האם כלי הטיס הבלתי מאוישים הם המפתח להכרעה צבאית בשדה הקרב העתידי?

זירת הקרב העתידית כבר כאן וכלי הטיס הבלתי מאוישים הופכים חלק בלתי נפרד ממנו ועשויים להכריע במערכה העתידית. האם מערכות נשק בלתי מאוישות יספיקו לבדן בכדי להכריע את הקרב הבא?

רחפן המאביק פרו בפעולה (צילום: Sven Teschke)

הקרב הקשה והעקוב מדם בבינת ג’בל ממלחמת לבנון השנייה צרוב עמוק בציבור הישראלי. זאת בעקבות גבורתם ואומץ ליבם של לוחמי גולני שהיו בעמדת נחיתות מספרית ובייחוד בעמדה נחותה טקטית מוקפים בלוחמי חיזבאללה. המחיר היה כבד: שמונה לוחמי גולני הרוגים וביניהם הסמג”ד רועי קליין ז”ל וכן 23 פצועים. לצד הגבורה ההרואית הראויה לציון של הלוחמים, האירוע יכול היה להסתיים אחרת לגמרי לולא התערבותו של מג”ד גולני דאז תמיר ידעי ששהה בבונקר הפיקוד במלכיה.

הודות למזל”ט (מטוס זעיר ללא טייס) שצילם את האירוע ולמרות הקושי שהתגלה בזירת הקרב בזיהוי מקור הירי, הבחין ידעי כי מרבית אנשי חיזבאללה התמקמו בסמוך למסגד שהיה קרוב להיתקלות. ידעי הזעיק מיד מטוסי קרב של חיל האוויר, ואלו סייעו בחיסולם של כמה מחבלים.

כאמור, זוהי דוגמא אחת מיני רבות לשימוש הגובר בכלי הטיס הבלתי מאוישים של צה”ל. אליבא דה ד”ר עוזי רובין, מומחה לאיום הטילים ולהגנה מפני טילים, השימוש בלי טיס בלתי מאוישים החל עוד באמצע המאה ה-20. לדבריו, הכטב”ם (כלי טיס בלתי מאויש) המודרני הינו פרי תוצרת ישראלית.

המקור שלו הוא טיסני צעצוע, שעליהם הותקנו מצלמות מסחריות רגילות, כאשר ייעודן היה איסוף מודיעין אודות היערכות הצבא המצרי בגדה המערבית של תעלת סואץ במהלך מלחמת ההתשה. רובין מוסיף עוד, כי התהילה לה זוכים הכטב”מים הישראליים הגיעה בעקבות מבצע “ערצב 19” בימי מלחמת לבנון הראשונה שהביאו להשמדתו באופן כמעט טוטאלי של מערך ההגנה האווירית הסורי. כתוצאה מכך, החל ביקוש הולך וגובר בצבאות שונים בעולם לתעשייה זאת.

ניתן להיווכח בדוגמא נוספת מההווה שעשויה להעיד על התפנית בשדה הקרב העתידי. המלחמה שהתנהלה לא מכבר בדרום הקווקז על המובלעת הארמנית נבגורנו–קרבאך בין ארמניה לאזרבייג’ן. אין תימה בכך, כי אזרבייג’ן היא זאת שיצאה כשידה על העליונה, אך הדרך בה ביצעה זאת הינה בעלת משמעות היסטורית חסרת תקדים.

למעשה, צבא אזרבייג’ן ביטל לחלוטין את מערך ההגנה האווירית של ארמניה באמצעות כטב”מים וסלל את הדרך עבור הכוחות הקרקעיים ששעטו קדימה וכבשו מקומות וצירים אסטרטגיים. כתוצאה מכך, ארמניה נאלצה בלית ברירה להסכים להפסקת אש ולאבד את אחיזתה בחבל הארץ בדרום הקווקז. ראוי לציין, כי פערי הכוחות בין הצדדים ניכרים היטב, כאשר כוחה הצבאי של אזרבייג’ן גדול יותר מזו של יריבתה ארמניה.

במבצע “שומר החומות” צה”ל ומערכת הביטחון, הצליחו בזכות מודיעין איכותי לפגוע באופן קשה בנכס האסטרטגי של החמאס: “המטרו” שכלל מנהרות באורך עשרות קילומטרים. בניגוד לניסיון הנואל של חמאס השבוע להציג כביכול עסקים כרגיל במטרו, צה”ל הצליח לטרפד את הנשק האסטרטגי עליו עמל הארגון במשך שנים רבות (על חשבון תושבי עזה כמובן) שכלל חדרי שהייה ללוחמים, מפקדות עם מערכות פיקוד ושליטה, ציוד צבאי ואמל”ח ואף אתרי שיגור רקטות הכוללות פצצות מרגמה ונ”ט, איסוף מודיעין אפשרות לירי צליפה והכנת מטענים.


בימי מלחמת לבנון הראשונה שהביאו להשמדתו באופן כמעט טוטאלי של מערך ההגנה האווירית הסורי


מלבד השמדת המטרו, צה”ל סיכל בכירים בחמאס ובגי’האד האסלאמי וחיסל כ-200 מחבלים מדווחים. כמו כן, צה”ל פגע קשות ביכולת הייצור וההתעצמות של החמאס ופגע במבני משטר ותשתיות טרור. זאת ועוד, על פי דובר צה”ל טרם המבצע, ברשות חמאס היו צוללות אוטונומיות אשר יכולות לשאת מטעני נפץ בני עשרות ק”ג ומוכוונות GPS שהיו מיועדות לפגוע באסדות הגז של ישראל וכנגד ספינות של חיל הים. במהלך המבצע צה”ל הצליח לפגוע בכוח הימי שכלל גם יחידת צוללנים וסירות נפץ מהירות. מיותר לציין שלא מעט מהיכולות הללו היו בסיוע והכוונה איראנית.

בחזרה לכטב”מים. בעת מבצע “שומר החומות”, על פי פרסום של אמיר בובחוט (“וואלה”), צה”ל הצליח להשמיד משגרי רקטות באמצעות להקת רחפנים, אשר מנעה מהחמאס לשגר רקטות לעבר שטח ישראל. על פי הפרסום, קצב התקיפות באמצעות הלהקות אף הלך והתגבר נגד יעדי החמאס.

בניגוד למלחמת לבנון השנייה, הדבר לא נעשה באמצעות מפקד בכיר מאוד ומתוך בונקר מרוחק על שמזעיק מטוסים לאוויר, אלא בסמוך לגבול על ידי פלוגה ייעודית שהוכשרה לכך במיוחד, וכל ייעודה הוא לחשוף את האויב טרם ביצוע הירי, ולתקוף אותו רגע לפני שהוא נעלם (עניין של שניות) באמצעות כלי טיס בלתי מאוישים שאינם מסכנים חיי אדם (טייסי קרב או לוחמים בשטח) יתר על כן, כלי הטיס הזעירים הינם זולים עשרות מונים בהפעלתם מול האויב. עם זאת, השימוש הגובר בהם עדיין לא סייע לנטרל את כוחם של החמאס והגי’האד להפסיק את הירי המאסיבי לעבר ישראל.

ואולי שמא כאן נעוץ ההבדל בין הכרעה ברורה לבין ניצחון עמום והרתעה זמנית על ארגוני הטרור שהאסימטריה בין צה”ל לבינם ברורה לכל בר דעת. מטרת מבצע “שומר החומות” הייתה לשלול מיכולותיו של חמאס ככל הניתן ולהביא להרתעה, שכן ישראל נכנסה לסבב הנוכחי מול חמאס בעל כורחה ולכן לא התכוונה להכריע את הארגון. לדברי הרמטכ”ל כוכבי, במהלך המבצע ישראל פגעה בעוצמה בחמאס ובג’יהאד האסלאמי ושללה לארגונים יכולות רבות כולל בתחום התת קרקע ויכולת ייצור הטילים שלהם, כפי שנטען לעיל.


במידה ונגיע למלחמה כוללת, אזי המטרה היא שלאויב יהיו יכולות חלשות ומוקהות ככל הניתן


יש לציין, כי זוהי חלק מהתפיסה הביטחונית של ישראל בשנים האחרונות אותה מכנה צה”ל המב”מ (המערכה שבין המערכות). מטרתה היא להרחיק את המלחמה ככל הניתן באמצעות פעולות צבאיות שונות בחתימה נמוכה הכוללות תקיפות של חיל האוויר בעיקר בסוריה (על פי פרסומים זרים), אך עם סיכון גבוה להסלמה במידה ומשהו משתבש. עם זאת, במידה ונגיע למלחמה כוללת, אזי המטרה היא שלאויב יהיו יכולות חלשות ומוקהות ככל הניתן, לעומת מה שהיה רוצה להגיע מולנו בעת עימות.

לפיכך להחלטה אסטרטגית שכזאת יש מחיר ופירושו שלא ניתן לחסל את כושר השיגור של החמאס מהאוויר בלבד, היות ומערך הרקטות שלו (בדומה לזה של החיזבאללה) נמצא בתווך התת קרקעי, קרי המנהרות. דהיינו, החמאס העתיק את המודל של “שמורות הטבע” של החיזבאללה עמן התמודד צה”ל ב-2006 ושכלל אותן למעין עיר תת קרקעית השוכנת מתחת לרצועה. (דוח מבקר המדינה: ההתמודדות עם איום המנהרות, עמוד 6).

כדי לפגוע ברציפות התפקודית של הארגון ולבער את הרצועה מקיני הטרור ומאלפי הרקטות שעוד נמצאות בידי הארגון נדרשת כניסה קרקעית מאסיבית. כך למשל, ראש השב”כ לשעבר, ח”כ אבי דיכטר גורס שאין מנוס ממהלך קרקעי רחב היקף כדוגמת חומת מגן (2002) שיכלול הרס והשמדת הטרור וכן עצירת מחבלים רבים שיביאו לעצירה של הטרור. לדבריו, לא ניתן לטפל בחמאס מבחינה מדינית, אלא צבאית ותו לא. לראיה, התבטאותו השבוע של ראש המוסד היוצא יוסי כהן, כי הניסיון להסתמך על הכסף הקטארי בניסיון להגיע להסדרה ברצועה כשל, על אף מאמציה של ישראל להכלה של ירי סורר של ארגונים הכפופים לחמאס, הפגנות על הגדר ובלוני התבערה.

הטכנולוגיה תחשוף אותם לפחות פעילות מבצעית? (צילום: דובר צה”ל)

כאמור, בשנת 2007 כחלק מהלקחים של מלחמת לבנון השנייה, הוקמה תחת משרד הביטחון רשות חירום לאומית (רח”ל), כאשר תפקידה לתאם ולאגד תחתיה את מכלול הארגונים העוסקים בטיפול בעורף בשעת חירום. כמו כן, בשנת 2012 אוחדה רח”ל יחד עם המשרד להגנת העורף. בין שלל תפקידיה הרבים, אמונה רח”ל על תיאום ההסברה לציבור בתחום ההערכות לשעת חירום.

על הממשלה הבאה בתיאום עם משרד הביטחון יחד עם רח”ל להכשיר את הקרקע מול הציבור, אודות מה עשוי להתרחש בעימות הבא בצפון, כאשר הסבב הנוכחי מול חמאס ייראה כמשחק ילדים אל מול חיזבאללה שמחזיק ברשותו ארסנל המונה 150,000 טילים. חלק מהמאמץ של צה”ל היום הוא למנוע מחיזבאללה תחת חסותם של האיראנים להחזיק ארסנל של טילים מדויקים המסוגלים לפגוע בכל מטרה על פני שטחה של מדינת ישראל כולל בנכסיה האסטרטגיים.

המערכה הבאה בצפון לא תהיה מול חיזבאללה גרידא. עימות מזוין יהא הן מול חיזבאללה שאף ינסה לחדור לשטח ישראל ולכבוש את יישובי הגליל והן מול סוריה. כידוע לפני כשנתיים צה”ל חשף את הניסיון האיראני להתבסס צבאית באמצעות חיזבאללה בגולן הסורי על ידי הצבת כוחות, אמל”ח, טילים חכמים ואולי הקמת “שמורות טבע” מבוצרות בדומה לאלו שבדרום לבנון.


בעימות הגדול הבא מול חיזבאללה, ישראל תפעל באופן הרסני ולא מידתי


בתוך כך, הקמת יחידה ייעודית עם רחפנים מתקדמים המבוססת על חדשנות וקטלניות מבשרת על עידן חדש בשדה הקרב שאמור בין היתר למנוע נפגעים בקרב כוחותינו. ואולם, היא אינה מספקת דיה בכדי לעצור את חיזבאללה בעת עימות מזוין מולו. הדרך היחידה שבה ניתן יהיה לעצור את מטחי הטילים שיעופו ללא הפסקה לעבר ישראל (ההערכה מדברת על 2000 טילים ביום אל מול 100 בממוצע בלבנון השנייה) היא באמצעות תמרון צבאי רחב.

יתר על כן, וכפי שציין הרמטכ”ל לשעבר גדי אייזנקוט, ישראל כפי הנראה תפעיל את דוקטרינת “הדאחיה”, ומשמעה הוא שבעימות הגדול הבא מול חיזבאללה, ישראל תפעל באופן הרסני ולא מידתי. התוצאה תהיה דומה לזו של הפצצת חיל האוויר ששיטחה לגובה פני הקרקע את רובע הדאחיה, ששימש מרכז צבאי של חיזבאללה בביירות, בתקופת מלחמת לבנון השנייה.

לאחר מלחמת לבנון השנייה כאשר התותחים נדמו והאבק משדה הקרב שכך, התברר כי הרמטכ”ל חלוץ והדרג המדיני התנגדו נחרצות לכניסה קרקעית בדרום לבנון. בלית ברירה ובעל כורחו של הדרג המדיני התגלגלנו למלחמה שבסופו של דבר על כל כשליה (ניהוליים, מודיעין חסר, תקלות מבצעיות) עצרו את ירי הרקטות והרתיעו את חיזבאללה וזאת בשל כניסה קרקעית של כוחות חי”ר שנלחמו בגבורה בקרבות פנים אל פנים והוכיחו את עליונותם על פני חיזבאללה.

משה ראובני הוא מרצה לפוליטיקה וממשל ויוזם ומנהל את התוכנית צוערים צעירים


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

3 תגובות למאמר

  1. “המפתח להכרעה צבאית בשדה הקרב” היה, נשאר ויהיה המוכנות של חברה נלחמת להקריב את בניה בלחימה מאובקת ומדממת. הזוי לחשוב אחרת.

  2. ומה דעצכם לפטפט קצת פחות ? מה דעצכם, האם איראן ואחרים לא מעתיקים רעיונו מהפרסום הזה ? אולי תוותרו לטובת בטחוננו !