כך צריכה הממשלה שתקום לפעול נגד הפוליטיזציה הייעוצית

רוצים שומרי סף נחושים? מצוין. הפרידו אותם מהפוליטיקאים. החלופה היא "בית הקלפים", והיא כבר מתרחשת לנגד עינינו

שחקן פוליטי מלא | היועמ״שׁ אביחי מנדלבליט (קרדיט: לע״מ)

במהלך מערכת הבחירות האחרונה נחשף היבט נוסף במציאות הבעייתית שמייצר מוסד היועץ המשפטי לממשלה, במסגרת ריבוי ה"כובעים" בהם הוא נושא, המעורבים עם מנגנון העסקה בעייתי על ידי הממשלה. על ניגוד העניינים המובנה שבין תפקידי הייעוץ, הייצוג והתביעה כבר נכתב רבות, בבמה זו ובבמות נוספות, אלא שבמהלך החודשים האחרונים נחשפנו להיבט בעייתי נוסף, והוא חשיפת היותו של היועץ המשפטי לממשלה שחקן פוליטי.

סדקים ראשונים בחומת ה"מקצועיות" של חוות הדעת של היועץ נראו כבר מזמן, בין השאר בתהליך מינויו של מ"מ פרקליט המדינה, כאשר היועץ המשפטי לממשלה קבע בתחילה כי ישנם רק שני מועמדים כשירים לתפקיד, נכנע תחת לחץ (מתוך הפרקליטות) ו"הסכים" למינויו של עו"ד דן אלדד, ואז חזר בו והודיע כי ישנה "מניעה משפטית" להארכת כהונתו. זיגזוג דומה ראינו גם בנושא התרומות שקיבל נתניהו למימון משפטו, אשר אושרו בתחילה על ידי היועמ"ש, אולם כאשר התחיל המצב במשפט לנטות לרעתו, פתאום חזר בו והודיע כי מדובר בתרומה אסורה, ללא כל מידע חדש.

אלו היו הסדקים, אולם כיום, אחרי שנתפס "על חם" מייעץ לאנשי ׳כחול לבן׳ בשיחת זום אותה שכח להשתיק, אחרי שעיוות את חוק יסוד: הממשלה על מנת להעניק יתרון בהצבעות הממשלה לבני גנץ, אחרי שנאבק בכל כוחו נגד הטלת המגבלות על ההפגנות מול בלפור, גם בשיא מגיפת הקורונה וטרם שהחלו החיסונים, צריך כבר להיות תמים כמו כיפה אדומה מעל מיטת הזאב, בשביל להמשיך ולחשוב שמוסד היועץ המשפטי לממשלה הינו מוסד שמספק חוות דעת משפטיות-מקצועיות.

צריכה האמת להיאמר, הגילוי הזה לא באמת נורא כל כך. אחרי הכול, הגיע הזמן שהקלפים יונחו על השולחן, ושנוכל סוף סוף לקיים דיון בתפקידי היועץ, בסמכויותיו ובדרכי מינויו ופיטוריו תוך הישרת מבט אל המציאות, ללא אשליות וללא שקרים.

המציאות היא, נרצה או לא, שהממשלה צריכה יועץ. הממשלה צריכה יועץ שייתן לה שירותי ייעוץ אמיתיים ומלאים, על מנת שתוכל לקדם את עמדותיה באופן היעיל ביותר האפשרי. והיועץ הזה, שייעץ לממשלה, יתחכך ללא הרף בעולם הפוליטי, מתוקף עבודתו הצמודה עם פוליטיקאים פעילים. והיועץ הזה, כל עוד לא יוחלף במערכת מחשב מתוחכמת, יתערבב בעולם הפוליטי ובאינטריגות הנלוות אליו.

לא מדובר על תחזית לעתיד, שכן למעט החלק הראשון – החלק בו אותו היועץ פועל יחד ולמען הממשלה – כל השאר כבר מתקיים. מנדלבליט, כפי שניתן לראות בקלות מסקירת התנהלותו בשנתיים האחרונות, הינו כבר היום שחקן פוליטי מלא, ולא סתם איש מקצוע המייעץ לממשלה.

ואם אנחנו מבינים שהממשלה צריכה יועץ, שיהיה איש אמונה, ושמטבע הדברים יהיה חשוף לעולם הפוליטי, איך אפשר שלא להבין שאותו היועץ לא יכול להיות גם הגורם שעומד בראש התביעה, ואחראי על הגשת כתבי אישום נגד חברי הממשלה להם הוא אמור לייעץ? כיצד ניתן לשמור על מינימום של אמון אזרחי, כאשר שחקן פוליטי לכל דבר הוא גם זה שמגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה?

ויותר מכך, כיצד תוכל אי פעם הממשלה לסמוך על עצותיו של היועץ שלה, כאשר הוא במקביל משמש גם כתליין הפוטנציאלי של חברי אותה הממשלה?

הפעולה הראשונה של הממשלה שתוקם לאחר הבחירות חייבת להיות פיטוריו של היועץ המשפטי לממשלה הנוכחי, וטרם מינויו של יועץ חדש פיצול תפקידי היועץ, כך שלממשלה יהיה יועץ משפטי שימונה אך ורק על ידה, ללא ועדות וללא מתווכים, ואשר יכול להיות מפוטר על ידה בין רגע, ובמקביל יהיה ממונה על התביעה, שיהיה מנותק מהממשלה ומהיועץ המשפטי שלה.

פוליטיקה היא לא מילה גסה, להיפך, היא הדרך בה בסופו של דבר בא רצון העם לידי ביטוי. אבל בשביל שהרצון הזה באמת יצא לפועל, חייבים נבחרי הציבור שלנו בממשלה לקבל ייעוץ משפטי ברמה הגבוהה ביותר, שיהיה מנותק מהמשחק הפוליטי, או לכל הפחות יהיה נתון לתמריצים שיציבו אותו בצד אחד עם הממשלה לה הוא אמור לייעץ. בטח לא פחות מזה שיקבל כל אזרח מעורך דין פרטי.

רוצים "שומרי סף" נחושים? מצוין. הפרידו אותם מהפוליטיקאים. החלופה היא "בית הקלפים", והיא כבר מתרחשת לנגד עינינו.


עו״ד זאב לב הוא היועץ המשפטי של ׳התנועה למשילות ודמוקרטיה׳.


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

11 תגובות למאמר

  1. הלוואי שנתפטר מהיועץ המושחת מנדלבלוף, הוא פשוט הרס את המדינה מאז שניכנע לתכתיבי השמאל והתברר שגם החזיקו אתו בגרון שי ניצן, שאם יסטה מהשורה יתפרו לו תיק..ואז בלית ברירה הגיש כתבי אישום תפורים נגד נתניהו..ואז מנדלבלוף גם מונע מנתניהו מימון פרטי לצורך הגנתו מול תיקים תפורים תקדימיים והזויים..לצערנו זה יועץ אחיטופל וחייבים לפטר אותו מיד לאחר ניצחון הליכוד בראשות בנימין נתניהו..לעשות הפרדה בתפקיד היועץ,היועץ ורק יועץ..ואם הוא ילך נגד החלטות הממשלה שמינתה אותו לתפקיד, זכותה של הממשלה לפטרו לאלתר מתפקידו..לצערנו שי ניצן ומנדלבלוף הרסו לגמרי את המערכת המושחתת של מערכת המשפטית.

    1. דן אלדד איש אמיץ מאין כמוהו. מרהיב. כך ירשם בתולדות עמנו אמנם בצד אבל עדיין ירשם.

    2. שום דבר ממייד אין אוסט יודנראט פרום ניאו נאצרת לא ירשם בתולדות היהודים
      היא פשוט תגרס ותושלך לפח ההיסטוריה על קרבה וכרעיה
      חסרת ערך בחייה ובהתפגרה
      בינתיים היא חיה ב"דמיון מזרח אירופאי" ושוגה באשליות טיפוסיות לשטעטעל והיי"ש שניגר בו כמים

  2. כל עוד אשליית "המקצועיות" המשפטית לא תסולק מן העולם
    אין למייד אין תקומה
    "שיפוט" אינו "ידיעת החוק"
    אלא שיפוט מציאות ושיפוט איזהו החלק החוקי החל עליה
    ואיזו הכשרה בדיוק קיבלו העוסקים בכך ?
    כלום ושום דבר
    מילא היה להם תואר ראשון במתמטיקה + תואר ראשון בסטטיסטיקה + תואר ראשון בלשון עברית + תואר ראשון בהיסטוריה + תואר ראשון בקוגניציה + תואר ראשון ב"תורת המשחקים" + תואר שני במשפטים, ובסך הכל 7 תארים ב-6 תחומים בסיסיים והכרחיים ל"שיפוט נכון" של מציאות, וכל הנ"ל מותנה בציון מעבר מינימלי של 85% לכל תואר.
    אבל בפועל אין להם אפילו "יסודי" בנ"ל
    וזו בדיוק הבעיה
    "מקצוע המשפטים" הוא כמעט הירוד ביותר מבחינת ציוני הפסיכומטריה וציוני המעבר הנדרשים בכדי לקבל "תואר" במשפטים
    אז למה בדיוק שהמקצוע הכי ירוד ברמתו יחליט שהוא הוא "היודע כל" ?
    וגם יהיה שיאן "הפנסיה התקציבית" או "המשכורות בשירות הציבורי"
    לכן הפתרון
    בשלב ראשון הקמת בתי ספר לשיפוט בהתאם לתוכנית הנ"ל
    בשלב שני רק בוגר בית ספר כזה ובציונים הנ"ל יוכל לשמש "שופט" או "יועץ משפטי"
    לעומת זאת "עורך דין" יוכל להיות מי שיש לו תואר שני במשפטים ללא כל תואר או כישור נוסף, ובלבד שציון המעבר שלו יהיה 85% ומעלה.
    אחרי זה כבר כמעט לא צריך שום רפורמה
    למעט קביעה שבערכאה נמוכה ידון הרכב מינימלי של 3 שופטים, ולא שופט יחיד, ובכל ערכאת ערעור יתווספו להרכה מינימום של 2 שופטים למספר הרכב הערעור.
    ככה חברי הערכאה הגבוהה לא תזוח דעתם עליהם ולא יחשבו שהם מורמים מהערכאות הנמוכות ב"אופן אישי".

    1. מעבר לאותם ששה תחומים, חשוב גם ששופט יתמצא בנושא אותו הוא שופט.
      האם יתכן ששופט יוכל לבחון התנהלות רופא בלי להבין ברפואה? מה עם בחינת החלטות כלכליות ללא הבנה בכלכלה?
      אין לי מושג בדיוק איך ליישם את זה אבל חשוב להתחשב גם בזה.

  3. א.תיקון: הממונה על התביעה לא צריך להיות מנותך מהממשלה אלא מנותק מהכנסת כולה. לא יתכן שמי שמחזיק בכח לסחוט את הנהגת המדינה יוכל להתחבר לאנשי האופוזיציה.

    ב.הבעיה מתחילה בשלב מוקדם יותר-כבר בהתמחות מתחיל כל משפטן צעיר להתפשט על כל תחומי העולם המשפטי וכך נכנס לו הרעיון שהגבולות פחות מוגדרים. חייבים רפורמה כבר בשלב זה שתאלץ משפטן לבחור התמחות ספציפית: א.סניגור. ב.שופט. ג.תובע. (בכל שלושת אלה יש לדרוש תחום ספציפי) ד.יועץ משפטי. ה.נוטריון ומנסח מסמכים משפטיים. ולהבטיח בחוק אי אפשרות לעבור ללא הכשרה מתאימה עם מבחן סיום מותאם(במקום מבחן הלשכה הקיים כיום) ואיסור על עיסוק מקביל ביותר מתחום אחד.

    לגבי פיסקת הסיום: רוצים שומרי סף נחושים? קיבלתם אבל תזכרו שגם עליהם צריך שומרי סם נחושים ולכן צריך עצמאות אמיתי הן למערכת המשפטית והן לפוליטית כך שהן יוכלו לשמור זו על זו. זה מה שנקרא 'עקרון הפרדת רשויות' כי האלטרנטיבה היא שומרי סף שכובלים את המנהיגים ובכך הופכים למנהיגים בעצמם ללא שומרי סף נחושים.

  4. הפרדת תפקיד התביעה מתפקיד היועץ – צעד הכרחי אך לא מספיק.

    כאשר נתניהו נבהל מארועי "ברון – חברון" והעביר את בחירת היועץ המשפטי לממשלה לשופטי העליון – למי היועץ חייב את קבלת התפקיד? לרוה"מ או לעליונים שהעניקו לו את התפקיד? צעד הכרחי הוא מנוי של פקידים ללא ועדה מסדרת וללא שופטי עליון בעבר – הממשלה אחראית על פעילותה, תמנה את מי שתמנה ותשא באחריות בפני הצבור על החלטתה – יועץ משפטי ניתן להחלפה בהצבעת ממשלה מעכשיו לעכשיו. רק אז היועץ "עובד" אצל הממשלה ולא כנגדה. כל עובד יודע שאם לא ימלא את הוראות מנהלו פעם, פעמיים ויותר הוא יוחלף באחר – במה שונה תפקיד היועץ מכל בעל מקצוע אחר? אומר לכם במה הוא שונה, הממשלה לא קבלה אותו לתפקיד, כשברור לו באיזה צד מרוחה החמאה…..

    שר מלשון שררה – כח פוליטי לבצע, כל זה ניטל מהמערכת הפוליטית לטובת פקידות שממנה את עצמה.

    הבעיה הקריטית נמצאת בועדה למנוי שופטים ובקביעות של נושאי משרה בכירים בשירות הצבורי. האם צמרת משרד המשפטים, החוץ או האוצר – מייצגת את מדיניות השר או מדיניות עצמאית?

    סקר מנדטים אחרון מעמיד את העבודה ומרץ על סף אחוז החסימה – אם היינו בודקים איך מתפלגת ההצבעה בקרב הפקידות הבכירה ובצמרת ביהמ"ש בישראל איך לדעתכם היו מתפלגים הקולות?

    ולכן, כל עוד המערכת הפוליטית לא תמנה שופטים ופקידים (כמובן ראויים) בצלמה ובדמותה – הם ימשיכו להיות "ילדת בת מצווש" שעומדת בשמלה חגיגית ומחייכת למצלמה – את ההחלטות יקבלו המבוגרים.

    כששר הפנים לא יכול להחליט מי יכנס בשערי המדינה – באם מדובר בפתיחה או סגירה של נתב"ג או האם למהגר מאריתראה מותר או אסור לנוע בישראל – לא מדובר בשר – יתכן ויש לו שלט עם "שר" על הדלת. שר הפנים הוא שופטי הבג"צ שלקחו החלטה אבל לא נושאים באחריות (ויתכן והחלטתם נכונה – זה לא רלוונטי, תפקידם לשפוט לא למשול. שליטה בגבולות וזכויות השהיה – הן שליטה לא משפטי).

    נתניהו להערכתי העריך שהוא חלק מהצמרת הפריבילגית של מדינת ישראל (אף על פי שבסיס תומכיו הוא העשירונים התחתונים של המדד הסוציו-אקונומי) – כמעט 30 שנה בתפקיד לא נגע בכל הצמרת כי העריך לדעתי שהוא חלק מהמיוחסים – רק משהוגשו כנגדו כתבי אישום (האם כתבי אישום דומים היו מוגדים כנגד פרס או ברק או בוזי?) החל לדבר על שינויים – איפה היה 30 שנים?

  5. היועץ המשפטי לממשלה ובית המשפט העליון זוללים את הכנסת.

    הבחירות הקרובות סובבות סביב נושא אחד – הדיקטטורה המשפטית של ישראל.

    כל ההיבטים בחיים הציבוריים בישראל כיום מוכתבים על ידי היועץ המשפטי לממשלה ובית המשפט העליון, שזלל את סמכויות הכנסת והממשלה. לאורך השנים, הדיקטטורה המשפטית פעלה באמצעות פיאט שיפוטי וביורוקרטי לביטול המחאות והיתרות בכוחה. כיום קובעים היועץ המשפטי לממשלה ובתי המשפט את סמכויותיהם. באופן לא מפתיע, מבחינת שניהם, כוחם בלתי מוגבל.

    בין אם הנושא הוא ההחלטה מיהו יהודי, מימון ציבורי של מוסדות תרבות, מדיניות בריאות הציבור, שימוש בקרקעות, סדרי עדיפויות כלכליים, כללי התקשרות צבאיים, מדיניות הגירה, מדיניות נגד טרור או שאלות אחרות מהארצי אל הקיומי, רק מקבלי ההחלטות בישראל הם היועץ המשפטי לממשלה ושופטי העליון. מנהיגים שנבחרו הם במקרה הטוב יועצים.

    כדי לשמר ולהגן על סמכויותיהם, יש ליועץ המשפטי לממשלה ולשופטים תביעת המדינה. תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה כראש התביעה הממלכתי נותן לו את הכוח להכות טרור בלב מנהיגי ישראל הנבחרים.

    הם יודעים שהוא מחזיק בכוח לפתוח נגדם בדיקות פליליות מתי שהוא רוצה. די בעצם קיומו של איום זה בכדי לשכנע את רוב הפוליטיקאים לשמור על ראשם ולהעלות בקול רם את "שלטון החוק" – כלומר כוחה הבלתי מוגבל של הדיקטטורה המשפטית – כשומר הדמוקרטיה הישראלית. פוליטיקאים שהתבטאו נגד הדיקטטורה המשפטית שילמו תמיד את המחיר.

    כל בחירות מאז אפריל 2019 נסבו סביב הסמכויות הבלתי מבוקרות של האחווה המשפטית, התקשורת הציגה את הבחירות כמשאלי עם על נתניהו. ההצהרה היא עיוות של המציאות.

    לא ההישגים של נתניהו נשפטים; מבחינת התקשורת נגד נתניהו, ככל שנדון פחות בשיא הישגיו, כך ייטב. במקום זאת, התקשורת מסוגלת ללהק את נתניהו כנושא המרכזי של הבחירות משום שהוא היעד הנוכחי להמשך המאמצים של הדיקטטורה המשפטית לתפוס את כל סמכויות השלטון מהמנהיגים הנבחרים בישראל.

    היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט מנהל מלחמה בלתי מוגבלת נגד נתניהו מכיוון שהוא מכיר בכך שהונו הפוליטי של נתניהו יקבע את עתידה של הדיקטטורה המשפטית. אם נתניהו ינצח, הדיקטטורה המשפטית תיפטר מכוחה הבלתי מבוקר. אם הוא יובס, השליטה של ​​הדיקטטורה במדינה תהיה ממוסדת.

    האובססיה של מנדלבליט לנתניהו הכניסה פחד לפוליטיקאים של ישראל (בנט, סער, ליברמן וכו '). הוא השתמש בקמפיין השערורייתי שלו נגד נתניהו כהצדקה להרחיב את סמכויותיו מעבר לכל מה שניתן לדמיין בחוק. בצטטו את כתב האישום המפליג של נתניהו, הוא תפס את כוחה של הממשלה למנות את התובע הראשי ואסר על ראש הממשלה להיות מעורב בבחירת מפכ"ל המשטרה.

    באופן דומה הוא השתמש בכתבי האישום חסרי היסוד החוקיים שלו כדי להשתלט על החיים הפוליטיים של ישראל. בין היתר, מנדלבליט ערך מסיבת עיתונאים ראשונה לקמפיין נגד נתניהו והודיע ​​על כתב אישום בזמן שנתניהו נפגש עם נשיא ארה"ב בבית הלבן. מנדלבליט אף השתמש בתביעתו נגד נתניהו כדי לתפוס את הכוח להחליט אם נתניהו רשאי להקים ממשלה.

    התנהגותו של מנדלבליט היא הסיבה למבוי הסתום הפוליטי של ישראל כיום. לאחר שבדיקותיו היזומות שלא כדין של נתניהו ערערו את יציבות הממשלה, השתמש מנדלבליט בחוסר היציבות שגרם כדי להרחיב את סמכויות הדיקטטורה שלו ושל הדיקטטורה המשפטית.

    הדרך היחידה שהפוליטיקאים יעיזו לנקוט בפעולות בכדי לרסן את סמכויות הדיקטטורה המשפטית היא אם ביטולה של כוח הדיקטטורה להשיב באמצעות פתיחת בדיקות פליליות נגדם. אז הצעד הראשון שעל הכנסת הבאה לעשות הוא להחזיר את החסינות הפלילית המהותית של חברי הכנסת.

    בזכות מנדלבליט קיימת תמיכה ברוב מוצק בקרב חברי הכנסת ברפורמה משפטית מקיפה. תפקידם של המחוקקים המחויבים לרפורמות מסוג זה – כולל סער ובנט – הוא לאחד כוחות עם המחוקקים שרוצים לעצור את השמדת מנדלבליט והדיקטטורה המשפטית של הדמוקרטיה הישראלית.

    יחד הם יכולים לעשות את מה שמחוקקים חששו לעשות מאז ראשית המהפכה המכונה "המהפכה השיפוטית" באמצע שנות התשעים. הם יכולים להחזיר את סמכויות הכנסת והממשלה על ידי העברת ותיקון חוקים להחזרת המחאות והאזנות על מערכת המשפט והכפפת היועץ המשפטי לממשלה והתביעה למנהיגים הנבחרים בישראל.

  6. צריך אחרי 73 שנים חוק מסודר לתפקיד הזה. מקום מדינה יש מתח תמידי בין היועץ לממשלה. הגיע הזמן.