ביקורת ספר: הכח ממכר

עו"ד דרור חטר ישי, ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, מגולל בספרו, דרך מסעו האישי, את סיפורה של מערכת המשפט – מראשית ההפיכה השיפוטית של ברק ועד לעיצובה כפי שאנו מכירים אותה היום.

״אימפריית השפיטה ומעצמת התקשורת עשו יד אחת כנגדי״ | כריכת הספר ׳הכח ממכר׳ בהוצאת ׳דביר׳, נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק (צילום: אבי אוחיון, לע״מ)

עו"ד דרור חטר ישי, לשעבר ראש לשכת עורכי הדין,  הוא דמות מוכרת מאד בעולם המשפט, שבשנים האחרונות עומד במרכזו של ויכוח ציבורי נוקב. בספרו החדש הוא מוסיף עוד לוג של שמן רותח למדורת "המהפכה החוקתית". הקריאה בספר מובילה לתובנות ומדאיגות על אודות הסכנה הטמונה באקטיביזם השיפוטי, ואם לסכמן במסקנה אחת כוללת, הרי היא שהמשך הרדיפה הפוליטית, בכסות משפטית ובגיבוי תקשורתי, תתגבר ותחריף. אם לתומנו חשבנו כי שמות כמו יעקב נאמן ורפאל איתן המנוחים ואביגדור קהלני, רובי ריבלין וחיים רמון – ייבדלו לחיים ארוכים – הם מקרים בודדים, הרי שעו"ד חטר ישי מציג לקורא בספרו שיטה. חוט אחד המקשר בין כל השמות הללו, למגמה מכוונת, שנועדה לסרס את כוחה של המערכת הפוליטית כמייצגת של העם, לטובת המשך השליטה ההגמונית של האליטה.

לא זו אף זו, קריאה בספר מעלה שאלות מאוד קשות לגבי רשויות אכיפת החוק בישראל ולהתנהלות חלק ממרכיביה – בפירוש לא כולם. קריאה בספר מובילה למסקנה הבלתי נמנעת כי קיים קשר סימביוטי בין מערכת המשפט, רשויות אכיפת החוק והתקשורת. הספר החדש שכתב חטר ישי הוא ביוגרפיה משפטית פוליטית עבת כרס המביאה את סיפור חייו, המשולב בסיפורים מרתקים, אשר רובם מאוד מעציבים, לגבי המערכות הללו ומשכך ראוי להתמקד בעיקר בהם. והקריאה בספר מלמדת כי המערכת הזאת הבנויה משלוש מערכות משנה. כאמור, אכיפת החוק, התקשורת וגם גיבוי מצדם של פוליטיקאים טהרנים.


חוט אחד המקשר בין כל השמות הללו, למגמה מכוונת, שנועדה לסרס את כוחה של המערכת הפוליטית


חטר ישי נבחר לתפקיד ראש לשכת עורכי הדין בשנת 1991 וראה כיצד אהרון ברק, עוד לפני שמונה לתפקיד נשיא בית המשפט העליון ובייחוד לאחר מינויו, מעוות את הדמוקרטיה הישראלית וכיצד מעצבי דעת קהל בתקשורת הישראלית מסייעים לו בכך. כלומר, הגורמים שאמורים להוות "כלב השמירה של הדמוקרטיה", כפי שהם נוהגים לכנות עצמם לעתים מזומנות, הם אולי יותר מכולם, כלבי התקיפה שגמרו אומר להשחית את ההתנהלות הדמוקרטית באמצעות חיסול משפטי של אלו החלוקים עליהם.  כך למשל הוא כותב בעמ' 312 : "האג'נדה של השופט ברק יצרה אנרכיה שיפוטית על ידי מערכת משפט שחלק מאנשיה נושאים בפיהם את דגל  שלטון החוק כאשר הם מתכוונים לשלטון השופט. זה אינו שלטון חוק. אפילו לא כיבוד חוק. זו זילות החוק. זהו עיוות מערכת של המשטר הדמוקרטי".

מסלול עוקף

את הדוגמא הבולטת ביותר לטענות הללו, ממחיש חטר ישי בסיפורו האישי. כיצד הוא עצמו מצא עצמו נרדף על ידי אהרן ברק, בגלל שניסה לאתגר את האקטיביזם השיפוטי. כך הוגשו מספר נגדו אישום מופרכים. באחד מהם הוא הואשם בהעלמת מס. אחרי שנה של משפט חזרה בה הפרקליטות מסעיפי העלמת המס, אך ביקשה להרשיעו בסעיף שולי, לפיו נתן ייעוץ לחבר של אביו. השופטת הרשיעה אותו בעבירה הקלה הזו, אך חטר ישי הגיש ערעור, תוך שהוא מכין מראש תגובה לבקשה צפויה של הפרקליטות, לדחות את הדיון בערעור ולהחליף את הרכב השופטים. לשם כך שלח מתמחה שימתין ליד מזכירות בתי המשפט עם תגובה לבקשה כזו, אם תוגש.

חטר ישי ישב במשרדו ופתאום פלט מכשיר הפקס שבמשרדו החלטה של נשיא ביהמ"ש המחוזי, לדחות את מועד הדיון ולהחליף את ההרכב. לאחר שהמתמחה אמר לו שכלל לא הוגשה בקשה, התברר כי נשיא המחוזי נפגש באותה עת עם אהרן ברק בנווה אילן, ומשם נשלח הפקס על דחיית הדיון, כלומר – ההחלטה התקבלה בלי שהפרקליטות אפילו ביקשה זאת.

הספר של חטר ישי הוא אחד מספרי החובה לכל אזרח ישראלי השואף למערכת משפטית מתוקנת. שכן, הוא מצטרף לשורה של ספרים המראים כיצד הכוח שצבר אהרון ברק וצברו ממשיכיו הוא לא רק ממכר אלא בעיקר משקר.

דרור חטר ישי, הכח ממכר, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 507 עמ'.

אלי ורד חזן הוא מנהל אגף קשרי החוץ של תנועת ׳הליכוד׳.


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

  

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

3 תגובות למאמר

  1. דיקטטורה בולשביקית שיפוטית קומוניסטית אנטישמית לא מחליפים בקלפי…
    רק בהתקוממות עממית ומהפכה אזרחית!

    הגיע הזמן שמיליוני יהודים יעלו על בית המשפט וכל המשרדים של אירגוני השמאל(הסוכנים הזרים)!

    תומאס ג’פרסון: “כשהממשלה חוששת מהעם, יש חירות. כשהעם חושש מהממשלה, יש עריצות.”
    וולטייר: “אם אתה רוצה לדעת מי שולט בך, תסתכל על מי אסור לך לבקר.”
    תומאס ג’פרסון: “כאשר עוול הופך לחוק, ההתנגדות הופכת לחובה.”

  2. תתכוננו יהודים…. (עכשיו שלפיד האנטישמי ובנט הבוגד שולטים) הרפורמים/וערבים האנטישמים יכניסו אותכם למחנות ריכוז…

    במחנה הריכוז אושוויץ סימנו את האסירים באמצעות משולשי בד צהוב על הבגד, וקעקוע על ידו.

  3. יש ממש בתיזה של אבישי בן חיים . אבל משני הצדדים לדעתי לא נמצא ישראל הראשונה וישראל השניה . יש כאן מאבק בן האסכולה של פרעה לבין היהדות . אולי נשמע מופרך אבל "הבן " האידאולוגי של פרעה הוא הפילוסוף עמנואל קאנט . הבסיס של הליברליזם ושל בתרבות המערבית הוא פרעה שאמר אני בראתי את עצמי . אני הקב"ה בכבודו ובעצמו ולכן יש לי אוטונומיה וזכויות אפריוריות . קאנט שיכלל את זה וברא את האדם הנאור שבתוכו נמצא התבונה האפריורית . אהרון ברק לקח את האדם הנאור והכניס אותו לתוך הבסיס החוקתי של מדינת ישראל .
    ולכן מצד אחד נמצא האידאולוגיה של פרעה ומצד השני יהדות . זה המלחמה האמיתית . בנט ויתר על היהדות לטובת תמיכה באדם הנאור . לא סתם יצאו החרדים מול בנט ואמרו שם רשעים ירקב . השנאה האמיתית לבנימין נתניהו לא בגלל שהוא ימני עובדה שהם לקחו את בנט לעמוד בראשם . השנאה נובעת מהחבירה של נתניהו לגוש של היהדות . זה שני המחנות האמיתים . אין חדש תחת השמש . מצד אחד אלו שהכריזו על עצמם שהם בראו את עצמם הם האדם הנאור של קאנט ואהרון ברק לבן אלו שנמצאים בגוש המאמין בבורא עולם .
    לא סתם התוצאה המרכזית של המהפכה של ברק היה ביטול חוק הגיוס שהוא הטריגר למצב שלנו היום . עיקר הפסיקה של בגץ הוא לפגוע בגוש האמוני תוך קיעקוע הדת היהודית בכל הקשור לגיור לכשרות לרבנות . ואם תגידו יש לנו את אליקים רובינשטיין "הדתי" אז אני יומר לכם בנט יוכיח . הציונות הדתית הלייטית תמיד עמדה כנגד הגוש האמוני והעדיפה את האדם הנאור על החרדים השחורים . לפרעה היה 3 יועצים בלעם איוב ויתרו . בנט וחבריו הם הבלעם המודרנים . מצד אחד לכאורה " דתיים " אבל מצד שני קשורים לצד של בלק . לא סתם בלעם ובלק זה הבסיס של עמלק .