ארנון סגל: "בית המשפט דואג לחירויות היסוד של מחבלים יותר מאשר לאלו מקרב בני עמו"

בזמן שהמאבק על זכותו של העם היהודי על חופש הפולחן בהר הבית עולה ומחריף, ולרגל ט' באב, התיישבנו עם ארנון סגל לשיחה פתוחה על עתיד הר הבית ועתיד שמונת ילדיו.

מהפעילים הבולטים בנושא הר הבית, ארנון סגל

על קדושתו של הר הבית אין עוררין, ולאורך ההיסטוריה הוא היה מוקד למאבק שליטה כמעט בלתי פוסק. ביהדות, הוא סימל את הכמיהה ארוכת השנים לחזרה מהגלות. על־פי המסורת היהודית, הר הבית הוא המקום ממנו נברא העולם, בו התקיימה עקידת יצחק, ובו נעצרה מגפת דבר שהשתוללה בעם בימי דוד המלך.

בעת שחרור ירושלים, נדמה היה כי סוף סוף העם היהודי מתאחד, במדינת הלאום היהודי, עם הר הבית. ואכן, במשך חודשים ספורים מתחם הר הבית נוהל על ידי הרבנות הראשית, אך לבסוף, בהמלצת שר הביטחון דאז, משה דיין – הועברה השליטה בו לוואקף המוסלמי.

מאז, צומצמה עליית היהודים להר הבית ולעיתים אף נאסרה כליל. בשנים האחרונות, החלה תנועה הולכת וגוברת של פעילים למען השבת זכותו של העם היהודי לחופש פולחן בהר הבית. אחד הפעילים הבולטים בתנועה הזו הוא ארנון סגל, ואם השם נשמע לכם מוכר – זה בשל היותו בנו של חגי סגל, עורך מקור ראשון דהיום ואחיו הגדול של עמית סגל, מאנשי התקשורת המשפיעים ביותר בשנים האחרונות. ארנון עצמו, הוא עיתונאי במקור ראשון ואף מתגורר בעיר דוד, מרחק הליכה מהר הבית.

לאחרונה, הוציא סגל את הספר "הבית – העבר, ההווה והעתיד של המקום הקדוש בעולם", בו הוא מספר על הסודות המתחבאים במאגרי המים העצומים שנמצאים במעמקי הר הבית, מגלה מי האדם האחרון שהצליח להיכנס ל'בור הרוחות' מתחת לאבן השתייה ומסביר מדוע הזניחה ישראל את ההר ולמה היא מוותרת על השליטה בו.

לרגל ט' באב, ישבנו עם ארנון סגל (41) לשיחה על ירושלים, הר הבית, המאבק עליו ועתיד מדינת ישראל ועתיד שמונת ילדיו.

ארנון, אתה יודע, במחנה השמאל, "פעיל" או אקטיביסט הוא אדם עם מטרה, אך ללא אסטרטגיה. איפה המשוואה הזו פוגשת אותך?
לא בטוח שאני יורד עד הסוף לעומק השאלה. אמנם לא אני הגדרתי את עצמי "פעיל הר הבית" אלא אחרים הגדירו אותי ככזה, אבל בכל אופן אסטרטגיה יש לנו, ברוך ה'. הרבה ארגונים קיימים סביב המאבק למען ההר, שפועלים בדרכים שונות ואפילו סותרות, אבל נדמה לי שמשותפת לכולם ההבנה שההכרעה בעניין המקום הקדוש בעולם תיפול בשטח ולא במרומי ההנהגה. כלומר, הבאה של עוד ועוד עולים יהודים להר מתוך הכרה בקדושת המקום ובחשיבותו לעם היהודי תוך הקפדה על הכללים ההלכתיים, כמו גם חשיפת ציבורים נרחבים לנושא – יחוללו בסופו של דבר את השינוי המיוחל. זו אחרי הכל מטרת הספר שהוצאתי כעת לאור, לבער את הבורות הנוראה בנושא.
לכל הפחות וכשלב ראשון אנחנו חותרים להכרה של מדינת ישראל בהר הבית כמקום קדוש לעם היהודי. כיום, בחוק המקומות הקדושים מוכרים כמקום קדוש ליהודים אתרים כדוגמת קבר רשב"י במירון, מערת אליהו בכרמל, קבר חבקוק ויד אבשלום, אבל הר הבית, דווקא הוא, לא שם. זה נורא.

הציוץ הנעוץ שלך בטוויטר מראה המלצה לספר מאת הנשיא לשעבר, רובי רבלין. אתה לא חושב שיש מין האבסורד שנשיא שבחר פעם אחר פעם את הצד התוקפני ממליץ על ספר שמציג דעות לוחמניות שכאלה?
נדמה לי שאתה מכוון לאמירה המפורסמת של ריבלין "בני עמי בחרו בטרור". לא הייתי מאושר מההתבטאות ההיא אבל אני לא צריך להיות חתום על כל מילה של נשיא המדינה כדי להשתבח בהמלצה שלו על הספר שלי. באותה מידה, אם נתניהו או בנט היו מעניקים לי המלצות דומות הייתי מתפאר גם בהן ורואה בכך כבוד גדול. אגב, אין שום דבר לוחמני בספר הזה. רק פריסה לפרטים של חלום הדורות היהודי.

היית מצפה מהנשיא לשעבר לעשות יותר למען האידיאולוגיה אותה אתה מקדם?
לא רק מהנשיא (לשעבר) אלא מכל ההנהגה שלנו אני מצפה לא להתכחש לחובתה של מדינת היהודים היחידה בעולם כלפי המקום הקדוש בעולם, האתר שרק בגללו חזרנו לכאן אחרי אלפיים שנה. מהנהגה של מדינה שמתיימרת להיות דמוקרטית אני מצפה לא להשלים עם דיכוי זכויות היסוד של היהודים במקום קודשם.

אתם פועלים כבר שנים למימוש זכותו של העם היהודי בהר הבית. הבעיה היא שנראה כי אינכם מצליחים לרתום את אותו עם יהודי וכך אתם נשארים ונתפסים כמיעוט משיחי. מדוע אין הירתמות סוחפת לנושא הר הבית?
זה רחוק מלהיות נכון. רק לאחרונה התפרסם סקר שעל פיו 58% מהציבור היהודי בישראל רוצה שיתאפשר חופש פולחן ליהודים בהר הבית. נכון שרק מעטים מהציבור היהודי עולים בפועל להר וזה מכיוון שאין פה משחק הוגן. מדובר בתחום שבו כבר 54 שנים מתבצע רצח אופי בכל מי שמעז להיאבק למען השבת הר הבית לעם ישראל והשבת עם ישראל להר הבית, כמו גם אפליה שיטתית לרעה של יהודים שומרי מצוות בהר. הרשויות רואות בהם אוייב. לא רבים מוכנים להיחשב אויבי העם ולכן רק מעטים עולים בפועל – אבל הם מייצגים רבים רבים שתומכים מהיציע, הרוב הדומם למעשה.

אני מבין את דבריך, אבל בשורה התחתונה – "אנשי הר הבית" נשארים בגדר מיעוט משיחי. תמיכה במילים ובסקרים היא נחמדה, אבל העובדה היא שאינם מצליחים לגייס את המחנה הלאומי לפעולות מעשיות לטובת הנושא.
ראשית, אין עבירה להיות מיעוט. בשיעורי אזרחות בתיכון למדתי שדמוקרטיה פירושה קודם כל מתן זכויות למיעוט. לגבי ההגדרה "משיחי" התייחסתי בהמשך. בכל אופן, כשבוחנים הצלחה או כישלון צריך לבחון גם מהם תנאי הפתיחה. כשרואים שב-2009 עלו להר 5000 יהודים בשנה ואילו ב-2019, ערב הקורונה, עלו להר 37,000 יהודים, וזאת למרות התנכלות ממסדית ליהודים במקום קודשם ולמרות שעות פתיחה לא נגישות והגבלות ומכשולים על כל צעד ושעל בהר ובדרך אליו, מבינים שאנחנו בהחלט מתקדמים ואפילו מהר. רשויות המדינה והרבנות ניסו יחדיו להוציא את הר הבית מהלגיטימיות ולצייר את מי שעוסק בו ונאבק עליו כגורם מסוכן למדינה וכיעד למעקב של שב"כ (מצד המדינה), כאדם הזוי (מצד התקשורת) או מנגד כעבריין מבחינה הלכתית (מצד הרבנות. שקר מוחלט, אגב) – וזה הביא לכך שבמשך עשרות שנים אף אחד בציבור היהודי לא העז לעסוק בהר. רק בשנים האחרונות ממש השתנה כיוון הרוח, אבל לוקח זמן לתרגם זאת להישגים מוחשיים בשטח. זה יקרה בעזרת ה'.

מדוע כל העתירות של ארגוני הר הבית נדחות על ידי בית המשפט?
כי בית המשפט הוא גוף לא ישר שעוין את השאיפות הציוניות של העם היהודי, ודואג לחירויות היסוד של מחבלים יותר מאשר לאלו של אזרחים טובים מקרב בני עמו.

זו אמירה מעניינת. מה הסיבות לכך?
באופן טכני זה קורה כי מערכת נוטה לשמר את עצמה ושלטון הימין לא היה אמיץ ואכפתי מספיק כדי לשנות זאת בעשרות שנות שלטונו. באופן מהותי זה קורה כי בקרב יהודים קיים תסביך, מעין תסמונת סטוקהולם, שגורם להם לאהוב את אויביהם, למרר את חיי אוהביהם ולהתנצל ללא הרף על אמונותיהם ועל עצם קיומם.

כתבת בעבר כי אתה תוהה אם יש זרוע שלטונית שהיא לטובת היהודים. אתה באמת חושב כך?
בכל כיוון שאליו פניתי בצמרת ובכלל הרשויות, בכל המנעד, גיליתי ים של ניכור לחלום הדורות היהודי – בנוגע להר הבית וגם בכלל. קיימת כאן מגמה ממארת להתכחש להיבט היהודי של המדינה, שלא לדבר על הנטייה החולנית ליצור הקבלה מוחלטת בין הצד התוקפני לבין קרבנותיו, וחמור מכך: לסמן אויבים דווקא בקרב השותפים הנאמנים ולפטור את הצד העויין והמתנכל מכל ביקורת ומכל דין וחשבון. על בית המשפט אין צורך להכביר מילים בימים אלה ונדמה לי שגם על המשטרה. אבל כשראש הממשלה מעדיף להותיר את הר הבית סגור ליהודים ביום שחרור ירושלים ופתוח למחבלים בלבד, כי רצונותיו של מוחמד דף נספרים מבחינתו יותר מאשר שאיפות העם היהודי, אז לענ"ד קיים כאן כשל חמור ברמה בלתי נסלחת. כנ"ל הסרת גלאי המתכות ב-2017, פרשת גשר המוגרבים ב-2011, פתיחת שלושה מסגדים חדשים על ידו בהר הבית, לאחרונה (2019) בשער הרחמים, החרבת עמונה, נתיב האבות, גבעת האולפנה ובתי דריינוף ומגרון ועוד ועוד לעומת השארת חאן אל אחמר על תילו. כאב לב גדול.

אני מבין את הרציונל של עמדותיך, אבל התפיסות שלך בנושא הר הבית הן כמעט משיחיות. אתה לא חושב שיש דרך אחרת, כוחנית פחות וחכמה יותר לנהל את המאבק הזה?
משיחיות בעיניי איננה מילת גנאי, אבל דווקא אני הכי פחות משיחי בשטח. אני הרי אומר (לא המצאתי זאת כמובן) שאין צורך לחכות למשיח כדי לחדש ימינו כקדם. אני מוחה על הגדרתך את הדרך שלי/שלנו ככוחנית. אין בה שום דבר כוחני. כוחנית היא המשטרה והמפקדים עליה, שעוצרת את תום ניסני בגלל שירת התקווה בהר ומרחיקה אותו מהמקום לזמן ממושך, כשבמקביל מחבלי כל העולם רשאים להסית שם בחופשיות לרצח יהודים.

הנביא ישעיהו אומר "כי ביתי בית תפילה לכל העמים". אתה באמת רואה מצב בו יהודים ומוסלמים מקיימים פולחן בהר הבית, זה לצד זה?
כן. לפחות מבחינתנו היד מושטת לשלום. ירצו – יקבלו אותה. לא ירצו – ידחו אותה. בכל אופן חופש הפולחן והגישה של יהודים להר לא אמורים להיות תלויים בהסכמת המוסלמים.

אתה מבין את החשש של הצד הערבי מההצהרות הדטרמניסטיות של נאמני הר הבית?
אז ה"חשש" שלהם מצדיק בעיניך את ההתפרעות הרצחנית שאנחנו חווים מהם כבר מאה שנה? האם היית מצדיק התפרעות יהודית כתוצאה מהצהרות דטרמיניסטיות לא פחות שנשמעות כלפינו מהצד הערבי? הרי גם את קרבנות פרעות תרפ"ט היה אפשר לשאול את אותה השאלה ולהאשים אותם ב"חששות" האסלאמיים, כי אותן טענות בדיוק שנשמעות מצד אויבינו בעניין נשמעו גם אז.
לגופו של עניין אין לי ולרבים כמותי שום שאיפה לבוא על חשבון הערבים בהר הבית. ישעיהו אמר – כפי שכתבת, ש"ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים". גם שלמה המלך בחנוכת הבית הראשון הכריז שהנכרי יבוא מארץ רחוקה ויפרוש את כפיו אל הבית הזה בתפילה. כל מי שבא לעבוד את א-לוהינו האחד בהר מוזמן. מי שבא לשחק שם כדורגל, לקרוא לרצח יהודים, להשמדת ישראל ולתמיכה במוחמד דף – לא תודה.

במציאות הקיימת וברמה המעשית – מה הפתרון שאתה מציע לבעיית הר הבית?
ראשית, הכרה של מדינת ישראל בהר הבית כמקום קדוש לעם היהודי. שנית, חופש גישה וחופש פולחן ליהודים בהר. לא עוד מציאות שבה תשעה שערים מיועדים למוסלמים ורק אחד לכל היתר, שגם בו עצמו יהודים שומרי מצוות מופלים לרעה. אם זה יתגשם נוכל להפסיק לצום בתשעה באב.

זו השאיפה שלכם, אבל האם היא ריאלית כשהשליטה בהר הבית היא בידי הוואקף, ביחוד לנוכח המצב הפוליטי הנוכחי? איך אתה מציע לממש את שאיפותיכם תחת החטא הקדמון הזה שמסר את הר הבית לוואקף – האם להפר את הסכמי העבר?
היא ריאלית לחלוטין. כשהרצל אמר "אם תרצו אין זו אגדה" לגבי מדינת ישראל זה היה הרבה יותר רחוק והזוי מאשר לומר זאת היום לגבי מימוש כל חלומותינו הגדולים בהר. לגופו של עניין – אין בנוגע להר כל הסכמים חתומים שמונעים מאתנו לבצע זאת כבר היום. אסור להשתעבד ל"מצב הפוליטי הנוכחי" ולראות בו את חזות הכל, ולראיה אני מזמין אותך לקרוא על ים הבוז שהרצל ספג אחרי שפרסם את ספרו "מדינת היהודים" – ואנחנו כבר יודעים מי צדק ומי טעה במקרה ההוא. בעיקר אסור להיות מוכי אימה ולהפחיד את עצמנו בתרחישים אפוקליפטיים שלא היו ולא נבראו.

אנחנו בתשעת הימים, בואכה ט' באב ולא הרבה השתנה מבחינת שנאת החינם. אתה חושב שהעם היהודי היושב בציון בשל לבית השלישי שאתה שואף אליו?
שנאת חינם זה דבר נורא שאסור להשלים איתו. מותר לחלוק אבל אסור לשנוא. מצד שני, אסור גם לסתום את הפה לצד השני בשם התביעה "להימנע משנאה" כי סתימת הפיות הזו מחוללת את השנאה.
האם העם בשל לבית השלישי? המדרש אומר שעם ישראל "נתבע לעגל ונותן, נתבע למקדש ונותן", כלומר, כשתבעו ממנו לזבוח לעגל הזהב עם ישראל נעתר, וכך גם, להבדיל, כשתבעו ממנו לנדב מממונו למשכן. בדורנו, כבר תבעו את עם ישראל לכל עגל אפשרי והוא נעתר, אבל מעולם לא תבעו אותו למקדש. את האפשרות הזו טרם ניסינו, אז אולי הגיע הזמן.

100 שנה מהיום – ניניך יקריבו קורבן פסח בהר הבית או יכתבו ספר המשך למלחמה של סבא רבא ארנון?
לא רק ניניי יקריבו קרבן פסח אלא בעזרת ה' גם אני עצמי. אני די צעיר, אחרי הכל.

על רקע כיפת הזהב, ארנון סגל

 

מיוחד לקוראי מידה: 15% הנחה לרכישת הספר הבית – העבר, ההווה והעתיד של המקום הקדוש בעולם בהזנת הקוד: MIDA15


למאמרים נוספים של מעין סמון – לחצו כאן.


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

9 תגובות למאמר

  1. ארנון סגל. סתם שואל – האם יש לו קשר לכל הסגלים האחרים בתקשורת?
    עד שהחלום יתגשם צריך 80 ח"כים ימניים לאומיים, ובעיקר ישראל חזקה שלא ניתן לאיים עליה. בינתיים צה"ל ניסה לגייס 500 בעלי מובילים ערביים למבצע "שומרי החומות" והגיעו רק 40 .

  2. אם לא הרסו למשפחה שלך את הבית, אז כנראה שחרויות הייסוד שלך מוגנות היטב.

    תתפלא, דווקא יש עוררין על קדושתו של הר הבית או על קדושה בכלל.
    אתה מצפה הרבה ממוסדות המדינה. המדינה שהקימו חילונים אחרי שדתיים ישבו אלפיים שנה על נהרות בבל ובכו. אתה גם מצטט את הרצל. להרצל היה הרבה מה להגיד עליך ועל סוגך.

    בקיצור, אתה חוצפן ומרבה להתלות בדמוקרטיה, בלי להבין את משמעותה ובלי להאמין בערכיה. אבל זה כנראה כבר גנטי.

    1. אורי היקר. הדתיים לא רק בכו על נהרות בבל- הדתיים יותר הם אלו ששבו לארץ ישראל והקימו את בית שני. גם בשיבת ציון האחרונה רבים מאוד אם לא רובם של העולים היו דתיים! אכן, הדור השני כבר הושפע מבריוני השומר שפעלו לקעקע את הדת מדור ההמשך. זאת האמת וכל מה שמספרים לך אנשי השמאל, כרגיל אצלם, הכל שקר ורמיה.

    2. סליחה, כתבת דברים לא מדוייקים, בלשון המעטה.
      מסורת ליברלית כוללת חופש דת, אלא אם כן יש פגיעה בחירויות אחרות. במקרה הזה, יש רק כניעה לאלימות, שגם הצדקתה היא דתית (כנראה כשזה איסלאם שמתנגד לציונות אז זה פחות מפריע מאשר יהודי, נו שויין).

      אין סיבה אזרחית (חוץ מאלימות איסלאמית)לאסור על יהודים להתפלל בהר הבית.

      דבר שני- כדאי שתקרא את כתבי הרצל, שהבין בצורה יותר בוגרת את המשמעות של הר הבית(וגם בית המקדש) לעם ישראל,וגם ראה אותם כחלק אינטגרלי מחזון המדינה היהודית שלו.

      באשר לטענות על פסיביות של דתיים,

      משפחתו של מר סגל כוללת הרוגי מחתרות, הם לא ישבו והתפללו לגאולה אלא התפללו ופעלו למען הקמת המדינה.

      אין חטא בלהיות חילוני ליברלי, אבל נסה להימנע מבורות בתגובות

    3. אם אתה משקר כבר המשפט הראשון שלך, זה מוכיח שסגל צודק (כבר אסביר).

      קודם כל, רוב בתי מחבלים מחמולתך, אינם נהרסים. כיוון שזהו כלי, כנגד מחבלים מתאבדים וכאמור, אפילו לא רוב המחבלים מחמולתך, הם מתאבדים. השקר שלך הנו, בערבוב בין 2 מושגים קשורים אך עדיין שונים (רוב המושגים ברוב התחומים, קשורים זה לזה). אתה מחליף אחד בשני ומקווה שאף אחד לא ישים לב. "במקרה התבלבלת" בין המושגים, אני יודע. אז אם אני אפנה אליך כתומך רצח ישראלים מאוסלו, זה בסדר? אני יודע, זה יהיה מקובל עליך.

      עכשיו, לעצם הטענה – במשטר דמוקרטי קיים חופש דת או שמשטר דמוקרטי זה פולחן אישיות למי שהקים את המדינה (וגם, ברור לך שההגדרה שלך חלקית מאוד אבל לנכס לעצמם הישגים של אחרים, זו מטרת הסמול בכל העולם. זו הסיבה מדוע אתם משנים משמעויות של מילים. לדוגמא – רצח ישראלים – זה שלום. עם קורבנות). אז במשטר דמוקרטי יש חופש פולחן דת? אני מקווה שלמדת בשיעורמ האזרחות, שיש. עכשיו, אתה בטח תרצה לזמר על "איזון בין ערכים" ושאר שטויות מהמילון לסמולן השקרן. יודע למה? כיוון שאין במקרה של הר הבית, שום ערכים מתנגשים. אפילו סמולן, בתנאי שמחובר למציאות, יודע – שהדילמה היחידה שיש סביב הר הבית, היא איום ערבי באלימות.

      לכן, בחרת לשקר כבר במשפט הראשון. יכלת, כמו שמאל ציוני ומאוזן שהיה כאן פעם, להודות שהדילמה היחידה כאן, היא כניעה לאלימות ערבית, כשאין כל בעיה אינהרנטית, עם שיקולי מדיניות חוץ ובטחון, עד גבול מסוים. אך זאת, כאשר טוענים אותן ולא את ביתו של סגל.

      אבל לצפות מסמולני, שלא יתיר לערבים לרצוח ישראלים, זה כמו לצפות משמש, לזרוח בצפון. בשני המקרים, הסמולן יספר שזו (גם זרמחת השמש) סיפה מספקת, לרצוח ישראלים.

  3. המסגד נבנה על הר הבית, במטרה להצהיר כי נסגר הגולל על היהדות והנצרות
    מוחמד הוא הנביא האחרון,
    ולכן יש מלחמה עכשיו וכזו שלא תגמר,
    מכרז בין מדינות ערב הרוצות את המסגד אצלן
    יבואו יפרקו ויקחו מכאן
    וסוף למחלוקת.

    1. לא הבנתי-אם אתה מסכים שיש לבנייה הערבית-מוסלמית על הר הבית משמעות פוליטית(כיפת הסלע אינה מסגד)-מה גורם לך לחשוב שמוסלמים יסכימו לקחת את המבנים אליהם?

  4. במדינת ישראל מילת הגנאי הכי חמורה זה משיחי. שאפילו האתר הזה משתמש בו. וסגל מפחד ממנו. דבר זה מצביע על מה שגדו"י אמרו שהציונות לא רוצה יהדות. לא רוצה את המשיח. היא רוצה להחליף את היהדות בעגל הזהב. שבו המדינה תחליף את היהדות. לא פלא שהציונות התנערה מירושלים מיו"ש. וגם מביהמ"ק. אלמלא כמה משיחיים כל אלו לא היו. כשנבין שהציונות היא אויבת היהדות. נוכל לפעול בצורה משוחררת יותר למען חידוש עבודת הקרבנות. ולקבל בחזרה יותר מחצי המצוות שאין לנו כהיום