משחק אמריקני חדש במזרח התיכון

זמן קצר לאחר שג'ו ביידן הושבע לנשיאות ארצות הברית צייץ בטוויטר שר התקשורת לשעבר איוב קרא את הדברים הבאים: "אם ארצות הברית לא תמשיך להכיר בריבונותה של ישראל ברמת הגולן ותשנה באופן דרסטי את מדיניותו של טראמפ באיראן, ישראל תצטרך לשקול לבנות מערכת יחסים חזקה יותר עם רוסיה וסין".

מחד, הציוץ הזה משקף הערכת חסר חמורה של מצב היחסים בין ישראל לבין ארצות הברית והוא מנותק מהמציאות לחלוטין. צריך להדגיש בהקשר הזה: הממשל האמריקני הכי עוין לישראל יהיה לעולם הרבה יותר ידידותי מממשלות רוסיה וסין שכן המארג המורכב של היחסים הבינלאומיים, האינטרסים האזוריים והיחסים הקודמים מהווים מרכיב מכריע בקשר שבין הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון לדמוקרטיה השנייה בגודלה בעולם. די אם נכיר בכך שלרוסיה ולסין יש קשרים מאוד חזקים למדינות ערביות ומוסלמיות והן חשובות להן הרבה יותר מאשר ישראל חשובה להן.

If the United States does not continue to recognize Israel's sovereignty in the Golan Heights and drastically changes Trump's Iran policy, Israel will have to consider building a stronger relationship with Russia and China. Till now, Israel has always considered American pic.twitter.com/bRi2BAVqiA

— איוב קרא (@ayoobkara) February 9, 2021

כך למשל, סין ואיראן חתמו על הסכם לשיתוף פעולה אסטרטגי ל – 25 שנה מתוך מטרה להגדיל את הסחר בין שתי המדינות ל – 600 מיליארד דולר תוך עשור, וזאת בזמן ששיתוף הפעולה בין ישראל לארצות הברית רק הולך ומתגבר למרות המחלוקות.

יש לומר ביושר מאידך, הציוץ של קרא מביע דאגה עמוקה של לא מעט ישראלים מממשלו החדש של הנשיא ביידן. שכן, חצי שנה מאז שנכנס לתפקידו והכיוון שבו נוקט הנשיא הוא כיוון מדאיג מאוד המצריך אותנו להתמודד עם האתגר הזה בצורה יצירתית.

הגישה החדשנית של טראמפ

בחירתו של טראמפ לנשיאות הפכה לחלוטין את מדיניות אובמה השנויה במחלוקת לגבי ישראל. בהתאם להבטחותיו בקמפיין הבחירות של 2016 שבהן הצהיר כי תמיד יעמוד לצד ישראל, הוא עשה זאת בצורה הרבה יותר אופטימלית ממה שחשבנו : המינויים שלו בממשל היו מינויים של אישים פרו ישראלים במובהק. כך למשל, סגן הנשיא היה מייק פנס הוא אוונגליסט תומך ישראל אף יותר ממנו. הוא הדין לגבי מזכיר המדינה מייק פומפאו שאף ביקר בהתיישבות ביהודה ושומרון והכיר בזכות המוסרית וההיסטורית של העם היהודי לשטחי יהודה ושומרון.

טראמפ קיבל את העמדה של ראש הממשלה נתניהו לגבי ההסכם הנוראי עם איראן והוציא את ארה"ב מהסכם הגרעין. הוא הוציא את ארה"ב מאונסק"ו לאחר שהארגון שלל את הקשר בין העם היהודי לירושלים. כל הצבעה כנגד ישראל באו"ם נתקלה בחומת מגן אמריקנית נחרצת. הוא כפר בלגיטימיות של בית הדין הבינלאומי בהאג תוך שהוא מטיל עיצומים אישיים על אנשי בית הדין. הוא העביר את השגרירות האמריקנית לירושלים לאחר ששלושה נשיאים קודמים סירבו לעשות זאת למרות שהבטיחו זאת במערכת הבחירות. הוא ביקש להפסיק את המימון לארגון הטרור בכסות סיוע – אונר"א. הוא הכיר בריבונות הישראלית בגולן והפך ב – 180 מעלות את התפיסה האמריקנית לגבי ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון תוך שהוא הופך אותה ללגיטימית. לא זו אף זו, לטראמפ ולסביבתו יש מניות של זהב בהתקרבות ההיסטורית שבין ישראל לערב הסעודית ובארבעת הסכמי השלום של ישראל עם מרוקו, איחוד האמירויות, בחריין וסודן. עבור כל אלו הוא היה מוכן לשלם במחיר אמריקני יקר ערך : לאיחוד האמירויות למשל הוא ביקש למכור מטוסי F35 על מנת לשנות את מאזן הכוחות מול איראן המאיימת. את סודן הוא ביקש להוציא מרשימת המדינות התומכות טרור ובעצם להפוך את שעון ההיסטוריה.

הנה כי כן, אם מביטים על מדיניותו של טראמפ במבט כולל הרי שלא יהיה זה מופרך לומר שהוא קבע כללי משחק חדשים וברורים : יש צד טוב ויש צד רע והממשל האמריקני יעשה הכל על מנת שהטובים ינצחו. וכן, ארגונים בינלאומיים הם בכלל לא בצד הטוב.

הריאקציה של הנשיא ביידן

אלא שעוד לפני הבחירות הצהירו אנשין של ביידן – אוף רקורד ואון רקורד – שאם הוא ינצח בבחירות הגישה של טראמפ תחוסל. לאחר בחירתו של הנשיא החדש אנו מבינים שהיא חוסלה כמעט כליל. אמנם, הנשיא לא החזיר את השגרירות לתל אביב אך ארה"ב בדרך חזרה להסכם הגרעין הנוראי עם איראן תוך התעלמות מההשלכות הנוראיות של המעשה. טראמפ הצהיר על "אמריקה תחילה" ואילו ביידן מאמין ב"דיפלומטיה תחילה" ולכן ארה"ב תחזור לארגונים בינלאומיים כמו אונסק"ו. ביידן גם חידש את הסיוע והמימון לאונר"א. זאת ועוד, אחת המטרות אותן הציב ביידן היא "חיזוק הקשר של הממשל האמריקני עם הקהילה האמריקנית הערבית". המינויים שלו בממשל מעוררים חשש כבד לכיוון אותו הוא מוביל. כך למשל הוא מינה את אנתוני בלינקן לתפקיד מזכיר המדינה. כזכור, אותו בלינקן כיהן כסגנו של מזכיר המדינה דאז, ג'ון קרי, והוא היה בעל תפקיד מפתח בחתימה על הסכם הגרעין. סגניתו היא וונדי שרמן, אשר שימשה אחת מאדריכליות ההסכם הזה. אגב, שניהם יהודים ולצידם מינה ביידן שבעה אמריקנים ערבים לתפקידי מפתח בממשלו. חלקם השתתפו בעבר בפעילות אנטי־ישראלית במסגרת תנועת ה – BDS. רימה דודין למשל, ילידת קליפורניה ממוצא פלסטיני, שמונתה לסגנית מנהל משרד החקיקה של הנשיא. בעבר תמכה במרומז במחבלים מתאבדים והשתתפה בהפגנות הקוראות לחרם על ישראל.

כיוון פרוגרסיבי מדאיג

נכון לכתיבת שורות אלו ביידן לא מינה עדיין שגריר לישראל וייתכן שיודיע על כך בימים הקרובים. שמו של רוברט וקסלר, יהודי חם וחבר אמת שלנו שכיהן בעבר כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית, עולה שוב ושוב. לשגריר הקודם, דיויד פרידמן, הייתה השפעה מכרעת על מדיניותו של טראמפ. אך גם אם וקסלר ימונה, יהיה מעניין לראות האם יהיה לו תפקיד מרכזי בהתוויית מדיניות החוץ האמריקנית במזרח התיכון. העניין מוטל בספק.

יותר מכך, חשוב להביט על ההבדלים בגישות דרך המפלגות של שני הנשיאים אך גם דרך האתגרים איתם הם מתמודדים. לשניהם יש רצון משותף : לסכן כמה שפחות חיילים אמריקנים והם יפעלו על פי הדינמיקה שתבוא ובייחוד דרך הפריזמה של היחסים עם מדינות כמו רוסיה, סין וגוף כמו האיחוד האירופי. אלא שטראמפ שנבחר דרך המפלגה הרפובליקנית ביקש לעשות זאת תוך שהוא מגן על ישראל. אחרי ככלות הכל, בדור האחרון רוב מוחלט של חברי המפלגה תומכים ללא סייג בישראל וזאת בזמן שבמפלגה הדמוקרטית עולים יותר ויותר קולות אנטי ישראליים. כך למשל ברני סנדרס או אלו המכונות "הסקווד" – חברות בית הנבחרים מהמפלגה הדמוקרטית המקדמות מדיניות פרוגרסיבית שמאלנית מסוכנת ובהן רשידה טליב (ממוצא פלשתיני) המקדשת את תנועת החרם כנגד ישראל ואילהאן עומר – מוסלמית ממוצא סומלי – שותפתה לדרך.

ישראל בין הטיפות

חשוב להדגיש : ביידן איננו אנטי ישראלי. הוא משקף את הדרך שבה הלך קודמו, הנשיא אובמה, שתכליתה קידום מדיניות הנובעת מתפיסת עולם כל כך מוטעית הרואה בפלשתינים הצד החלש והתמים. אך אין לשכוח : היחסים בין ישראל לארצות הברית מאוד חמים. זה לא רק היחסים הכלכליים אלא גם שיתופי פעולה צבאיים, מדעיים ותרבותיים. דומה כי לישראל יהיו שתי משימות עיקריות בקדנציה הזאת של הנשיא ביידן : ראשית, להעמיק עוד יותר את היחסים עם ארצות הברית ולהפוך את העמדות של "הסקווד" ודומיהם ללא רלוונטיות. שנית, להשקיע מאמץ עילאי אדיר בשכנוע עוד ועוד חברי קונגרס מהמפלגה הדמוקרטית בצורך בברית עם ישראל. זה יהיה מאוד מורכב אבל בניגוד לעבר לישראל יש המון מה להציע. אסור לנו להפסיד.

אלי ורד חזן הוא מנהל אגף קשרי החוץ של תנועת ׳הליכוד׳.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: