גדעון סער לא מביא תקווה חדשה

בשבועות האחרונים מתנהל קמפיין רשת מתוזמר נגד גדעון סער, המתייחס לנסיבות התפטרותו מהכנסת בשנת 2014. יוזמי הקמפיין מנסים להשחיר את שמו, ולהציג אותו כמי שלכאורה מעל בתפקידו וניצל את מרותו לצרכיו האישיים. לכן, מפתיע שסער לא מצא לנכון להתייחס להאשמות ולהדוף את השמועות. שתיקתו אל מול הטירוף המתחולל כעת במערכת הפוליטית אינה מקרית.

כשסער הקים את "תקווה חדשה", הוא נטע בתוך המערכת הפוליטית את התחושה שניתן להחליף את נתניהו, וגם איים לפרק את הליכוד מבפנים. הסקרים ניבאו לו מספר דו-ספרתי של מנדטים, ראש בראש מול נתניהו, אבל במבחן המציאות הוא לא עמד בציפיות, וסיים עם שישה מנדטים בלבד.

שתי הבטחות הבחירות שסער הציע לציבור; היו רק לא ביבי, "מי שרוצה את נתניהו ראש ממשלה, שלא יצביע בשבילי", והשנייה – לאחות את הקרעים בין הימין למרכז-שמאל.
הוא עמד בהבטחתו הראשונה כשחבר לממשלת שמאל, והביא למפלתה של מפלגת הליכוד בראשות נתניהו, אבל הבטחתו השנייה חסרת כל אחיזה במציאות.

כעת הוא נוקט בטקטיקת "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו". הוא מנסה לצאת כשהפסדו בשכרו. למרות שהכנסת סוערת – הוא ממלא את פיו מים. הוא יושב ביציע ומחכה שהמציאות תתגלה לפניו. דומה שהוא קיבל הכוונה מיועציו הפוליטיים לא לשחק עכשיו את המשחק הפוליטי.

כלפי חוץ הוא מהאו"ם, לא מגיב להתרחשויות הפוליטיות ולא נכנס לתגרות ברשתות החברתיות או בתקשורת המרכזית. זאת בשעה שחבריו לקואליציה חבולים ומותשים מלילות לבנים, ומשכן הכנסת מתנדנד על סף תהום.

שתיקה זו מגלה טפח אך מכסה טפחיים. סער מנסה לצאת "נקי" מהממשלה המורכבת והקיצונית שהוא עצמו היה אחד האדריכלים שלה. הוא יודע שהחיבורים המלאכותיים בין "רע"מ" ו"מרצ" לבין "ימינה", ובין "תקווה חדשה" ל"יש עתיד" – הם מן המסוכנים לביטחון המדינה.

כלפי פנים הוא ממשיך להגיע לסניפי "תקווה חדשה" ולחרוש את השטח. הוא מבין שבניית השטח תהיינה גלגל ההצלה שלו בבחירות הבאות בהיעדר אידיאולוגיה עקבית ועשייה ציבורית ממשית. הוא ער לתחושות הציבור מצד אחד, ובוחן בצורה קרה ומחושבת את המציאות הפוליטית מצד שני. הוא לומד את המפה ושוקל כיצד להגיב אליה. הוא יודע שבמשחק הכיסאות הזה, אם בנט ייכשל – הוא ירוויח, והוא לא רוצה לעמוד יותר מדי קרוב לבנט כדי שהכישלון הצפוי לא ידבק בו. לעומת זאת, אם בנט יצליח – סער תמיד יוכל לקפוץ על עגלת הניצחון. להצלחה אבות רבים, אבל הכישלון הוא יתום.

הברית בין בנט לסער היא לא "ברית אחים", היא נוצרה לאחר שעל פי פרסומים, האחרון מימן, לכאורה, נגד בנט קמפיין נגטיב אגרסיבי ברשת במהלך מערכת הבחירות. שניהם התמודדו על אותו בייס – ימין, חילוני, ליברלי, ונאבקו מלחמת חורמה על קולות מתנגדי נתניהו שנמצאים בימין.

למרות שנדמה שלממשלה הנוכחית קיימים רק חוליים פוליטיים, הקואליציה מוכיחה שהיא לא חפה גם מכשלים מוסריים. התקרית המביכה שבה חבר הכנסת האבל מאיר יצחק הלוי, נקרא למשכן הכנסת שעתיים לאחר הלווית אחותו, היא סימפטום לשפל מוסרי מתמשך בין כותלי הכנסת.

אירוע זה יחד עם כישלון הקואליציה להעביר את חוק האזרחות, ומשיכת חוק וועדות המעקב הצבאיות אחרי בנות דתיות מחשש שלא יעבור, מצביעים על כך שהממשלה פריכה ועומדת על כרעי התרנגולת. האירועים המביכים הללו אולי יחזקו את הגושים מבפנים, אך עלולים לפורר לחלוטין את האפשרות לאמון ולשיתופי פעולה בין הקואליציה לבין האופוזיציה בעתיד.

מפלגת "תקווה חדשה", שחרטה על דגלה לפעול "למען אחדות ישראל כערך וכמרכיב בעוצמה הלאומית, לחיזוק המשותף, לאיחוי הקרעים והשסעים, להתרחקות משיח מפלג ולחיבור בין כל חלקי העם" (מתוך אתר המפלגה) לא תוכל לקדם יעדים אלה באמצעות מדיניות של שתיקה.

זאב ז'בוטינסקי כתב בהמנון בית"ר ב-1932 "כי שקט הוא רפש", כשהשקט נובע מהסתרה ושקרים – הוא לא שקט, הוא רפש.

הכותב הוא יו"ר קבוצת Baysberg Team, אסטרטג ויועץ לנבחרי ציבור ומועמדים פוליטיים

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: