בהאג מתכחשים למציאות המלחמה

התובעת הכללית של בית הדין הבינלאומי בהאג, פאטו בנסודה, הודיעה ב-3 במרץ על החלטתה לפתוח בחקירה של בית הדין נגד ישראל בחשד לביצוע פשעי מלחמה ב׳תיק פלסטין׳. החקירה תתייחס לפשעים שהתבצעו לכאורה בשטחי יהודה שומרון, במזרח ירושלים וברצועת עזה החל מה-13 ביוני 2014, יום לאחר חטיפת שלושת הנערים ולא קודם לכן כפי שראוי, הוגן ומצופה היה הדבר בנסיבות אלו. זאת בהתאם לבקשת “פלסטין”, שהיא מדינה חברה בבית הדין.

התובעת ציינה כי סדר העדיפות בנוגע לחקירה יוגדר בעתיד לאור האתגרים העומדים בפני בית הדין, הנובעים ממשאבים מוגבלים ומהעומס הרב עמו הוא מתמודד. כן הבהירה התובעת שאין לראות בהחלטתה משום קביעה באשר לעצם קיומה של מדינה בשם “פלסטין” או כדי להשפיע על קביעת גבולותיה בעתיד – נושאים מדיניים שהצדדים צריכים להכריע לגביהם. התובעת, האמורה לסיים את תפקידה בחודש יוני הקרוב, הדגישה שהחקירה תתמקד רק בפשעים החמורים ביותר וציינה כי החקירה היא תהליך ממושך ועל הקורבנות להתאזר בסבלנות.

החלטה תמוהה זו של התובעת לחקור את ישראל החל מהיום שלאחר חטיפת שלושת הנערים, משולה לדרישה של ארגון הטרור אל-קאעידה לחקור את ארצות הברית בגין פשעי מלחמה שנעשו על ידה במסגרת מלחמתה בטרור באפגניסטן החל מיום ה-12 בספטמבר 2001, יום לאחר מתקפת הטרור בשטחה, ולאחר מכן להאשימה שכתוצאה מהלחימה בטרוריסטים שחסו בצל האזרחים, נהרגו ונפגעו חפים מפשע ותשתיות אזרחיות בשעה שבהכרח ניתן היה למנוע זאת.

במאמר זה אדון באיוולת, בצביעות ובמניעים האנטישמיים לכאורה העומדים ביסוד החלטת התובעת של בית הדין בהאג, כפי שהם משתקפים בנתונים ובעובדות במזרח התיכון. בסיפא של המאמר אדון במספר דרכי התמודדות אותן אמליץ לממשלת ישראל לשקול ביחסה לבית הדין בהאג.

מלחמה בטרור העולמי

המלחמה בטרור האסלאמי אינה נחלתה הבלעדית של מדינת ישראל כפי שניתן ללמוד מהכינוי שדבק בה: ״המלחמה בטרור העולמי״, או ״מלחמת העולם השלישית״ (אם לא סופרים את המלחמה הקרה כמלחמת עולם). במלחמה זו ברור למדינות המערב ולמעצמות, שבראשן ניצבת ארה״ב, מי האויב. ארגוני טרור שונים ומדינות תומכות טרור נכללים עד לעצם היום הזה ברשימות ארגוני הטרור ותומכיהם שנגדם יש לפעול בדרכים שונות ומתואמות בכדי למגרם ולהרתיעם. ברשימת ארגוני הטרור ניתן למצוא מאות שמות מוכרים יותר או פחות של ארגונים כדוגמת דאע״ש והמדינה האסלאמית על שלוחותיה במזרח התיכון ובאפריקה, אל-קאעידה, חזית אל-נוצרה, חיזבאללה, הג׳יהאד האסלאמי, החזית העממית לשחרור פלסטין, התנז׳ים, החמאס ועוד מיני מרעין בישין שקנו להם אחיזה איתנה בחלק זה של העולם הסמוך למפתן ארצנו, יותר מאשר לכל מדינה מערבית אחרת בעולם.

המלחמה בטרור האסלאמי קיבלה תפנית משמעותית והפכה מ״בעיה מקומית״ של מדינת ישראל הצעירה, שלכאורה הביאה את הטרור על עצמה בעקבות הקמתה של יישות ציונית בה חיים יהודים לוחמים רחמנא ליצלן בלב המזרח התיכון הערבי-מוסלמי, לאתגר משמעותי הניצב בפני העולם המערבי בעיקר לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר 2001 בארה״ב – סדרת פיגועים מתוכננים בקפידה בהם נרצחו למעלה מ-3,000 בני אדם במקומות שונים, שמבין הידועים שבהם מגדלי התאומים בניו יורק. ארה״ב ומדינות מערביות אחרות חוו עד לאותו יום פיגועי טרור שכוונו נגד יעדים צבאיים או דיפלומטיים במקומות שונים כלבנון, טנזניה וקניה, ואף ניסיון כושל לפגע במגדלי התאומים בשנת 1993, אך רק סדרת הפיגועים הקטלניים על אדמת ארה״ב שהוביל ארגון אל-קאעידה בראשות אוסאמה בן לאדן היא שזעזעה את האמריקנים ובנות בריתם עד כי גמלה בלבם ההחלטה לצאת למלחמה בטרור העולמי במלוא העוצמה הנדרשת כמדיניות רשמית בה מועתקת הלחימה אל מעבר לים – לרחבי המזרח התיכון.

״במלחמה כמו במלחמה״ גורס ביטוי צרפתי ידוע, שפירושו: בסכסוך כלשהו בין שני צדדים אין בוררים באמצעים וכל הדרכים כשרות להשגת המטרה. הדין הבינלאומי, שהתגבש לאחר מלחמות עקובות מדם באירופה וביתר שאת לאחר מלחמות העולם, ניסה לרסן ולתחום באמצעות שורת הסכמים וכללים בין מדינות את משמעות הביטוי הזה הלכה למעשה, במטרה להימנע מפגיעה בבלתי מעורבים ובתשתיות אזרחיות חיוניות. אך ב״מלחמת העולם השלישית״ – בה נלחמים בארגוני טרור וגרילה החוסים בצלה של אוכלוסייה תמימה לכאורה בכוונה תחילה – האתגר הופך למורכב שבעתיים והצבאות הלוחמים נדרשים לזהירות, דיוק ומידתיות בהפעלת הכוח כדי להימנע מנזק אגבי משמעותי ופגיעה בבלתי מעורבים.

למרות הצורך בפעולה ממוקדת, זהירה ומידתית, לא הצליח אף צבא בעולם, מתקדם ומוסרי ככל שיהיה, להימנע לחלוטין מפגיעה באוכלוסייה מקומית ובתשתית אזרחית שהטרור נטמע בה ועשה שימוש נרחב במתקניה לצרכיו.

ארה״ב, עיראק וישראל

ארגון IBC העוקב מקרוב אחר הקורבנות האזרחיים כתוצאה מהלחימה בטרור של ארה״ב ובעלות בריתה על אדמת עיראק, מציג נתונים אודות פגיעה בעשרות עד מאות אלפי חפים מפשע במהלך שנות הלחימה הממושכות במדינה משוסעת זו. כך, לשם המחשה, מצביעים הנתונים על כך שבשנת 2003 לבדה נהרגו 7,597 אזרחים כתוצאה מלחימת הכוחות האמריקניים ובעלי בריתם בטרור. שנה קודם לכן, במהלך שנת 2002, התקיים בשטחי יהודה ושומרון מבצע ׳חומת מגן׳ למיגור הטרור הערבי שיצא מהערים שבשליטת הרשות הפלסטינית והכה בערי ישראל. על פי דו״ח האו״ם נהרגו סך הכול 497 פלסטינים, כולל מחבלים, במהלך המבצע בו השתלטו כוחות צה״ל על מרכזי הטרור שבערים ובמחנות הפליטים הסמוכים, בעוד שהנתונים שהציגה ישראל הצביעו על כ-250 הרוגים בסך הכול.

בשנת 2006 נהרגו בעיראק 1,252 אזרחים כתוצאה ישירה מלחימת הכוחות האמריקאים ובני בריתם. בשנה זו התקיים ברצועת עזה מבצע ׳גשמי קיץ׳ שהחל ב־28 ביוני 2006 והסתיים ב-26 בנובמבר 2006 בשטחי רצועת עזה, במסגרתו נכנסו כוחות צה״ל לרצועה באופן קרקעי, לראשונה מאז הושלמה הנסיגה ממנה שנה קודם לכן. על פי הנתונים נהרגו 116 תושבים בלתי מעורבים בכל מהלך מבצע זה.

בחודשי הקיץ של אותה שנה, מ-12 ביולי ועד ה-14 באוגוסט 2006, התרחשה מלחמת לבנון השנייה בין ישראל לחיזבאללה בה מספר האזרחים הלבנונים ההרוגים נאמד בכ-300-450 למרות הפעלת אש מאסיבית בשטחים בנויים ופתוחים כאחד. מדינת ישראל שלחמה במהלך השנה בשתי זירות, בכללן אחת הזירות המאוכלסות הצפופות בעולם – רצועת עזה – הצליחה להימנע מפגיעה משמעותית באזרחים כך שמניין ההרוגים מקרבם עמד על פחות ממחצית ההרוגים (כ-45 אחוזים) מקרב האזרחים בעיראק כתוצאה מלחימת האמריקנים ובני בריתם בטרור שם.

בשנים 2008-2009 נהרגו בלחימה בעיראק 1,317 אזרחים, בעוד שבמבצע ׳עופרת יצוקה׳ שהחל בדצמבר 2008 והסתיים בינואר 2009 נהרגו 295 בלתי מעורבים על פי הדו״ח הצה״לי בהתבסס על בדיקה שנעשתה באגף המודיעין. בהקשר למבצע זה אזכיר כי מועצת זכויות אדם של האו״ם הקימה בזמנו ועדת חקירה בראשות השופט ריצ׳רד גולדסטון, שנתבקשה לבדוק את פעילות צה״ל במבצע ואת מעשי החמאס שהובילו אליו, זאת בשונה מכוונת בית הדין בהאג לחקור כעת את המאורעות שאחרי חטיפת הנערים, כאמור.

הממצאים של הוועדה שפורסמו בדו״ח גולדסטון הידוע לשמצה מצאו ששני הצדדים בסכסוך, ישראל והחמאס, אשמים בהפרת דיני מלחמה של החוק הבינלאומי ואולי אף בפשעים נגד האנושות. הדו״ח קרא לשני הצדדים לבצע חקירה אמיתית ואמינה לגבי אפשרות זאת, ובהיעדר חקירה כזו המליץ הדו״ח להעביר את הממצאים לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג לדיון במועצת הביטחון, ואף לפתוח בחקירה במדינות החברות במועצת האו״ם לזכויות אדם, אם יושגו ראיות להפרת זכויות אדם.

ב-1 באפריל 2011, פרסם השופט גולדסטון מאמר בעיתון ה׳וושינגטון פוסט׳ תחת הכותרת “שקילה מחדש של דו״ח גולדסטון על ישראל ופשעי מלחמה”, בו טען כי אילו היה שיתוף פעולה מצד ישראל ואילו “ידע אז מה שיודע היום”, מסקנות הדו״ח היו שונות, במיוחד ההאשמות על “פשעי מלחמה אפשריים” שהופנו נגד ישראל. עוד הוסיף ואמר גולדסטון שמועצת זכויות האדם של האו״ם מוטה לרעת ישראל, וכי ישראל חקרה את מעשיה, בעוד החמאס לא עשה כן. אז אמר.

שנת 2014 גבתה 2,031 קורבנות מקרב האזרחים העיראקיים במהלך לחימת הכוחות האמריקנים ובני בריתם בטרור. באותה שנה לחם צה״ל במחבלי החמאס ושותפיהם ברצועת עזה במסגרת מבצע ׳צוק איתן׳, בסופו נמנו 761 הרוגים מקרב התושבים העזתים על פי דו״ח צה״לי.

ממלחמת העולם השנייה ועד ימינו

דוגמאות נוספות למלחמות בהן אזרחים נהרגו כתוצאה מפגיעת כוחות לוחמים ניתן למצוא בכל תקופה ובכל מקום ברחבי העולם בו התקיימה לחימה בסביבה אזרחית ובנוכחות בלתי מעורבים. מכאן שמי שמחפש סטריליות במלחמה בטרור – שוגה באשליות.

העידן בו נפגשו הצדדים הלוחמים פנים אל פנים בשדות הקטל הניטרליים, ביום המוגדר ובשעה המיועדת, עת דהרו הם אלו מול אלו בשאגות קרב מצאת החמה עד צאת נשמתו או תבוסתו המוחצת של אחד הצדדים, אינו קשור עוד למציאות חיינו במאה האחרונה. החיכוך בין הצדדים המתבצע בסביבה מורכבת, אורבאנית וצפופה, כשאחד הצדדים עושה שימוש מכוון באזרחים כמגנים אנושיים ובתשתיות אזרחיות למטרות לחימה, הפך להיות דבר שכיח ומקובל, כפי שניתן היה ללמוד ביתר שאת החל ממלחמת העולם השנייה.

לצד אבדות כבדות של כוחות צבא בעלות הברית ואזרחי המדינות המותקפות על ידי הנאצים, נמנו מיליוני אזרחים גרמנים הרוגים כתוצאה מהפצצות מאסיביות על ערים, עיירות וכפרים. כך לדוגמא הטילו 722 מפציצים בריטיים פצצות במשקל כולל של 3,900 טון על העיר הגרמנית דרזדן. הפצצה זו, שהביאה למותם של כ- 25,000 אזרחים ולהחרבתה המוחלטת של העיר לקראת סוף מלחמת העולם השנייה בין ה-13 ל-14 בפברואר 1945, עדיין לא התבררה כמוצדקת והכרחית עד לעצם היום הזה. מיותר לציין כי למרות שברור לכל כי גרמניה הנאצית היא שהביאה על עצמה קטל, חורבן והרס מעין זה, אף אחת מבנות הברית לא נחקרה והועמדה לדין בעקבות ההפצצה, שיש הטוענים כי הייתה לא פחות מפשע מלחמה.

הטלת פצצות האטום על הערים הירושימה ונגסאקי שביפן על ידי ארה״ב בהוראת הנשיא הארי טרומן במהלך אוגוסט 1945, לקראת סופה של מלחמת העולם השנייה, הביאה למותם של בין 90,000 ל-146,000 בני אדם בהירושימה, ובין 39,000 ל-80,000 בני אדם בנגסאקי. הרוב המכריע של ההרוגים בשתי הערים היו אזרחים בלתי מעורבים במלחמה. ב-15 באוגוסט, שישה ימים לאחר הפצצת נגסאקי, הודיע קיסר יפן על כניעה ללא תנאי לבעלות הברית, שבעקבותיה הוכרעה והסתיימה המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה.

למרות זאת ועד לעצם היום הזה, חלוקות הדעות בעולם בנוגע לתפקיד שמילאו פצצות האטום בכניעתה של יפן, כמו גם ההצדקה האתית לשימוש בהן, למרות שברור לכל כי הקיסרות היפנית המיתה אסון זה על עצמה בהיותה הצד התוקפן שלא בחל בשיטות לחימה אכזריות ובהתעללות באוכלוסיות נכבשות במזרח אסיה.

האם המעשה ראוי היה להיחקר כפשע מלחמה? האם ראוי כי נשיא ארה״ב דאז יואשם כפושע מלחמה לצד המרצחים הנאצים ועוזריהם שהועמדו לדין במשפטי נירנברג ובמקרים נוספים כפושעי מלחמה שביצעו פשעים חמורים ביותר נגד האנושות, ולא רק כנגד יהודים?

רוסיה, סוריה ולבנון

בימים אלו, כפי שנעשה הדבר במהלך העשור האחרון, ממשיכים להיהרג ולהיפצע אזרחים סורים רבים כתוצאה מהלחימה המתמשכת בארצם. בתיהם, תשתיותיהם ועסקיהם נחרבים והעולם לא די שאינו שותק, אלא טומן ידו בצלחת ומגביר את עצמת סבלה של האוכלוסייה שלא בטובתה. נכון ל-2020 מצאו את מותם כחצי מיליון אזרחים סורים מידי ארגוני טרור שונים, שכירי חרב ממדינות אירופיות שלא נמנעה הגעתם, ומידי יועצים וכוחות מאיראן המסייעים לצבא סוריה לטבוח באזרחיו. זאת בה בשעה שטורקיה, אשר טרם לקחה אחריות על הטבח בארמנים, ממשיכה לפגוע קשות בכורדים, לתמוך בחמאס ובאחים המוסלמים ולרחוץ בניקיון כפיה כחלק מהקהילה האירופית הנאורה לכאורה.

בדו״ח שפורסם על ידי הנציבות לזכויות אדם של האו״ם בשנת 2017 נטען כי מאז שהסתיימה הפסקת האש בין המורדים הכורדים למשטר ארדואן תועדו מספר לא מבוטל של מקרי רצח, היעלמויות ועינויים. הנציב העליון לזכויות אדם באו״ם, זייד ראאד אל-חוסיין, אמר כי טורקיה “צריכה להתמודד עם החשדות החמורים שעולים מהדו״ח”. בנוסף הביע הנציב את דאגתו מכך שטורקיה לא פתחה בחקירה של מאות מקרי המוות הלא חוקיים, וציין כי חקירה עצמאית דחופה ביותר וחיונית: “נראה כאילו לא עוכב אף חשוד ולא הועמד לדין אף אדם”.

לא זו אף זו, יש להזכיר כי אזרחים סורים תמימים נפגעים בחילופי אש בין כוחות עם כוונות טובות תרתי משמע, כארה״ב, רוסיה ואחרות המנסות לפגוע באויבים, אך לעיתים על הכוונת עולים גם אזרחים תמימים, כפי שהתבהר לאחרונה בפרסום של ארגון ׳הרשת הסורית לזכויות אדם׳ בעיתון ׳ישראל היום׳ ביולי 2019, לפיו: “רוסיה הרגה 544 אזרחים סורים בחודשיים, ממדי הנפגעים מהסיוע האווירי של רוסיה למשטר אסד במחוזות אידליב וחמה נחשפים: 130 ילדים נהרגו, 2,117 אזרחים נפצעו ו-30 מתקנים רפואיים הושמדו”.

חוקרים של האו״ם הודיעו לפני שנה, ב-2 במרץ 2020, כי רוסיה ביצעה פשעי מלחמה בסוריה כשתקפה מהאוויר ללא הבחנה מטרות אזרחיות במדינה במהלך שנת 2019. באו״ם מתחו כמובן ביקורת חסרת שיניים או תוחלת על שיטות הפעולה בהן נוקטות רוסיה, סוריה ובעלות בריתן במחוז אידליב. עוד מסרו החוקרים שמורדים סורים המשתפים פעולה עם טורקיה אף ביצעו פשעי מלחמה במהלך פלישתם לאזורים כורדיים בצפון סוריה. אז מסרו.

אך הנה, למרבית הפליאה, נמצא סוף סוף הזמן לחקור דווקא את מדינת ישראל על חשד לפשעי מלחמה נגד העם המומצא שמקבל תמיכה אדירה מאלו המואשמים על ידו כפושעים.

האם נשכחו האירועים שקרו חדשות לבקרים במשך עשרות שנים בלבנון? האם נשכח הרג אזרחים רבים מידי הסורים, חיזבאללה וארגוני טרור אחרים? האם נמצאו האחראים לפיצוץ בנמל ביירות ולהחזקת אלפי חימושים מסוכנים בבתים פרטיים ובמוסדות ציבור מצפון ועד דרום לבנון, שסופם להמית אסון על אזרחי המדינה בבוא היום, בין אם יאלץ צה״ל לתקוף ובין אם יקרה אסון כפי שקרה אך לאחרונה? האם נשכחו מעשי הרצח שמבצעים מחבלי החמאס באזרחים הפלסטיניים ותומכי הרשות הפלסטינית (בני עמם לכאורה) תחת איצטלות פוליטיות שונות ומשונות כדוגמת אלו שבוצעו בהשתלטות החמאס על רצועת עזה בשנת 2007 עת נרצחו 49 אזרחים וכ-160 אנשי פת״ח תוך ימים ספורים, או רצח 30 האזרחים בחשד לשיתוף פעולה עם ישראל בתוך כשבוע במהלך יולי 2014 ואירועים רבים אחרים של הוצאות להורג ללא משפט, עינויים ואלימות בלתי מרוסנת בשטחי הרשות הפלסטינית ועזה כפי שפורט בדו״ח אמנסטי לשנת 2015?

דרכי פעולה אפשריות

בפני מדינת ישראל עומדות לכאורה שתי אפשרויות מרכזיות: האחת לשתף פעולה עם בית הדין בהאג, והשנייה – להתעלם. במסגרת אפשרות הראשונה יכולה ישראל לנקוט בשתי אסטרטגיות עיקריות: הגנה או התקפה, מתוך הבנה כי כל אחת מהן משלבת מרכיבים מרעותה במינון משתנה. קריא: בכל הגנה יש גם מרכיבים התקפיים ולהיפך. אך במידה ויוחלט לעשות כן, מוטב שנבין ולא נופתע מהפסיקות, התוצאות הנלוות והשלכותיהן הצפויות מראש מבית הדין בהאג, שכפי הנראה לא ייטיבו עמנו בהווה או בעתיד. משום כך אמליץ כי מוטב שננהג בחוכמה ולא ניכנס מלכתחילה לבור בהאג ממנו אולי פיקחים יודעים כיצד לצאת, אך שרוטים וחבולים.

יודע זאת כל מי שהתחכך במערכות המשפט באשר הן, כי לבית המשפט יודעים איך נכנסים אך לעולם לא יודעים כיצד יוצאים, גם אם הצדק לכאורה ברור ומתבקש מאליו. הליכה מודעת להליך שיפוטי בבית משפט משולה ליציאה למלחמה – היא ממלכת אי הודאות. הליכה מודעת לבית הדין בהאג משולה ליציאה למלחמת ברירה מיותרת וחסרת תועלת שאין בה כדי להטיב עם מצבנו כאומה, לא בהווה ולא בעתיד הנראה לעין. הווה ידוע שהיוצא להילחם לעולם לא יודע כיצד יחזור מאותה המלחמה ומה יהיו השלכותיה עד אחרית ימיו, בין אם נגרר אליה ובין אם בחר מדעת לצאת אליה בנסיבות מחייבות. האם כך הוא הדבר בהאג? סבורני כי אין זה מקרה שכזה וכי עלינו להמשיך ולפעול ביתר שאת בסביבת המחייה והמלחמה העוטפת אותנו במזרח התיכון ולא ביבשת אירופה, כדי לעצב בעצמנו ולמיטב הבנתנו את המציאות בהתאם למטרותינו.

בכל מקרה על מדינת ישראל להבהיר לעולם, אך בעיקר לשכנינו ואויבנו באשר הם, כי איננו נרתעים מדבר. בטוחים אנו בצדקת דרכנו, בערכינו ובמוסריותנו. משוכנעים אנו בזכותנו הטבעית וההיסטורית להגן בעוז ובעוצמה בלתי מתפשרת על עם ישראל ומדינתו היחידה, בכל עת בה יידרש הדבר נוכח איומים מקרוב ומרחוק.

על מדינת ישראל להבהיר כי בכל מערכות ישראל בעבר הרחוק והקרוב כאחד, הופעל כוח סביר, מידתי ומחושב גם כשהמצב היה מורכב, קשה וכואב כדוגמת תקופת פעולות התגמול, תקופת ההמתנה ומלחמת ששת הימים ובוודאי נוכח מלחמת יום הכיפורים, בה עלה החשש על ידי שר הביטחון משה דיין כי עומדים אנו לפני חורבן בית שלישי.

יש להבהיר מעל לכל צל של ספק כי לעיתים קרובות נקטה מדינת ישראל במתינות יתר, שלא לומר בזהירות, עדינות ורחמנות רבה כלפי אויביה. אילולא כן – לבנון הייתה אמורה להתאושש עתה מ״תקופת האבן״, רצועת עזה להיות ב״תקופת החול״ וראשי הטרור ומשפחות המחבלים ביהודה ושומרון ב״תקופת המבול״, והמבין יבין.

מדינת ישראל נדרשת לשמר ולפתח את יכולות ההרתעה שלה בגבולות הארץ ומחוצה להם, באופן שבו לא יהיו ספקות בדבר יכולתנו, עוצמתנו וזכותנו להגן על עצמנו בכל מחיר ומבעוד מועד, כפי שעשו ועושות מדינות ותרבויות חפצות חיים בשעה שחשות הן באיום ממשי ומוחשי על שלומן וביטחונן. ההיסטוריה מוכיחה כי לא משנה מה תעשה מדינת ישראל בכדי לשמר את זהותה כמדינה יהודית ודמוקרטית בגבולות ארץ ישראל הבטוחים לצד שכניה, תמיד ימצאו מי שיגנו את מעשיה ו״חוצפתה״ להגן על עצמה מבית ומחוץ בעילות השאובות מעלילות הדם, הרדיפות והאנטישמיות החדשה-ישנה.

משום כך אין להיבהל או להירתע. יש להמשיך ולפעול בנחישות, בתעוזה ובעוצמה נגד כל התקפה על מדינת ישראל באופן ישיר וחד הכולל פגיעה ושיתוק של המנהיגים והארגונים הקמים נגדנו על מנת שיעסקו הם בהגנה על עצמם, על ארגוניהם ועל נכסיהם נוכח איוולתם. יש למקד את הפגיעה באופן בו יבינו הם באמצעות מקורביהם ותומכיהם בעולם שרב הנזק על התועלת בתקיפת ישראל בכל מישור אפשרי: בין אם בממד הפיזי-בטחוני, המשפטי או הכלכלי. לא יתכן שמנהיגי הטרור יפעלו נגדנו מעל במות העולם התומכות בדרכם ומעל בימת בית הדין בהאג, בה בשעה שהנאשמת בפשעי מלחמה לכאורה, ממשיכה לספק טיפולים וחיסונים לקורונה שישמרו על חייהם ובריאותם של המחבלים העותרים, שזוכים לחיים בטוחים ונוחים יחסית לסביבתם הקרובה בחסות מדינת ישראל הנאשמת לכאורה.

היה וממשלת ישראל תחליט לשתף פעולה עם החקירה מפאת איזו סיבה הזויה, טוב שיארך משפט מעין זה זמן רב ככל הניתן – במקצוענות, בדקדקנות וביסודיות ראויים, כך שגם בעלי התפקידים בהאג יתחלפו או יבינו בשלב זה או אחר כי מוטב להם לוותר על המהלך ההזוי והבזוי. על כן יש להכין רשימות של כל עשרות אלפי העדים ולהציג את מירב הראיות נגד הערבים, לצד ראיות ונתונים המציגים את אופן פעולתנו הזהיר כלפי המחבלים ותומכיהם מזה עשרות בשנים, כולל סיכולים ממוקדים ומבצעים כירורגיים מסכני חיי לוחמים במטרה להימנע מפגיעה באזרחים; טכניקת ״הקש בגג״, פיזור כרוזים והתקשרות טלפונית כדי להזהיר ולהרחיק בלתי מעורבים בטרם הפצצת נכסי הטרור; דאגה לתפקוד מנגנונים אזרחיים שונים תוך כדי לחימה בידיעה כי ישרתו המה גם את המחבלים ועוד.

יש לערב ולסבך בחקירת בית הדין בהאג את כל מי שסייע לארגוני הטרור בחלוף השנים כדוגמת טורקיה תחת שלטונו של הרודן ארדואן; מדינות אירופיות שתרמו כספים או העבירו ציוד לארגוני טרור מוצהרים; לקשור בתביעה את איראן כמובן; ארגוני סיוע בינלאומיים כאונר״א שסיפק מחסה וסיוע לפעילי טרור וארגוני תקשורת שנציגיהם פועלים בשטח בחסות חופש העיתונות אך תורמים הם לא מעט לטרור כדוגמת רשת אל-מנאר.

משפט מעין זה טוב שישתמש בכלים שונים ומחקרים השוואתיים – משימה שתארך שנים רבות, גם אחרי סבבי האלימות הבאים וככל הנראה הבלתי נמנעים, אך תוכיח את מידת האבסורד, תרסן ותייתר פעילויות עוינות של מנהיגי הערבים החשים כנפגעים כמו גם מדינות התומכות באיוולתן במהלכי התביעה שיעירו שדים ורוחות עבר אותם קברו עמוק במגירה.

אם יוחלט שלא להתעלם מהחקירה, יש לגבש קו ברור העובר מהגנה חזקה להתקפה מוחצת. אם רצונם של חסידי אומות העולם שהתקבצו בהאג לבדוק האם בוצעו פשעי מלחמה על ידי ישראל במלחמתה בטרור הערבי – אזי יש לנהוג במלחמה כמו במלחמה. יש לפעול ללא מורא, לסכל כל התקפה ולחשוף את המוסר הכפול של יפי הנפש הצבועים שביציעים או בקדמת הבמה ועל כס השפיטה ולחשוף את אכזריותם של צבאות הטרור והמדינות התומכות בהם ביודעין, בעקיפין או במישרין.

לסיכום

פתגם רוסי נושן גורס כי “היכן שחוטבים עצים ניתזים שבבים”. באנלוגיה למלחמה – כשיש פיצוצים עפים רסיסים ולצערנו גם אזרחים תמימים נפגעים. אך האם מכך ניתן וראוי להסיק תמיד שהאשם הוא דווקא המותקף הנוקט בפעולות שנועדו להסיר את האיום ולהגן על עצמו? או שמא זו אשמתו של התוקף שאינו בוחל באמצעים לזרוע מוות והרס, בייחוד בקרב אזרחים, בעודו חוסה בצלם של אזרחיו הוא, כפי שהוכח לאורך ההיסטוריה האנושית וביתר שאת מאז תחילת המאה העשרים.

מדיניות הפעלת הכוח של מדינת ישראל ושל צה"ל אינם כוללים במהותם, בטבעם או במורשתם עקרונות של פשיעה נגד האנושות כירי מכוון באזרחים, מעשי אונס והשמדה. הווה ברור לטריבונלים רבים בעולם, ואף לדעת השופט גולדסטון בעקבות מבצע ׳עופרת יצוקה׳, כי מעשים חריגים שאירעו למצער בשעת לחימה ונתגלו – תוחקרו ביסודיות וטופלו מידית, באופן הגון, מקצועי וממצה על ידי הגורמים הממונים והאחראים ברמות השונות.

על נציגי המדינות היושבים בבית המשפט בהאג או במדינות השונות לשאול עצמם או להתוודע לעובדות שיוטחו בפניהם גם שלא ברצונם או בטובתם – האם דנים הם בסמכות וכשרים הם לשבת בדין מטעם מדינותיהם שביצעו בעבר ואולי עודן מבצעות ומתחמקות מהכרה בפשעי מלחמה המבוצעים אף בעת הזאת? האם יכול אותו שופט או נציג לשבת בדין ולשפוט בעודו רוחץ בניקיון כפיה של מדינתו, במצפון נקי ובתום לב על פי כללי הצדק?

האם השופטים הישובים בבית המשפט בהאג, הרחק מלב המהומה המדממת במזרח התיכון ובמדינות אפריקה, מודעים לנעשה בעולמנו הקטן והאכזר ברגעים אלו ממש ונכונים לעצור את הפושעים האמתיים וחסרי הרחמים הפוגעים לא אחת גם בבני עמם ובכל מי שלא חושב כמותם?

לאותם שופטים הבוחרים לטפל בדבקנות יתירה דווקא בדמוקרטיה היחידה ומקדשת החיים, המהווה אי של שפיות בבית המשוגעים, או ליתר דיוק בבית המטבחיים במזרח התיכון, שעמה הוא שהעניק לעולם את יסודות החוק ועקרונות המוסר, יש להציג את מפת העולם על מנת שיחשבו מסלול מחדש ויחפשו אילנות אחרים להיתלות עליהם, תרתי משמע.

במידה שיחליטו לדבוק בחקירה ובתביעה, מן הראוי שמדינת ישראל לא תשתף פעולה ותגביר את עוצמת פעולתה בשטח, ובכלל זאת – חיזוק והרחבת ההתיישבות ביהודה, שומרון ובקעת הירדן; פעולה נחושה למיגור השתלטות הרשות הפלסטינית על שטחי C; פגיעה בראשי ארגוני הטרור, פעיליהם ותשתיותיהם באופן חד, ברור ובלתי מתפשר. פעולות מעין אלו יהיו תשובתה הציונית המוחצת של מדינת ישראל לאומות העולם ולבית הדין בהאג.

אל"מ במיל׳ טל בראון הוא יועץ אסטרטגי, בעל תואר שני בלימודי צבא וביטחון, ביצע שורת תפקידי פיקוד במגוון יחידות לוחמות, שירת כמג״ד, כמפקד בה״ד ורמ״ח איסוף הקרבי, וחבר בתנועת ׳הביטחוניסטים׳.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: