פרופ’ איינהורן: החוק להגבלת הפעילות הפוליטית של נתניהו – כשל דמוקרטי חמור

ניסיונות יריביו של נתניהו להוציא אותו מחוץ למשחק הפוליטי לא פוסקים ושיאם הוא החקיקה הפרסונלית שמבקשת למנוע ממנו להיבחר. פרופסור טליה איינהורן בדקה את תקינות המהלך והמסקנות מעניינות.

מאבק לא פשוט לפניו, בנימין נתניהו (צילום: דוברות הכנסת)

ביום 31 במאי 2021 הניחו חברי הכנסת מטעם מפלגת תקוה חדשה – גדעון סער, זאב אלקין, בנימין זאב בגין, יועז הנדל ויפעת שאשא-ביטון – על שולחן הכנסת הצעה לתיקון חוק יסוד: הכנסת, שנועדה להגביל למשך ארבע שנים את פעילותו הפוליטית של ראש ממשלת ישראל, מר בנימין נתניהו, באופן שהוא לא יוכל להיבחר לכנסת.

מאמר זה מתייחס לתוכן התיקון לחוק היסוד (2); לפגיעתו הקשה של חוק פרסונלי ורטרואקטיבי בזכות הציבור לבחור (3); להשוואה ביקורתית עם הנעשה במדינות אחרות (4); למגרעות התיקון לגופו של עניין (5); ולסיכום ומסקנות (6).

תוכן הצעה לתיקון חוק יסוד: הכנסת

כותרת התיקון מדברת על תקופת צינון והגבלת כהונה לראש ממשלה, אך בפועל ההוראה המוצעת כלשונה באה להגביל את פעילותו הפוליטית של ראש הממשלה נתניהו:

אלה לא יהיו מועמדים לכנסת…

(11) ראש ממשלה או ראש ממשלה חלופי המכהן באחד מתפקידים אלה שמונה שנים או יותר ברצף, או שכיהן תקופה כאמור ולא חלפו ארבע שנים מיום סיום כהונתו”.

התיקון לחוק יחול החל מהבחירות לכנסת העשרים וחמש.

הנחיצות של התיקון מוסברת בדברי ההסבר בכך ש”כהונה ארוכה של ראש ממשלה מהווה סכנה כי המחזיק בכוח השלטוני יצבור עוצמה רבה, באופן המנוגד לעקרונות הדמוקרטיה… בישראל מתרחש תהליך שבא לידי ביטוי בהעצמת כוחו של ראש הממשלה לעומת גורמים כמו הכנסת, מליאת הממשלה ומשרדי הממשלה השונים. משהתגלה ‘כשל השוק’ הדמוקרטי יש לטפל בו, ולפיכך יש לפעול להגבלת כהונת ראש ממשלה. הצעת החוק המוצעת עושה שימוש במנגנון ‘הצינון’, המקובל בשיטה החוקתית הישראלית וזאת כדי ‘לצנן’ את מי שהיה במוקד הכוח שנים ארוכות מהמשך פעילות פוליטית לתקופה קצובה, וכך להבטיח תחלופה פרסונאלית בתפקיד ראש הממשלה”.

הפגיעה בזכות הציבור לבחור בחוק פרנסונאלי ורטרואקטיבי

הזכויות הפוליטיות, בראש ובראשונה החופש לבחור ולהיבחר, הן שיאו של חופש הביטוי במדינה דמוקרטית, שהרי חופש הביטוי לעמוד בקרן רחוב ולהטיף לדעות הוא חלש וחסר השפעה בהשוואה לחופש להשפיע על עיצוב פניה של המדינה בתהליך הפוליטי.

המעמד המיוחד של הזכות לבחור ולהיבחר בא לידי ביטוי בחוק יסוד: הכנסת. שיטת הבחירות שלנו מאפשרת לכל אדם כמעט לבחור מפלגה כחפצו מתוך קשת פוליטית רחבה ביותר.


בכל המקרים קידש בית המשפט העליון את הזכות להיבחר על פני ההוראה המפורשת של סעיף 7א לחוק יסוד הכנסת


הזכות של אדם להיבחר היא ראי של הזכות לבחור. המניעה מראש הממשלה להיבחר היא שלילת זכותם של תומכיו לבחור בו. משום כך, חוק היסוד גם משקף את גישתו של המחוקק כי “הזכות להתמודד בבחירות היא זכות יסוד מדינית, אשר בה באים לידי ביטוי רעיון השיוויון, חירות הביטוי וחופש ההתאגדות, ומכאן כי זכות זו היא מן הסימנים המובהקים של חברה דמוקרטית” (ע”ב 2/84 ניימן נ’ יו”ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-11).

בשל חשיבותה של הזכות להיבחר, אישר בית המשפט העליון אף את מועמדותו של עזמי בשארה, אף שלגביו הוברר מעבר לכל ספק, כי מחוץ לכנסת הוא תומך במאבק המזוין נגד ישראל, וכי מתוך הכנסת הוא פועל באמצעים פרלמנטריים לחיסולה של ישראל כמדינת הלאום היהודית, דבר שהביא לפסילת מועמדותו בידי ועדת הבחירות ב-2002.

העתירה שהוגשה בידי ח”כ עזמי בשארה נגד פסילתו בשנת 2002 הוכרעה רק ב-2006, ערב מערכת הבחירות לכנסת ה-17 (אשר בה ועדת הבחירות, בראשות השופטת דורית בייניש, סירבה לפסול את מועמדותו), ברוב דעות נשיא העליון אהרן ברק והשופט יוסף ריבלין, שהחליטו כי אמירותיו של בשארה נמצאות “בתוך ‘מתחם הסיכון הטבעי’ של נבחר ציבור”.

השופט ריבלין אף הודה כי פסיקתו בעניין נובעת גם מעולמו הערכי, ומתפישותיו אודות ההתמודדות הדמוקרטית הראויה עם אמירות מהסוג שהשמיע בשארה. ההחלטה ניתנה על אף שבמועד מתן פסק הדין כולם, לרבות שופטי בית המשפט העליון, כבר ידעו שבשארה תומך טרור ומקומו מחוץ לכותלי הכנסת. מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה באותו זמן, אף אישר פתיחת חקירה פלילית בעניינו והשב”כ ומשטרת ישראל קיבלו משופטי בית המשפט העליון אישור חריג לביצוע האזנת סתר לחבר הכנסת בשארה.


מדובר בחוק פרסונאלי ורטרואקטיבי, בניגוד ליסודות הדמוקרטיה


כך גם נהג בית המשפט העליון בהמשך כלפי ח”כ של בל”ד ג’מאל זחאלקה וואסל טאהא, שנסעו לביקור במדינת אויב (סוריה) ב-2006 ותמכו במאבק נגד ישראל, ומשום כך נפסלה מועמדותם בידי ועדת הבחירות המרכזית, וכלפי ח”כ חנין זועבי שהשתתפה במשט המרמרה בשנת 2010, שמועמדותה נפסלה משום כך בידי ועדת הבחירות המרכזית. בכל המקרים קידש בית המשפט העליון את הזכות להיבחר על פני ההוראה המפורשת של סעיף 7א לחוק יסוד הכנסת.

מאחר שהאדם היחיד (פרט לראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן-גוריון ז”ל) שבו מתקיים התנאי הוא ראש הממשלה מר בנימין נתניהו, ניתן לקבוע שמדובר בחוק פרסונאלי ורטרואקטיבי, בניגוד ליסודות הדמוקרטיה.

השוואה ביקורתית עם הנעשה במדינות אחרות

אין משטר דמוקרטי שבו מונעים את זכותו של אדם להתמודד בבחירות לפרלמנט רק מפני שכיהן כראש ממשלה במשך מספר שנים מסוים.

גם אין משטר פרלמנטרי שבו קוצבים את כהונת ראש הממשלה. הטעם לכך ברור. להבדיל ממשטר נשיאותי, הסמכויות של ראש הממשלה מוגבלות בהרבה. נשיא ארה”ב הוא המפקד העליון של הצבא עם סמכויות רחבות בנושאי חוץ וביטחון, הוא קובע את שמות השופטים שיכולים להיבחר, באישור הסנאט, לביהמ”ש העליון ולביהמ”ש הפדרליים לערעורים ואח”כ גם ממנה אותם (אין ועדות איתור), סמכויות רחבות בפיטורי עובדי ציבור, ועוד. סמכויות מעין אלה אין לראש ממשלת ישראל.

במשטר פרלמנטרי כל עוד חברי המפלגה מעוניינים שראש הממשלה המכהן יעמוד בראשה וכל עוד הציבור מעוניין בכך, אין שום סיבה לקצוב את הכהונה. אציין שהליכוד היא מפלגה שיש בה פריימריס, חברי המפלגה בוחרים את העומד בראשה וגם את רשימת חברי הכנסת, להבדיל ממפלגות יש עתיד, ישראל ביתנו וימינה, המיועדות להקים את הקואליציה הבאה, שחברי הכנסת שלהן משועבדים לרצונו של מנהיג המפלגה.

מגרעות התיקון לחוק לגופו של עניין

גם לגופו של עניין ההצעה אינה ראויה. בראשות הממשלה יש חשיבות רבה לניסיון מצטבר.

במבט היסטורי כלל עולמי, אין מנהיגים גדולים רבים. בוודאי שמדינה מורכבת כישראל איננה יכולה להרשות לעצמה לוותר על מנהיג שהוא משכמו ומעלה בתחומים הרבים שהוא טיפל בהם בהצלחה.

ראש הממשלה נתניהו העביר את מדינת ישראל בשלום את תקופת הנשיא אובמה, שבלשון המעטה לא היה אוהד לישראל. בטיפול שלו בנושא הגרעין האיראני ובהתעצמותה של איראן בכלל הוא הוכיח יכולות דיפלומטיות נדירות. הקשרים שטווה עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין סייעו לישראל בנושאים רבים, בין היתר גם בחיזוק מעמדה הגיאו-פוליטי והביטחוני.

הסכמי אברהם הם הסכמי שלום אמת, השונים לחלוטין מהסכמי השלום קר להם הורגלנו עד כה. הם גם הוכיחו שישראל יכולה לפרוץ את טבעת המצור שהטילו עליה מדינות ערב בעבר, גם בלי לעשות ויתורים מרחיקי לכת ומסכני חיים מול הרשות הפלסטינית ותביעותיה הטריטוריאליות חסרות היסוד.


גם לגופו של עניין ההצעה אינה ראויה. בראשות הממשלה יש חשיבות רבה לניסיון מצטבר.


ישראל היתה המדינה הראשונה בעולם שצלחה את מגיפת הקורונה בפגיעה מינימלית (יחסית למדינות אחרות) וזאת בזכות ראייתו מרחיקת הלכת והממוקדת של ראש הממשלה, שראשית סגר את השמיים ואחר כך דאג להשגת החיסונים.

גם כלכלית עברנו את שנת הקורונה טוב בהרבה ממדינות אחרות, וכעת ניתן היה לצפות שהמשק יתאושש. ואולם, כוונת הממשלה החדשה בקווי היסוד שפרסמה לקואליציה המתרקמת, לחלק לקבוצות רבות מאוד באוכלוסיה סל צ’ופרים ענקי בסך למעלה מ-100 מיליארד ₪ בלי להצביע על מקור תקציבי לקרן השפע היא, כפי שהראה סבר פלוצקר בכתבה שפרסם בעיתון ידיעות אחרונות ביום 8 ביוני 2021, “פרטאץ’, לא רציני ולא מציאותי. כך לא מתחילים לבנות מחדש את אמון הציבור בנבחריו”.

אכן, יש נושאים שראש הממשלה הזניח, דוגמת הבעיות המתגלות חדשות לבקרים במערכת המשפט והאכיפה ובעיית המשילות של הרשות המבצעת. יש מקום לביקורת. אבל נראה שאלה שמבקשים להחליף אותו אספו את כל החסרונות, מבלי שיהיה להם אפילו אחד מיתרונותיו.

סיכום ומסקנות

החוק המוצע הוא אנטי דמוקרטי. בנסיונו לשלול מראש הממשלה מר בנימין נתניהו, בחוק פרסונאלי ורטרואקטיבי, את הזכות להתמודד בבחירות, הוא שולל מהמיליונים שהצביעו עבורו (פי שישה ממספר התומכים בראש הממשלה המיועד מר נפתלי בנט) את זכותם לבחור באדם שאותו הם רוצים לראות בראש הרשימה הגדולה ביותר בכנסת ישראל.


בפועל התיקון מבקש למנוע את ההתמודדות ממי שסיכוייו הם הגבוהים ביותר להיבחר לראשות הממשלה


גם אילו היה מדובר רק בניסיון להגביל את תקופת הכהונה של ראש הממשלה, הרי שאין לניסיון כזה אח ורע, מטעמים מוצדקים, במשטרים פרלמנטריים (להבדיל ממשטרים נשיאותיים).

בהצעת החוק נטען כי היא באה לתקן “כשל שוק” דמוקרטי. מכל האמור לעיל, עולה כי בפועל התיקון מבקש למנוע את ההתמודדות ממי שסיכוייו הם הגבוהים ביותר להיבחר לראשות הממשלה, ומנגד להכתיר כראש הממשלה את מי שאינו מסוגל להצליח בבחירות, ואף ספג תבוסה מוחצת.

לדעתי, הצעת החוק היא עצמה כשל דמוקרטי חמור.

טליה איינהורן היא פרופסור למשפטים, וחברה קבועה באקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי.


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

  

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

23 תגובות למאמר

  1. ביבי ורגב וגמליאל וישראל כץ וחיים כץ והנגבי
    הולכים לאופוזיציה.ומשם הביתה.החכים שיחליפו אותם
    יהיו אלה שלא תמכו בהתנתקות.ואז כשהממשלה
    הרעה תיפול הליכוד יהיה בלי תומכי התנתקות.
    ויבנה עצמו מחדש.

  2. “כשל שוק”-מסוג המושגים שאף פעם לא משמשים לקידום משהו טוב.

    1. יתרה מכך, ביסוד האמרה כי תוצאת הבחירות היא “כשל שוק”,

      עומדת הדעה הפאשיסטית, לפיה הבחירות הדמוקרטיות דורשות אישור מהדיקטטור לפיד והבוגדים במצביעיהם שהתגנבו לממשלתו.

    2. אם בכשל שוק מדובר והצורך בתיקונו, אז צריך להתייחס באותה מידה גם בכשל שוק המאפשר לראש מפלגה עם שישה מנדטים להיות ראש ממשלה.

  3. מאמר מצויין. הצעת החוק זאת נוצרה על ידי חברי כנסת המעוניינים בנקמה אישית בבנימין נתניהו, ובכך אין לי ספק. אבל אם הכנסת בכל אופן תחוקק חוק כזה חלילה ברוב של 61, מה זה אומר על הכנסת הרשות מחוקקת במדינת ישראל ? האם קיים פגם במשטר הדמוקרטי ? ובכן לדעתי כן, יש כאן פגם צורם ועמוק אבל הוא לא מצוי ברשות המחוקקת אלא ברשות השופטת: רוב של 61 מתגבש בגלל הסיעות הערביות בכנסת. אלה סיעות שפוגעות באופן גלוי בלגיטימיות של מדינת ישראל ולכן, פעם אחר פעם הן נפסלו ע”י ועדת הבחירות המרכזית של הכנסת, ומי הכשיר אותן ? בג”ץ. ובכן פה הבעיה. בג”ץ גדל למימדי השפעה מפלצתיים של ממש, והוא הגוף שללא צל של ספק, באיצטלה של מגן זכויות האדם בישראל, הוא זה שמאפשר חקיקית חוק כל כך לא מוסרי ולא דמוקרטי כמו הגבלת כהונה של נתניהו.
    אגב, גם הלגיטימיות של ממשלת “השנוי” בנויה על הסיעות הערביות הפועלות מתוך מניעים אנטי לאומיים. כאן התקלה היא גדולה אפילו יותר מהחוק המדובר. יש המון מקום למגזר הערבי בישראל אבל אין מקום לסיעות הערביות בכנסת.

    1. אני רוצה לראות, את שופטי העליון – מצליחים לנמק מדוע חוק חייב לחול רטרואקטיבית.

      אין בליבי ספק שהם ישקרו על מנת לא לפסול חוק, שחמולתם הביאה – אך כמו תמיד, זהו יהיה עוד מסמר שהשופטים בעצמם יכניסו, לארון הקבורה של העליון כבית משפט ישראלי, הפועל באובייקטיביות ולפי חוק.

      אתם מבינים, זה מה שמאפיין דיקטטורים לכל אורך ההיסטוריה האנושית. אף פעולה שלהם כנגד העם, לא נתנה למתנגדיהם את היסוד להאמין שזה יהיה המעשה שיביא להיעלמותם. תמיד זה היה רצף של מעשים קטנים, המבססים את הסלידה שעוד ועוד אנשים חשים כלפי הדיקטטור. כך יעלה גם בגורלו של העליון וכן, תמיד יש סיכוי שחמולת הגלימות תפעל לפתע פעם אחת ביושרה ותגיד, שחוק רטרואקטיבי אינו יכול להתקיים.

    2. אין פה שום חוק למפרע.
      החוק יקבע שהחל מהבחירות הבאות אדם שכיהן בעברו כראש ממשלה יותר מכמות מסוימת של שנים/קדנציות לא יוכל לרוץ.
      והיות והנתון הזה מופיע ברזומה של נתניהו זה יפסול אותו אבל רק מהבחירות הקרובות.

    3. חוק חל כאשר מתקבלת החלטה המושפעת מהחוק. כלומר אדם מחליט האם רוצה להתמודד לקדנציה נוספת כראש ממשלה, כאשר הוא יודע שהיא נספרת בחוק הנ”ל.

      טענת הרזומה המגוחכת, זהה לחקיקה הבאה:

      נניח שהחליט המחוקק לאסור על ביצוע תיאום מס. במקום לאסור על התיאום ישירות, בחר המחוקק בנוסח: כל המקבל תשובה של תיאום מס, דינו מאסר. עכשיו כל מי שרצה לעשות תיאום מס כמובן לא יעשה. האם מטרת המחוקק הושגה? על הנייר לכאורה כן. אך מה הדין לגבי האנשים שהגישו בקשה טרם החקיקה וכרגע ממתינים לתשובה? יבוא אדם שהגיש את הבקשה טרם החקיקה לקבל תשובה. תבוא המשטרה ותאסור אותו. יגיד האדם, המחוקק רצה לאסור תיאום מס לכן מרגע החקיקה תיאום מס אסור. אני התחלתי לעשות תיאום מס לפני החקיקה ולכן לי מותר. יגיד לו השופט אם המחוקק היה רוצה לאסור תיאום מס היה כותב בחוק אסור לתאם מס. אבל כתב המחוקק כל המקבל תשובה של תיאום מס, דינו מאסר.ברזומה שלך מופיעה תשובה של תיאום מס ולכן דינך מאסר.

      וזו הסיבה מדוע מועד תחילת כל חוק היא לא רגע החקיקה אלא רגע קבלת ההחלטה המושפעת מהחוק ובכל חקיקה תקינה זה תקף רק להחלטות המתקבלות מעתה והלאה. רזומה = למפרע.

      ועוד דבר לא אחמד אמר שזו חקיקה נגד נתניהו כך שהיא בהגדרה למפרע:
      https://www.haaretz.co.il/news/politi/.premium-1.9064454
      ואם כבר הוא לא ציין שיש עתיד רוצים לבטל גם את חזקת החפות בחקיקה ולתת ליועץ המשפטי להחליט מי יבחר לכנסת. ככה שהוא היה עוד עדין. הצעת חקיקה סופר גרועה והיא תרשם ברזומה של יש עתיד וסער.

    4. לא אמרתי שזה טיעון מוצדק.
      אחמד אמר שהוא רוצה לראות את המערכת המשפטית מנמקת את זה אז אמרתי שלמערכת המשפטית לא יהיה כל כך קשה לתרץ את עצמה.
      וכולנו יודעים איך המערכת הזו עובדת.

  4. תיקון: נתניהו לא הזניח את הטיפול בבעיות מערכת המשפט.
    לא היתה לו אף קורליציה עם 61 מנדטים שתמכו בעניין, מה רציתם שיעשה?
    ועכשיו כשסוף סוף יש 61 מנדטים למפלגות המודעות לעניין-3 מראשי המפלגות הללו(בנט, סער וליברמן) מעדיפים את השנאה האישית שלהם על פני האינטרס הלאומי. אם מישהו מזניח את הטיפול בבעיה זה הם.

    ובזכות מי הגענו לקואליציה כזו? נתניהו! עיקר פועלו של האיש הוא בזירת התודעה. בשנותיו הרבות בפוליטיקה הוא הצליח להוריד את הסוגיה הפלסתינית מהתודעה הבינ״ל בכלל והערבית בפרט ובאותו הזמן להעלות את התודעה בישראל לפגמי מערכת המשפט והתקשורת ולחשיבות הכלת ריבונות והבהרה מי בעל הבית.
    אני זוכר את המדינה לפני עשור, לדבר על קואליציה כזו היה נשמע מדע בדיוני.

  5. הכי שקוף שחיקקו את זה נגד נתניהו
    החוק הבא למנוע מ-2 מיליון מצביעים לבחור בקלפי.

  6. החוק הזה יעניק לפקידות בכלל ולמערכת המשפט בפרט כוח כמעט אבסולוטי. האנשים הללו ישלטו במדינה בפועל בלי לשאת בשום אחריות. לבחירות במדינת ישראל יהיה אותו משקל כמו לבחירות באיראן.

  7. חוק כזה פותח את הדרך לפסילה של כל יריב פוליטי אפשרי שיעלה מתוך האופוזיציה. מחר רמטכ״ל לשעבר יהיה פופולרי מדי ויסכן את המפלגה השלטת אז יחוקקו חוק שאסור לרמטכ״ל להבחר. השמאל הורס את הדמוקרטיה והם כל כך טיפשים שהם לא מסוגלים להבין את ההשלכות למעשים שלהם וזה כולל את כל ה״נסיכים״ מהליכוד שהטימטום שלהם מביך ממש. העיתונות והדיפ סטייט פשוט שולטים בהם.

  8. רגע, חשבתי שהמחוקק הוא הריבון. אם יש 61 מנדטים שתומכים בחוק, על מה כי תלינו?
    מה, אתם רוצים שה-“דיקטטורה” של בג”צ תתערב ותקבע שהחוק לא תקין או טוב?
    מה קרה ליללות שלכם שה-“רוב קובע”?

    מסתבר שאתם אוהבים לבלבל במח על כך שהמחוקק צריך כח בלתי מוגבל – רק כל עוד לכם במקרה יש את הרוב. ברגע שבמקרה הצד שכנגד משיג רוב, פתאום אתם מתעוררים ונזכרים בחשיבות של בקרה ומגבלות על המחוקק…

    1. אלמנטרי, סמולניקו.

      זה אתה תמיד טענת שקיימים כללי יסוד למשטר דמוקרטי, ביקורת שיפוטית ושאר השטויות – לכן, אכן תפסנו אותך משקר פעם נוספת בימים האחרונים.

      מסתבר, שאתה ממש משתדל להוכיח – כמה אתה פאשיסט ומחוקק חוקים כנגד עקרון החוקיות ואם אינך יודע מה זה, עשה קורס ביסודות המשפט ופתאום תתעורר אבל יהיה מאוחר מדי. כיוון שתודה לך, ששכחת “שוב” (שכחה סמולנית כזו), להתייחס לעצם העניין והוכחת לכולם, שכל סיפוריך על דמוקרטיה היו שקרים ואתה פאשיסט, המחוקק חוקים רטרואקטיביים וכל הסיפורים על דמוקרטיה וחוק – היו סיפורי כיסוי שקריים, כדי לבגוד במצביעך ולגנוב את השלטון. אם היית בך יושרה כלשהי, היית עושה ולו ניסיון מהפה אל החוץ, להסביר את מעשיך הפאשיסטיים, אך אתה יודע שאנו צודקים, אין לך איך להגן על חקיקה הנוגדת את יסודות המשפט ולכן אתה מגדף.

      תודה שהקדשת מזמנך, להוכיח כמה אתה והמחנה שלך פאשיסטים. תודה 🙂

    2. הבעיה שלנו היא עם חוסר האיזון בין רשויות השלטון שמתבטא בפער בין כמות המיגבלות הקיימת על המחוקק(הצורך לרצות את הבוחר, הסכמים קואליציונים, אופוזיציה וכו׳) לחוסר המגבלות על השופט.
      בתנאים כאלה, להוסיף מגבלות על המחוקק(ועוד כאלו שקשה להצדיקן) פירושו רק להגדיל את חוסר האיזון הבעייתי.

  9. חצי מיליון אזרחים שיצורו על כנסת ישראל זה הפיתרון היחיד. אנחנו אזרחי ישראל צריכים למנוע פיזית את העברת החוק. במקום שבו המחוקקים פועלים בניגוד לרצון רב העם היהודי. הרב הזה לא חייב להישאר דומם

  10. אף חוק לא יכול לפעול בדיעבד. אלה יסודות המשפט.

    בדיעבד: לאחר ביצוע ההחלטה, אחריה החוק חל עליך. במקרה שלנו, התמודדות על ראשות הממשלה.

    החוק יכול לפעול רק מכנסת הבאה. אפילו לא על ראשי הממשלה שבגדו בבוחריהם, גנבו ושדדו את קולותיהם והקימו את אוסף הנוכלים בממשלת השיסוי. היות והבוגדים בבוחריהם, התמודדו על התפקיד ללא שידעו שבעושם כך, הם מתחילים את הספירה האמורה בחוק. אבל הפאשיסטים שהתגנבו במרמה לכנסת מדינת ישראל, אינם יודעים משפט ו/או מדעי המדינה.

    לפיכך, הפאשיסטים שהתגנבו לכנסת מדינת ישראל, תוך בגידה במצביעיהם, אינם למדו את עקרון החוקיות. כיוון שהם אף פעם לא למדו את יסודות המשפט.

  11. שי ניצן יצר אי יציבות פוליטית ע”י פעילותו החתרנית, לכאורה. אל תוך זה נשאב גדול הנוכלים הפוליטיים שקם לנו מאז קום המדינה. הדחליל הפוליטי הזה כבר לא שולט בכלום ישר מההתחלה. רות דוד, שהואשמה בקבלת שוחד ובמעורבות במשך שנים בפרשיות שחיתות חמורות במסגרת עבודתה כפרקליטת מחוז ת”א. הקף השחיתות בהם הואשמה עצום וחמור ביותר ואינו מתקרב אפילו לרמת החשדות נגד נתניהו אך היא לא הורשעה ועדיין מסתובבת חופשי ולא מאחורי סורג ובריח.

    1. אי היציבות אינה אשמת מערכת המשפט אלא התקשורת.
      הבעיה היא שהמרכז הפוליטי(לשון המאזניים) הלך ודרש יותר ויותר ללא מחויבות לגוש מסוים. והתקשורת מעולם לא דרשה מאף מנהיג שם(ליברמן, לבני, כחלון, לפיד, גנץ וכו׳) דין וחשבון.
      בסופו של דבר השתן עלה לראש והאגו התנפח למימדים מסוכנים ומצביעי המרכז הפכו לבעיה לאומית.

  12. מאמר מעולה ומאיר עיניים. תודה.

    אהבתי את העוקצנות הראויה בפיסקה המתחילה במילים ״אכן, יש נושאים שראש הממשלה הזניח וכו’״…

    אילו היתה טמונה במאמר הנחה סמויה לפיה עכברושי הביבים שיזמו את אותה הצעה מגונה ישתכנעו מצדקת טענותיו, הרי שהיה זה ה״כשל״ היחיד בו. אולם, כך אני משער, מאמר זה אינו מופנה לעיונם הנאור, אלה לציבור הרחב, שאמור להיאבק נגדו.

  13. כשאתה שחק עם אדם לא ישר ברמות כל כך חמורות – אתה חייב לשחק מלוכלך ולמעשה אתה מחוייב לעשות הכל כדי להוציא אותו מהמשחק.

    זה כמו ילדים ישחקו תופסת ואחד הילדים ישתמש באיומים ובאלימות נגד הילדים האחרים – הם יגרשו אותו מהמשחק.

    1. צודק,

      זה כמו שאתה לא היית עם אישה במשך זמן רב ואחת הנשים שאתה פוגש, לבושה בחצאית מיני ובבגדים צמודים. אכן, היא אשמה ביצר המיני שלך ובמה שעשית.

      למען הסר ספק, הכתוב לעיל אינו מייצג את דעתי. אלא נכתב על מנת להדגים, בדיוק כמה אבסורדית תגובתו של הסמולן לעיל. אבל, זה מדגים היטב שזה הסמול שיש – זה לא חדש. זו הטקטיקה הסטנדרטית ביותר (!) של מתרצי רוצחי הישראלים, עבור פרסים מאוסלו.

      הסמולנים תמיד מתרצים את מעשי הרוצחים והאנסים, ע”י המצאת האשמה לקורבן של מעשיהם וההסבר מדוע – לפי אותה האשמה מצוצה מהאצבע – זה בכלל הקורבן אשם

      והרוצחים, אנסים ופאשיסטים שמחוקקים חוקים החלים בדיעבד ע”מ לפגוע ביריבים פוליטיים (פגיעה באמצעות חקיקה ביריבים פוליטיים זו אחת מההגדרות הקלאסיות של פאשיזם) הם בכלל “הקורבן האמיתי”. כפי שמגיב #13 כאן, ממש משתדל להוכיח. נודה לו על מאמציו, להוכיח שהסמול פאשיסט 🙂