הלל גרשוני בביקורת ספר על ספרו החדש של מייקל שלנברגר (הוצאת ׳שיבולת׳), האיש שהשתייך לדת ה׳סביבתנות׳, התפכח וכעת חושף את הבלוף הירוק
הנוסעים בכביש 40 בנגב אינם יכולים להחמיץ את מראה המגדל העצום שמראשו בוקע אור מסנוור. זוהי תחנת הכוח אשלים, “תחנת האנרגיה המתחדשת הגדולה בישראל”. על פני שטח של 10,000 דונם – שטח של עיר בינונית בישראל – משתרעים אלפי פאנלים ומראות. ביניהם: 202 אלף מראות המכוונות על-ידי תוכנת מחשב כך שכל אחת ואחת מהן תמקד את קרני השמש הפוגעות בה היישר אל ראש המגדל, עליו מוצב דוּד קיטור עצום. הדוד מתלהט ויוצא ממנו קיטור המניע טורבינה היוצרת חשמל. המתחם כולו, המכיל עוד מתקנים סולאריים, מפיק כ-250 מגוואט של חשמל נקי, טבעי, ישר מן השמש.
המתחם הזה הוא גם סמל לכל מה שרע בסביבתנות בישראל. נתחיל במחיר: הוא הוקם בעלות של מיליארדים, ובהתאם לכך המדינה התחייבה, לעשרים שנה, לשלם לזכיינים על כל קילוֹואט מחיר של פי חמישה מעלות ייצור חשמל מפחם או מגז (ופי שניים ממה שכל צרכן משלם). הכסף הזה כמובן מתגלגל אל הצרכנים, וההערכות הן שכל בית אב בישראל שילם ב-2019 כמאתיים שקלים נוספים בשנה, וכשיעור הזה גם ב-2020, רק בשביל התענוג של ״אנרגיות מתחדשות״.
המגדל, כמו שכתבתי, מסנוור נהגים בכביש ומהווה מטרד גדול גם לתושבי הסביבה. “אי אפשר להתכחש לזה שפלשנו לאזור מדבר שקט ורגוע ברגל גסה והקמנו שם מפלצות מתכת תעשייתיות אימתניות”, הודה מנהל של אחד המתקנים הסולאריים בכתבה של דרור פויר ב׳גלובס׳, והוסיף: “וואלה, הרסת להם את החיים”. סביבתנים מרבים לדבר על ״החצנות שליליות״ של זיהום אוויר וכיוצא בזה של מפעלים רגילים, אבל כשזה מגיע למבט על ההחצנות השליליות של האנרגיה המתחדשת הם נראים כאילו הסתנוורו מהשמש.
ההחצנות אינן רק למחיר הכספי שמשלמים האזרחים קשי היום או זה שמשלמים תושבי הסביבה. אזור מדברי אינו אזור ריק. המדבר הוא מקום שוקק חיים קדומים. פלישה אנושית אל המדבר והחרבת אלפי דונמים שלו לטובת הקמת מפלצות בטון, ראוי שתהיה לה סיבה טובה מאוד. אחרת מדובר בגרסה החדשה, הסביבתנית והמעוותת של ״נלבישך שלמת בטון ומלט״. לא רק המגדל מזיק. גם טורבינות הרוח הן בזבזניות בשטח וקוטלות ציפורים גדולות, הפאנלים הסולאריים מיוצרים מחומרים רעילים וקשה לדעת איך אפשר יהיה להטמין או למחזר אותם כשהם יסיימו את תפקידם.
תאמרו – ודאי שאנחנו משלמים מחיר, אבל זה מחיר שכדאי לשלם בשביל הפחתת זיהום האוויר בישראל. אלא שייצור 250 מגוואט הוא פחות משני אחוזים בלבד משיא הצריכה בקיץ – וזאת רק בזמן שהאתרים השמשיים נמצאים בשיא כושרם. לכל דבר ועניין מדובר בפסיק לא מורגש. לשם השוואה, תחנת הכוח ׳אורות רבין׳ מפיקה פי עשרה מזה, על שטח קטן פי עשרה.
זיהום האוויר הממשי (פליטות חנקן וגופרית) מייצור חשמל אכן קטן דרמטית בין השנים 2012 ל-2019 – ירידה של 60 אחוזים. אבל כפי שמלמד דו״ח מצב המשק של חברת החשמל לשנת 2019, הירידה התחילה הרבה לפני שהחשמל מאנרגיות מתחדשות גירד את פני השטח, והיא נובעת מהמעבר מפחם לגז טבעי – אותו גז שהסביבתנים בישראל אוהבים לשנוא. גם פליטות הפחמן בישראל, אלו התורמות להתחממות הגלובלית, עולות באופן מתון יחסית לגידול ייצור החשמל – אבל גם דבר זה נובע בעיקרו מהמעבר לשימוש בגז. בדיוק כך אנחנו רואים גם בארצות הברית, שגם שם המעבר לגז תרם להקטנת הקצב של עליית פליטות הפחמן, ואילו האנרגיות המתחדשות, היקרות בהרבה, בקושי תרמו לתהליך.
לאנרגיית שמש ורוח, כמו שמסביר מייקל שלנברגר בספרו החדש ׳אפוקליפסה אף פעם׳, יש חסרונות של ממש מעבר למחיר הכלכלי הישיר שלה ולפגיעה שלה בסביבה ובטבע. זו אנרגיה לא אמינה, כלומר אי אפשר להפיק אותה לפי דרישה, והיא תלויה בשיגיונות השמש והרוח. כל עננה קלה מפחיתה את ייצור החשמל באורח דרמטי, ומכיוון שצרכנים לא אוהבים הפסקות חשמל, יש הכרח לפצות על כל תנודה כזו מיד בייצור משריפת דלקים. המגדל באשלים, אגב, מצויד במערכת כזאת. הוא מחמם את דוד הקיטור באמצעות שריפת גז ישן וטוב בבוקר, כדי להביא אותו לטמפרטורה מתאימה במהירות, וגם בכל פעם שיש הפרעה באנרגיית השמש. במילים אחרות מדובר בתחנת כוח קונבנציונלית למחצה – רק יקרה להחריד. וכמובן, המתקנים אינם פועלים בלילה, ולא בימים רבים בחורף. התנודות הללו מצריכות כיבוי והדלקה תכופים של טורבינות מונעות בגז ובפחם, דבר הגובה מחיר בבלאי ובזיהום.
מאיפה זה הגיע?
מה הביא להקמה של אותם מתקנים יקרים, מזיקים וכמעט חסרי תועלת? תעמולה סביבתנית רבת שנים גרמה למקבלי ההחלטות לחשוב שאם לא ״נעשה משהו״ העולם יעלה בלהבות בתוך כמה עשרות שנים, ושאנרגיה מתחדשת היא הפתרון הזול, הנוח, הנקי והמועיל לבעיה – אף על פי שמעולם לא היו תימוכין טובים לשתי הטענות, ומצבור של נימוקים ועובדות עמדו נגדן.
בספרו הנזכר, שהופיע עתה במהדורה עברית (שנטלתי חלק בעריכתה), מפריך שלנברגר את שתי הטענות האלה. שלנברגר אינו ״מכחיש אקלים״. הוא מסכים עם הטענה שהעולם הולך ומתחמם ושזו בעיה שיש לטפל בה. אבל המדע, אומר שלנברגר, אינו אומר בשום אופן שמדובר ב״סוף העולם״ כטענתם של הרדיקלים המקבלים כותרות. יש בעיות דוחקות בהרבה שאסור להזניח, והנזק מהתחממות האקלים אינו כזה שהאנושות אינה יודעת להתמודד עימו בהצלחה. שלנברגר מצביע על הנזק שגורמות ההפחדות חסרות הבסיס, וקורא לדיון מושכל ומבוסס עובדות.
אבל מעבר לכך, שלנברגר גם מראה בבהירות שה״פתרון״ של דחיפת אנרגיה מתחדשת וסבסוד כבד שלה כלל אינו פתרון. בגלל הבעיות המהותיות של האנרגיה המתחדשת – הלא אמינה, הבזבזנית בשטח, היקרה – אין היתכנות בסיסית לראות אותה מחליפה את האנרגיות המסורתיות. שלנברגר מתבסס על מומחה האנרגיה העולמי ואצלב סמיל, שהראה כיצד האנושות הולכת ומתקדמת מדלקים עם צפיפות אנרגיה נמוכה (כלומר מעט אנרגיה יחסית למסת חומר הדלק), כגון שריפת עצים, לדלקים עם צפיפות אנרגיה גבוהה יותר ויותר: פחם, נפט וגז.
השלב המתבקש הבא הוא הדלק עם צפיפות האנרגיה הגבוהה ביותר – האורניום והאנרגיה הגרעינית, שיכולה להאיר מדינה שלמה בתחנת כוח אחת קטנה יחסית. כמו שמראה הספר, זו אנרגיה נקייה, חסכנית בשטח, בעלת זיהום קטן יחסית לחלופות – ויציבה מאוד. אבל הירוקים פעלו משום מה בעקשנות נגדה, אף על פי שהיא יכולה להיות לעזר רב גם בשאיפה לצמצם את פליטות הפחמן. במקום זאת, הם דחפו את האנרגיה המתחדשת, בפעולה המנוגדת למגמה ההיסטורית המתבקשת לתנועה מאנרגיה דלילת-הספק לאנרגיה צפופת-הספק, ותוך התעלמות מוזרה מן הנזקים הסביבתיים של האנרגיה הזאת.
בישראל, המאבקים האלה אבסורדיים עוד יותר. כל פעילות ישראלית ״להפחתת פליטות פחמן״ אינה סבירה והגיונית ולו בשל העובדה שאנחנו באמת חצי סיכה על מפת העולם האקלימי. גם אילו הייתה ישראל נמחקת מהמפה ומפסיקה את כל פליטות הפחמן והמתאן שלה – לא רק של תחנות הכוח ושל המכוניות והאוניות, אלא גם של הפּרות, הכבישים, חיות המחמד וגם בני האדם – לא היה הדבר משפיע בכלל על האקלים העולמי, פשוט בגלל גודלנו הזערורי בקנה מידה עולמי. קל וחומר שלחיסכון המפוקפק של תחנת אשלים אין כל תרומה ל״ביטחון אקלימי״.
שגיאות וטעויות נוספות
זו אינה האיוולת הסביבתנית היחידה בישראל. למרבה הצער, יש כאלה בשפע. אם נישאר בתחום החשמל, נלמד שעל תחנות הכוח הפחמיות הותקנו סולקנים לסינון פליטות בעלות בלתי נתפסת של מיליארד וחצי שקלים למערכת, לארבע תחנות – בסך הכול שישה מיליארד שקלים, וזה לא סוף התשלום על המערכות. ומה התועלת לאזרחים מצמצום הזיהום? מעטה מאוד כנראה, ולו בשל העובדה שהתחנות האלו עומדות להיסגר בקרוב ולהיות מומרות לשימוש בגז. מיליארדי שקלים, מכספי חשבון החשמל והמיסים שלי ושלכם, עלו בלהבות ונמוגו כעשן הארובות.
גם העלאת הבְּלוֹ על הפחם, שייקר את חשבון החשמל ב-1.5 אחוזים ב-2021, היא מהלך עם נזק ברור ועם תועלת אפסית. בלו הוא מס שנועד להרתיע מפני שימוש במוצר מזהם, כדי שיעברו למוצר מזהם פחות. אבל חברת החשמל מחליטה אם להשתמש בפחם לא משיקולים של מחיר אלא מתוך החלטות ממשלתיות. כמות הפחם שחברת החשמל תשתמש בו לא תשתנה בכלל בגלל הבּלוֹ; רק מחיר החשמל יעלה. ולעליית מחיר החשמל יש השלכה לא רק על התשלום הישיר שלכם, אלא גם על כל המוצרים שחשמל הוא חלק מעלות הייצור שלהם, כלומר כל המוצרים בשוק. אם עליית מחיר החשמל תגרום ליחידים או למפעלים לצמצם שימוש בחשמל ולהשתמש יותר באנרגיה אחרת, מזהמת יותר, הנזק הסביבתי יגדל ולא יקטן.
לכך יש להוסיף את הטרנדים העולמיים נגד כלים חד-פעמיים, שקיות, קשיות ופלסטיק באופן כללי, ששלנברגר מציב בספר זה בפרופורציה נאותה. אלה מתבררים בשיא הגיחוך שלהם בישראל. קמפיינים המציגים קשיות ושקיות הפוגעות בצבים לחופי ארצות הברית או פלסטיק המציף את “שטח הפסולת הגדול של האוקיינוס השקט” – שכמו שמוסבר בספר הזה, קשיות ושקיות הן חלק זערער ממנו – בתור סיבה לתמיכה במיסים והיטלים על שקיות בסופרמרקט ישראלי, או לאיסור על שימוש בקשיות פלסטיק בבר בתל-אביב, אינם הגיוניים במיוחד. רוב מוחלט של השקיות מגיע להטמנה ולא מתעופף בשטח או מגיע לים, ולכן הטלת קנס על כל הציבור, במקום על המזהמים, איננה רעיון סביר ואפילו איננה נראית כזאת, וראו על כך במאמרים קודמים שלי באתר זה: כאן וכאן.
שיגעון המִחזוּר, עוד פעולה הנתפסת כ״ירוקה״ אך למעשה מזהמת יותר מאשר מועילה, וכמובן יקרה יותר, התברר בישראל לפעמים כפארסה של ממש: הפסולת שישראלים הפרידו באופן כה אדוק והטמינו בפחים שונים, עורבבה לבסוף ונזרקה ביחד למטמנות. במקרה זה, לפחות התועלת הייתה גדולה יותר, כי הטמנה במטמנה מוסדרת מועילה לסביבה יותר מאשר מִחזור – אבל עדיין כסף רב נזרק, פשוטו כמשמעו, לפח.
המניעים: אנטי-קפיטליזם ודת הסביבתנות
קשה לחלוק על כל העובדות האלו, הנפרסות בספר בהרחבה ובאופן ממוסמך ומשכנע. אך אם כך, מה הסיבה שסביבתנים רבים דוחפים לכיוון הלא-נכון לשיטתם-שלהם? אם הסביבה כה חשובה, איך זה שהם דוחפים להרס המדבר ולמילויו בפאנלים סולאריים ולגילוח ראשי הרים כדי להציב עליהם את מקבילתן המודרניות של טחנות הרוח הענקיות שנלחם בהן דון קיחוטה המנוח, שלהביהן קוצצות ציפורים נדירות? אם שינוי האקלים כה מדאיג, מדוע לא להשתמש נגדו בנשק הטוב ביותר – הנשק של האנרגיה הגרעינית, אולי האנרגיה הנקייה ביותר והבטוחה ביותר?
שאלה זו העסיקה את מחבר הספר, במיוחד לאור היותו פעיל סביבה נלהב בעצמו. כבר בהיותו בן 16 ארגן שלנברגר ערבי התרמה למען יערות הגשם. בגיל 17 חי בניקרגואה כדי להפגין סולידריות עם המהפכה הסוציאליסטית של התנועה הסנדיניסטית. בן 23 גייס כספים למען קואופרטיבים של נשים בגוואטמלה, ובהמשך חי באגן האמזונס כחלק ממחקר על חוואים קטנים הנאבקים בפלישה לאדמותיהם. בגיל 26 עזר לחשוף את תנאי העבודה הירודים במפעלים של חברת ׳נייקי׳ באסיה. בן 27 עזר להציל את עצי הסקויה העתיקים בקליפורניה. אחר כך, כמו שהוא מתאר בספר זה, פעל לדחיפת האנרגיה המתחדשת בארצות הברית, מתוך תפיסה שזוהי תקוותה של האנושות.
שלנברגר, שלמד את הנושאים לעומקם והתפכח, הבין שהדרך לשימור והגנה על הסביבה אינה מלחמה בקפיטליזם אלא שימוש בו, שאנרגיה מתחדשת היא מקסם שווא, שהפלסטיק הועיל לסביבה יותר משהזיק ושאנרגיה גרעינית אינה האויב אלא ידידתה הגדולה של האנושות. ומשום כך שואל שלנברגר: איפה כל הסביבתנים האחרים? מדוע אין הם מבינים את הדברים האלה?
לשאלה הזאת השיב שלנברגר שתי תשובות. האחת – בטור ב׳פורבס׳, והשנייה – בפרק האחרון של הספר. בטור בפורבס עסק שלנברגר בשאלה מדוע אנשי שמאל מתנגדים לאנרגיה גרעינית, שהיא לכאורה פתרון טוב ובר קיימא לבעיית פליטות הפחמן. התשובה, אמר שלנברגר, היא שזה עובד. מזה בדיוק חוששים אנשי השמאל. הם מתעבים את הקפיטליזם. “אל תספרו לי מעשיות על צמיחה ללא גבול”, קראה הנערה גרטה טונברי. “קפיטליזם נגד האקלים” הייתה כותרתו של טור של אשת השמאל הרדיקלי נעמי קליין בשבועון ׳The Nation׳. אנשי שמאל, מתנגדי השוק החופשי, אוהבים את ״משבר האקלים״ משום שלדעתם הוא הראיה הניצחת נגד הקפיטליזם. הסלידה שלהם מן המערכת הקפיטליסטית היא העומדת בבסיס הפעילות שלהם, וממילא מובן שאין טעם לנסות לשכנע אותם לתמוך בשיטה שתפתור את הבעיות במסגרת הקפיטליזם. הרי בדיוק נגד זה הם ביקשו לצאת מלכתחילה. כל ניסיון למסגר את הדיון בשיקולי עלות ותועלת, או להציע פתרונות יעילים שלא יצריכו שינוי רדיקלי של הכלכלה, יהיו חסרי סיכוי מלכתחילה.
התשובה השנייה, החותמת את הספר החדש, מעמיקה עוד יותר. חוסר היכולת להזיז אנשים מדעותיהם חרף ראיות עובדתיות וטיעונים מנומקים מרמז שיש לפנינו לא ויכוח רציונלי אלא עמדה נפשית אחרת – עמדה דתית. סביבתנות בת ימינו, אומר שלנברגר (והוא אינו הראשון), אינה אלא דת חדשה, תחליף מודרני לצורך האנושי העמוק בדת.
אנשים כמהים למערכת דתית. האדם מחפש משמעות, כתב כבר ויקטור פרנקל, ולכל אחד יש צורך באמיתות יסוד להישען עליהן וללכת לאורן. ככל שתהליך החילוּן גָבר, נוצר רִיק שאליו נכנסו תחליפי דתות חדשים: פגאניזם מודרני, באבות ואסטרולוגיה, סמינרי עזרה עצמית והעצמה, וכן, כיום בעיקר בקרב בוגרי מדעי החברה והרוח במכללות בעולם המערבי – סוציאליזם, ״צדק חברתי״ (או אידיאולוגיית ה-Wokeness) וסביבתנות.
במסגרת דת הסביבתנות, כמו חברותיה, השאלה מה תהיה התוצאה בפועל של מעשיך חשובה הרבה פחות מהשאלה מה יהיה הדימוי העצמי שלך כאדם מוסרי ומה יחשבו עליך חבריך לקבוצה. זוהי התופעה המכונה ״איתות מוסרי״, או בלעז Virtue Signalling. כך נוצרות תופעות כמו אישה המחכה בתור במשך דקות ארוכות בג'יפ מונע הפולט זיהום רב, רק כדי להכניס למִחזור שני בקבוקי פלסטיק. כי העיקר הוא הדימוי, ולא התוצאה.
לשלנברגר אין דבר נגד דת; ודאי שלכותב מילים אלה, יהודי שומר מצוות, אין התנגדות לעצם הרעיון של דת. הבעיה היא רק כשאותה דת הופכת מגורם מועיל, מגבש חברתית, הנותן מענה לצרכיו של האדם ומכוון אותו למטרות נעלות – לדבר המהלך אימים וגורם נזק. או במילים של יהודים: הבעיה אינה בדת, אלא בעבודה זרה.
הספר ׳אפוקליפסה אף פעם׳ כנראה לא יחזיר בתשובה סביבתנים אדוקים רבים. מעטים הם האנשים כמו מייקל שלנברגר המוכנים לעזוב דרך שהתמסרו לה שנים רבות מתוך הבנה שלא היא המובילה ליעד שביקשו. אבל אם אתם עם ראש פתוח; אם תמכתם באנרגיה מתחדשת והתנגדתם לפלסטיק כי זה נראה לכם נכון, אבל אתם מוכנים לשמוע אפשרות אחרת; או אם נושא הסביבתנות או האקלים תמיד העלה בכם שאלות, ואולי גם אתכם סנוור המגדל הענק בכביש 40 בנגב ותהיתם למה הוא בכלל מועיל – הספר הזה בדיוק בשבילכם.
את המידע שתרכשו עם כל פרק ופרק שתקראו תוכלו לשתף עם בני משפחה, עם חברים ועם נבחרי ציבור. אולי בזכות הספר הזה נראה קצת שינוי לטובה, פחות בזבוז והרס בחסות ״ירוקה״, ויותר שיח רציונלי ומועיל בסוגיות סביבה ובכלל.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
לצערי גרשוני מערבב פה נתונים שונים שאין להם שום קשר יחד עם תובנות נכונות שעוברות עיוותים שונים. בניגוד לגרשוני, אני חי קילומטרים בודדים מתחנות החשמל המתוארות בכתבה והסיפור, יחד עם כמעט כל דבר שגרשוני כותב כאן הוא הרבה יותר מורכב.
"תושב הנגב" היקר!
הלל גרשוני כתב מאמר ארוך, מפורט ומנומק, אם אתה חולק על התיזה שלו או על חלקה – נמק את דעתך, ואפילו בקצרה. להגיב "הכל מורכב" אינה טיעון רציני.
שוקי ג. היקר (לא צריך סימן קריאה)
א. אין לי זמן לענות על כל טענה של גרשוני. אני לא מתפרנס מזה. למזלי אני עובד למחייתי וקורא בהנאה את אתר מידה בהפסקות של 5 דקות בעבודה מדי פעם.
ב. קרא את תגובתו של ידידי-כאח-לי בובולוס בוב ותבין חלק מהביקורת.
יום טוב.
לתושב הנגב –
"אין לי זמן" זו המקבילה הרהוטה-אך-מעט-יותר ל-"ידוע ש…", שהוא כשל לוגי בסיסי.
במקום זאת אולי היית צריך לומר "אין לי טיעון".
או טוב מכך – לא לומר כלום ולהימנע ומלהגחיך את עצמך.
במאי הסרטים הדוקומנטרים הידוע מיקל מור, יצר סרט דוקומנטרי מאלף בנושא,Planet of the Humans. בסרט זה, שכוונתו המקורית ביצירת הסרט היתה לשבח את "הירוקים",אבל ככל שהתקדם בייצור הסרט התגלתה לו תמונה הפוכה לחלוטין. הירוקים משמשים כאידיוטים שימושיים של מיליארדרים. הדוגמה המוחצת בעיני היא מה שמכונה "ביומסה". כורתים מיליוני עצים,מייצרים מהם כפיסי עץ שמשמשים דלק לתחנות כוח לייצור חשמל. מאחר והתהליך לכאורה נקי,בעלי התחנות,שהם מיליארדרים קפיטליסטים,מקבלים מהממשלה סובסדיות ענקיות ובשביל מה ? לכרות יערות עם מיליוני עצים !
מדענים פיתחו מודלים לפיהן המדבור היה אמור להתפשט צפונה עד לחדרה אבל זה לא קרה והממטרים נותרו כשהיו.
לפי המודלים, פני האוקיינוסים היו אמורים לעלות אך גם זה לא קרה.
בצר להם, אותם מדענים שינו את שיטות המדידה כך שיציגו שינוי מזוייף גדול מהשינוי האמיתי.
ומדוע זה חשוב?
כי אותם מדענים טוענים גם שיש ביכולתנו לשלוט בהתחממות הגלובאלית על סמך אותם מודלים שגויים.
אם בפועל אין לנו שליטה אזי במקום לבזבז השקעות עתק כדי לנסות ולהשפיע היינו צריכים להשקיע הרבה פחות בהסתגלות לשינוי שבהחלט יכול להתהפך מחר.
לצערי עדין לא קראתי את הספר, אבל אני עוקב שנים אחרי מה שכותב הלל גרשוני על עניני סביבה, ועם רוב הדברים אני מסכים.
בכל זאת יש חלק אחד שמפריע לי.
נושא הזיהום מפלסטיק – בקבוקים שקיות וכו' – הוא בעיה אמיתית. לא צריך לסוע לאוקיאנוס השקט. מספיק לסוע לאורך כל כביש בארץ או ללכת לאורך חופי ים המלח, הים התיכון או הכנרת. זה לא רק פוגע בסביבה, זה פשוט מגעיל ומכוער.
אצל גרשוני כל התיחסות שלילית לתופעת הזיהום הסביבתי על יד פלסטיק וכל נסיון להתמודד איתו באמצעות פקדון על בקבוקים, מיסוי וכדומה, זוכה להתיחסות כמו לצלם בהיכל.
דומה שאת כל מה שגרשוני מטיח ביריביו הסביבתניים על כך שהם הפכו את הסביבתנות אטומת העיניים למשהו דמוי דת, הוא מאמץ בהתלהבות בעצמו כשהוא נלחם בהם.
אם יורשה לי לאמץ נסיון להסבר פסיכולוגי לענין, אז נראה לי שאצל גרשוני כל דבר שבו שמאלנים תומכים הוא מגונה באופן אוטומטי.
זו צורת חשיבה נפסדת.
כפי שתב נתן אלתרמן:
"אל תרכיבו משקפים,
לא קודרות ולא שמחות
הסתכלו נא בעיניים
בעיניים פקוחות".
כאשר משהו צורם לעיניים ובולט, זה עדיין לא אומר שהוא רב משמעות.
וזו נקודה חשובה מאוד.
לא ניתן להכחיש שקיים זיהום סביבתי ושהוא יוצר נזקי, ישירים ועקיפיםם. גם כאשר הוא לא יוצר נזקים מוחשיים (למשל, צב ים שנחנק משקית, או אדם שחלה בסרטן ריאות), הרי שכמו שאתה אומר, זה לא נעים לעין וזה אכן מספיק כדי להגדיר אותו כנזק.
אבל, וזה אבל חשוב מאוד, יש חשיבות לפרופורציה. והפלסטיק שוב מהווה מקרה מצוין להדגים דרכו את העניין, משום שהוא הפך לאויב מושבע של תנועות הירוקים למיניהם כמייצג כל הרע. זאת ועוד, האמצעים שהם מציעים (או נכון יותר לומר מנסים לכפות) כדי להתמודד עם התופעה הם תמיד זהים – הגבלת החירות, כפייה על אנשים, הטלת מיסים וכן מדיניות שמזיקה בעצמה לסביבה בדרך עקיפה וישירה.
ומשום שחלקים משמעותיים מהירוקים, ובדגש על ההנהגה שלהם, פועלים כאידאולוגיים ריקניים, ואינם מונעים כלל וכלל ממניעים ירוקים אלא פוליטיים ופסאודו-דתיים, הרי שיש להתנגד להם.
נדיר מאוד שמישהו מהם אומר משהו הגיוני, עקבי, ישר או מועיל. הם ראויים לכל ביקורת.
אוריאל, אבל זו בדיוק הנקודה:
הסביבתנים הקיצוניים מתנהגים כאילו גילו דת חדשה, והם גם אנטי קפיטליסטים.
ההתנהגות שלהם מטופשת ומסוכנת, אני מסכים עם זה לגמרי.
אבל מצד שני גרשוני מתייחס לכל רעיון או נסיון להתמודד עם הבעיה שגם אתה מסכים שהיא קיימת, בדרך דומה מאד לדרכים שלהם: פסילה דורסנית וקולנית, בלי להציע שום דבר במקום.
כך נוצרת התכתשות שאין בינה לבין נסיון אמיתי להתייחס לבעיה כמעט כלום.
למרבה הצער בכך מאמץ גרשוני, לפחות במידה מסוימת, את הלכי החשיבה של אלו שהוא מתנגד להם.
אוקי, מקבל את מה שאתה אומר.
ואני גם שותף לדעתך לגבי הדרך הפשטנית משהו שבה הלל גרשוני נוטה להתבטא. יש אפילו משהו מתנשא בפסקנות לאורך הכתבות שלו.
יחד עם זאת, אני חושב שדווקא כן מדובר על להציע משהו במקום, בדמות פתרונות מהשוק החופשי או במילה אחת – קפיטליזם. העובדה שגרשוני בעצמו לא הציע רעיון ספציפי לא מעלה ולא מורידה. גם לי אין את הפתרון ונראה לי שגם לא לך. אבל במידה ויאפשרו לשוק לעבוד, יגיע היזם עם הרעיון שכן יעבוד, ואם לשפוט לפי ההיסטוריה אז סביר יותר להניח שיגיעו כמה יזמים ויתחרו אחד בשני עד שהפתרון הטוב יתפוס.
וגם אילו לא היתה שום הצעה חלופית ועדיין לא הגיע היזם, גם זה לא מפחית מן ההגיון הפשוט שבדברי הביקורת כלפי אידאולוגיית הירוקים המרקסיסטים. מה שהם מציעים מביא ועוד יביא בפועל וכמעט ללא ספק לעוד הרבה מאוד נזק. לכן, הצעד המתבקש הראשון הוא לעצור אותם.
כמובן שאני גם מסכים איתך לגבי כך שלא צריך לנסות להחליף דת אחת באחרת, וגם כאן ייתכן וגרשוני הוא לא הנציג האופטימלי. אבל מייקל שלנברגר דווקא מתקרב להגדרה.
לא הבנתי מה הקשר לקפיטליזם-כל מקור אנרגיה ניתן לשימוש הן באופן פרטי(שוק חופשי) והן באופן ממשלתי???
הקשר לקפיטליזם נובע מכך שבבסיס הטיעונים של הירוקים, הם מתנגדים לקפיטליזם, אבל מציגים את עצמם כדואגים לסביבה. לאלה נקרא אבטיחים – ירוקים בוץ ואדומים בפנים.
בסופו של דבר, הם בסה"כ אידאולוגיים רודפי שררה, המתעטפים באצטלה של צדקנות כדי להשתיק את הביקורת נגדם, ותוך כדי כך עושים שימוש ציני באדיוטים שימושיים (כולל קטינים, ע"ע גרטה ת'ונברג). אבל הם לא מעוניינים בלעשות טוב, אלא *בלהרגיש* טוב.
אל מול זה, הקפיטליזם אף הוא אינו מעוניין בלעשות טוב, אבל יוצא שזה בדיוק מה שהוא עושה (על פי רוב). ועוד יש לומר, והכתבה מתייחסת לכך, כי באמצעות השוק החופשי והיוזמה העצמאית (עיקרי הקפיטליזם) ייתכן ונוכל למצוא פתרונות מועילים לחלק מהבעיות האמיתיות שעולות כתוצאה מתעשייה וחקלאות.
אם כך,
המשטרים הדיקטטוריים בעולם, "מעלימים" את אזרחיהם בכלל משיקול כלכלי. כי גם אם לא בכל המקרים הקפיטליזם עושה טוב, הפחתת הביקוש בוודאות משאירה לאלה שנשארו בחיים – יותר.
לפיכך, היגיון כלכלי פשוט מוביל למסקנה שקפיטליזם הוא הסיבה לכל המשטרים החשוכים שיש והיו עלי אדמות. גם בהיבטי פגיעה באנשים וגם בהיבטי פגיעה בסביבה. מבוסס הרבה יותר מצביעת "בסיס הטיעונים של הירוקים" עם אבטיחים, מלפפונים ועגבניות.
בהחלט אפשר לנהל דיון ב"אמצעות" אם הומינם. תגיד אם תרצה לעבור לנימוקים אמיתיים.
אדון אנונימי יקר –
לא יודע אם אתה "דוד" ורק שכחת לציין זאת, או שאתה באמת עוד אנונימי. דע לך שבאנונימיים אני נוטה לזלזל, אז אל תופתע מהעוקצנות שתגיע ממש מיד.
חייב לומר שקראתי 3 פעמים מה שכתבת, ועדיין לא הצלחתי להבין. אני בספק אם אתה הצלחת להבין. זה נשמע בעיקר לא רציני.
מדוע?
ראשית, אין קשר הכרחי בין קפיטליזם למשטר. האחד הוא שיטה כלכלית, והשני הוא, ובכן, משטר.
לאורך ההיסטוריה היו משטרים חופשיים וכן דיקטטוריים שהשתמשו בשיטות קפיטסליטיות, ועדיין יש. זה לא מעלה ולא מוריד, לא מן הקפיטליזם ולא מן המשטרים.
כעת, משטרים דיקטטוריים מעלימים את אזרחיהם משום שהם, ובכן, משטרים דיקטטוריים. בהגדרה, הם עושים שימוש בכל מה שעומד לרשותם כדי לדכא את אזרחיהם ולצבור עוד כוח. אם כרגע מתאים להם להשתמש בקפיטליזם לצורך זה, אז סבבה. סין עושה את זה בדיוק בימים אלה.
אם אתה רוצה לומר שכשסעודיה מוציאה להורג מתנגד משטר, והיא עושה זאת באמצעות כיתת יורים, והיורים משתמשים ב-M16 תוצרת ארה"ב, והמסקנה שלך מכך היא שה-M16 אשם, או שארה"ב אשמה – אז אני חושב שאין לך קצה מושג על המשמעות של הגיון. באנלוגיה הזו בהחלט אפשר יהיה להטיל ביקורת בארה"ב, אבל האחראי הוא המבצע – סעודיה. בוודאי שלא ה-M16.
הלאה, קפיטליזם אמנם לא אחראי לכל הטוב וכמובן שגם לא לכל הרע. למעשה, קפיטליזם כשיטה כלכלית אינו מדבר על הטוב והרע, אלא הרווחי והיעיל (למרות שחשוב לציין כי הוגיו בהחלט ניזונו ממוסר והגות יהודו-נוצרית לעילא ולעילא, ורבים מטיעוניהם מבוססים לגמרי על חיפוש הטוב). במציאות, פועל יוצא של יישום השיטה הכלכלית הזו היא הפצת טוב מוחשי ומדיד באיכות, בכמות ובקצב הגבוהים ביותר שנצפו אי פעם בהיסטוריה המתועדת. הדברים באים לידי ביטוי בהוצאת אנשים מעוני מוחלט (לא עוני של "אני עושה שכר מינימום ואין לי כסף לסרט", אלא עוני של "אין לי מספיק אורז בשביל הבן שלי"). אפשר לציין גם פיתוח תשתיות, פיתוח מדעי, הפצת השכלה ועוד שלל יתרונות.
האם ניתן לעשות דברים חיוביים ללא קפיטליזם? בוודאי. האם בפועל תרומתו לאנושות גדולה? גם כן, בוודאי. האם הוא מושלם? בוודאי שלא, אין דבר מושלם. האם מצאנו שיטה כלכלית טובה יותר, כאשר בוחנים את סך המרכיבים? טרם.
האם קפיטליזם מוביל לדיקטטורה? ההיסטוריה מצביעה שוב על תשובה חד משמעית – לא.
לבסוף, אתה עושה שימוש שגוי במושג אד-הומינם. הטיעון שלי מנומק היטב, ובסיכומו אני גם מצמיד כינוי ראוי לאידאולוגים רצחניים חסרי הגיון. זה דבר שגור בדיון. הנקודה היא שהטיעונים שלי עומדים יפה גם בלי להצמיד כינויים. פשוט תמחק את ההערה שלי לגבי אבטיחים, ותראה אם הדברים עדיין עומדים. אם יש לך בעיה עם הסגנון, אפשר לשנות אותו (או להיות פחות רגיש, כן?). לעומת זאת, אם יש לך בעיה עם הטיעונים, אני מציע שתנסה להתמודד איתם, ולא לצווח ולהתלונן.
נסה שוב.
טיעון שלך אינו אד הומינם. צודק – אתה רק מכפיש באופן כוללני.
שלום אדון גרשוני, בהחלט הדבר הכי מעניין בעייני הוא הסיבה והמטרה של הסביבתנים האדוקים,
והעובדה המוחלטת שרובם הגורף אוייבי הקפטיליזם חלקם בהיחבא חלקם בגלוי. זה עובדה שקשה להכחיש קל וחומר להפריך. ויפה למייקל שהוא עומד על כך. אך למטרה של הפעילות הזאת או התוצאות הבלתי נמנעות של כפיית הפתרון הירוק הרעיל האנטי קפיטליסטי של אנרגיה ירוקה על העולם המפותח המתועש הקפיטליסטי, המערבי בעיקרו . בעוד על מדינות עולם שלישי הדבר לא נכפה בכלל.
לדבר הזה קוראים מרקסיזם סביבתני , להפיל את הקפיטליזם באמצעות הסביבתנות , להשיג את התקדמות וצמיחת המערב , ולתת לעולם השלישי להתפתח ולצמוח כדי שהוא ישיג את המערב. ולהשוות בין עולם דיקטטורי סוציאליסטי רודני אגררי מזהם נטול זכויות . לבין העולם החופשי שהוא ההיפך .
השאלה הפשוטה היא מי מרויח מזה איך וכמה
הרבה כסף מושקע בכל התעמולה הירוקה, מי שמשלם את זה הוא זה שמרויח מזה.
בצעירותי האמנתי שאנשי שמאל הם אידאליסטים תמימים , יש גם כאלה , אבל מי שמממן , ומפעיל את השמאל אינו תמים ואינו אידאליסט , הוא שוכר (במחיר זול מבחינתו לעומת התשואה )פקידים בכירים, אנשי אקדמיה, אנשי בוהמה, כמובן תקשורת ואידיוטים שימושיים למיניהם(האידיוטים דוקא הכי זולים),והמפעיל הזה כלל אינו תמים ואידיוט , וצובר לעצמו יותר הון ונכסים ולא מתעניין כי הוא זה באנושות , בכסור הארץ ביקום וכו'
השאלה הפשוטה היא מי מרויח מזה איך וכמה
הרבה כסף מושקע בכל התעמולה הירוקה, מי שמשלם את זה הוא זה שמרויח מזה.
בצעירותי האמנתי שאנשי שמאל הם אידאליסטים תמימים , יש גם כאלה , אבל מי שמממן , ומפעיל את השמאל אינו תמים ואינו אידאליסט , הוא שוכר (במחיר זול מבחינתו לעומת התשואה )פקידים בכירים, אנשי אקדמיה, אנשי בוהמה, כמובן תקשורת ואידיוטים שימושיים למיניהם(האידיוטים דוקא הכי זולים),והמפעיל הזה כלל אינו תמים ואידיוט , וצובר לעצמו יותר הון ונכסים ולא מתעניין כי הוא זה באנושות , בכדור הארץ ביקום וכו'
אנרגיה גרעינית היא "אנרגיה נקייה, חסכנית בשטח, בעלת זיהום קטן יחסית לחלופות – ויציבה מאוד"?
באורח חוזר, בוחר גרשוני להתייחס לתהליך הפקת האנרגיה בלבד, כאילו השלב שבו מתחיל לזרום קיטור במעגל השני של הכור, זהו – פה כביכול הכל מסתיים. כאשר הבעיה האמיתית היא בכלל פסולת גרעינית, תוצר של פעילות הכור. כמה ממרכיבי הפסולת ישארו רדיואקטיביים ורעילים במשך אלפי שנים. לטעון שאנרגיה זו אינה מחסלת שטחים ואינה פולטת מזהמים לאטמוספירה, זו הבורות.
כך בדיוק לגבי מחזור: גם הפעם, כמו בכתבותיו הקודמות ולמרות המגיבים שהעמידו אותו על טעותו, "שוכח" גרשוני שזיהום המתרחש במיקום יחיד (לדוגמא בפעל) – בכלל מטופל. הטענה לגבי זיהום, היא בכלל שלא ניתן לחזור על תהליכים שעושים במפעל מרכזי יחיד, במיליוני מכוניות נפרדות שנעות על כל כבישי הארץ/העולם.
מעל לכל בכתבה זו, אם הקמת תחנת הכוח אשלים זו "פלישה אנושית אל המדבר והחרבת אלפי דונמים שלו לטובת הקמת מפלצות בטון" לדעתו של גרשוני, מדוע גרשוני "שוכח" להתייחס להטמנת פסולת רדיואקטיבית ורעילה במשך אלפי שנים. תוצר פעילותו של כל בור ביקוע "נקי וחסכוני בשטח"?
אין ספק שהלל גרשוני נוטה להתבטא בפסקנות ומתייחס לדברים מורכבים רבים בצורה די שטחית.
יחד עם זאת, הכתבה הזו היא ביקורת על ספר של מייקל שלנברגר, ולא מסה על דעתו של גרשוני בנושא הסביבה. כדאי מאוד לקרוא את הספר, כי הוא דווקא אינו מתבטא בצורה כזו.
כעת, אף אחד (רציני) לא אומר, ונראה לי שגם גרשוני לא אומר, שאין חסרונות כלל בהפקת חשמל מתחנות רדיאקטיביות, פחמיות, מבוססות גז וכו'. זה לא בסיס הטענה כלל. מה שיוצאים נגדו הוא השקרים והסילופים בשם מטרה שקרית ומסולפת שהירוקים מנסים לדחוף לנו לגרון על חשבון החירות שלנו, ועוד לדרוש מאיתנו לממן את המהלך. הם מתעלמים מכל מה שלא תומך במסקנה שלהם ונותנים דגש מוטה למה שכן. במילה אחת – אידאולוגים. הם לא עוסקים בעובדות, אלא ברגשות, ולא אכפת להם מה עושה טוב אלא מה מרגיש צודק.
מעבר לזה, אל תעשה את הטעות של להצמד לנקודה אחת מתוך הכתבה כדי להשליך על כולה. אפילו אם היינו מקבלים את טענותיך לגבי תחנות כוח גרעיניות (וגם טענותיך חלקיות), הרי שהנושא רחב הרבה יותר מכך.
לא אומר?
"אנרגיה נקייה, חסכנית בשטח" שווה פסולת גרעינית, תוצר של פעילות הכור. אשר כמה ממרכיבי הפסולת ישארו רדיואקטיביים ורעילים במשך אלפי שנים???
כמו כן, הערתי על 2 נקודות ולא 1.
כך שצר לי, טענתך לא מחזיקה מים. כנ"ל טענותיו של גרשוני + ציטוטיו מהספר. גרשוני לא "מתייחס לדברים מורכבים רבים בצורה די שטחית". עם כל הכבוד והרצון הטוב, גרשוני פשוט לא מכיר את התחום שבו הוא מביע את דיעותיו ולא – אינני אומר את זה כיוון שגרשוני לא מכיר כיצד עובדים כורי ביקוע. אלא כי בכתבתו הקודמת כאן באתר, קוראים אחרים ואני, העמדנו אותו על טעויות אלה. אדם ענייני צריך להתייחס לדברים שהועלו בפניו וללמוד מהם את מה שניתן. דבר מצופה מכל אדם בוגר אך עם כל הכבוד, מה עושה גרשוני – פשוט חוזר על אותם הדברים בדיוק במאמר הבא. אז לא, אלה לא "מתייחס לדברים מורכבים רבים בצורה די שטחית" – זו התעלמות מרצון והיות וכך, זה הופך את כל הנקודות שלו ללא תקפות.
בעוד למר מייקל שלנברגר אולי יש כמה נקודות נכונות ונקודות רבות שבו הוא מתגלה בעיקר כאיש רודף פרסום שלא אכפת לא לשקר (וזה נאמר מאנשים ש*עובדים איתו*)- לכותב המאמר הזה אין *שום מושג* לא על אנרגיות מתחדשות, לא על בעיות סביבתיות, ובעיקר לא על הקונטקסט הישראלי. הייתי אומר שזה מאמר מביש עבור האתר שבו הוא נמצא, אבל האמת שהאתר הזה הוא בדיוק המקום למאמרים טיפשיים ומביכים בעקמומיותם כמו זה. אשריכם – מידה – על המאמצים המפגרים שלכם לשמור את כולנו מאחור.
תודה שעדכנת אותנו על עמדת החמאס בנושא.
על מגיבים כמו "עומר" נאמר: לפעמים עדיף לשתוק ושיחשבו שאתה טמבל, מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח לכולם שזה נכון.
קישטה, חזרה לוואינט!
מה ההבדל בין סוציאליזם לקפיטליזם?
סוציאליזם מתמקד בשיטה ומקדש אותה.
קפיטליזם מתמקד בתוצאות.לפי זה גם מי שמגדיר עצמו כקפיטליסט אבל מקדש את השיטה ללא תלות בתוצאות הוא סוציאליסט.
מאידך מי שקורא לעצמו סוציאליסט אבל קשוב למציאות ונשארגמיש ביישום השיטות בהתאם לתוצאות הוא קפיטליסט.
לדעתי,מכיוון שאנו לא משפיעים כלל על האקלים העולמי עלינו למקד את מאמצינו בשיפור איכות האוויר בערים, יותר עצים ברחבי הארץ ויותר אורח חיים בריא
אני עדיין מחכה למישהו שידון בהשפעת התקציבים המופנים לחקר שינויי האקלים על כך שהנושא לא יורד מסדר היום.
אני שמעתי (ללא הוכחה) שתקציבים אלו גדלו בצורה משמעותית כתוצאה מהפניקה שמעוררים בנו, ובפוליטיקאים. אז קפיטליזם או לא קפיטליזם, אף אחד לא יוותר על כסף שהממשלות שופכות עליו.
מאמר שכולו הגזמה פרועה. גם לא מתאר נכון את הספר. ולעניין התחנה באשלים: האם עדיף למסור את השטח לשבדים שיקימו שם גיטאות פחונים? יש יתרונות גם לאנרגיה מתחדשת כמו הפחתת התלות בדלק ובתחנות חשמל. ההשקעה בפיתוח אנרגיה מתחדשת משתלמת לטווח ארוך. השאלה היא מידתיות: האם להיסחף אחרי מדינות כמו גרמניה? צריך למצא את שביל הזהב. והממשלה אכן פועלת בצורה מושכלת.
אפשר להסכים עם טענתו היסודית של הכותב, אולם נראה שהוא מקצין למדי, בפרט בסעיפים הנקודתיים. למשל, דבריו בנוגע ל"גודלנו הזערורי בקנה מידה עולמי" אינם מביאים בחשבון את הנתון שבאמת נוגע לענייננו, והוא הנתון היחסי, היינו שיעור הנזק הסביבתי ליחידת שטח (או משהו מעין זה). בנוסף על כך הכותב מתעלם מהשפעתן המכוונת והמחנכת של התמודדויות נקודתיות עם שורה של בעיות סביבתיות. התפתחות המדע בכלל הנה עסק יקר, ולו היתה החברה האנושית פוסלת את עריכתו של כל ניסוי מדעי יקר ובעל תועלת שטרם הובנה בשעת הניסוי, לא היו מדעי הטבע מגיעים למקום אליו היגיעו. מסיבות אלה ואחרות נהניתי גם אני לקרוא את תגובתו של בובולוס בוב, ומסכים עמו (ובעת ובעונה אחת גם עם אוריאל, שניהל עמו חילופי דעות).
לבסוף, נקודה שמציקה לי במיוחד בדברי הכותב היא הטעמתו את היותו שומר מצוות, דווקא משום שגם אני כזה. אינני מבין מדוע אנשים מסוגנו מרגישים חובה לעצמם להילחם ברעיונות לא-שגרתיים, חדשניים וכיו"ב. אם יש לך מה לומר לגופו של עניין, אמור זאת, והימנע מלשלב בדבריך ענייני דת, עליה לא ניתנה לך בעלות בלעדית. חוץ מזה, כשרון הנבואה הרי טרם ניתן לו, וכדאי יהיה להיזהר בנושאים בהם תלוי עתידנו ועתיד צאצאינו והאנושות כולה. קצת צניעות לא תזיק!
זו בהחלט דת חדשה וקשה מאוד לחלוץ את המאמין בה מהיתקעות בה. הסביבתנות. מאידך, עמותות חדשות הצצות חדשות לבקרים המאפשרות לאנשים לייצר מזון בסביבה העירונית ולהיפגש פעם בשבוע ולייצר התקרבות של אנשים על סמך הסוגיה האקולוגית צרכנית לא מייצרת רוע כלשהו מלבד יומרה לחלק מהם (שאיננו הרוב). מחזור הוא התחנה הכמעט אחרונה בתהליך הזה והוויכוח העקר לטעמי בין איזם אחד למשנהו מבטל את כל נושא השימוש מחדש, שינוי מסלול לגבי הרגלים ואיזושהי ענווה בהתנהלות היומיומית בין אם אתם אוהבים את גרטה או את וורן באפט. הדבר הכי חושב במאמר התגובה של הכותב הזה הוא משהו שהוא כנראה מבין בו וזו דת. בואו נתייחס לפולחן הזה לעומת הפולחנים הישנים של הסוציאליזמקפיטליזם כי המשחק של היום השתנה לאין ערוך.
מאמר מעניין.
אחרי שראיתי את המספרים. הפתרון האמיתי הוא קודם כל be vegan רק בתעשיית הבקר יש מליארד פרות. שווה ערך לקיום עשרה מליארד בני אדם.
שיהיה לנו בהצלחה.