החירות המפעמת ברוח היהודית לאורך הדורות

לכבוד חג החירות, לוחם הלח״י לשעבר עזרא ׳אלנקם׳ יכין בטור חגיגי על המאבק לחירות העם היהודי בארץ ישראל, מיציאת מצרים ועד לימינו

גחלת השאיפה לחירות בוערת עד היום | יציאת מצרים, 1970 (קרדיט: Philip De Vere)

ערב חג החירות התשפ״א.

***

הוּא יָבוֹא בֹּא יָבוֹא הַגָּדוֹל בַּיָּמִים!

הַפּוֹרֵק אֶת הָעֹל הַגּוֹאֵל.

הַזּוֹקֵף כְּפוּפִים וּמַתִּיר אֲסוּרִים –

יוֹם-חֵרוּת בְּמַלְכוּת-יִשְׂרָאֵל.”

משירי יאיר – אברהם שטרן 

אך יצאנו ממצרים, הקב״ה נטע בדמנו את ערך החירות – חירות שניתן לממשה רק בארץ שצווינו לרשתה. מצאנו את עצמנו במקום לא קל. הארץ – מרכז העולם, בצומת דרכים בין אסיה לאפריקה ואירופה. מעצמות ועמים אשר שאפו להתפשט בכיבושים חמדו אותה כדרך מעבר לחילותיהם ממזרח למערב או לדרום או מדרום לצפון. עמים סביבנו שאפו לשליטה בארץ כדרך למעבר שיירות מסחר או כדי לנצלה לכלכלתם כארץ פורייה, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.

אך מדור לדור קמים ובולטים בעם ישראל גיבורים בני חיל שבעוז רוחם נושאים את דגל החירות ומסרבים להתכופף בפני זרים. התוצאות קשות. השאיפה העיקשת לחירות ישראל הביאה אמנם לחיסול הפלישתים, אך גם גרמה לנו סבל נורא; מרדנו בקיסרויות אשור ובבל, הוכינו והוגלינו לארצות נכר.

הלכו האשורים, הלכו הבבלים – באו עלינו היוונים. העם השב לציון לא נואש. קמו מקרבנו עזי נפש, המקבים, מרדו באימפריה היוונית-סורית ורוממונו לחיים מחודשים של חרות ותהילה.

הלכו היוונים – באו הרומאים. הקיסרות הרומית הכניעה כמעט את העולם כולו לשלטונה ולאליליה, אך נתקלה בעם אחד עיקש שמיאן להתכופף בפני שלטונה. העם הזה, עם ישראל, מרד ברומאים וזעזע את כוח שליטתם. המורדים דוכאו שוב ושוב, אך על אף מחיר הדמים ששילמנו – שבנו ומרדנו ברומאים פעם אחר פעם. הזעזועים ומחיר הדמים ששילמנו גָאָה יותר ויותר. רבים היו אלו שבחרו בחרב אויב, בחרפת רעב ובהוקעה על צלב, ובלבד שלא להתכופף בפני שלטון זרים.

חמת הרומאים גאתה. הם הביאו לארץ את מיטב גיסותיהם מאירופה וגייסו לחילותיהם רבים בקרב שונאי ישראל החיים בסביבותינו. לכוחותיהם צורפו לגיונות של ערבים מזרע ישמעאל ועמלקים מזרע עשיו שלעולם לא חסכו במאמציהם לטבוח ביהודים ולחבור לאויבינו. אוי מה היה לנו.

זעם הרומאים שהלך וגבר ושנאת ישראל המפעפעת בקרב יושבי הארץ העמלקים הניבו תוצאות נוראות. הם כילו חמתם, פרצו את חומות ירושלים, המיטו חורבן מוחלט על בירת מלכותנו והחריבו את בית המקדש. למעלה ממיליון יהודים שילמו בחייהם. כמספר הזה הוגלו מהארץ ובהם רבים היו אלה שנמכרו כעבדים.

הרעה הזאת שנפתחה בידי הרומאים הייתה פתח לרדיפת עם ישראל בגלות שנמשכה קרוב לאלפיים שנה. נרדפנו בשמו של ישו בידי נושאי הצלב ונרדפנו בשם חרבו של מוחמד. במשך כל הדורות הללו טבחו בנו במדינות ערב ובמדינות אירופה. השמידו בנו ועינונו בהרג ובאינוס לשמד. בגירושים ובאינקוויזיציות, במסעי צלב ובפוגרומים. עד שבאה השואה הנוראה בידי נושאי צלב הקרס הגרמנים שנעזרו ב״העולם התרבותי״ באירופה.

חורבן בית המקדש השני | אלכסנדר הגדול בבית המקדש, סבסטיאנו קונקה, 1736 (קרדיט: ויקיפדיה)

רוחות רעות השילו עלים ושברו ענפים שלמים מעץ החיים של עם ישראל. חלק עצום של עם ישראל הוכחד מעל פני האדמה בידי משנאינו. חלק גדול נאנס להמיר את דתו לשמד. חלק גדול מאוד המיר דתו מרצון כדי לברוח מהגורל המר. חלק גדול ניסו לברוח מהגורל היהודי וחיפשו תורות שונות ומשונות. רבים הלכו לסגוד לסטאלין ולחסות בצל הדגל האדום של הקומוניזם. רבים התנערו מהיהדות והתבוללו בקרב הגויים. כואב ויש להצטער צער עמוק על כל נפש יהודית האובדת מקרבנו.

וראו איזה פלא. עמים אדירים שקמו עלינו – מעצמות-על שכפו את שלטונם על מרחבי העולם – נעלמו או שנעלמים לנגד עינינו מעל במת ההיסטוריה. מה נותר מכל העם המצרי הפרעוני שהטביע את תינוקותינו ביאור? המומיות חנוטות במוזיאונים כמזכרת. היכן האשורים, איה הבבלים ואיפה הכשדים? איפה העם היווני-הלני? מהאימפריה הרומאית האדירה נותרו פסלים חסרי ידיים של אותם קיסרים מחריבי ארצנו ומקדשנו. אותן ידיים שהחריבו לנו את בית-המקדש נעלמו אפילו מהפסלים. מי ראה ביזנטים ומי יכול להצביע על ממלוכי? כולם נעלמו כלא היו. האימפריה העותמנית-טורקית הלכה לעולמה עוד בימי הוריי והקיסרות הבריטית התפוררה לנגד עינינו שלנו.

כל מי שמתבונן באירופה של היום רואה איך לנגד עיניו הולכים ונעלמים העמים שרדפו והשמידו אותנו ביבשת הארורה. מה שלא עשו להם מלחמות דמים, עושה להם השלום היחסי שלאחר מלחמת העולם השנייה. הם לא רצו יהודים וראו את מי הם מקבלים. הולך ומתרחש תהליך בו זרים הזורמים מאסיה, מאפריקה וממדינות ערב, מציפים את אירופה ומולידים ילדים לרוב, שעה שהילודה של האירופים המקוריים הולכת ומצטמצמת. אירופה משתנה לבלתי הכר. ברלין, בירתו של היטלר, הופכת לעיר טורקית ו״הגזע העליון״ של אשמדאי הגרמני וכל העמים סביב יהפכו תוך דור אחד או שניים לנחלת העבר.

ולמרבה הפלא, עם ישראל, שנרדף כל כך ואיבד כל כך הרבה מבניו, עולה על בימת ההיסטוריה יותר ויותר גבוה. כמעט שאין יום שעיתוני העולם לא יתייחסו אלינו, לטוב או לרע. איך זה שדווקא אנחנו הנרדפים חיים ונושמים כעם בעל ייחוד משלו ובאותה מסגרת שבה חושלנו על הר סיני לפני למעלה משלושת אלפי שנים? איך זה שעולם ומלואו טבעו במצולות ההיסטוריה ודווקא אנחנו הצלחנו לצוף ולהתרומם מעל פני המים הזדונים שלא חדלו במאמציהם להטביע אותנו?

כל העמים סביב הוכחדו או נטמעו ודווקא אנחנו שנרדפנו וכל כך הרבה מקרבנו נואשו ונשרו, דווקא אנחנו יכולים היום לקום ולהכריז בגאווה, בביטחון ובקול גדול: עם ישראל חי! הסנה – ישראל, בער באש ולא אוכל. אם נחקור לעומק ניווכח שדווקא הדבר שלמענו הבאנו עלינו את כל הפורענויות, הוא הדבר שהעניק לנו חיים.

וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי” (יחזקאל ט״ז, ו׳)

העקשנות לחיות חיים של חירות עם נכונות לשלם מחיר כבד ככל שיהיה, עיקשות שלא לקבל עול של שלטון זר ופיתוי לאלוהי שווא, היא כוח הגיבוש לגרעין קשה בעם הזה, גרעין שבמשך כל הדורות הפך למנוע שהניע את השאיפה להעפיל למעלות של חירות. חירות שאת תוכנה שאב מתורתו ומאמונה באלוהיו. גם בימים קשים של סבל נורא לא חדל העם הזה מלהביע את שאיפתו לשוב לארצו ולחיות שם כעם חפשי מכפיפות לזרים, כשרק עול של מלכות שמים לנגד עיניו.

חג החירות | הגדה של פסח, ניו-יורק, 1949 (קרדיט: המרכז להיסטוריה יהודית, ויקיפדיה)

העם הזה הביע את שאיפתו זו בכל תפילה ולא חדל מלהתפלל אף לא יום אחד. הוא התפלל בקומו בשחרו של יום, התפלל בערבו של יום, הוסיף עוד מנחה של תפילה לאלוהיו בכל יום ויום ובכל תפילה ותפילה, והביע את שאיפתו לחיים של חירות, חיים של גאולה. גאולה של אמונה באלוהיו וגאולה של חירות בארץ שהיא ארצו, שלעולם לא ישכח שהיא ארצו. העם הזה הביע את שאיפתו לחירות בדבקותו בנבואות אחרית הימים, נבואות שהדהדו בעולם כולו ושיאן – שיבת ציון וחירות של גאולה כשארצו וירושלים שלו בראש מעייניו. העם הזה לא חדל מלהביע את כמיהתו לחרות של גאולה בציפייה למשיח.

העם הזה סירב לשמוח בלא להישבע אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי תִדְבָּק לְשׁוּנִי לְחֵיקִי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַל רֹאשׁ שָׂמַחְתִּי. ואך התאפשר לו, חלק מהעם שב לארצו וחזר והשמיע את שאיפתו לחיים של חירות בארצו כהמנון שירת התקווה – לִהְיוֹת עִם חֹפְשִי בְּאַרְצֵנוּ, אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם. העם לא הסתפק בשאיפה במשאלה בתפילותיו.

דמם של המורדים ברומאים קם לתחיה. אנשים גיבורים שראו בעם הזה סיכוי לחיות חיים של חרות קמו מקרבו ומרדו בשליטים האנגלים, לחמו בגבורה מדהימה וכדוד שעמד מול גוליית הכריעו את הענק האנגלי – ששלט אז בכשליש מאוכלוסיית העולם, עוטה שריון של טנקים ומאובטח במאה אלף אנשי צבא חמושים במקלעים כבדים ובמקלעונים קלים, המגוננים עליו בכמויות גדולות של גדרות תיל דוקרני ושקי חול, ונעזר ברפי ידיים ורפי דם מלשינים שקמו מקרבנו – והקימו את מדינתם.

שאיפה זו לא נעצרה עם הקמת המדינה. גחלת השאיפה לחירות של אמת מוסיפה לבעור והיא לא תניח לנו עד אשר נתנער, נבתר ונכלה את אויבינו ונירש את כל הארץ. ואין כוח נוכרי וזר וגם לא כוח מתנכר שבקרבנו שיוכל לעמוד בפני כוחה של אותה אש קודש הבוערת בלפיד המפלס את הדרך לחירות של גאולה, חירות של מלכות שמים, חירות שבה נשוב ונעלה לרגל בחג החרות, בחג השבועות ובחג הסוכות לבית המקדש.


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

9 תגובות למאמר

  1. לא אשכח את הפעם ההיא שבאת להרצות ליחידה שלי בצבא… אדם יקר. חג שמח!

  2. אבל זה עיברי וזה לעבור עבירה ונבואה. היום חרות בפריזמת המאה21 המשעבדת , זה התאמה לתנך שכולו נבואה. מה ההבדל. שמים וארץ. זה שפת עולמות ומטאפורה של אמת. זה הגלולה האדומה שלקח נאו בסרט מטריקס, שחי באשליות ומציאות מדומה ממש כמונו. עולם הנבואה הוא המציאות האמיתית באמת במאה 21. שלנו ואגב של העולם כולו. בתנך הם היו עיבריים לא יהודים. ככה הגויים של אז הכירו בהם. עיברי עיברייה עיברים. הם לא עברו אלפיים שנות גלות ששינה הכל. כמה רחקנו מהתנך מבינתו מאדמתו. אנחנו חיים באדמת התנך וחושבים גלות. היא זו שמונעת חיבור אמיתי. הגלות רוחותיה שולטים בכל נישה. אז די ורב.

  3. בדורות הבאים צריך להיות חכמים ולא רק צודקים (חכמים זה לא רק “לדעת לוותר” אלא לא פחות מזה לדעת את הדרך הנכונה שלא לוותר). אם האימפריה הסינית תצליח להשתלט על העולם זה יהיה אתגר שאלו שלפניו מחווירים לעומתו.

  4. אבל קמו עלינו אוייבים מבית ומחוץ
    הרוצים לכלותינו
    שמאלנים וערבים
    ואירופאים
    ושאר מרעין בישין
    והרבה יצילנו מידם

  5. לא חשוב מה יגידו הגויים – חשוב מה יעשו היהודים.

    העם היהודי נמצא בתנופה דמוגרפית – מדינת מדינת ישראל הולכת להיות מדינה בת 20M איש בשנת ה- 100 להווסדה בעת החדשה.

    כפי שצויין במאמר, אירופה גוויה מהלכת שלא מסוגלת להשליט סדר בעריה, אוכלוסיתה זקנה, זרים שולטים במוסדותיה.

    האנטישמיות לא מתה היא רק החליפה צורה, שנאת היהודים המצליחים בארצם היא בעיה ללא גבול.

    האג, או”ם-שמום, לא חשוב, אנחנו צריכים מדיניות שטובה לעם היהודי ללא קשר למה אומרים הגויים האנטישמיים.

    האנטישמים האירופים הבינו שהכח נמצא בביהמ”ש בישראל ובמקום לשכנע את הממשלה למדיניות מסוימת הם ממנים ארגונים שעותרים עד בלי גבול ללא כל זכות עמידה לביהמ”ש שמוציא צווים ומקפיא מדיניות ממשלתית.

    האתגר הבא של מדינת ישראל הוא לחזור להיות מדינה דמוקרטית ולא דמוקרטיה מהותית(שם אחר למדינה שנשלטת ע”י חונטה שתפסה את השלטון ואליטיסטית בעיני עצמה)- קרי לא שלטון האליטה “המתיוונת” שערכי העולם האירופי הם נר לרגליה (שווה להקשיב לפודקסטים של ד”ר טאוב והמרואינים שלו בנושא).

    החזרת ביהמ”ש למקומו קרי כבורר בסכסוכי ממונות, פלילים, מיסים, אישות ולילדים ולא כמי שמנסה לנהל את המדינה ללא שנבחר לדבר – כשרבין אמר: “בלי בג”צ ובלי בצלם” הוא כבר אז הבין את שורש הבעיה: בג”צ שפועל בשם ארגונים כמו בצל”ם. הפעולה הדרושה היא החזרת ביהמ”ש לתפקידו ולהותיר את המדיניות לממשלה ולכנסת הנבחרת. במקום זאת הלך לתהליך “אוסלו” ההרסני – מסירת שטחי מולדת בידי כנופיית מחבלים שניסתה להרוס את ממלכת עבר הירדן וגורשה ממנה בספטמבר 1970, בהמשך עברה ללבנון והרסה את לבנון עד עצם היום הזה (מי שיכול לברוח מלבנון בורח ורעב ברחובות) – את נפילתה של לבנון החלו כנופיית אש”פ. אם חפצי חיים אנו עלינו למשול ולהטיל את רצוננו על כל השטח בין הירדן לים בלי מורא – הריסה של בניה רחבת היקף אירופית כנגד המדינה היהודית, הריסה של בניה בדואית לא חוקית והטלת אימה בערי הדרום – אונס, ביזה, “פרוטקשיין”, שוד וכל זה לאור היום.

    בעל בית סביר לא נותן לזרים למשול בשטחו – הקרנת חולשה מזמינה את הפרעות הללו.

    ומה לגבי ביהמ”ש? הוא כמובן דואג לזכויות האדם של העבריינים אבל לא לזכויות החיים והכבוד של הקורבונות הנוכחיים והעתידיים.

    איך קשור ללבנון? לבנון של 1960 היתה מדינה עשירה, קוסמופוליטית, חופשית יחסית – חוסר המשילות של ממשלת לבנון ואפשור לזרים לבחוש במדיניותה בתוך 50 שנה הביאו את לבנון למצב של רעב המוני ומדינות זרות שמושלות בה כמו אירן בהווה וסוריה בעבר.

    אם בשנת ה- 100 לעצמאותינו השלישית נרצה לא להראות כמו לבנון ב- 40 השנים האחרונות אנחנו לא צריכים להיות קוסמופוליטים, יפי נפש, והומאנים -אלא כמדינה שמממשת את מדיניות הממשלה הנבחרת והכנסת הנבחרת ללא קשר לרצון זרים – ובמקרה של ישראל אנטישמים מודרניים.

  6. מפעמת. כן. כל עוד הכיבוש בעם ובשטחים הפלסטינים אפשרי החירות, עאלק, תמשיך לפעם.

  7. רציתי להוסיף. זה לא הרוח היהודיה אלא העיברייה ההבדל שמים וארץ. היהודית קשורה בגלות . הרוח הזו להיום לא טובה כולה גלותית אנטי לאומית זנב לגויים. ניגררת נישענת המון על כספי שוחד של הגוי שקלט כמה הכסף שולט פה והיכניס מיליארדים של שוחד. עיברי רוחות עיבריים זה כבר עולמות וספרות אחרים לגמרי. אני עיברייה עברתי מהגלות. אני מאמינה באדמה העיברייה שלי כולה מהתנך עילית הנבואה. זוהרת בזוהר עד מבטיח מנחם. כולה תיפארת ריקודית של נצח גן עדן. אני שומעת את השיר של גוני ריברס וגון לי הוקר סטיספקשן היא כזו אדמתי. ריטואל קיומי תיפארתי מיסטי נוסע בזמן הבייתה לנצח. ריקוד נשמות ניסתר משגע בניפלאותו אותו רקדנו בתנך עם אלוהי צבאות ישראל, וזה נמס נעלם בבוא הגלות. חייבים להוריד את לבוש הגלות הנורא הזה מעלינו. מה לי ולו. המדינה מלאה בזה.