דווקא בנושא זהותה היהודית של המדינה, אחד מהנושאים המהותיים ביותר למחנה הימין, השיח הפוליטי מתאפיין במעט מאוד דיבורים מעשיים
בבחירות 96' לראשות הממשלה, גייס בנימין נתניהו את ארתור פינקלשטיין המנוח לטובת הקמפיין. פינקלשטיין ערך סקרי ענק, במטרה לפלח ולפצח את הציבור הישראלי, שעוד ניגב את הדמעות על הקיטוב והפילוג שהובילו הסכמי אוסלו ורצח רבין. בבחירות עם שני פתקים האתגר היה קשה במיוחד. שאלת הזהות המגזרית והשבטית ביחס למפלגה כזאת או אחרת הייתה מובהקת, אך בצדה עמדה גם שאלת ההתאמה לראשות הממשלה. מול נתניהו עמד אז אדם עתיר ניסיון ובעל הישגים מובהקים, שאף נכנס לנעליו של ראש הממשלה רבין, שנרצח.
פינקלשטיין ניסה לפצח את הגנום הישראלי ולהבין מה מבדיל בין תומכי המפלגות שיצביעו לטובת נתניהו לבין אלו שיצביעו לטובת פרס. שתי שאלות היוו את אבן הבוחן: אחת הייתה היחס כלפי הערבים, והשנייה הייתה שאלת ההגדרה העצמית. מה אתה קודם, שאל פינקלשטיין את הנסקרים, יהודי או ישראלי? אלו שראו עצמם יהודים נטו להצביע לנתניהו, אלו שראו עצמם ישראלים, העדיפו לתמוך בפרס.
ייתכן שהיום, אחרי פסק הדין ״הגיור״, השאלה הייתה זוכה להתייחסות אחרת. אל מערכת הבחירות המנומנמת, שנסובה בעיקר סביב שאלת ׳כן ביבי׳ או ׳לא ביבי׳ והטיפול במשבר הקורונה, הוטלה פצצה בדמות שאלת ״מיהו יהודי״.
בשמאל, כמובן, בירכו על ההחלטה. ניצן הורביץ כתב כי מדובר ב”בשורה גדולה לאזרחי ישראל ולעולם היהודי כולו”. לפיד ניצל את התגובה הפושרת של ׳הליכוד׳ כדי לנגח את נתניהו, שלדבריו בחר “בצד של ליצמן ובן גביר”. ליברמן, שרק באחרונה התחרט על שותפותו האקטיבית בחוק הלאום, טען כי מפלגתו “תמשיך להילחם נגד הכפייה הדתית”.
נתניהו בחר. הוא בצד של ליצמן ובן גביר, לא בצד של יהדות סובלנית, לא בצד של יהדות העולם, לא בצד של ערכים ליברליים, לא בצד של השפיות.
רק יש עתיד גדולה תביא ממשלה שפויה. 🟠 https://t.co/9jMIxylRgc— יאיר לפיד – Yair Lapid🟠 (@yairlapid) March 1, 2021
אתמול (2/3) התפרסם ב׳ישראל היום׳ מאמר של יונתן יעקובוביץ׳, מנהל המרכז למדיניות הגירה ישראלית, בו הראה כי פעילות התנועה הקונסרבטיבית אינה מוגבלת רק להכרה בגיורים שאינם של הרבנות הראשית ואפילו לא רק לפרטים המעוניינים להתגייר. מדובר בעתירה אחרת (שנדחתה) של התנועה הקונסרבטיבית במטרה להכיר בגיורים שזו עורכת בקרב בני קהילת האַבּאיוּדאיה ממזרח אוגנדה.
מי שחשפה את העתירה כקרב מאסף על זהותה של המדינה היא הקרן החדשה, שחתמה את היום בציון שני איקסים על הנשק: ביטול איכוני השב״כ והכרה בגיורים הרפורמיים והקונסרבטיביים.
פסקי דין לא נוצרים יש מאין. הם נכתבים אחרי שמישהו השקיע הרבה זמן וכסף בכל עתירה. פשוט תראו מי חוגג היום ותבינו pic.twitter.com/rRpNi1xqaW
— Amir Levi (@AmirLevi81) March 1, 2021
בעוד שהשמאל חגג את פסק הדין, את תגובות הימין לפסיקה ניתן לחלק לשניים. אלו שיש להם כיפה ואלו שאין להם. החרדים הודיעו כי הם מתנים את כניסתם לממשלה בכך שהיא היא תקדם את פסקת ההתגברות, ב׳ציונות הדתית׳ הבטיחו לעגן את חוק הגיור הממלכתי, ב׳ימינה׳ הזכירו את מתווה ניסים לגיור, ב׳ליכוד׳ אמרו שמדובר בפסיקה “שמסכנת את חוק השבות” וב׳תקווה חדשה׳ האשימו את נתניהו ומיד לאחר האשמתו הוסיפו “עתה נלמד את פסק הדין והשלכותיו”.
מה יש בה, ביהדות, שמביך את מנהיגי הימין החילוני? כיצד קרה שהשיח והעיסוק בנושא שהוא אולי אחד מהנושאים המגדירים את המחנה יותר מכול, הפכו לכאלו שנמנעים מלהתנסח בהם באופן מעשי הכולל דרכי פעולה?
למבוכה הזו יש מחיר כבד. נתניהו זיהה היטב את משבר ההגירה והקים את החומה בגבול עם מצרים, אך החומה המשפטית חוּררה לחלוטין על-ידי בג״ץ, שפסל שלושה מתווים שהוצאו על-ידי הממשלה. בג״ץ לא צריך לדון בחוקי היסוד, השבות והלאום, כמו גם בחוק הגיור, אך כאשר מנהיגי הימין החילוני עוברים לסדר היום על ערעור החוקים שתומכים את זהותה היהודית של המדינה בידי הרשות הלא-נבחרת, הדבר מותיר את נס המאבק על זהותה של המדינה בידי הדתיים והחרדים מחד והחילונים הפרוגרסיבים מאידך. שתיקה, במקרה הזה, מאפשרת למחנה הפרוגרסיבי להבקיע מול שער ריק.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
למה לא גיור סיני ?.. הרבה יותר זול.
איזו בדיחה, הרי היהדות מבוססת על התורה – אז מה דחוף לאילו שבעטו במסורת ישראל דווקא להיות "יהודים" ?..
שורש העניין הוא, שהרפורמים יודעים שמרכולתם ריקה מתוכן יהודי, אבל רוצים את חיי הכלום, וגם הכרה יהודית.. ללכת בלי ולהרגיש עם. לכן נלחמים על "אישור".. רק מה, שהאישור מאנשים שאין להם ולתורה כלום – שווה לכלום.
התוצאה תהיה, רישום יהודי מקביל של שומרי מצוות, ופילוג קיצוני בעם, בחסות בג"ץ על תאוות השררה שלו.
לא מדובר בוויכוח בין רבנים בית הלל ובית שמאי. לא אמסלם/נסים וגם לא הרמב"ם. אלא בבעיה לאומית. יש כת שמאלנית המכונה רפורמים ששואפת לפרק את הזהות היהודית של המדינה ע"י ייבוא מהגרי עבודה מסתננים פעם במסווה של "פליטים" וכעת במסווה של "מתגיירים". במקרה חירום יהיה צורך לעצור את "העלייה" ולבטל את חוק השבות. או לפחות את סעיף הגיור. רק לא להתאבד.
מסכימה לחלוטין. "רבנים" רפורמים, פעילי BDS, ישתמשו בהחלטה הזאת להוציא פיגועי גיור נגד מדינת ישראל ולא חסרות קהילות באפריקה שיקפצו על הזדמנות הפז הזאת. זאת דוגמה קלאסית לסיבה מדוע אסור בתכלית האיסור לאפשר לשופטים, מנותקים וחסרי אחריות לחלוטין, לפסוק בנושאים גורליים כאלו.
מדויק לחלוטין. גם בענייני משפחה, זהות יהודית בסיסית, מסורת – כשמרן חילוני אין לי שום ייצוג אמיתי. רק התחנפויות והתחננויות ללגיטימציה ממי שלעולם לא יתנו אותה ממילא. חבל.
אין מה לעשות. גיור כהלכה הוא מדיניות הגירה. חוק שבות אמיתי ומתוקן הוא מדיניות הגירה. ערעור על חוק השבות הוא פריצת הגבולות הפיזיים של המדינה. ההלכה היא הקו המפריד בין מדינת כל מסתנניה שתהפוך במהירה למדינה מוסלמית, לבין מדינה יהודית ודמוקרטית.
עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים?
שכחנו בשביל מה שבנו לציון.
דִּבְרֵי נְחֶמְיָה, בֶּן-חֲכַלְיָה: וַיְהִי בְחֹדֶשׁ-כִּסְלֵו שְׁנַת עֶשְׂרִים, וַאֲנִי הָיִיתִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. ב וַיָּבֹא חֲנָנִי אֶחָד מֵאַחַי, הוּא וַאֲנָשִׁים–מִיהוּדָה; וָאֶשְׁאָלֵם עַל-הַיְּהוּדִים הַפְּלֵיטָה, אֲשֶׁר-נִשְׁאֲרוּ מִן-הַשֶּׁבִי–וְעַל-יְרוּשָׁלִָם. ג וַיֹּאמְרוּ, לִי–הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר-נִשְׁאֲרוּ מִן-הַשְּׁבִי שָׁם בַּמְּדִינָה, בְּרָעָה גְדֹלָה וּבְחֶרְפָּה; וְחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם מְפֹרָצֶת, וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ. ד וַיְהִי כְּשָׁמְעִי אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, יָשַׁבְתִּי וָאֶבְכֶּה, וָאֶתְאַבְּלָה, יָמִים; וָאֱהִי צָם וּמִתְפַּלֵּל, לִפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם. ה וָאֹמַר, אָנָּא יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם–הָאֵל הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא: שֹׁמֵר הַבְּרִית וָחֶסֶד, לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֺתָיו. ו תְּהִי נָא אָזְנְךָ-קַשֶּׁבֶת וְעֵינֶיךָ פְתוּחוֹת לִשְׁמֹעַ אֶל-תְּפִלַּת עַבְדְּךָ אֲשֶׁר אָנֹכִי מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, יוֹמָם וָלַיְלָה–עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עֲבָדֶיךָ; וּמִתְוַדֶּה, עַל-חַטֹּאות בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חָטָאנוּ לָךְ, וַאֲנִי וּבֵית-אָבִי, חָטָאנוּ. ז חֲבֹל, חָבַלְנוּ לָךְ; וְלֹא-שָׁמַרְנוּ אֶת-הַמִּצְוֺת, וְאֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר צִוִּיתָ, אֶת-מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ. ח זְכָר-נָא, אֶת-הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוִּיתָ אֶת-מֹשֶׁה עַבְדְּךָ, לֵאמֹר: אַתֶּם תִּמְעָלוּ–אֲנִי, אָפִיץ אֶתְכֶם בָּעַמִּים. ט וְשַׁבְתֶּם אֵלַי–וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֺתַי, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: אִם-יִהְיֶה נִדַּחֲכֶם בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם, מִשָּׁם אֲקַבְּצֵם, והבואתים (וַהֲבִיאֹתִים) אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לְשַׁכֵּן אֶת-שְׁמִי שָׁם. י וְהֵם עֲבָדֶיךָ, וְעַמֶּךָ–אֲשֶׁר פָּדִיתָ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל, וּבְיָדְךָ הַחֲזָקָה. יא אָנָּא אֲדֹנָי, תְּהִי נָא אָזְנְךָ-קַשֶּׁבֶת אֶל-תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל-תְּפִלַּת עֲבָדֶיךָ הַחֲפֵצִים לְיִרְאָה אֶת-שְׁמֶךָ, וְהַצְלִיחָה-נָּא לְעַבְדְּךָ הַיּוֹם, וּתְנֵהוּ לְרַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ הַזֶּה; וַאֲנִי הָיִיתִי מַשְׁקֶה, לַמֶּלֶךְ
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע סַנְבַלַּט, כִּי-אֲנַחְנוּ בוֹנִים אֶת-הַחוֹמָה, וַיִּחַר לוֹ, וַיִּכְעַס הַרְבֵּה; וַיַּלְעֵג, עַל-הַיְּהוּדִים. לד וַיֹּאמֶר לִפְנֵי אֶחָיו, וְחֵיל שֹׁמְרוֹן, וַיֹּאמֶר, מָה הַיְּהוּדִים הָאֲמֵלָלִים עֹשִׂים; הֲיַעַזְבוּ לָהֶם הֲיִזְבָּחוּ הַיְכַלּוּ בַיּוֹם, הַיְחַיּוּ אֶת-הָאֲבָנִים מֵעֲרֵמוֹת הֶעָפָר וְהֵמָּה שְׂרוּפוֹת. לה וְטוֹבִיָּה הָעַמֹּנִי, אֶצְלוֹ; וַיֹּאמֶר, גַּם אֲשֶׁר-הֵם בּוֹנִים–אִם-יַעֲלֶה שׁוּעָל, וּפָרַץ חוֹמַת אַבְנֵיהֶם. {פ}
לו שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ כִּי-הָיִינוּ בוּזָה, וְהָשֵׁב חֶרְפָּתָם אֶל-רֹאשָׁם; וּתְנֵם לְבִזָּה, בְּאֶרֶץ שִׁבְיָה. לז וְאַל-תְּכַס, עַל-עֲוֺנָם, וְחַטָּאתָם, מִלְּפָנֶיךָ אַל-תִּמָּחֶה: כִּי הִכְעִיסוּ, לְנֶגֶד הַבּוֹנִים. לח וַנִּבְנֶה, אֶת-הַחוֹמָה, וַתִּקָּשֵׁר כָּל-הַחוֹמָה, עַד-חֶצְיָהּ; וַיְהִי לֵב לָעָם, לַעֲשׂוֹת.
גַּם בַּיָּמִים הָהֵם, רָאִיתִי אֶת-הַיְּהוּדִים הֹשִׁיבוּ נָשִׁים אשדודיות (אַשְׁדֳּדִיּוֹת), עמוניות (עַמֳּנִיּוֹת), מוֹאֲבִיּוֹת. כד וּבְנֵיהֶם, חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית, וְאֵינָם מַכִּירִים, לְדַבֵּר יְהוּדִית–וְכִלְשׁוֹן, עַם וָעָם. כה וָאָרִיב עִמָּם וָאֲקַלְלֵם, וָאַכֶּה מֵהֶם אֲנָשִׁים וָאֶמְרְטֵם; וָאַשְׁבִּיעֵם בֵּאלֹהִים, אִם-תִּתְּנוּ בְנֹתֵיכֶם לִבְנֵיהֶם, וְאִם-תִּשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם, לִבְנֵיכֶם וְלָכֶם. כו הֲלוֹא עַל-אֵלֶּה חָטָא-שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּבַגּוֹיִם הָרַבִּים לֹא-הָיָה מֶלֶךְ כָּמֹהוּ, וְאָהוּב לֵאלֹהָיו הָיָה, וַיִּתְּנֵהוּ אֱלֹהִים, מֶלֶךְ עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל: גַּם-אוֹתוֹ הֶחֱטִיאוּ, הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת. כז וְלָכֶם הֲנִשְׁמַע, לַעֲשֹׂת אֵת כָּל-הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת–לִמְעֹל, בֵּאלֹהֵינוּ: לְהֹשִׁיב, נָשִׁים נָכְרִיּוֹת. כח וּמִבְּנֵי יוֹיָדָע בֶּן-אֶלְיָשִׁיב הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, חָתָן לְסַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי; וָאַבְרִיחֵהוּ, מֵעָלָי. כט זָכְרָה לָהֶם, אֱלֹהָי: עַל גָּאֳלֵי הַכְּהֻנָּה, וּבְרִית הַכְּהֻנָּה וְהַלְוִיִּם. ל וְטִהַרְתִּים, מִכָּל-נֵכָר; וָאַעֲמִידָה מִשְׁמָרוֹת לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם, אִישׁ בִּמְלַאכְתּוֹ. לא וּלְקֻרְבַּן הָעֵצִים בְּעִתִּים מְזֻמָּנוֹת, וְלַבִּכּוּרִים; זָכְרָה-לִּי אֱלֹהַי, לְטוֹבָה
אינני משפטן, אבל למיטב הבנתי וידיעתי, מבחינה משפטית גרידא פסק הדין של בג"צ מופרך ואף שקרי. סעיף 1 לפקודת העדה הדתית (המרה) קובע כהאי לישנא:
"אדם שהמיר את עדתו הדתית ורוצה כי תינתן נפקות חוקית לאותה המרה, יקבל מאת ראש העדה הדתית שאליה נספח, או מאת האדם שמינהו או הכיר בו ראשה של אותה העדה הדתית כראשו המקומי של סניף אותה העדה הדתית בשטח שבו הוא יושב, תעודת־אישור, המעידה שנתקבל אל אותה העדה הדתית, ויודיע את העובדה לממונה על המחוז [במקור: מושל המחוז] במחוז שבו הוא יושב".
למיטב ידיעתי פקודת העדה הדתית לא שונתה מעולם ועדיין בתוקף (אודה למי שיתקן אם טעיתי). מכאן שלבג"צ כלל אין סמכות לדון בשאלה זו. תוקפו של כל גיור מותנה בהסכמת "ראש העדה הדתית" שבנוגע ליהודים הוא הרב הראשי לישראל. כל עוד הרבנות הראשית אינה מכירה בגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים (וטוב שכך) הגיור לא תקף. כך קובע החוק. צריך מידה רבה של טרלול כדי לחשוב שבג"צ מוסמך להורות לרבנות הראשית את מי לקבל ואת מי לא לקבל ליהדות. (להשוואה, שוו בנפשכם את בג"צ מחייב את ראש העדה הדתית המוסלמית להכיר בהתאסלמות "רפורמית" וכיו"ב…).
אגב, הסעיף הנ"ל גם מאיר באור אחר את הקביעה של בג"צ שהוא נאלץ להתערב מכיון שהמחוקק לא התייחס לנושא וכו' וכו'. זה, איך נאמר בעדינות, שקר גס. יש חוק והחוק ברור מאוד. אפשר להתווכח על החוק, אפשר להציע את שינויו וכו', אבל אם אני צודק והפקודה עדיין בתוקף אז בג"צ פשוט משקר.
אבל מאימתי החוק מעניין את בג"צ? וכי לא אמר השופט ריצ'רד פוזנר שברק הוא פיראט משפטי שעבורו החוק הוא טיוטת המלצה בלתי מחייבת?
ברור שאתה צודק, עד כה היה מספר מצומצם של בתי דין (בישראל ומחוצה להם) שהגיור שלהם הוכר בידי משרד הפנים. הפירצה בה בג"ץ השתמש תמיד היתה כל מיני מיקרים אישיים מיוחדים של אנשים שעברו גיור כלשהו בחו"ל והוא לא הוכר. בגיורים בארץ בג"ץ בד"כ לא התערב.
צריך לציין שלפי ההלכה כפשוטה כלל אין צורך בבית דין לצורכי גיור, אלא מספיק שני עדים כשרים שיעידו שהמתגייר הביע את רצונו להצטרף לעם היהודי, טבל במיקווה, ואמר את התפילות הנחוצות. היו מיקרים (כולל בישראל) שבית הדין הכיר בגיורים כאלו.
גם בנושא הגיור יש "בית הלל" המקל ו"בית שמאי" המחמיר.
פורמלית, הגיורים הרפורמיים מבוצעים לפי ההלכה, אבל לא מכירים בהם בגלל שנעשו לפני בית דין לא מוכר.
כשהנוצרו-יהדות הסלאבוי-ז'ידית הפכה לקול הפרשני הבולט של "התורה"
צאצאיה כבר נוצריים לגמרי בתפיסתם אבל עדיין נותרו בהם חלקים שטעטעלים בפולקלוריותם
וכולם ביחד מנסים ליסד דת חדשה שעיקרה "אַרְבַּיְיט מַאכְט פְרַיְי"
ככתוב בדברי נביאם הנשכח "הצדיק החילוני".
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%94%D7%A8%D7%9F_%D7%93%D7%95%D7%93_%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%93%D7%95%D7%9F
ככה ליברמנייק טוען שמי שמשרת בצבא ועובד יותר יהודי מיהודי
והקרב על מדינת הדת בעלת "הברית החדשה" מתנהל בין מפלגה פאשיסטית למפלגה נאציונאל סוציאליסטית למפלגה קומוניסטית ולקוקטיילים משלושתם
כי בנאצרות אין תורה ואין מצוות יש רק "אהבה" כלומר יצריות נרקסיסטית עיוורת החולמת על מות קדושים או "פולחן החייל המת"
זה התחיל בשאלה סלאבוי-ז'ידית מטומטמת וטיפוסית "מיהו יהודי ?" במקום השאלה היהודית החכמה "מהי יהדות ?"
ככה קובע גרעין פאשיסטי נאציונאל סוציאליסטי במרחב השיח הדן ביהודי-יהודים כ"פולק" וב"שטעטעל" כ"פוליטיאה" מוסולינית
הדרישה להכרה בגיור הרפורמי מבוססת על שני שקרים עובדתיים (בשרות אידיאלוגיה פרוגרסיבית):
1. שהרפורמים הם רוב בקרב יהדות צפון אמריקה.
2. שמדובר בגיורים ספורים ומקרים הומניטרים.
לרפורמים כ300 קהילות ברחבי העולם ומשתתפים בפעילויות שלהם כ15,000 איש.
לאותם 15,000 יש כמה מאות אלפים של קרובים דרגה שנייה מתבוללים חילונים שאולי נחשפים לטקסים רפורמים פעם בכמה שנים כשהם מוזמנים לחתונה ברית מילה או בר מצווה.
בטבריה יש מספר דומה מ15,000 מתפללים בבתי הכנסת בשבתות.
ולכן הם לא מייצגים את רוב יהדות העולם אלא רק 2-3%.
הדבר השני הוא הסכנה שבהעלאת חלכאי העולם השלישי לישראל.
עד היום רק כמה מאות מתגיירים רפורמים ביקשו לעלות לארץ בגלל שהגיורים הנ"ל בוצעו בצפון אמריקה אבל התנועה הרפורמית קשורה בטבורה לתנועות האידיאולוגיות הפרוגרסיביות והללו שמו להן מטרה לעודד הגירה מהעולם השלישי למערב.
ב1991 עלו 14,000 יהודי אתיופיה היקרים. בשנה שאחרי עלו עוד כ3,000 שהתעכבו מאחור.
מאז במשך 29 שנים הגיעו לארץ קרוב ל100,000 לא יהודים – אנשים שהסבא של הסבא של ההורים שלהם התנצר בשנות ה60 של המאה ה19 בעיקבות רדיפות כנגד היהדות.
אנשים שנולדו וגדלו כנוצרים והוריהם נולדו וגדלו כנוצרים וסביהם נולדו וגדלו כנוצרים וההורים של סביהם נולדו וגודלו כגויים והסבים של הסבים שלהם נולדו וגודלו כנוצרים. שבו פתאום ליהדות הם ובני משפחותיהם ועלו לארץ ולכאורה נקלטו בארץ -ובפועל הביאו צרות עלינו וגם על עצמם (בעיקר על עצמם הם הפכו מאנשים נורמטיבים באתיופיה לאוכלוסיית מצוקה בארץ) – והכל בגלל לחץ פרוגרסיבי.
וכמוהם יש את בני המנשה בבורמה ובני האיבו בניגריה ושבטים בדרום אמריקה…
ברגע שהגיור יאושר יבואו אלינו המוני מתגיירים חדשים.