100 ימים אל תוך כהונתו הרדיקלית של ביידן: כעת ברור כי הקמפיין שלו היה הונאה אחת גדולה
המאמר פורסם לראשונה ב׳נשיונל רוויו׳, אנו מודים להם על הרשות לתרגמו.
“זוהי נוסחת ביידן הבלתי מוכרת”, דווח ב׳אקסיוס׳. “דבר כמו אדם דו-מפלגתי מלא תקווה, פעל כמו אדם מפלגתי חסר רחמים”.
אכן כך הדבר, ולפתגם זה ניתן להוסיף אחרים. ״דבר כמו אדם מתון, פעל כמו אדם רדיקלי. דבר על נורמליות, פעל כמו מהפכן. ובכל שלב, העלם את הראיות באגרסיביות. מומחים פרוגרסיביים אפילו הגדילו לעשות והסבירו שביידן מהווה בעיה עבור שמרנים מפני שהוא כל כך “משעמם”, וזו ללא ספק דרך אחת להסתכל על הדברים.
דרך אחרת להסתכל על המצב היא להכיר בכך שביידן הוא הונאה. האיש שרץ בבחירות על קלף החזרה לנורמליות, וש-90 אלף קולות בלבד מנעו מצב בו הרפובליקנים מחזיקים ברוב גם ברשות המחוקקת וגם ברשות המבצעת, אומר כעת שהוא רוצה להיות פרנקלין ד. רוזוולט. שהשם יעזור לנו.
הדרך היחידה לחשוב שביידן ״משעמם״, לאור השכרות לאחר המופע של טראמפ, היא להסתכל רק על סגנונו של הנשיא הנוכחי. מאה ימים אל תוך נשיאות ביידן, ונראה כי אין כמעט חלק בחיים האמריקניים אותו ביידן לא מנסה לשנות. נכון לעכשיו הוא מעוניין להוציא שישה טריליוני דולרים חדשים; להעלות את המסים לרמה הגבוהה ביותר מזה שלושה עשורים; להעלות את שכר המינימום הארצי ל-15 דולרים; להפוך את הסנאט לבית הנבחרים ולהפוך את בית המשפט העליון לסנאט; לפקח על ההשתלטות הפדרלית על הבחירות ועל המשטרה; לכפות על כמה שיותר עובדים להצטרף לאיגודים, תוך הטלת איסור על הזכות לעבוד; להוציא מהחוק את הנשק הנפוץ ביותר בארה״ב; ועוד רצונות רבים אחרים. כעת ביידן מדבר בגלוי ביחס לחלק מרצונות אלו. אמנם, ביחס לרבים מהם הוא עדיין לא.
אותה ״תוכנית הסיוע לקורונה״ של שני טריליון דולרים ששמעתם עליה? היא לא באמת הייתה קשורה לקורונה. ״תוכנית התשתיות״? היא לא באמת קשורה לתשתיות. ״תוכנית המשפחות״? הבנתם את התמונה. גם הפרטים עצמם באותן תוכניות אינם מתוארים במדויק. כנראה ש-200 מיליארד דולרים על הוצאות חדשות במסגרת ׳אובמה-קר׳ הם “קיצוץ מס”. “אין העלאה” במס עיזבון? ובכן, אלא אם כן אתם מחשיבים את אחוזי הצמיחה, שהם למעשה המשחק כולו. נדמה כי לאחר שסוף סוף נבחר, אחרי 50 שנים בפוליטיקה, החליט ג׳ו ביידן לקדם כל מדיניות שמפלגתו נכשלה לקדם אי פעם.
היוהרה היא עוצרת נשימה ומדאיגה במידה שווה. ביידן זכה בבית הלבן בכ-40 אלף קולות. בסנאט המצב הוא 50-50 צמוד. המפלגה הדמוקרטית איבדה כמה וכמה מושבים בבית הנבחרים, ולא השיגה שום התקדמות בחלוקת המדינות הארצית. האם יש מישהו בעל שכר ישר שמאמין כי האלקטורט אותת לוושינגטון הבירה לקרוע את המפה הפוליטית?
הודות לסנאטורים ג׳ו מנצ׳ין וקירסטן סינמה, חלק גדול משאיפותיו של ביידן עשויות להישאר בלתי ממומשות. אלא שבמקומן אנחנו נקבל כמות גדולה של הוצאות, שלא ניתן להפריז בהשלכותיהן לטווח הארוך. באשר לבוץ בו אנו שקועים במצבנו הנוכחי – היציאה ממנו תהיה מאתגרת. לאחר ביידן, הפרוצדורה תוודא כי ידיהם של המחוקקים תהיינה קשורות במשך עשורים קדימה.
ביום בו הושבע ביידן, הצפי היה כי הממשלה הפדרלית תוציא 1.8 טריליון דולרים יותר מאשר היא הכניסה, עלויות ביטוחי הבריאות והפנסיות המשיכו במסלול ההמראה שלהן כלפי מעלה, והחוב הלאומי עקף את התוצר השנתי לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה. בין קיצוצי המס מחסלי-ההכנסות של 2017, חוסר ההסכמה הדו-מפלגתית שלנו לגעת בסוגיית הזכויות, והאסון היקר שהייתה מגיפת הקורונה, משרד האוצר נדחק את נקודת השבירה. בתחילת השנה, התגובה המתונה לכך הייתה לא לעשות דבר – מלבד, אולי, להמתין ולגלות אילו בעיות ספציפיות ובלתי צפויות השאיר הנגיף בדרכו. אך במקום זאת, ביידן נתן פתחון פה לרעמסס ה-II שבתוכו.
מועמדותו של ביידן תמיד התקיימה במסך מפוצל, כשהאיש עצמו מתעקש כי הוא אדם מתון בעוד ש״המומחים״ שתומכים בו קורצים לקהל. אך כעת כבר אין סיבה להמשך העמדת הפנים שלנו לפיה הוא לא הציג את עצמו בתור ארגעה מחוסר הרחמים של שאיפות השמאל.
“אני המפלגה הדמוקרטית כרגע”, אמר ביידן לטראמפ, לאחר שטראמפ הציע כי ביידן הוא רדיקלי. “מצע המפלגה הדמוקרטית הוא מה שאני, למעשה, אישרתי, מה שאני אישרתי”. כדי לחזור ולהדגיש את הנקודה, הוסיף ביידן: “העובדה היא שאני הבסתי את ברני סנדרס”. זה נכון, אבל גם אם הוא לא היה מביס אותו, מה היה משתנה במפלגה הדמוקרטית בבחירות האחרונות? סנדרס עצמו עבר מלהפציר בביידן כי עליו לפעול יותר כדי להלהיב פרוגרסיבים, ללשבח אותו. ומדוע שלא ישבח אותו? כהונתו של ביידן, כי שדווח ב׳ניו-יורק טיימס׳, הניבה “התקדמות מהירה בסדרי העדיפויות הפרוגרסיביים אך גם התיישרות מחדש של הכוחות הכלכליים, הפוליטיים והחברתיים” – דבר מפתיע בהינתן כי ביידן “רץ על קמפיין של מתינות”.
אכן מדובר בהפתעה, אך כפי שניתן להניח, לא מדובר בתפנית שתגמול לו ברווחים פוליטיים לעוד יותר מדי זמן. הונאת ביידן נחשפה.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
ביידן לא בד על אמריקה. ראשית, מי שטרח להסתכל על התוכנית הכלכלית אותה הציג בחודשיה האחרונים של מערכת הבחירות, או שהקשיב לתשובותיו ולתשובותיה של קמלה האריס בנושאי כלכלה, בין אם בעימותים, באספות האזרחים (TOWN HALL) ובין אם בראיונות, היה יכול לשמוע גם על התוכניות ועל ההשקעה דמוית מדינת רווחה מהם, הם לא הסתירו דבר. ביידן גם אמר במפורש שיעלה מסים – לא למי שמרוויח יותר מהנשיא (יותר מ-400000 דולר בשנה) אבל בהחלט כן. שנית, העלאת מס התאגידים תחת התוכנית של ביידן עדיין תהיה נמוכה יותר מזו שהייתה תחת בוש הבן ואובמה. שלישית, למפלגה הרפובליקנית אין זכות דיבור לומר שהם דואגים מפני הגרעון אחרי שנתנו לטראמפ להעביר הקלת מס גדולה לעשירים של העשירים, והגדילו את החוב הלאומי ב-26%. אולי היה מועיל יותר למפלגה הרפובליקנית לדון על המורכבות והבעייתיות של חלק מהסעיפים בתוכניות של ביידן עוד בעימותים ובבימות השונות שנתנו להם לפני הבחירות, במקום להציג כל דמוקרט מולו התמודדו כסוציאליסט שמאלני קיצוני.
דרך אגב, התוכניות של ביידן אינן "סוציאליזם" טהור, אלא קידומה של ארצות הברית לכיוון מדינת רווחה, כפי שהיה צריך לקרות גם מזמן. אפשר לדון על הפרטים ועל האם כמות הכסף היא מדויקת ונכונה, אבל הרעיון הכללי של השקעה בתשתיות פיזיות ואנושיות כאחד – דאגה לכך שלעובדים בעלי ילדים או בני משפחה מבוגרים תהיה יכולת לעבוד ושלילדים תהיה הזדמנות הוגנת להתחלה של השכלה גבוהה – היא משהו שרוב תושבי ארצות הברית מסכימים עליו והיה צריך לקרות כבר מזמן.
מה שאתה לא לוקח בחשבון זה כמות ההונאות שהחוקים האלה יגרמו
כשהממשל מציע לתת חופשה בתשלום לכל מי שיש לו אירוע משפחתי הוא לוקח בחשבון שרק אחוז קטן מכוח העבודה שבאמת זקוק לכך ינצל את ההטבה בפועל תתחיל תעשייה שלמה של אישורים מזוייפים וכולם ירצו לצאת לחופשה בתשלום ומי שלא ירגיש פרייר וזו רק דוגמה קטנה על קצה המזלג לאסון שתוכניות ביידן יגרמו
פוליטיקאים אף פעם לא רוצים לקחת בחשבון את התוצאות של התוכניות שלהם
פיטר שיף נתן דוגמה יפה לכך בפודקאסט שלו הממשל בפורטוריקו הטיל מס על אחזקת מלאים מה קרה בפועל? החברות דיללו ואפילו ביטלו את המלאים שהם מחזיקים ועברו לאספקה ישירה בהזמנה מראש מהיצרן
הממשל לא הצליח לגבות מס נוסף והאזרחים נדפקו כי אין מלאי זמין והכל בהזמנה מראש
מי מהאזרחים המצביעים קרא את התכניות המפורטות של המפלגות? הרי שטפו לאנשים את המוח ב״רק לא ביבי״…סליחה ״רק לא טראמפ״…
לקראת הבחירות, יצרו מסכת של הפחדות ודמוניזציה בשיטות מתוחכמות שהמדיה התקשורתית מאפשרת היום…
זו היתה הונאה רבתי !!!
לאזרח: כאשר באירופה נוסדו מדינות רווחה, צצו בעיות בדיוק כמו אלו שתארת. ומן הסתם כשצצות בעיות, יצוצו גם פתרונות. בשביל לדעת איך להתמודד עם הבעיות שמתלוות למדיניות רווחה, ארצות הברית יכולה ללמוד מהניסיון הרב שיש למדינות האלו בפתרונות המוצלחים יותר לבעיות האלו, בעיקר מהימין השפוי שלהם. דוגמה טובה לכך היא דיוויד קמרון (שתמך מפורשות בביידן בבחירות האחרונות, כבר אומר). היתרונות שיש בתוכנית הזאת עולים על החסרונות: תהיה בארצות הברית חשיבה ותכנון לטווח ארוך של כל מה שקשור ל"חיים עצמם" בפעם הראשונה מזה כמעט 70 שנה. אם ניקסון הרפובליקני היה חי היום, הוא היה תומך בחלק גדול מאוד מהתוכניות הכלכליות של ביידן. בשביל לוודא שחלקיה ההרסניים באמת של התוכנית לא יתממשו, יש את הקונגרס, ועבודתם של חברי הקונגרס המרכזיים בו אמורה להיות יצירת תוכנית רווחה יעילה וטובה ככל האפשר.
לקורא המזדמן: מסכת ההפחדות והדמוניזציה קרתה במערכת הבחירות האחרונות בארצות הברית משני הצדדים באופן קיצוני. זה כולל סרטונים שקריים של קמפיין טראמפ על כך שביידן יחסל את המשטרה בארצות הברית (defund the police) או כאלו שמוציאות את קריאתו להעלאת מיסים מהקשרם, ומהצד השני היה לך את פרויקט לינקולן, קבוצה של קמפיינרים שעבדו עבור בוש ומקיין אבל החליטו הפעם להשקיע את כשרונם ביצירת סרטוני קמפיין יעילים במטרה להעיף את טראמפ מתפקידו. עצם העובדה שפרויקט לינקולן קם כבר אומרת לך עד כמה גרוע טראמפ היה כנשיא.
ועוד דבר, גם אם אזרח לא קרא את התוכניות המפורטות של המועמדים להם הצביע, זה לא משנה. הם יכולים להיות מספיק חכמים בשביל להחליט מהו סדר העדיפויות שלהם, והצבעתם לביידן או לדמוקרטים אחרים, פירושה לכל הפחות הוא שהתכניות המדיניות שלהם אינן בעייתיות מספיק בשביל למנוע מאותם אנשים להצביע להם, אם לא תמיכה לפחות בחלק מהתוכנית. ביידן והאריס לא הסתירו ולא הצניעו את התוכניות הכלכליות שלהם. קמלה בעימות מול פנס וביידן בעימות האחרון מול טראמפ (ובהזדמנויות רבות אחרות) דברו במפורש על תוכניות הרווחה שלהם, כולל על האופן שבו ישלמו עליהן. אולי רוב האמריקנים הבינו לראשונה, בעקבות מגפת הקורונה, עד כמה גדול יכול להיות הנזק הכרוך בקפיטליזם קיצוני שמאפשר לכה רבים להישאר מאחור, שלראשונה התוכניות האלה של ביידן קרבו אליו יותר מצביעים משהרחיקו. מחזקת את העובדה הזאת נצחונם של שני דמוקרטים ליבתיים בג'ורג'יה השמרנית, בקמפיין ששם דגש לא קטן על מדיניות כלכלית ומלחמה בשחיתות הקפיטליסטית. עובדה שכיום הן פופולריות בקרב רוב הציבור האמריקני. אם זה מפריע למישהו, כולל המפלגה הרפובליקנית, מוטב שתכין תוכניות חלופיות טובות ותדון באופן מורכב על הבעייתיות האפשרית של תוכניות הרווחה של ביידן, במקום להיות המפלגה הקמצנית עם פחד צבוע מהגרעון שרק אומרת מה לא ולא מה כן, או לחילופין הדיקטטורית שמרכזת כל כך הרבה מאמצים בלהקשות על תושביהן לממש את זכות ההצבעה. בקצב שבו המפלגה הזאת מתדרדרת היום, יכול להיות שעוד בעשור הזה היא תהפוך להיות לא רלוונטית. עם איך שהמפלגה הרפובליקנית נראית היום, אני מקבל את האפשרות הזאת בברכה.
ביי ביי america