הסרט המתעד את חייו של הכלכלן והסופר הוא מבוא נגיש לפועלו של אחד ההוגים המבריקים בימינו
עבור תומאס סואל, שאלות על כלכלה, פוליטיקה והחיים בכלל הן כולן עניין של שקלול תמורות. כך גם תחביב הצילום הוותיק אותו פיתח כאשר שירת בחיל הנחתים. בסרט התיעודי החדש על חייו ופועלו, 'Common Sense in a Senseless World', הסופר והבלשן סטיבן פינקר מעיר על כך:
לצילום אכן יש קשר לחזון המציאות של סואל. תומאס פעם סיפר לי: ״כדי להיות צלם אתה חייב להבין את התמורות. כל התיקונים הקטנים שאתה עושה במצלמה לא קשורים אף פעם לשאיפה להפוך את הכל לטוב יותר או גרוע יותר. זה עניין של החלפת דבר אחד באחר״”
בהתאם, גם הסרט אותו מקריין כתב ה׳וול-סטריט ג׳ורנל׳ ג׳ייסון ריילי מעדיף לתאר בקווים כלליים את הגותו של סואל על-פני התמקדות בפרטים הזעירים של הצעות מדיניות, ומשתמש בסיפור חייו כדי להדגיש נושאים חשובים במקום לצייר דיוקן מפורט שלהם. זו תמונה רחבה של תומאס סואל, מעין מבוא נגיש לאחד ההוגים המבריקים של חמישים השנים האחרונות. ספרו החדש של ריילי על סואל יראה אור בחודש מאי הקרוב.
תומאס סואל נולד בשנת 1930 בצפון קרוליינה לאם חד-הורית (אביו נפטר זמן קצר לאחר מכן), אך גדל בשכונת הארלם בניו-יורק לאחר מות אימו. דודתו ודודו גידלו אותו למעשה מגיל צעיר, אך למרות היותו יתום המגיע משורשים דלים מאוד, סואל רואה בעצמו אדם בר-מזל. “הפחד הגדול שלי”, סואל אומר, “הוא שילד שחור הגדל בהארלם כיום לא יקבל אותה הזדמנות לצמוח כפי שאנשים מהדור שלי קיבלו, בעיקר בגלל שהוא לא יקבל חינוך נאות כמו זה לו אנחנו זכינו”.
המסע הלימודי של סואל עצמו נפתח במהירות מדהימה כאשר אחד מידידי המשפחה הכיר לו את הספרייה בגיל שמונה. מאוחר יותר הוא עזב את חטיבת הביניים הקרובה מכיוון שהייתה חלשה יחסית לאפשרויות רחוקות יותר. עבור סואל, החוויות המוקדמות האלה הוכיחו את חשיבות הבחירה בחינוך ואת התפקיד החברתי של קידום תחום החינוך בכלל.
הוא המשיך לרכוש השכלה באוניברסיטאות הרווארד וקולומביה, ולבסוף השלים תואר דוקטור בכלכלה באוניברסיטת שיקגו שם הזדהה בתחילה כמרקסיסט. באופן מוזר למדי, לא היו אלה השיעורים בשיקגו מפי ענקים כמילטון פרידמן וג׳ורג׳ סטיגלר שגרמו לסואל לזנוח את דרך השמאל. במקום זאת, הייתה זו החוויה כמתלמד במשרד העבודה שם דיווחיו על ההשפעות השליליות של העלאת שכר המינימום נפלו על אזניהם הערלות של הבירוקרטים. הוא סיפר כי הם סברו שהנתונים בהם נתקל “היו הורסים את כולנו”. כפי שגילה במהרה סואל הצעיר ובניגוד לאמונתו המוקדמת, תיאוריות טכנוקרטיות והמוסדות שיישמו אותן לא היו תרופת הקסם לעוני.
מעבר לנקודות פחות מוכרות מחייו כמו מחקריו על דיבור ילדים או ההשפעה הגיאוגרפית על התפתחות חברתית, הסרט מתאר גם את חוויותיו של סואל בתור מרצה ופרופ׳, אותן מתאר ריילי כ”אהבתו הראשונה”. למרבה הצער, סיפור האהבה הזה הגיע לסופו ב-1969, כאשר קבוצה של סטודנטים שחורים חמושים השתלטה על בניין באוניברסיטת קורנל בה עבד סואל באותה העת. “הייתה זו נקודת מפנה בקריירה של סואל”, סיפר לי ריילי בראיון. “מה שהוא ראה שם למעשה שם קץ לעניין שלו בהוראה”.
סואל חש דחייה גדולה לא רק מהתנהגות הסטודנטים, אלא גם מזו של “מי שהיו אמורים להיות המבוגרים” בהנהלת המוסד, אשר סברו כי חייבים להיכנע לדרישות ההמון הזועם. למרות שסואל המשיך ללמד במוסדות יוקרתיים אחרים (כולל ב-UCLA, שם שימש כמנטור לכלכלן שחור מבריק אחר, וולטר ויליאמס המנוח), האהבה למקצוע מעולם ניצתה בו שוב באמת. כאשר הוצע לו לשמש כחוקר במכון הובר בסטנפורד ולכתוב ללא הלחץ הנוסף של הפוליטיקה בקמפוס, סואל קפץ על ההזדמנות.
בעוד הסרט מעניק לצופים הבנה מדויקת של השקפת עולמו של סואל ועקרונותיה המרכזיים, הוא עשוי להיות שטחי לעתים עבור אלו המכירים היטב את עבודתו. כך למשל, בקליפ מתוך ראיון שערך עם העיתונאי דייב רובין, סואל נשאל מדוע זנח את המרקסיזם] ועונה במילה אחת: “עובדות”. הסרט התיעודי מתייחס לכך כאל סוג של התגלות, ובכך חוטא מעט לאמונתו הנחושה של סואל באמפיריזם מבוסס. הסרט גם סובל ממספר רגעים חזרתיים, כאשר אותה אנקדוטה המסופרת בידי אדם אחד נשמעת בהמשך מפי אחר.
“Facts.” 🔥🔥🔥
Part 1 with Thomas Sowell: https://t.co/bPprvvEYlZ pic.twitter.com/JhRb7ZZXHg
— Dave Rubin (@RubinReport) April 16, 2018
אך בעיות אלה מתגמדות לעומת המעלות הרבות האחרות של הסרט, ובראשן הידע שמפגין ריילי והערצתו לתומאס סואל, שפשוט קופצת החוצה מן המסך. רואים בבירור כי המגיש מתעניין מאוד בתחום, וההתלהבות שהוא מפגין מדַבקת. מעלה אחרת נמצאת בשלל הסיפורים מחייו של סואל המדגימים את חוכמתו, שנינותו ונדיבות ליבו – לא אקלקל לכם את ההנאה מהם בטור הזה.
בסיכום הדברים, יוצרי הסרט עשו עבודה נהדרת כדי לוודא שהצופה אכן מבין את המהות של תומאס סואל ואת החלקים החשובים ביותר מאישיותו, מהקריירה שלו ומהגותו. ריילי מקווה כי הסרט “יגרה את התיאבון” של הצופים שירצו להמשיך ולהעמיק בכתביו הרבים של סואל. מהבחינה הזו הסרט עובד מצוין, והוא מהווה צפייה חשובה לכל מי שמתעניין במבוא לחייו יוצאי הדופן והגותו המבריקה של תומאס סואל.
הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'. לחצו כאן לקריאת מאמריו של תומאס סואל באתר 'מידה'.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
