מה עשתה הוראת השעה בחוק האזרחות, מדוע היה צריך לבטל אותה וכיצד חוק יסוד ההגירה אמור לפתור את בעיות השורש של הכניסה לישראל
הדיון בשבועות האחרונים העלה מונחים רבים לסדר היום הציבורי, שמרביתנו לא מכירים או לא רגילים לעסוק בהם. חשוב להבין מה עשתה הוראת השעה של חוק האזרחות שבוטלה השבוע, מדוע היה צריך לבטל אותה וכיצד חוק יסוד: ההגירה או בשמו המדויק, 'חוק יסוד: כניסה הגירה ומעמד בישראל', אמור לפתור את בעיות השורש של הכניסה לישראל.
חוק השבות וחוק האזרחות
בשנת 1950 הוצגו בפני הכנסת שתי הצעות חוק. חוק השבות וחוק האזרחות. חוק השבות מעניק את אפשרות העלייה לישראל לכל יהודי ואילו חוק האזרחות קבע מנגנונים לקבלת אזרחות גם עבור העולים מכח השבות וגם עבור התושבים שחיו במדינת ישראל לפני שהחוק נכנס לתוקף. אחד הסעיפים בחוק האזרחות מאפשר לבני זוג של אזרחי ישראל לקבל מעמד ובסופו של דבר גם אזרחות בישראל.
במשך שנים רבות הסעיף בחוק לא עורר בעיה של ממש אבל ההפקרות הביטחונית והלאומית של הסכמי אוסלו פרצה את הסכר לא רק בהקמת הרשות הפלסטינית ובייבוא של טרוריסטים לישראל אלא גם באישור ביד נדיבה של איחודי משפחות בין ערבים תושבי יהודה ושומרון לבין ערבים המתגוררים בישראל או במזרח ירושלים. על פי ההערכות בין השנים 1994-2002 קיבלו מעמד קבע בישראל, אזרחות ותושבות, 130,000 ערבים, והגידול באוכלוסייה הערבית בישראל כתוצאה מהגירה הגיע בשנים מסוימות לכ-16% (לשם השוואה, בשנת 2007 ירד משקלו ל-4%).
מלבד הבעיה הדמוגרפית, המאוחמ"שים החדשים היו מעורבים בטרור ובפעילות עוינת כנגד ישראל במספרים גדולים מאוד, ולכן בשנת 2003 נחקק "חוק האזרחות הוראת שעה". הוראת השעה קבעה, כעיקרון שערביי יהודה ושומרון – "תושבי אזור" וכן אזרחי ותושבי סוריה, לבנון, איראן ועיראק, לא יהיו זכאים לקבל אזרחות או מעמד קבע בישראל בהתאם לחוק האזרחות ולכלל איחוד המשפחות. החוק נומק בסכנה הביטחונית, ובכך שאוכלוסייה זו, בשל היותה מגיעה משטח עוין, מהווה סיכון ומעורבת בטרור בשיעורים גבוהים.
לצערנו, הסברים דמוגרפיים ולאומיים לא היו מקובלים בבית המשפט העליון בתחילת שנות האלפיים, וככל הנראה אינם מקובלים גם היום, ולכן הנימוק הביטחוני, גם אם הוא חשוב ומשמעותי, נתפס על ידי רבים כתירוץ וכניסיון לבלבל ולהטעות. חוק הוראת השעה והשלכותיו הותקפו בבית המשפט העליון מספר פעמים, ובכל פעם הוראת השעה צלחה את "מבחן בג"ץ" על חודו של קול. בכל פעם, עם השנים שחלפו ובניסיון להציל את הוראת השעה משיני בג"ץ, הוסיפו להוראת השעה כל מיני מנגנונים "מאזנים".
התיקון לחוק
ב-2005 נכנס תיקון שבדברי ההסבר שלו נכתב:
בהתאם להחלטת הממשלה מסי 2265, מיום 18 ביולי 2004 ,ולאור הערות בית המשפט הגבוה לצדק בעתירות שהוגשו בענין הוראת השעה (בג״צ 7052/03 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל ואח׳ נ׳ שר הפנים ואח׳, בג״צ 7102/03 ח״כ זהבה גלאון נ׳ שר הפנים ובג״צ 8099/03 האגודה לזכויות האזרח נ׳ שר הפנים), מוצע כי בד בבד עם הארכת תוקפה תתוקן הוראת השעה כך שיורחבו הסייגים לתחולת ההגבלות הקבועות בה. הרחבה זו תיעשה ביחס לאוכלוסיות אשר על פי הערכת גורמי הביטחון הן בעלות פוטנציאל לסיכון ביטחוני מופחת, וזאת כדי להשיג את מטרתה של הוראת השעה, מחד גיסא, ולהבטיח כי מטרה זו תושג באופן מידתי יותר, מאידך גיסא"
ההקלות שהוכנסו באותו שלב, שהיו מבוססות על גילם של הנכנסים ואפשרו לכ-30% מכלל מבקשי בקשות איחוד המשפחות לנסות שוב את מזלם, לא הספיקו לבג"ץ, ובפסק הדין ב-2006 שופטי בג"ץ דרשו למעשה הכנסה של מנגנון נוסף, הוועדה ההומניטרית. המנגנון הזה נכנס לחוק בשנת 2007. הפריצה של הסכר שהחלה אז, המשיכה בצעדים קטנים לגדול ולגדול.
אם נעבור עשור קדימה, הוכנסו בלחצים של עתירות שונות מנגנונים שונים נוספים באמצעותם הלך וגדל מספר איחודי המשפחות. הקמת בתי הדין לערערים שיכלו להחליט במקומו של שר הפנים על בקשות לתושבות ולאזרחות, עתירות שביקשו להעניק למבקשי איחוד המשפחות ביטוח בריאות ממלכתי או לאפשר להם לקבל רישיון נהיגה, וכדו'.
מנגנוני השחיקה שהצטרפו לחוק עם השנים הביאו לכך שבשנים האחרונות הגידול באוכלוסייה כתוצאה מהגירה כמעט זהה לאוכלוסייה היהודית ולאוכלוסייה הערבית במדינת ישראל. ליהודים יש את "חוק השבות" ולערבים יש את "חוק האזרחות הוראת שעה" שדרך המסננת שלו מתממשת והולכת "זכות השיבה" של הערבים לישראל.
המשותף לכל "מנגנוני השחיקה" הוא שהם פועלים על פי ההיגיון הביטחוני. אם הסכנה היא ביטחונית ניתן לבודד כל מיני אוכלוסיות שעל פי הסטטיסטיקה הן מעורבות בטרור במידה מופחתת ולהעניק להן מעמד, תושבות או אזרחות. אבל אם מדובר על מדיניות הגירה שמיועדת לשמר את הרוב היהודי או למנוע סכנה לאובדן שטחים של המדינה היהודית והפיכתם דה-פקטו לשטחים אוטונומיים ערביים, כפי שהולך ומתרחש בנגב ובגליל, שיקול הדעת אינו יכול להיות פרטני וביטחוני.
ההסתכלות במשקפיים הצרות של זכויות אדם מחד ודרישות ביטחון מאידך, מובילה בהכרח לשחיקה הולכת וגוברת של הרוב היהודי בישראל. ולכן, הדרישה לחוק יסוד: הגירה, שיציב במרכז הבמה את השיקולים הלאומיים במדיניות ההגירה, בדיוק כפי שחוק הלאום עושה זאת במתן עיגון חוקי לעקרונות היסוד של מדינת ישראל, החלה לעלות ולצוץ. כבר בשנת 2017 התבקשה השרה איילת שקד, אז שרת המשפטים, להכין חוק יסוד: הגירה. במערכת הבחירות של שנת 2019 היא אף התחייבה להביא לחקיקת חוק יסוד שכזה בתוך שנה.
הוראת השעה ושחיקתה הצריכה את חוק היסוד אך למצוקה המשפטית שחוותה המדינה בנוגע לאיחודי משפחות של ערבים מיהודה ושומרון, הצטרפו גם פסקי הדין השערורייתיים בנושא המסתננים, שגם הם העדיפו את התחביבים של המסתנן הפרטני על פני חובתה של המדינה לקבוע מי ייכנס בשעריה מתוך מדיניות רחבה ולדאוג לתושביה ואזרחיה, ובמיוחד לתושבים החלשים המתגוררים בדרום תל אביב ובריכוזים אחרים של מסתננים.
זאת כמובן בנוסף לשאלות של שלילת אזרחות ותושבות מטרוריסטים או מניעת כניסה של פעילי BDS ואנרכיסטים הפוגעים בפעילותם במדינת ישראל. בכל השאלות הללו תפיסת זכויות האדם הקיצונית של שופטי בג"ץ, ללא הסתכלות לאומית וראייה רחבה המעוגנת בחוקי יסוד, הכשילה את מאמצי המחוקקים ושרי הפנים לפעול בהתאם לתפיסתם את מדינת ישראל כמדינה יהודית.
מעבר לחוק יסוד
חוק יסוד: כניסה הגירה ומעמד בישראל נותן מענה כולל לכל הסוגיות הללו. הוא מעגן את עקרונות היסוד של ההגירה ומדיניות ההגירה הנובעים מכך שמדינת ישראל היא ביתו של העם היהודי והמקום בו העם היהודי מממש את זכותו להגדרה עצמית.
העיגון של העקרונות הללו בחוק יסוד, והקביעה כי כל הסדרי ההגירה, מאיחוד משפחות ועד הרחקת מסתננים צריכים לשקף וליישם את העקרונות הללו, אמור לתת כוח והסמכה למחוקק ולממשלה לקבוע כללים ברורים. ההסדרים השונים שעוגנו בעבר בהוראת שעה, מפחד בג"ץ, ונשחקו שוב ושוב, יוכלו להיקבע בחקיקה ראשית המעוגנת בחקיקת יסוד, מתוך ראייה כוללת דמוגרפית ולאומית, וכמובן גם ביטחונית.
התקווה היא כמובן שהאמירה הברורה והחד משמעית של המחוקק בחוק יסוד שכזה, תשליך גם על התנהלות בתי המשפט השונים, של שופטי בג"ץ ושל היועצים המשפטיים, אבל החוק הזה לא הוכן רק כמענה לבית המשפט.
הוא נועד להכוונתם של כל חוקי ההגירה בישראל להסתכלות במבט מלמעלה. מדינת ישראל אינה מדינת כל אזרחיה או כל לאומיה. היא ביתו של העם היהודי. זו המחויבות שלנו לעצמנו. זו המחויבות שלנו לאבותינו וזו המחויבות שלנו לבנינו ולנכדינו אחרינו.
עו"ד שמחה רוטמן הוא חבר הכנסת מטעם הציונות הדתית ומחבר הספר מפלגת בג"ץ
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
מדוע לא העלו להצבעה את חוק ההגירה ב-12 שנות שלטונו של ביבי?
עד הבחירות האחרונות לא היה לימין מעולם 61 ח״כים.
(אם לשפוט לפי 3 הסוגיות המרכזיות בפוליטיקה הנוכחית: משילות, ריבונות ושוק חופשי אז כחול-לבן ויש-עתיד הן מפלגות שמאל בניגוד לימינה ותקווה חדשה).
למה לא חשבו על זה קודם?! למה לא חשבו על תורת היחסות לפני אינשטיין? למה לא חשבו על הנורה לפני אדיסון? כי רק עכשיו עלה הרעיון.
הרעיון קיים כבר כמה שנים. כמו שנכתב בכתבה איילת שקד הבטיחה לקדם אותו ב-2019. אני לא מנסה להמציא תירוצים לשקרנים כמו שקד ובנט. לכולם ברור שהחוק הזה הוא לא הסיבה שכל חברי הכנסת מהליכוד שינו את הצבעתם כעבור שנה. הם רוצים לסכן את אזרחי מדינת ישראל לפי עמדתם רק כי הם באופוזיציה, שיתבישו להם.
לא הבנת את כוונתי, אני יודע שהרעיון עלה לראשונה ב2019 ואיילת שקד מנעה את קידומו. אבל היות וזה כתוב במאמר הנחתי שהשאלה לא מתייחסת לשנתיים האחרונות אלא לעשור שלפניהן.
דוד
מסכים לחוק ההגירה והוא חשוב למדינה יהודית ודמוקרטית. אבל איפה הייתם? שתים עשרה שנים הליכוד בשלטון. למה לקחת דבר טוב כמו חוק ההגירה ולהפוך אותו לאיל ניגוח וכלי של פוליטיקה קטנה וזמנית. הרי הליכוד יכל להצביע לחוק האזרחות, כפי שהוא נוהג תמיד, ואז לקדם את חוק ההגירה. אם טובת העם הייתה אל מול עיניהם זה כנראה מה שהיה קורה. הימין במדינה הזו רקוב כמו השמאל.
שמחה רוטמן לא מהליכוד.
מסכים לחלוטין. כמובן שהתגובה לא רלוונטית לכותב שאינו מהליכוד. אבל חברי הליכוד בגדו בערכיהם.
הליכוד וביבי אינם שליטים יחידים. מערכת השלטון הישראלית מורכבת. כמעט לכל אורך העשור האחרון, לא היה לימין מספיק חברים כדי לבצע את כל מה ששאף לבצע. עם שותפות כמו ציפי לבני, יש עתיד, כחול לבן, וכן – גם הסוסים הטרויאנים בימין בנט ושקד – קשה לקדם את כל החלומות האידיאולוגיים של הימין.
קרדיט עצום צריך להינתן לליכוד שבהובלתו הימין הגיע להישגים מרשימים רבים במרבית התחומים – כולל בהעלאת שלטון הפקידות, בג"ץ והפרקליטות לראש סדר היום ולמעשה לנושא הראשון בחשיבותו בפוליטיקה הישראלית היום, ולקו שחוצה בין ימין לשמאל.
ימני נוסף, למה עכשיו אפשר להעלות את הצעת החוק להצבעה באופוזיציה ואי אפשר בקואליציה? משוכנע שציפי לבני, יאיר לפיד או בנט ושקד היו מתנגדים? תפסיקו לתרץ את הפחדנות של ביבי. הוא משחרר מחבלים בוגדני שראוי להיות בכלא על בגידה במדינת ישראל ולא על הפרשיות המגוחכות בהם הוא מואשם.
ראשית, כמו שכבר נאמר למעלה, לממשלות בראשות ליכוד לא היו אף פעם 61 מנדטים שכל כולן על טהרת הימין.
שנית, כזכור לפיד כראש האופוזיציה הצהיר מראש שהוא יעתור לבג"ץ כנגד כל החלטה וכל חוק של ליכוד כדי לטרפד אותו ולתקוע מקלות בגלגלי החלטות ופעולות הממשלה… כך נוהגות באופן קבוע גם מר"צ וגם שלל העמותות של להקת "הזכויות"
שלישית, גם כעת כל זמן שלא יחוקק חוק הפרדת הרשויות ימשיכו שופטי בג"ץ לבטל חוקי הכנסת או לרוקן אותם מכל תוכן בהתאם להשקפת עולמם הפרוגרסיבית
רביעית, יש צורך דחוף לבטל את מוסד הבג"ץ שהוא שריד מהתקופה המנדטורית. שאם לא כן תמיד תעלה השאלה האם החוק "בגי"ץ" . בנוסף, שלל גורמים העוינים את היות ישראל מדינת היהודים מצליחים לבחוש בפוליטיקה הישראלית דרך עתירות לבג"ץ שנענה להם כמעט תמיד.
כמו כן יש צורך דחוף לחוקק את חוק היועמ"שים שיגדיר את תפקיד היועמ"ש כיועץ לממשלה ויפצל את כל הסמכויות הסותרות שהמוסד הזה ניכס לעצמו ללא כל הגדרה בחוק וכך יגביל את כוחו של היועמ"ש שהפך מזמן לזרוע הארוכה של שופטי העליון ושל הבג"ץ והוא בוחש בפוליטיקה הישראלית ככל העולה על רוחו ועל רוחם של הנאורים בעיני עצמם.
כידוע בכל משרד ממשרדי הממשלה ובכל גוף סטטוטורי (למשל המשטרה) יושב יועמ"ש הכפוף אך ורק ליועץ המשפטי לממשלה. המילה האחרונה בכל דבר ועניין שייכת ליועמ"שים.
אהרן ברק התבטא באחד הכנסים למשפטנים ואמר ש-90% מהחקיקה נבלמים ונחסמים באמצעות מנגנון היועמ"שים, ורק 10% מגיעים לשופטי העליון ולבג"ץ ונבלמים שם.
רוב רובם של אזרחי ישראל בטוחים משום מה שאם הליכוד הרכיב את הממשלה אזי העומד בראשה והשרים שלו חופשיים לחוקק את החוקים שאמורים לקדם את השקפת העולם הלאומית הימנית של בוחריהם. במצב העניינים שהתקיים בכול שנות "שלטון ליכוד" וקיים גם היום זה כמעט בלתי אפשרי. ראינו את זה בשנים האחרונות. גם כאשר סוף סוף הצליחו להעביר חוקים כמו חוק המסתננים הוא נבלם ומסורס בידי שופטי בג"ץ.
תודה לך ח״כ רוטמן על ההרחבה בנושא, השכלתי.
אני לא מסכים עם הכותב כלל. אין אפשרות להיות קיצוניים מדי בהגנה על זכויות אדם. השמאל לא קיצוני בהגנתו על זכויות אדם. השמאל לרוב תומך בהפרה בוטה של זכויות אדם בין אם במישור הכלכלי ובין אם בכניעה לטרוריסטים ואלימות ערבית. בארצות הברית זה אפילו יותר ברור כשהימין לפחות על הנייר מגן על החוקה והרעיון 'לכל אדם יש זכות לחיים, חופש, רכוש ומרדף אחרי האושר והשמאל מתנגד לרעיונות אלו.
נראה לי שבתגובתך אין הבחנה ברורה בין הנושא האוניברסלי של "זכויות אדם", לבין נושא זכויות האזרח במדינה דמוקרטית. סוגיית זכויות אדם היא נושא הדגל של השמאל הפרוגרסיבי האוניברסליסטי החותר להכפיף את המדינות לגופים על-לאומיים וחותר תחת רעיון מדינת הלאום וכל הכרוך בכך כמו גבולות מדינת הלאום המגבילות למשל הגירה חופשית ומוסדות הלאום כמו למשל קק"ל בישראל. במילים אחרות השמאל הפרוגרסיבי חותר נגד ריבונות האזרחים ונגד העיקרון של ממשל בהסכמת הנמשלים. מנגד זכויות האזרח במדינת הלאום הדמוקרטית הם נושא הדגל של הימין השמרני המבקש להגן על מדינת הלאום וגבולותיה ועל עיקרון הריבונות של העם ועל מוסדות הלאום שמתקיימים על בסיס התפיסה שכלל ציבור האזרחים הוא הריבון במדינתו וזכות קבוצות האזרחים החופשיות להתארגן פוליטית ולהתמודד בזירה הפוליטית על תמיכת רוב הציבור כדי לקדם במדינה את החקיקה על פי סולם הערכים שלהם.
ההצבעה שלכם בלתי נסלחת ויצרה נזק. אותי איבדתם
הפוך. ההצבעה הצילה את המדינה מהעברת חוק השעה המכורסם והעלוב לוועדת חוק ומשפט. כשזה יגיע להצבעה במליאת הכנסת אז נדבר
החוק הינו מהותי ומשמעותי למדינה יהודית ודמוקראטית אשר בא להגן על אזרחי מדינת ישראל מפני אנשים שאינם יהודים הבאים לסכן את בטחונה של מדינת ישראל. אין זה רלוונטי למה לא נחקק קודם לכן. מדינת ישראל ביסודה ובמהותה הינה הבית הלאומי של העם היהודי.
החוק המוצא טוב,
השאלה היא למה ח"כ רוטמן חושב שחקיקת הכנסת מחייבת את ביהמ"ש העליון?
רק לפני יום, פורסם כי בג"ץ ברב דעות קבע כי הוא לא רואה טעם להתערב בחוק. דעת המיעוט בפס"ד חשבה אחרת – כלומר לשיטתה של דעת המיעוט כנסת ישראל ברב של 62 חוקקה חוק יסוד וביהמ"ש לשיטתו הוא רשאי להתערב וברצותו לפסול.
לא הבנתי למה העתירה לא נדחתה על הסף עם הוצאות גדולות לעותר על עמוד אחד: ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ לא רשאי לבטל חוק יסוד שהתקבל בכנסת על כן דין העתירה להדחות.
הבנתי את הסוגיה שח"כ רוטמן כתב אבל לא זו המהות. המהות היא בוועדה לבחירת שופטים וההרכב האנושי והעולם הערכי ממנו הם מגיעים. אינני טוען אם נכון או שגוי לפתוח עסקים בשבת – העובדה היא שחלק משופטי העליון פסקו הפוף לחלוטין על בסיס אותו ספר חוקים משופטים אחרים בנידון.
לדעתי המהות היא שנוי של הוועדה למנוי שופטים כך ששר המשפטים מציע וועדת חוקה מאשרת את המנוי לשופטי שלום, מליאת הכנסת לאחר מכן מאשרת לשופטי מחוזי, ובעבור נשיאי ביהמ"ש וסגניהם ושופטי עליון לחייב לפחות 61 ח"כ שיצביעו בעד המנוי.
רק לכשישתנה ההרכב הדמוגרפי של שופטי העליון והמחוזי – חקיקת הכנסת ובטח חקיקת חוקי יסוד תהינה בעלות משמעות.
הייתי הרבה יותר רגוע אם 15 שופטי העליון היו copy-paste של השופט אלכס שטיין אפילו אם שופט אחד היה מצביע מרץ ואחד עבודה מתוך ה- 15 הייתי "בסדר עם זה". שווה להקשיב להרצאתו של איש השמאל פרופ מאוטנר בדבר ביהמ"ש העליון והפרקליטות וכפרופ למשפטים ושמדובר בכת סגורה שבמקום לקבל הכשר צבורי ותמיכה צבורית בכנסת העבירו את החקיקה לביהמ"ש העליון מסיבות דמוגרפיות החל משנות ה- 80-90 של המאה הקודמת.
הפתרון שאתה מציע אינו טוב
הפתרון הוא השופטים עליונים שחורגים מסמכותם יפוטרו ואף יועמדו לדין, ממש כמו עובדי ציבור אחרים. המנגנונים החוקיים לכך קיימים, גם לכנסת וגם לוועדה למינוי שופטים סמכויות לטפל בשופטים סוררים.
יש ימין ויש שמאל. הדמוגרפיה והדמוקטיה אינן זהות.
לא רק במדינת היהודים. אם תאוי חיים אנו…לחוקק חוקים
מרחיבים מקיפים והומניים…ככל שניתן…הוראת שעה יש
לשנות בחוקים מרחיבים ומורכבים, הומניים ככל שקיומנו היהודי מאפשר…