשות בחוק נשמר מחיר מינימום לתוצרת החקלאית, והמפסידים היחידים מהרפורמה הם המתווכים, שהתעשרו ללא עמל מכך שהחקלאי ההודי חייב היה לעבור דרכם ולשלם להם עמלה עד הרפורמה.
החוק מבטל למעשה – גם אם לא להלכה – את הוועדה לשיווק הייצור החקלאי ((APMC, ופותח לחקלאים את השוק ההודי העצום, בלי שה-APMC תוכל להגביל את החקלאי רק לתחומי המדינה שלו בתוך הפדרציה ההודית העצומה. מבחינת הממשלה, הרפורמות מחסלות בירוקרטיה מיותרת, הופכות את הודו לשוק חקלאי אחד ומצמצמות פערים בין חקלאים עשירים ועתירי שטח, לבין חקלאים קטנים שבקושי מרימים את הראש מעל המים, ולעתים טובעים תחתם.
הרפורמות של ממשלת מודי זכו לרוח גבית גם מגורמים שמבקרים את ממשלת הימין ביומיום. ההכרה שמשהו לא עובד טוב בחקלאות ההודית חוצה מגזרים והשקפות כלכליות. ועדיין, לראשונה מאז חזר הימין לשלטון, הוא נמצא במגננה וידו על התחתונה. הממשלה הציעה להקפיא את החקיקה ל-18 חודשים במהלכם החקלאים והממשלה יגבשו פשרה, וזאת כאשר במסגרת דיונים של בית המשפט העליון בניו-דלהי גם הצעה לוועדה משותפת שתשנה סעיפים בחוקים המטרידים את החקלאים נדחתה על-ידי חזית החקלאים המאוחדת (SKM), ארגון הגג המארגן את המחאה. רק ביטול החקיקה יניח את דעתה.
גם במגרש הביתי מפלגת העם ההודית (BJP) בראשות ראש הממשלה מודי לא רואה נחת. כל מנהיגי הימין לרבות ראש הממשלה צמחו בארגון המתנדבים הגדול בעולם, ה-RSS. זהו ארגון השטח שהצמיח את העוצמה הפרלמנטרית של הימין ההודי, המכשיר מאות אלפי לוחמי רחוב נחושים שיכולים לשבור כל הפגנת שמאל או מחאה מוסלמית. הנאמנות אליו מכתיבה את העובדה המרשימה שהעריקות הפוליטיות בתוך הימין ההודי הן נדירות. הכול נסגר במשפחה, והמשפחה היא ה-RSS. והנה, גם ה-RSS נותן כתף קרה לרפורמות, וממקם את עצמו – ולא לראשונה – משמאל למחוקקים שהוא עצמו שלח לפרלמנט.
התדמית הסיקית
החולשה של ממשלת מודי במשבר הנוכחי נובעת מכמה גורמים. האחד – כישלון חרוץ בהצגת המפגינים כבדלנים. על פניו, זה צריך היה להיות קל. המיעוט הסיקי הוא הכוח הדומיננטי בהפגנות, לסיקים יש מסורת פוליטית של רזומה בדלני ועקוב מדם של ניסיון לצאת מהפדרציה ההודית ולהקים מדינה סיקית עצמאית. בנוסף, הסיקים הם גורם פוליטי משמעותי מחוץ להודו, ובמקומות בהם יש להם השפעה פוליטית, הממשלות מעבירות ביקורת גלויה על יחסה של הודו לסיקים. ניקח לדוגמא את ראש ממשלת קנדה שתומך בגלוי במפגינים. לטרודו יש בממשלה יותר שרים סיקים מאשר למודי, ושר ההגנה הסיקי בממשלת קנדה הוא אישיות בלתי רצויה בהודו בגלל תמיכתו לכאורה בשאיפה הסיקית לעצמאות מהודו.
ובכל זאת, הניסיון לצייר את המוחים כפועלים בשירותם של גורמים עוינים נכשל עד כה. הסיקים הם עמוד השִדרה של כוחות הביטחון ההודיים, הם נתפסים על-ידי רוב ההודים כחלק מהמארג ההינדואי, ונזקפת לזכותם היסטוריה ארוכה של הגנה על הודו מפני השושלת המוגולית המוסלמית.
דה-לגיטימציה של המחאה בגלל הדומיננטיות הסיקית, חותרת תחת התפיסה הימנית הבסיסית הרואה בכל הדתות שצמחו בהודו חלק מהאומה ההודית. את פרקטיקת חיפוש הבוגדים מבפנים מעדיפים בימין ההודי להשאיר למפלגות השמאל. היכולת הסיקית המופלאה להתארגן סביב עבודת המקדש, ולהעניק לכל מתפלל יחס שוויוני בלי תלות בקאסטה אליה הוא משתייך, מהווה השראה עבור הימין בהודו.
ועם כל זאת, ממשלת הודו עדיין האמינה שאמירות סיקיות בדלניות במסגרת המחאה, והלחץ של כוחות זרים ושנואים על ממשלת הודו, יבאישו את ריחם של מנהיגי המחאה בעיני המיינסטרים ההודי. עד המהומות של יום הרפובליקה לפחות, זה לא קרה.
כוחו של השמאל
נקודת עיוורון נוספת של מובילי הרפורמה מדוברת הרבה פחות, אבל גם היא ראויה לציון. הימין ההודי זילזל במוטציה היעילה שעבר השמאל ההודי אחרי תבוסותיו בקלפי.
יוגנדרה יאדאב הוא חוקר במרכז לחברות מתפתחות בדלהי ומהווה קול שמאלי מובהק בפוליטיקה ההודית. הוא לא נולד עם השם יוגנדרה, בילדותו ניתן לו השם המוסלמי סלים, עניין לא נדיר מדי בתרבות ההודית ההיברידית בה הינדואים ומוסלמים חלקו אפילו מקומות פולחן משותפים. לאחר הצקות שעבר סלים הילד, שינתה המשפחה את שמו לשם הינדואי מובהק – יוגנדרה, אחד מכינוייו של שיווה הנחשב בהודו כאל היוגה.
יאדאב עומד היום בראש מפלגה קיקיונית ונטולת השפעה, אבל לרגע פוליטי אחד הוא היה מראשי מפלגת ה–AAP, שהביסה את הימין ההודי פעמיים רצוף בבחירות האזוריות של דלהי. יאדאב גורש מהמפלגה שמאסה בשיח שמאלי מדיר בוחרים, והעדיפה לא להתעמת עם הימין ההודי בסוגיות לאומיות. בתקופה של יאדאב גינתה מפלגת ה-AAP את ישראל בגלל מדיניותה בעזה; היום מובילה אותה מפלגה ממש, ממשלה אזורית משגשגת שעושה עסקים עם חברות ישראליות.
.@_YogendraYadav talks to India Today's @sharatjpr and has this to say to all the protesters. #5iveLive with @shivaroor pic.twitter.com/43lxFnwtqC
— IndiaToday (@IndiaToday) January 26, 2021
השמאל ההודי הוכה שוב ושוב בקלפיות, ובמדינת בנגל העצומה, שם שלטו הקומוניסטים כמעט ארבעה עשורים רצופים, הם הפכו כיום לגורמים שוליים. אלה שהצביעו רק לפני עשור למפלגה המרקסיסטית, מצביעים היום ל –BJP ומעריצים את מודי בגלוי. החולשה הזאת עמדה לרועץ לימין ההודי במשבר הנוכחי, הוא שכח שגם אם השמאל כבר איבד את כוחו כמנה עיקרית, עדיין יש לו עוצמה בלתי מבוטלת כתבלין.
הממסד החקלאי בצפון הודו לא אוהב את הרפורמות, אבל גם קשה לו להתמודד עם הטיעונים של הממשלה על הצורך בשינוי. ממשלת מודי העוצמתית גם לא עיוורת למתחים הפנימיים בקרב החקלאים. הסיקים בצפון מעוניינים בסטטוס-קוו שמאפשר לרבים מהם להעסיק עובדים זולים מרחבי הודו וליהנות מרכש ממשלתי מובטח. לעומתם, חקלאים אחרים במרכז הודו צמאים לשינוי וסובלים ממצבה המנוון של החקלאות ההודית. בעיניהם, הסיקים – כמו גם החקלאים האחרים בצפון – השמינו והסתאבו עם השנים ללא כל הצדקה.
כאן בדיוק הפך התפקיד של האינטלקטואלים מהשמאל למכריע. הם אלה שהעניקו את רשת הביטחון האקדמית להתנגדות העממית והמגזרית לרפורמות. מפוליטיקאי כושל ומדען מדינה שמצליח לשגות יותר מפעם בתחזיות הפוליטיות שלו, הפך יאדאב למרואיין רהוט ומבוקש שמצליח לגהץ במיומנות את הסתירות והמריבות הפנימיות של עשרות מנהיגי המחאה.
יאדאב הוא דמות חריגה בעולם האינטלקטואלי ההודי. לרוב מדובר בפרופסורים הודים עם אנגלית מושלמת ומעט מאוד אחיזה בלשונות ההודיות המקומיות, אך יאדאב שייך לזן הדו-לשוני הנדיר. הוא מחובר ללשון ההינדי שנותרה שפת אימו, לצד האנגלית המצוחצחת שלו. נרנדרה מודי הוא אלוף בהגחכת אינטלקטואלים מנותקים, אבל במקרה של יאדאב, זה לא כל כך פשוט.
יאדאב אינו לבד, גם הכלכלן ההודי ד״מ דיוואקאר הוא קול אקדמי בולט המעניק חסות אינטלקטואלית חשובה לארגונים המתנגדים לרפורמות. בביהאר, המדינה ההודית בה עמד פרופסור דיוואקאר בראש מכון מחקר חברתי, ביטלו לפני עשור וחצי את הוועדות לשיווק הייצור החקלאי ((APMC. הם לא חיכו לממשלה המרכזית שתעשה זאת, אלא ביטלו את הוועדות במסגרת סמכותם האזורית. לפי ד״מ דיוואקאר, המחירים שקיבלו החקלאים לאחר אובדן רשת הביטחון נחתכו לעתים במחצית, והחקלאים בביהאר לא מצליחים אפילו לכסות את עלויות גידול המזון.
העתיד של מודי
השילוב בין איגודים מקצועיים וחקלאיים שגם ככה הבטן שלהם היא שמאל, עם אינטלקטואלים המעניקים לגיטימציה ושפה לחששות מהרפורמה, הטתה את הכף נגד ממשלת מודי, באופן שבו גם השטח הימני של מודי לא מיהר להתייצב נגד מלח הארץ – החקלאים, שהם הם הודו האמיתית. אחד ההודים התומכים ברפורמה אמר לי: כמו שבישראל כל אחד הוא חייל, ככה בהודו כל אחד הוא חקלאי. מחאה של חקלאים זו לא מחאה של מוסלמים שניתן לנפנף על-ידי שיח הינדואי לאומי.
עכשיו נותר לראות האם ההתפרעויות בדלהי הן קו פרשת מים. האם 120 השוטרים שנפצעו במהומות, חלקם עדיין בטיפול נמרץ, ימאיסו את מנהיגי המחאה בקרב כוחות הביטחון. לביזוי המבצר האדום ביום הרפובליקה יש את הפוטנציאל להפוך את הניצחון התקשורתי קצר הטווח, לניצחון פירוס כבר בטווח הבינוני.
במבחן השמירה על הסדר נכשלו מנהיגי המחאה כישלון חרוץ, ואין פוליטיקאי מיומן יותר ממודי, כדי למנף את המהומות במטרה להשיב לרפורמות את המומנטום שהן איבדו מאז תחילת המחאה. רוב משקי הבית בהודו נשענים באופן כזה או אחר על חקלאות לצורכי פרנסה ומזון, ואם מודי יצליח להזיז את האנייה הכבדה הזאת, והחקלאים אכן יגלו שהרפורמה מיטיבה איתם, יהיה זה הגדול שבהישגיו.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
לה הוא לא נכנע מהתחלה? אף מנהיג בעולם לא יכול לעמוד מול אלה שמגדלים לו את האוכל. או מול רופאים ומורים ואחיות. הדבר הכי טפשי פוליטית זה רפורמה מול החזקים כמו חקלאים וחברת חשמל ונתבג זה הפסד בטוח
פסימי אתה
כל הכבוד למודי שלא נכנע מול ועדי העובדים. בסופו של דבר ההצלחה תפקח את עיניהם של חקלאים רבים שיתחילו לכעוס על הועד שאמור לייצגם ובפועל משתמש בהם לקידום האינטרסים שלו.
נקווה שעם עוד כמה מנהיגים מסוגם של מודי, טראמפ ונתניהו עוד נגיע ליום שועדי עובדים, במתכונתם הנוכחית, יעברו מן העולם ויוחלפו במשהו טוב יותר לאזרח הקטן.
הוועדים הגדולים לגמרי שולטים בליכוד של היום, אני מעדיף לא להיכנס לשמות, אבל הוועדים יחד עם המתיישבים וקצת פוליטיקאים לעיריות פיתוח הם כוח הרבה יותר גדול בליכוד מאשר בחברה הישראלית. מי שנגד ועדים – למי אמור להצביע?