הגבורה היהודית לאורך הדורות: ממרד בר כוכבא לשחרור ירושלים

אומץ הלב, אשר התגלה ביתר שאת במלחמת ששת הימים, הוא סימן ההיכר הלאומי של העם היהודי לדורותיו

חיילי צה״ל על גדות תעלת סואץ בתום מלחמת ששת הימים (קרדיט: האן מיכה, לע״מ)

במלאות 45 שנים למלחמת ששת הימים, הוצאתי את ספרי ׳הסתר לשרה׳. הספר הינו בלדה ארוכה המספרת על ימי ההמתנה שקדמו למלחמת ששת הימים, על המלחמה עצמה ועל הקורות ההיסטוריות של אותה תקופה. שם הבלדה: הסתר – העלם, כיסוי, לשרה: למאבק, ללחימה, כי חרף הניצחון הפלאי שהיה למעלה מן הטבע והלחימה ההרואית, הישגיה כמו נעלמו ונידקו עד דק במהלך השנים, בדרך הוויתורים, הנסיגות ו״השלום״.

מרד בר כוכבא (132-135) היה הניסיון הממשי האחרון להחזיר את העצמאות של עם ישראל בארצו, עד להקמתה של מדינת ישראל. באלפיים שנות גלות סבלו היהודים פוגרומים ושואות, אינוס לשמד, וטבח ללא רחם. כל גויי העולם עוללו בהם ככול העולה על רוחם, כי אין מעצור לרשעים, אולם סוף-סוף קמה מדינת ישראל ועם ישראל התקבץ ושב למכורתו. השיבה אמנם הייתה למדינה הרחוקה מגבולות ההבטחה, אך העיקר שהיהודים זכו לבית לאומי.

משברים כלכליים לא קלים פקדו את המדינה הצעירה. התמודדות עם קליטת עלייה של מיליונים, הימצאות בשנתיים שלפני מלחמת ששת הימים במיתון קשה, סגירתם של מפעלים, גאותה של האבטלה ואז פריצתה של המלחמה. התברר שאכן כל חיותו של עם ישראל היא נס אחד גדול.

טנק טי-54 סובייטי שנתפס בידי צה״ל (קרדיט: משה מילנר, לע״מ)

בשלוש שעות בלבד נמחקו כל חילות האוויר של האויב, כשמטוסינו לא הניחו להם אפילו להמריא. הטנקים שעטו כרכבי אש, החיילים דהרו והסתערו ונלחמו מלחמת קודש והכול ידעו שהעולם הערבי כולו מאוחד במטרה אחת – השמדה מוחלטת של היהודים. בפקודות הצבא המצרי והירדני הופיעה הפקודה: ׳אם יאזלו הכדורים, להמשיך לשחוט בסכינים׳.

כעבור שישה ימים אגדיים לא נותר ולו חייל ערבי אחד שיעמוד מנגד. מדינת ישראל שנגזר עליה לעמוד עמידת מעטים כנגד רבים מבחינה דמוגרפית – רצועת חוף צרה בגבה אל הים, מכותרת מהיבשה ומאוימת בהסגר ימי כנגד תת-יבשת, מדינה דלה באוצרות טבע כנגד מדינות החולשות על יותר ממחצית משאבי הנפט בעולם, מדינה בודדה כנגד בריתות בזירה הבינלאומית, עשתה את הלא ייאמן.

חיילי ישראל הגיעו עד למבואות מצרים על גדות הסואץ, השתלטו על יהודה והשומרון ועל חצי האי סיני כולו, עלו אל הגולן והחרמון ובאו אל הר הבית בירושלים, אל המקום שהוא ראשית והוא אחרית, אל ירושלים שאליה מכוונים בתפילה ושאליה פונים בשבועה “אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני”, לירושלים שעליה שרים את התקווה “להיות עם חופשי בארצנו ארץ ציון וירושלים”. ונהירים וברורים כל כך היו הדברים. “השם אלוקיך הוא הנותן לך כוח לעשות חיל” (דברים ח׳, י״ח).

הגבורה היהודית והבית השלישי

כידוע, שלושה מגיעים בהיסח הדעת – משיח, מציאה ועקרב, והנה זכינו גם בארץ ישראל בהיסח הדעת, לא חלמנו לקבל את כל האוצר היקר הזה שאין עוד לעם בעולם. קיבלנו את קברות אבות ואימהות האומה, הלא היא מערת המכפלה אשר מאות שנים רגל יהודי לא הייתה רשאית לדרוך בה לבד מן המדרגה השביעית וכעת נפתחה בפני יהודים.

במרחבי הארץ החלו להתנחל – מבית חגי ועתניאל ועד אביגיל ועשהאל, כל האזור שחז״ל כינו דרומה. יהודים באו לעלי ולשילה, בה עמד במשך 400 שנים המשכן, לעיר אריאל החדשה שנבנתה, לאפרתה בואך בית לחם ולגוש עציון שנכבש ונחרב ביום שבו הוכרזה המדינה. “המלכה נפלה” שידרו אז, והנה קמה המלכה היום והיא פורחת ומשגשגת בצורת חבל פורח המשתרע מהר גילה ועד לכרמי צור. גם למכמש של המלך שאול, לבירתו גבע בנימין, לבית אל, לא הרחק מן המקום שהוצב בו ארצה סולם יעקב, למעלה אדומים היושבת בדרך יריחו, לכל המרחב עד לים המלח וארץ המגילות, לאלון מורה הנשקפת לשכם ולהר הברכה, הר גריזים והר עיבל בו נתגלה מזבח יהושע. התקיימו נבואות ירמיהו ויחזקאל על איחוד יהודה עם עץ אפרים וזכה עם ישראל לגילוי שכינה.

כוחות צה״ל בפאתי חברון (קרדיט: לע״מ)

בזכות ניצחון ששת הימים התקצרו הגבולות היבשתיים שלנו בכול הגזרות. בגבול סוריה וירדן הצטמצם הגבול ב-200 ק״מ והתרחק ממרכזי האוכלוסייה בגוש דן. נתניה וירושלים, שהיו עד אז ממש בגבול או בקרבתו – הגבול לפתע ברח מהן. נוצר מרחב אסטרטגי שלא היה קיים קודם, ורק לחשוב כיצד היו מתפתחים הדברים במלחמת יום הכיפורים שהחלה בהפתעה, אלמלא ישבנו על גבולות הישגי מלחמת ששת הימים. הן בגזרת הגולן, הן בחזית המזרחית והן בחזית סיני.

שמה של המלחמה, ׳מלחמת ששת הימים׳, נתקבל על דעת הרוב – כי אלה הם ששת ימי המעשה, שבעקבותיהם התחוללה תמורה מדהימה במפה. אלא שלמרבה החרפה, חלף אך זמן מועט והמפתח להר הקדוש נמסר לידי זרע עמלק, ומאז חדשות לבקרים צצות תוכניות שונות וויתורים הלכה למעשה.

מלחמת ששת הימים, ״מלחמת בני אור״, הייתה לחימה על החיים ועל הבית, שהצטיינה בתעוזה קולקטיבית של העם וצבאו, ובשפע גילויי גבורה אישיים באוויר, ביבשה ובים.

אומץ הלב הינו סימן ההיכר הלאומי של העם היהודי לדורותיו. בימי ההתנחלות בארץ כנען, המרידות נגד כובשי יוון ורומי, העלייה על המוקד על קידוש השם בימי הביניים, גילויי ההתגוננות בתנאים חסרי סיכוי מול פוגרומים וגירושים בכול הזמנים, גבורתם של עולים וחלוצים בשלבי ההתנחלות הציונית המחודשת בארץ ישראל בשלהי המאה ה-19 ובמאה ה-20, גילויי הגבורה בגטאות ומול המנדט הבריטי – כל המבחנים הללו היו דוגמא ומופת לעזוז ולגבורה המופלאים במיטב מסורת הלחימה היהודית מזה 3,000 שנים, שליחות עליונה למטרה שאין צודקת ואמיתית ממנה – קיום הבית השלישי.

חיילי צה״ל שומרים על שבויי מלחמה ערבים (קרדיט: דוד רובינגר, לע״מ)

הסתר לשרה/ אסתר שרה גרי שניאורסון, 6/50 בתים:

(א) וְהָאָרֶץ הָיְתָה תַּדְעֵכָה וָפַחַת
מַאֲפִיל אוֹר גַּם בְּבוֹא יוֹם.
נֵכֶל עֲמָלֵק זוֹעֵק אַלְלָה אַכְּבָּר
בְּיָדֵינוּ נָבִיא יְהוּדִים אֱלֵי תֹּם,
יְגֹאַל פִּגְיוֹן, תְּשַׁסֵּף סַכִּין,
עַד אַחֲרוֹן יִדֹּם.

(ב) טֶרֶם מָלְאוּ לָהּ עֶשְׂרִים,
מְדִינָה בִּמְלֹא עֲלוּמֶיהָ.
בְּגוּפָהּ הַמְצֻלׇּק אֵין מְתֹם,
תָּעִיד בָּהּ יַד מְבַלְּעֶיהָ
וְאִם גָּלְתָה אַלְפַּיִם וְשָׂרְדָה הָעִתִּים
לֹא יוּכְלוּ לָהּ עוֹד שׁוֹרְרֶיהָ.

ביום ה-15 במאי 1967, בעיצומו של יום העצמאות התשכ״ז, צלחו כוחות יבשה מצריים את תעלת סואץ ונכנסו למרחבי סיני. בכך הכניס נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר את ישראל למצב חירום שכּוּנה ״תקופת ההמתנה״, והסתיים ביציאתה של ישראל למלחמה. תקופת ההמתנה לוּותה בחרדה ציבורית גדולה ובגיוס מילואים נרחב. להרגעת הרוחות הורחבה הממשלה, נוצרה ממשלת אחדות לאומית ומשה דיין קיבל את תיק הביטחון.

עיתון ׳אל אהראם׳, החשוב בעיתוני העולם הערבי באותה תקופה, ותחנת הרדיו הפופולרית ׳סאות אל ערבּ׳ ובעיקר מנהלהּ שהיה מקורב לנשיא מצרים, ניהלו מסע הסתה נגד ישראל, מסע נלהב יותר ויותר ככל שצעדי מצרים עברו ללא תגובה תקיפה של ישראל, והסיסמאות בנוסח “את הגברים נזרוק לים ואת הנשים ניקח לנו” שודרו השכם והערב. אחמד שוקיירי, יושב ראש הארגון לשחרור פלסטין, אמר בתשובה על שאלה “מה יהיה גורל הישראלים לאחר ניצחון ערבי” בצורה גלויה ביותר כי “אלה שישרדו יישארו בפלסטין, אני מעריך שאף אחד מהם לא ישרוד”.

(ג) רַק הַחֶרֶב מַחֲזִיקָה חֲבֶרְתָּהּ בְּנַרְתִּיקָהּ
עַל כֵּן לִנְשֹׁק הַכֹּל מְבַקְשִׁים.
לִבְנֵי עֲרָב דִּינָרִים וּשְׁחֹר הַנּוֹזְלִים
כִּמְיֻחָסִים יִתְהַלְּכוּ בַּשְּׁוָקִים
רוֹכְלֵי הַמַּמְלָכוֹת יֶהֱדוּ אֲלֵיהֶם מַשְׁחִית
פִּי חָמֵשׁ מִי יְחַמֵּשׁ מִתְחָרִים.

מדינות ערב התחמשו כל העת, והרוסים ציידו את מצרים בנשק חדיש ורב. ה׳מיג 17׳ שהיה ברשות המצרים במבצע קָדֵשׁ, הוחלף ב׳מיג 12׳. חיל האוויר המצרי אף קיבל זרוע-הפצצה ארוכת-טווח – מטוסי ׳טופולב׳ ו׳איליושין׳ – וזרוע של מסוקים להולכת גייסות וציוד. את מקום ה׳שרמן׳ המערבי הישן וה׳טי-34׳ תפסו ׳טי-54׳ ו׳טי-55׳, האחרון בעל אביזרים מיוחדים ללוחמה לילית. המצרים אף קיבלו תותחים גדולי קוטר ובעלי זחלמי-גרר מיוחדים, מתאימים לתנועה בשטח חולי וחיל הים צויד בצוללות, בספינות טילים, במשחתות, בשולות מוקשים ובטרפדות.

באותה עת נתעצמה גם סוריה, שקיבלה גם היא ציוד מלחמה סובייטי למכביר. הרמה הסורית החולשת על יישובים עבריים רבים, הייתה למערך מבוצר שמעטים כמוהו בעולם.

צבא ירדן הצטייד בנשק בריטי ואמריקני. המלך חוסיין לא רצה לפגר אחרי המנהיגים הערביים האחרים בכל הנוגע לשנאת ישראל ורכש טנקים אמריקנים מדגם ׳פאטון׳ ומטוסים בריטיים מדגם ׳האנטר׳.

גם חיל האוויר העיראקי התחמש במטוסים חדישים. מקורות נשק מופלגים היו פתוחים לפני הערבים, שעה ששוּק הנשק היה כמעט סגור בפני ישראל. כנגד עוצמה צבאית זו היה על ישראל הקטנה, בעלת 2.5 מיליון האזרחים, למצוא מענה, שהרי היה ידוע לכול שלעולם לא תוכל ליצור מאזן כוחות עם מדינות ערב בכל הנוגע לסך האנשים והכלים.

(ד) חָלְפוּ הַשָּׁנִים עֵת אִוֵּשׁ הַמֶּשִׁי
מִבִּגְדֵי שִׁירָאִים שֶׁל צָארִים.
הַדֹּב הָרוּסִי שִׁנָּה טַעְמוֹ
וְכָל פָלָּח הוּא בֶּן אֲמִירִים,
אֶת קָהִיר וְדַמֶּשֶׂק יִשְׂאוּ עַל כַּפָּיִם
כְּאַחַד הָאַבִּירִים.

ברית המועצות, במסגרת המאבק הבינלאומי שלה מול ארצות הברית ובעלות בריתה, שאפה להקים כוח צבאי ימי בים התיכון, שיאזן את הצי האמריקני ששהה בו. לצורך כך היא נזקקה לנמלים מארחים וכן לבסיס לוגיסטיקה. המדינות הקומוניסטיות השוכנות לחופי הים התיכון, אלבניה ויוגוסלביה, לא הביעו רצון לכך, ולכן בחיפושיה אחר נמלים מארחים הגיעה למצרים ולסוריה שהסכימו לכך בתמורה לתמיכה מדינית ולסיוע צבאי וכלכלי.

קובעי המדיניות בברית המועצות הגיעו למסקנה שמתיחוּת בין ישראל ובין מדינות ערב תשרת את האינטרסים שלהם, וארצות ערב יזדקקו לנשק הסובייטי. ברית המועצות תמכה במשטר הסורי החדש ויצאה במתקפת תעמולה נגד ישראל. ב-2 במאי 1966 נחתם בינה ובין סוריה הסכם צבאי, ובד בבד היא הידקה את יחסיה גם עם מצרים.

(ה) אָדֹם צָבְעָה קָהִיר תֵּימָן
גַּם נֶשֶׁק כִּימִי לֹא שִׁכְנֵעַ דֹּב לָעֹר.
שְׁטֻּיּוֹת כָּאֵלֶּה הוּא כְּבָר שָׁמַע
בְּמִלְחֶמֶת הָעוֹלָם לִפְנֵי דּוֹר
וּבִכְלָל הָאֵין לִבְנוֹת הַחֶמֶד
נִכְבָּשִׁים גְּבָרִים בְּנֵרְדְּ וׇמֹר?

אוגוסט 1914 – הצרפתים הטילו גז מדמיע על הגרמנים. הגרמנים הפגיזו את הבריטים בצפון צרפת ובחזית הרוסית בחומרים מגרים.

אפריל 1915 – הגרמנים שיגרו 168 טונות של גז כלור לעבר קווי הצרפתים. התוצאה: 15 אלף נפגעים ו-5,000 הרוגים.

1967-1963 – מלחמת מצרים תימן. המצרים תקפו את תימן בחומרי לחימה כימיים (חל״כ). חומר כווייה הוא בדרך כלל רסס נוזלי שגורם לכוויות במגע עם העור. הכוויות אינן כוויות חום אלא כוויות כימיות. חל״כ זה עלול להביא למוות אם נשאָף לריאות, שכן הוא גורם לבצקת ריאות. כ-40 תקיפות ספגו התימנים ו-1,400 הרוגים. זו הפעם הראשונה שהיה שימוש בחל״כ על ידי מדינה ערבית.

(ו) תָּנִיף אֲמֵרִיקָה לַפִּיד חֵרוּת
אֱמֶת וָצֶדֶק עַל דֶּגֶל נוֹסֵס.
יֵשׁ שֶׁהָאֱמֶת תְּלוּיָה בְּדָבָר
יֵשׁ שֶׁהַצֶּדֶק בֶּעָפָר מִתְבּוֹסֵס,
אֵי אֱמֶת וָצֶדֶק עֵת בְּאַוּשְׁוִיץ עָלָה בֶּעָשָׁן
פְּתִיל חַיִּים תּוֹסֵס…

רוזוולט נבחר לנשיא ארצות הברית בשנת 1932 וכיהן בתפקיד עד למותו ב-1945. הוא היה אפוא נשיא מימיו הראשונים של שלטון הנאציזם בגרמניה ועד קרוב לחודש לפני מיגורו, וכמובן שמתוקף תפקידו היה מעורה היטב בכל מה שקרה בגרמניה ובגורל יהודי אירופה. הנשיא קרטר העניק למנחם בגין תצלומי אויר של מחנה אושוויץ שהיו בידי הבית הלבן, בהם רואים את התנורים ואת כל הזוועות האחרות.


ד״ר אסתר שניאורסון גרי היא סופרת, משוררת, פובליציסטית ומרצה להיסטוריה.


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5 תגובות למאמר

  1. איזה שירה יפה מדהימה
    המון עוצמה ורגש
    ישר כוח תודה רבה לך

  2. ((((( להכריז מצב חירום/מלחמה ולהעביר את השלטון לצבא באופן מידי )))))))

  3. חבל שבמאמר כה ארוך, מלא בכוחי ועוצם ידי, בגאווה מנופחת של כח הזרוע, ולא מבינים שאם השם לא ישמור עיר שוא שקד שומר, והינה לא ינום ולא ישן שומר ישראל. קצת צניעות וענווה לא תזיק, בוודאי בתקופה זו, כש"מהגבורה" וההילה הזו, כמעט ולא נשאר דבר, אנו נסים השפנים מול אספסוף ערבי.

    וזה חוץ, מההבנה שהגבורה אמיתית היא גבורת הרוח, הרוחנית, של מסירות נפש לתורה ומצוות לאורך כל שנות הגלות, בלי ארץ – יש עם ישראל ושרד עם ישראל, בלי דת לא נשרוד דור אחת, ראו כל השמאל החילוני מה נשאר מהם – כלום !
    בלי דת נתבולל חלילה בתהום הנשייה. בלי מדינה שרדנו גם שרדנו למרות הכל.

  4. בששת הימים לא התרחש שום נס פלאי. זו היתה תוצאה של תכנון והכנה מוקפדים של הצבא ובמיוחד חיל האוויר וכמובן תחבולה.
    כך היה גם במלחמת השחרור. מעבר לכל הנרטיבים שניסו והצליחו להלעיט אותנו, זו לא היתה מלחמת מעטים מול רבים. הכוחות בהחלט היו שקולים. ידוע לכל שהתקפה מוצלחת דורשת יותר כוחות מהנדרש להגנה, צה"ל היה מאורגן בניגוד לצבאות הערביים שפעלו בחוסר תיאום ומכאן הצלחתנו.
    הרוממות המיוחסת לבר כוכבא, היא תוצאה של צורך בדמויות הרואיות כדוגמה, אך מבחינה עניינית, מרד בר כוכבא היה שגיאה איומה שהוציאה אותנו לגלות ונשיטה של ארץ ישראל במהלכה התיישבו בה גורמים אחרים. היתה שם יותר מדי אמונה ותמיכת רב ידוע ופחות מדי שיקולים של מצביא אחראי.