כישלון החינוך לכלכלה עולה לכולנו ביוקר

פוליטיקאים מנצלים את חוסר הידיעה הכלכלי בקרב חלקים גדולים בציבור וממשיכים לקדם חוקים בעלי השלכות מזיקות

Brandon Griggs

רוצים לקרוא את ספרו החדש של פרופ' תומאס סואל בעברית ולפני כולם? רכשו עכשיו מנוי ל'מידה' ותהנו מהנחה בלעדית על סדרת ספרי 'שיבולת' החדשים + כתב העת 'השילוח' במתנה לשנה!

***

בהיותי כלכלן, זה כואב לי במיוחד לראות כיצד שתי ערים קטנות בצפון קליפורניה – סן־מתאו וברלינגיים – העלו בשנים האחרונות הצעות לפיקוח על שכר דירה כחלק ממערכת הבחירות המקומית. בכל רחבי המדינה ישנם קמפיינים דומים בעוד או נגד חוקי שכר מינימום, וגם הם גורמים לי לתהות האם מקצוע הכלכלה נכשל בחינוך הציבור לגבי השיעורים הבסיסיים ביותר בתחום.

חוקי פיקוח על שכר דירה או העלאת שכר המינימום, כמו כל סוגי הפיקוח על מחירים בכלל, אינם דבר חדש. ניתן למצוא חוקים לפיקוח על מחירים כבר במצרים או בבל העתיקה, ולמעשה בכל אחת מיבשות העולם בשלב כלשהוא בהיסטוריה של אלפי השנים האחרונות. אותה היסטוריה לבדה אמורה לספר לנו גם על ההשלכות המעשיות של אותם חוקים, כפי שיכול לעשות כל אדם שלמד קורס בסיסי בכלכלה ומבין מדוע ההשלכות היו כה שונות ממה שתומכי החוקים ציפו. לא מדובר כאן במדע טילים.

למרות כל זאת, תומכי הפיקוח על שכר דירה ממשיכים לטעון כי החוקים "יסייעו למנוע מצב בו בעלי דירות מפקיעים מחירים ומרוויחים הון ממשבר הדיור". מה שאותם אנשים לא יספרו לכם, הוא שאחת הסיבות העיקריות לכך שקיים משבר דיור היא העובדה שחוקי פיקוח על מחירים ברחבי קליפורניה למשל מונעים בניה של בתים חדשים שיספקו את הביקוש. לכן גם אם כל בעלי הבתים במדינה יהיו צדיקים גמורים ולעולם לא יעלו את שכר הדירה, זה עדיין לא יעזור לבנייה של בניין מגורים אחד חדש. עלייה במחירי שכר הדירה הם הסימפטום לבעיה, שהגורם האמיתי שלה הוא הסירוב של הממשל בקליפורניה לאפשר לבתים חדשים להיבנות.

זירה נטושה

היצע וביקוש הם בין המושגים הראשונים שמופיעים בכל ספר לימוד בסיסי של כלכלה. לא מדובר כאן בפריצת דרך מדהימה בתחום מדע הכלכלה, ולכן קשה מאוד להבין מדוע מושגים אלו עדיין נראים כתעלומה עבור אנשים משכילים כמו תושבי קליפורניה של ימינו. אם תיקחו כל כלכלן מצוי שחי לפני מאה שנים, כנראה שהוא היה מסוגל להסביר בקלות מדוע איסור על בנייה חדשה מוביל למכירי שכירות גבוהים יותר, ומדוע פיקוח על מחירים רק מגדיל את הפער בין היצע הבתים הקיים לבין הביקוש אליהם.

הכלכלנים של ימינו התקדמו לעסוק בבעיות מורכבות הרבה יותר, והשאירו את זירת הלימוד הבסיסי נטושה. תארו לעצמכם מצב דמיוני בו בארה"ב חיים ופועלים כמה מגאוני המתמטיקה הגדולים בעולם, אך מרבית הסטודנטים באוניברסיטה לא מסוגלים לפתור בעיה חשבונית פשוטה. זהו מצב לימודי הכלכלה כיום.

אפילו במוסדות ההשכלה הגבוהה היוקרתיים, כבר לא דורשים מהסטודנטים לרכוש ידע בסיסי בכלכלה, היסטוריה, מתמטיקה, מדע ותחומים חשובים אחרים. סטודנטים (והוריהם) משקיעים כמויות אדירות של כסף ואף נכנסים לחובות, עבור חינוך שלעתים קרובות מותר אותם בורים מבחינה כלכלית ובנושאים רבים נוספים. בעיה נוספת היא שברבות ממחלקות הכלכלה מעדיפים להפקיד את מטלת לימוד שיעורי המבוא בידיים של חבר סגל זוטר, או לפעמים אפילו בידי סטודנטים לתואר שני, בזמן שהפרופסורים הבכירים עוסקים בלימוד קורסים מתקדמים יותר.

מצב זה אולי חוסך למוסד הוצאות של העסקת מרצים בכירים עבור הקורסים הבסיסיים, אך הוא עולה ביוקר מבחינת החברה כולה משום שמשמעותו דורות של בוגרי אוניברסיטה שיוצאים לעולם כאשר הם חסרי הבנה כלכלית בסיסית. אותם סטודנטים מרכיבים גם חלק לא מבוטל מקהל המצביעים שתומך בחוקים גרועים כמו פיקוח על מחירים, ולא מצליח להבין כי לא ניתן לשנות את המציאות הכלכלית רק משום שהממשלה החליטה לעשות זאת.


פרופ’ תומאס סואל הוא עמית בכיר במכון הובר באוניברסיטת סטנפורד ומחברם של יותר מ-30 ספרים בנושאי כלכלה, חברה והיסטוריה. הטור פורסם לראשונה באתר ‘נשיונל רוויו‘.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

6 תגובות למאמר

  1. כותרת המשנה מעט מטעה:
    פוליטיקאים לא מנצלים בורות, הם עצמם בורים בכלכלה ובהיסטוריה ולכן באמת חושבים שהם מקדמים מדיניות נכונה.
    אגב, לא מצאתי במאמר שום טיעון של הטעיה מכוונת.

  2. יש לי תחושה כאילו פרופ' סואל הנכבד מתאמץ להתעלם מהעובדה שרוב הסגל באוניברסיטאות בארה"ב הוא דמוקרט וניאו מרקסיסטי. זה דווקא משתלב מצוין עם אג'נדה של להשאיר את הסטודנטים בורים בנקודות העיקריות הנוגעות לכלכלת שוק, לקפיטליזם ולתוצאות הנוגעות למימוש מדיניות סוציאליסטית במקומות שונים בעולם.

  3. כל כך הרבה שנות כלכלה ניאו ליברלית, חברה שהתפוררה עד דק, שבה מגורים כבר אינם זכות בסיסית של הפרטים – ועדיין הסואלים של העולם מאשימים את הפופוליזם, המרקסיזם והגזר האנושי כולו בכך שגיהנום פה. טלו קורה.

    1. תוכל בבקשה לתת דוגמה לגיהנום הזה שאתה מדבר עליו? כי כל הנתונים המספריים מראים שהעולם משגשג כיום יותר מאי פעם