תוצאות הבחירות בגרינלנד מראות כי על אף ההזדמנות הנדירה להשגת עצמאות כלכלית, התעמולה ״הירוקה״ הכריעה את האי הנידח, שייאלץ להמשיך להיות מדינת חסות של דנמרק
בשבוע שעבר התקיימו בחירות בגרינלנד הרחוקה. הבחירות באי הענק והנידח הזה חושפות שגרינלנד היא, במידה רבה, מיקרוקוסמוס של הפוליטיקה המערבית בימינו. המתח הפוליטי בגרינלנד מושפע משלושה כוחות: עצמאות לאומית, שגשוג כלכלי ושמירה על הסביבה. תוצאות הבחירות האלה שופכות אור על הנזק שהתנועות הסביבתיות למיניהן מסבות ליכולתה של האנושות – ושל המיקרוקוסמוס הגרינלנדי – להגיע לשגשוג.
תעתועי הקונצנזוס המדעי
קיים קונצנזוס מדעי על כך שקיימת התחממות גלובלית, ושהקרחונים בקטבים נמצאים בהליך מואץ של המסה. אבל מאז ומתמיד הקונצנזוס המדעי המסוים הזה גרם לי להתכווץ באי נוחות. אני מאמין שכדור הארץ עגול, שהחיסונים נגד הקורונה נועדו לחסן אותנו מפני קורונה, וש-G5 היא תשתית אינטרנט סלולרי מעולה. אבל מאז שהתוודעתי לראשונה לטענה שהעולם מתחמם – הטלתי בה ספק.
כמובן, לא הטלתי דופי בעצם קיומו של הקונצנזוס המדעי. אבל הרשיתי לעצמי להיות מסופק לגבי נכונות המסקנות שלו. העובדה שהעולם המדעי יכול לייצר שגיונות קונצנזואליים לא צריכה להפתיע אף אחד: אחרי הכול, תורת הגזע שעמדה בבסיס מדיניות ההשמדה הנאצית נהנתה מיסודות מדעיים איתנים וממסורת מחקרית שהקדימה את השואה בעשרות שנים. המדע, כקולקטיב, טועה לפעמים; והטעויות שלו עלולות להוליד קטסטרופות מהסוג הגרוע ביותר.
אבל זה שהמדע טועה לפעמים, לא אמור להוביל אותי למסקנה שהמדע טועה בעניין ההתחממות הגלובלית. את הסיבה לספקות הללו ניסח עבורי, שנים אחרי שהספקות עצמם התעוררו, הפובליציסט האמריקני בן שפירו: הוא מכנה פעילי סביבה בכינוי הקולע “אבטיחים – ירוקים מבחוץ ואדומים מבפנים”. אכן, אחרי שהם מציגים בפנים חמורות סבר את הבעיה הסביבתית, הירוקים תמיד חושפים את פניהם האדומים כשהם מנסים לכפות את פתרונותיהם – רגולציה, דיכוי היוזמה החופשית, התעלמות מחוקי הברזל של הכלכלה. ההיצמדות של הירוקים לפתרונות שמדע הכלכלה הוקיע שוב ושוב כמקסמי שווא, כרסמה באמון שלי בבעיות שהפתרונות הללו ניסו לפתור, ובתנועה הירוקה כולה.
המציאות הוכיחה שוב ושוב ושוב עד כמה יוזמות סביבתיות הרסניות לסביבה ולכלכלה: חוקי מיחזור מעודדים אנשים לשרוף ולהטמין פסולת באופן פיראטי שמזהם אוויר ואוקיינוסים. במשך שנים סובסדו נורות ה-PL עתירות הכספית על ידי אנשים שרכשו נורות LED נקיות ובטוחות יותר בגלל חקיקה שסירבה להתעדכן. חוק הצמיגים בישראל מעודד אנשים לשרוף צמיגים במקום להטמין אותם, כי אין באמת מה לעשות עם תוצר של ״מיחזור״ צמיגים. ״אנרגיות מתחדשות״, שלא ניתן לשלוט בזמנים שבהם הן יצליחו לייצר חשמל, גורמות לטורבינות הדלקים המסורתיות לשרוף יותר דלק בגלל הליכי הדלקה וכיבוי תכופים יותר. הרשימה של יוזמות סביבתיות הרסניות לסביבה פשוט לא נגמרת. בראשן, בלי ספק, הפשע נגד האנושות שנקרא אמנת קיוטו. אבל זה לא הנושא כרגע.
העולם כן מתחמם
הספקנות בדבר התחממות העולם שככה אצלי בשנתיים האחרונות. הספקנות כמובן קידמה את פניה של כל ידיעה על איים שמתמודדים עם שיטפונות הולכים ומחמירים, והטענה שגם אפיזודות של קור הן תוצאה של ההתחממות הגלובלית גרמה לעיניים שלי להתגלגל כל כך חזק שנתפס לי שריר.
אבל אז הגיעו ידיעות אחרות: על נתיבי ספנות חדשים בצפון קנדה, שמביאים תיירים, כסף וקידמה לקהילות ילידיות שקפאו בזמן ובעוני; ועל קרחונים שנמסו וחשפו גישה נוחה ויעילה למחצבים חיוניים לאנושות.
הסיבה שהידיעות הללו התקבלו אצלי בלי ספקנות, היא משום שהן חותרות תחת האידאה פיקס של נבואות הזעם הירוקות: יש התחממות גלובלית, יש המסת קרחונים – אבל זה בעצם לא כל כך רע. אולי… אפילו טוב.
ב-2004 חזה הנביא הירוק אל גור שבתוך עשור מנהטן תשקע תחת מימיו העכורים של מפרץ הדסון. זה כמובן לא קרה, ולא צפוי לקרות. מה שכן קרה הוא חיבור תודעתי חזק מאוד בין ההכרה בכך שהעולם מתחמם, לבין זה שהתחממות גלובלית היא דבר רע.
ביורן לומבורג, אקלימאי שוודי שהתנער מהקונבנציות של הענף האקדמי שלו ושילם על כך בקריירה, הפיק ב-2008 סרט שנקרא ׳תרגיעו׳ (Cool it). בסרט הוא משתף בתובנה מדהימה: הירוקים חוזים שהאוקיינוסים יעלו ב-30 סנטימטר במהלך המאה ה-21. אבל זה היה קצב עליית האוקיינוסים במאה ה-20. ואין היסטוריון אחד בעולם שיגיד שעליית האוקיינוסים ב-30 סנטימטר במהלך המאה ה-20 נכנסת לרשימת 100 האסונות החמורים ביותר באותה מאה.
הדיווחים מהצפון הרחוק פורמים לא רק את הקשר הגורדי בין ההתחממות הגלובלית לבין שליליותה, אלא גם בין קיומן של תופעות סביבתיות, לבין האבטיחיות הסביבתנית: הם מאפשרים דיון לא רק בנזקים של ההתחממות הגלובלית, אלא גם בתועלות שיכולות לצמוח לאנושות ממנה.
אותי לפחות, הגילויים הללו מחזירים לאזור הנוחות של הדיון הפוליטי. כי דיון רציונלי חייב להכיל ניואנסים ומורכבות. אין דיון פוליטי שמתייחס לתופעה שעל הפרק במונחים מוחלטים. אין דיון פוליטי כשכל ספקן מוקע כ״מכחיש אקלים״ ומודר מהדיון. זו צורת ההידיינות במשטרים אפלים, מהזן שהביא אסונות אמיתיים, לא מדומיינים, במאה ה-20. עכשיו אפשר לומר לאבטיחים: כן, העולם מתחמם. אבל למה זה רע בעצם?
בחזרה לגרינלנד
גרינלנד היא שטח חסות של דנמרק, וככל שטח חסות, היא נמצאת במתח מתמיד סביב שאלת האוטונומיה וזקיפות הקומה הלאומית. הגרינלנדים רוצים עצמאות, אבל תלויים למחייתם בתמיכה מממשלת דנמרק: מתוך 56 אלף גרינלנדים, יותר מ-10,000 מועסקים על ידי ממשלת דנמרק. עוד כ-15 אלף מועסקים על ידי השלטון הפנימי בגרינלנד, הנתמך ברובו על ידי סובסידיות מדנמרק. הממלכה הדנית תומכת גם בחלקים ניכרים מהכלכלה הגרינלנדית ה״פרטית״. הנה כי כן – המציאות הציבה בפני הגרינלנדים ברירה בין הישרדות כלכלית, לבין תלות בדנמרק. כשעצמאות משמעה עוני מצמית, זו לא באמת ברירה.
ואז באה ההתחממות הגלובלית, ושינתה את התמונה: בדרום מערב המדינה קיים מרבץ יסודות נדירים בשם קוואנפיילד (Kvanefjeld). הוא מכיל אורניום, נתרן פלואורי בצורתו הטבעית, ושלל מיני תרגימה המשמשים את תעשיות הרכב, הסלולר, המחשבים, הנשק, התעופה, אנרגיה סולרית ועוד ועוד. המקום נחשב למרבץ השני בגודלו בעולם של יסודות נדירים, ומרבץ האורניום השישי בגודלו.
המרבץ התגלה בשנות ה-50, אבל נזנח על ידי ממשלת דנמרק, בין השאר בגלל שהתנאים האקלימיים באזור הפכו את הכרייה לבלתי משתלמת. עכשיו, כשההתחממות הגלובלית המיסה חלק מהקרחונים המקיפים את המקום (ובמקביל – השימושים בחומרים הנדירים הרובצים בו הפכו מגוונים ומבוקשים יותר), הכרייה במקום הפכה לפתע לכדאית מבחינה כלכלית.
בין רגביו של קוואנפיילד, אם כן, רובצים לא רק יסודות נדירים, אלא גם המפתח לעצמאותה של גרינלנד: עצמאות לאומית ומדינית, וגם כלכלית. הכנסותיו של האי ממחצבי קוואנפיילד, בדומה למרבצי הגז הטבעי לחופינו, יכולים היו לבסס את כלכלת גרינלנד שנים ארוכות קדימה ולהחליף את כלכלת הנדבות הדנית בתרומה גרינלנדית אמיתית לכלכלת העולם והתפתחותו. המתח בין עצמאות לבין הישרדות כלכלית ייעלם, וגרינלנד תוכל לצאת לדרך חדשה.
כשגרעין פוגש קומוניזם
למרות זאת, בבחירות שהתקיימו בשבוע שעבר בגרינלנד, המנצחת הבלתי מעורערת היא מפלגת ׳קהילת העם׳, אשר הנושא הראשון במצע שלה היה ביטול כל זכיונות הכרייה בקוואנפיילד וסגירת המכרה לנצח, מטעמים סביבתיים. התוצאות הללו מתיישבות עם סקר שפורסם לפני הבחירות, לפיו 63 אחוזים מהגרינלנדים מתנגדים לכרייה בקוואנפיילד. באופן מפתיע, הסיבה שהגרינלנדים דואגים לשימורה איננה סביבתם שלהם, אלא הנזקים הכלליים שהשימוש באורניום למטרות גרעיניות גורם בעולם כולו.
ייצור חשמל באמצעות כורים גרעיניים מזהם פחות מפחם, גז, חשמל פוטו-וולטאי (המתבסס על מתכות כבדות המזהמות מי תהום) וטורבינות רוח (המחוללות שואה של עופות נדירים ומאיצות את הכחדתם). השיטה היחידה לייצור חשמל שהיא נקייה ובטוחה יותר מחשמל גרעיני היא סכרים הידרו-אלקטריים, שגם הם אינם חפים מנזקים סביבתיים: הם משנים את משטרי הזרימה בנהרות, מייבשים חבלי ארץ בתקופת היקוות האגמים ומשפיעים על אזורי המחיה של בעלי חיים. ובכל מקרה, מעטים המקומות בעולם שיכולים להתבסס על חשמל הידרו-אלקטרי באופן מלא.
מוטות האורניום היוצאים משימוש הם מקור הזיהום היחיד מחשמל גרעיני. הם בהחלט רעילים מאוד, וטיפול לא נכון בהם עלול להחריב את הטבע בהיקפים שמגמדים כל מקור זיהום אחר. אבל דווקא בגלל עוצמתם האדירה, מספרם של מוטות האורניום הדרוש לייצור חשמל הוא קטן, ולכן גם הטיפול הנכון בהם הוא פשוט וזול יחסית. הם מוטמנים באתרים ייעודיים הנמצאים תחת תקינה מחמירה ושמירה מתמדת.
ההתנגדות לחשמל גרעיני מתודלקת על ידי אסון צ'רנוביל, אבל מתברר שלא אנרגיה גרעינית היא שהובילה לאסון צ'רנוביל – אלא התערובת הקטלנית המתקבלת כשמערבבים גרעין עם קומוניזם. כך הוכיחו האסונות הגרעיניים באי שלושת המיילים בפנסילבניה ב-1979, ובפוקושימה ביפן ב-2011: כשמתרחשת התכת כור גרעיני במדינה חופשית, התוצאה הרבה פחות גרועה.
אבל הירוקים לא נותנים לעובדות לבלבל אותם. ההתנגדות הירוקה לאנרגיה גרעינית נמצאת בעיצומה. גרמניה סגרה בעשור האחרון רבים מהכורים הגרעיניים שלה, מה שהוביל לעלייה דרסטית במחירי החשמל ולהפסקות חשמל תכופות שמזכירות לפעמים תנאי מחיה בעולם השלישי.
191 ארגונים סביבתיים מכל העולם חתמו על עצומה לסגירת המכרה בקוואנפיילד. השיח הציבורי בגרינלנד הוצף באשד תעמולתי ירוק בהיקפים שמדינה כה קטנה לא מסוגלת להתמודד עימם. והגרינלנדים שוכנעו.
ניתנה להם הברירה לעמוד עצמאית על רגליהם, ליהנות מהעושר שהטבע וההתחממות הגלובלית זימנו להם; ומולה – להמשיך ולחיות כמדינת חסות, נתמכת נדבות, מוכת התאבדות צעירים, הגירה שלילית ודלדול המסורת הילידית.
גרינלנד תזכה כעת לענוד על דש בגדה מדליה סביבתית, אבל ספק רב אם האבטיחים שדחפו את גרינלנד לקפח את עתידה הכלכלי יישארו בסביבה כדי להקל את מכאובי עניה. הם כבר בדרך לאתר את הקרבן הבא של הפולחן הירוק.
עו״ד זיו מאור הוא יו״ר האגודה לזכות הציבור לדעת, יועמ״ש תנועת ׳אם תרצו׳ ועורך אתר ׳מידה׳ לשעבר.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
ייצור חשמל באמצעות כורים גרעיניים מזהם פחות מפחם, גז, חשמל פוטו-וולטאי (המתבסס על מתכות כבדות המזהמות מי תהום) וטורבינות רוח (המחוללות שואה של עופות נדירים ומאיצות את הכחדתם)???
כל כור ביקוע מייצר מאות קילוגרמים בכל שנה, של "פסולת" (כיוון שזהו חומר בקיע אשר אינו מתאים לשימוש חוזר בכורים) אשר תשאר רעילה מאוד ורדיואקיטבית מאוד במשך אלפי שנים.
אכן יש לא מעט סוגיות של השתלטות פוליטית על הדיון המדעי וניצול דיעות של חלק מהמדענים ע"י השמאל, למטרות הפחדה ונידוי החושבים שונה, תחת הסיסמא "מדע" – אך טעות כ"כ גסה, במיוחד כאשר המידע אודות הבעיות של הפקת אנרגיה באמצעות ביקוע גרעיני, זמינה ברשת האניטרנט – אומרת, שהכותב מתיימר לקבוע דעה בתחום, אשר אינו רק לא מבין אותו לעומקו, אלא מתעלם בכוונה תחילה, מבעיות אשר ידועות לכל אדם, אשר בדק את התחום ולו באופן מינימלי.
מכאן, הכותב שוגה ומטעה באופן מכוון. לשם דוגמא, בויקיפדיה (אשר אינה ממצה כמובן) כתוב כך אודות "פסולת רדיואקטיבית": פלוטוניום 239, לדוגמה, הוא בעל מחצית חיים של מאות אלפי שנים, ולכן דרך טיפול זו אינה מתאימה עבורו. איזוטופים אחרים, בעלי מחצית חיים ארוכה עשויים להיות מסוכנים לאדם ולסביבה גם בכמויות קטנות מאוד של חומר, ולכן יש לאחסנם בצורה מסודרת ומוגנת.
מאות קילוגרמים של פסולת רדיואקטיבית רעילה זה זו כמות זניחה ביחס לפסולת הרעילה שמשוחררת לאטמוספירה כתוצאה משריפת דלקים, או אפילו הפסולת הרעילה שנוצרת במהלך יצור פאנלים סולריים וסוללות.
שלום לך.
העובדות שכתבת נכונות ולא מבטלות את טענתי. מאות קילגורמים בכל שנה, מכור גרעיני שמספק אנרגיה למאות אלפי בתים, זה לא הרבה חומר לטפל בו. בגלל רמת הזיהום של החומר הזה – הטיפול בו הוא לא פשוט. אבל בגלל שהוא מרוכז במקום אחד, קל וזול יחסית להטמין אותו בדרכים שבהן הפגיעה בסביבה תהיה מינימלית.
זה לעומת מיליוני טונות של מתכות כבדות, שמפוזרות על פני שטחים אדירים – שיידרשו הטמנה מבוקרת כשהפאנלים הסולריים יתחילו לצאת משימוש בעשור הקרוב.
שלום זיו,
כתבתי על כור בודד. במציאות, בארה"ב מדובר על 2,000 טון (!) לשנה (!) של חומר, אשר אפילו כמות מזערית מחלקו (יש סוגים רבים מאוד של פסולת גרעינית, אם אנו מגבילים את הדיון לדלק המשמש את כורי הפקת האנרגיה, מה שאני עומד לכתוב, נכון ל-80% ממנו) יכולה להרוג – אם באמצעות רדיואקטיביות ואם באמצעות הרעלה – במשך כ-250,000 שנים!
אין כמעט שום דרך, להטמין חומר זה, כך שתבטיח שבמשך 250,000 שנים, לא יגיע למי התהום ומשם … הפאנלים הסולאריים הם כשל לוגי מסוג איש הקש, כיוון שבשום מקום בתגובתי, לא ציינתי שזו החלופה שאני רואה להפקת אנרגיה, במקום כורי הביקוע. כך גם לגבי השפעת פוליטיקאים כאלה ואחרים על עצמאות גרינלנד.
לעצם העניין, טווחי הזמן שמדובר בהם והסכנות הייחודיות של פסולת זו (כמו קרינה בדרגה אלפי מונים גבוהה מזו, אשר תגרום למוות של כל יצור חי ועבור חלק מהאיזוטופים, במשך אלפי שנים), אפילו בהשוואה למתכות כבדות – ממקמות דרך זו להפקת אנרגיה, כפגועת אנושות בעתיד, בשביל ההווה ואני דווקא לא מדבר על צ'רנוביל (רק רוסים חסרי אחריות, יכלו להנדס את RBMK-1000, כור אשר מכיל void coefficient חיובי גבוהה) אלא דווקא על פוקושימה – העובדה שיפן עדיין ניתנת ליישוב ע"י אנשים, אין מקורה ב"כשמתרחשת התכת כור גרעיני במדינה חופשית, התוצאה הרבה פחות גרועה" אלא במזל נטו.
כור ביקוע חייב להיות מקורר כל הזמן (אין כוונתי למעגלים המשמשים להפקת קיטור וכתוצאה מכך, אנרגיה). כאשר פעילות כור נפסקת, קיימים גנרטורים אשר מפעילים את מערכת הקירור. גנרטורים כאלה, היו גם בתחנת פוקושימה. רק מה? הם מוקמו במרתף! אין בעיה, אמרו לאורך השנים מנהלי התחנה – יש לנו קיר אשר יעצור כל צונמי, אשר נבנה בדיוק למטרה זו. אלא מה? הצונמי שהגיע היה כה גבוהה ובעל עוצמה כ"כ גובהה – אשר פשוט עבר מעל הקיר(!), הציף את המרתף והגנרטורים שבקו חיים. זה השלב שבו התרחש אחר האירועים שממנו חוששים הכי הרבה – core meltdown ביחידות 1, 2 ו-3 בתחנה. אחת הסיבות מדוע נעצר, היא הבאת גנרטורי וסוללות חירום לתחנה – על גבי הצפות הצונמי, הכבישים ש"שרדו" והבלגן הכללי, לאחר אירועים מהסוג הזה. הרבה יותר מזל משכל.
אני אפילו לא מדבר על כך, שהנהלת התחנה הוזהרה מספר פעמים, שאירוע סייסמי צפוי באיזור בו נמצאת יפן, בהחלט יכול להביא לצונמי שפשוט ידלג מעל הקיר שהם בנו.
לסיכום, אפשר להחזיק בדעה שכל כך הרבה הקרבות נחוצות לשם הפקת אנרגיה. אך עמדה כזו, רק מחזקת את טענתי העיקרית: הפקת אנרגיה באמצעות כורי ביקוע, אינה "ייצור חשמל באמצעות כורים גרעיניים מזהם פחות" אלא זו השיטה המקריבה את העתיד, לשם הפקת אנרגיה היום.
עושה רושם שאתה מבין בתחום. מה דעתך על הטכנולוגיה החדשה שביל גייטס דחף בזמנו (לפני אסון פוקושימה) שעושה שימוש במוטות אורניום משומשים, או בטכנולוגיה שמדברת על כורים קטנים יחסית (מספיקים לשכונה עירונית גדולה) אשר בשל תכולת האנרגיה היחסית נמוכה שלהם לא מסוגלים להתיך את הכור?
שלום אביב,
ראשית, כל המקרים כוללים את תוצרי הכור – פסולת גרעינית. הפסולת היא תוצר לוואי שבעקרונות עבודת כורי הביקוע ולכן קודם כל, הבעיה עליה כתבתי בתגובתי הקודמת – עדיין קיימת, עם כל ההיבטים השליליים מאוד עליהם כתבתי.
בנוסף, קשה עד בלתי אפשרי, להעריך את הסכנות שבטכנולוגיה. זאת מסיבה פשוטה: כיוון שעל הנייר הכל עובד. באמת. אני מתכוון לזה באופן הכי רציני שיש ולא שלילי כלל. לשם המחשה, נשתמש בדוגמא עליה כתבתי בתגובתי הקודמת – התאונה שבתחנת הכוח פקושימה דאי'צ'י:
איננו יותר בתחילת הדרך, שבה חוסר ההבנה והידע, פשוט לא אפשרו לנו לבנות מערכות בטוחות. אם נקח תאונות מהעבר שקרו בגלל מצב זה, כמו אסון הקישטים – הם באמת קרו כיוון שאנשים פשוט לא הבינו במה הם מתעסקים (אם כי, גם כאן הרבה ממה שהתרחש, קרה בגלל רוסים חסרי אחריות ואני כותב זה לא כיוון שאינני מחבב רוסים, אלא לשם דוגמא – המפעילים של מתקן מאיאק בתחילת הדרך, עוד לפני אסון הקישטים – פשוט שפכו את הפסולת הגרעינית הכי רדיואקטיבית שיש, לנהרות הסמוכים!) הידע שלנו בשנת 1957, לא מתקרב למה שאנחנו יודעים ומסוגלים לעשות היום.
הידע שלנו בפיסיקה ובהנדסה של כורים וחומר בקיע, הם ברמה כה גבוהה, עד אשר אנו מסוגלים לצפות ולתת מענה למצבים תיאורתיים, אשר מעולם לא קרו וכנראה לא יקרו לעולם. זאת, הודות לעבודה מרשימה ומאומצת מאוד להבנת התיאוריה והמחקר שבתחומי הפיסיקה הנלווים והנדסה עם חומר בקיע.
אך זו לא הטכנולוגיה שנכשלת לרוב. לשם דוגמא, בתחנת פוקושימה דאי'צי, הטכנולוגיה עבדה בצורה מושלמת. החיישנים הסייסמיים הבחינו ברעידת האדמה, ביצעו SCRAM בצורה חלקה ועצרו את פעילות הכור, ע"י הכנסת מוטות השליטה. גנרטורי החירום הופעלו ומעגלי הקירור החלו לפעול בצורה חלקה והיו עוצרים את הכור בצורה תקינה, בהינתן הזמן הדרוש לכך. טכנולוגית, לא היה שום דבר שמסכן נפש חיה אחת. גם מנהלי התחנה, לא "פשוט התעלמו מהסכנה" (בלי להכליל, זה גם לא אפוייני ליפנים) כפי שכל מיני עיתואנים היום, אוהבים לכתוב. היו להם נימוקים משכנעים מאוד, מדוע קיר הים שלהם ושאר האמצעים בהם נקטו – צריכים להספיק.
חלק נכבד מזה, הנו כנראה הודות לכך, שכאשר אנו מעריכים את הסיכונים שבטכנולוגיה כלשהי – אנו מתבססים על הסבירות להתרחשות של אירועים מסויימים. על מנת להבין מה התרחש ב-11 למרץ 2011, אציין שמדובר ברעידת אדמה מסוג Megathrust earthquake. כדי להבין על איזה סדר גודל של אירוע מדובר, אציין שבמהלך הרעידה בקו התפר בין לוחות טקטוניים (הלוח הפסיפי במקרה שלנו) התרוממה קרקעית הים לאורך 500 ק"מ (!), לגובה בין 6 ל-8 מטר! זה מה שגרם לצונמי. מדובר ברעידה בעלת מגניטודה 9.1! מארבעת הרעידות העוצמתיות ביות שנמדדו אי פעם והחזקה ביותר שתועדה ביפן. הסבירות לרעידת Megathrust באיזור הפחתה בודד, היא נמוכה ביותר אם כי, גם כאן, לא הכל מושלם (הכוחות האגורים בגבולות סגירה בין לוחות טקטוניים, הם פשוט עצומים).
בקיצור, טכנולוגית, על הנייר, היינו מוכנים גם לאירועים חמורים בהרבה. זו לא הטכנולוגיה שכשלה, לא ישירות בכל אופן. לשם המחשה, בתחנת כוח סמוכה, פקושימה דאיני – עברו ה-SCRAM וקירור החירום של הכור בצורה יחסית חלקה. יש מחלוקת על גובה הצונמי המדויק, שחוותה תחנה זו אך יהי גובהו אשר יהי (גם אם גבוהה יותר מאשר זה שחוותה פקושימה דאיצ'י), כל התהליכים הושלמו עם נזק סביבתי מועט ביחס לתחנת דאיצ'י. מנגד, גם טכנולוגיה מוכרת יחסית, אפילו כמו בניית גשרים המתבססת על עקרונות מכניים ידועים מאות שנים, נכשלת לפעמים עקב "תגליות" לא צפויות. כמו שלמשל קרה, בגשר המילניום בלונדון, בשנת 2000. שם היבט מאוד לא צפוי של תהודה, גרם לסגירת הגשר ימים לאחר שנפתח. לסיכום, תודה על המחמאה להבנתי, אך אינני חושב שיש לי את המומחיות לקבוע דעה בצורה סבירה אודות הסכנות של 2 הטכנולוגיות הנשאלות. לבד מהעובדה שבשני המקרים, ניצבים אנו בפני אותה דילמה, הנוגעת לפסולת הגרעינית. זו משימה קשה מאוד, להעריך גם פתרונות שמתבססים על טכנולוגיה קיימת. יתרה מכך, על טכנולוגיה חדשה ותמיד צריך לזכור, שהרבה פעמים, זו דווקא לא הטכנולוגיה שנכשלת.
אינני חולק על דעתך בעניין חוסר היכולת שלנו לצפות הכל. דא עקא, שכנראה בלתי אפשרי לשכנע אף בן אנוש לרדת ברמת החיים שלו, ולצערינו, רמת החיים שלנו תלויה ישירות ברווח האנרגטי העצום (ביחס למה שהיה קיים לפניו) של דלק המאובנים. ומאחר שאינני רואה היתוך גרעיני מגיע ל״כשירות מבצעית״ בימי חיינו, נראה לי שחייבים להמשיך להתנסות בבביקוע גרעיני על אף הסכנות שכן, ממה נפשך..
אני מאמין שהם צריכים להיות חלק מדנמרק בסופו של דבר הם אותו העם והם צריכים להיות מחוברים יותר ויותר אחד לשני נגד האויבים שיבואו לאזור בשנים הקרובות (במיוחד רוסיה).
אני בטוח שקפריסין ויוון ביחד היו חזקות יותר מלכוד , לא פלא שכשאיחוד כזה נשקל על ידי קפריסין אז תורכיה עשתה הכל כדי למנוע אותו ופלשה לקפריסין . אותו עם יווני אמור להיות ביחד וככה גם לדעתי גרינלנד ודנמרק.
הם ממש לא אותו עם. אפילו לא קרוב.
אותו עם?
גרינלנד היא מושבה של דנמרק מהמאה 17/18…וגם היום פחות מ 10% מהתושבים הם דנים והשאר הם אינווטים. יותר נכון להגיד די לכיבוש….
גרינגלנד לא מושבה דנית מהמאה ה-17 18 , הויקינגים ישבו אותה ב 1100 , התושבים אינווטים הגיעו רק ב 1200 , 2 העמים האלה התמזגו לאחד. במאה 17 18 חלה ריבונות רשמית של דנמרק בגלל שהיא הכירה את הקשר ההיסטורי שלה למקום שאותו גילתה ובו יישבה אנשים היסטורית.
מאוד פופולארי ושמאלני כיום לספר שהאינווטים הם "עמים ילדים" והנה באו האירופאים האכזרים לכבוש אותם. אבל זה אותו עם 🙂
יש סרט דוקו מאלף,בהפקת מייקל מור,planet of the humans,שאיננו חשוד כימני,בו הבמאי ג'ף גיבס,חסיד הירוקים כמו מור,מנסה לשבח את הקרב ההזוי על מעבר לאנרגיה "ירוקה" כפתרון לזיהום האויר מדלקי מאובנים ומוצא את עצמו מקלל,כאשר מתברר לו שמדובר במרמה ענקית,בה מיליארדרים משתמשים באידיוטים שימושיים מהירוקים,כדי להרויח הרבה כסף מסובסידיות ממשלתיות.
דוגמה מאלפת: המצאת "הדלק הנקי" שנקרא "ביומסה",שהוא המרכיב המוביל במה שנקרא בסגי נהור "אנרגיה ירוקה". מה זה ביומסה ? כורתים מיליוני עצים של יערות ירוקים,כותשים אותם לכפיסי עץ,שמשמשים כדלק לייצור "חשמל נקי",כאשר מפעלי "האנרגיה הירוקה" הם בבעלות טייקונים שמקבלים סובסידיות ענקיות עבור מפעלים חסרי ערך כלכלי. וזה מסביר למה קוראים לביומסה אנרגיה ירוקה,היא מיוצרת ממיליוני עצים ירוקים שנכרתו…
כ 60% מ"האנרגיה הירוקה" שמתהדרים בה בגרמניה מיוצרת מביומסה.
אגב גם גורמי ייצור אנרגיה נקייה מרוח ושמש הם בד"כ חסרי ערך כלכלי ללא סיבסוד ואף אחד לא מדבר על הנזקים הסביבתיים מתהליכי הייצור של תאי השמש בעלי נצילות ענק של 8% והמבנים הענקיים לייצור חשמל מרוח,שאורך החיים שלהם סופי ולא גדול במיוחד.
האמת היא שמה שמוביל למשבר העולמי זה הגדלה פי 10 של אולוסיית העולם ב 200 השנים האחרונות ועלייה פי 10 של צריכת האנרגיה שצורך כל אדם ב 200 השנים האחרונות.
מה שמוביל למשבר עולמי זה בעיקר מחלת ההצדקנות השמאלנית שממומנת ע"י אויבי המערב מבפנים ומבחוץ. ראיתי אתמול תכנית תיעודית "סין מלמעלה" שכל כולה הייתה מוקדשת לתעמולה פרו סינית, הרבה ממנה בתחום האנרגיה הירוקה. בעוד תכניות מהסדרה בארה"ב מלאות בביקורת על העבר, משום מה, בתכנית על סין רק היללו ושבחו את המדינה שעד היום מעסיקים בה את האסירים בכפיה במפעלים שאת המוצרים שלהם מוכרים בדולר במערב.
זה פשוט לא נכון
אם תבדוק את האתר הבא תראה שרובו ככולו של העץ שנשרף בגרמניה זו פסולת עץ
https://www.cleanenergywire.org/factsheets/bioenergy-germany-facts-and-figures-development-support-and-investment
מייקל מור מאוד אוהב לדחוף אג’נדות, הרבה פחות לעסוק בפרטים
בפסקה "כשגרעין פוגש קומוניזם" כתוב סביבה במקום סיבה. שמח לעזור.