נפתלי בנט ממריא למפגש בבית הלבן, אך בניגוד לעבר – ההישג היחיד שאולי יביא הוא הישג אישי להצלת שאריות הלגיטימיות שלו. המחיר, אגב, צפוי להיות כבד ומסוכן
התזמון של הנסיעה הראשונה של ראש הממשלה בנט לארצות הברית נובע מאינטרס משותף שלו ושל הנשיא ביידן. מצבם הפוליטי של השניים אינו בשיאו, ואף רחוק מכך – ביחוד בגזרה של הישראלי. נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן מעוניין בתמונה הצהרתית עם ראש ממשלת ישראל, בעלת הברית הגדולה של ארצות הברית, זו שמסמלת עבור אמריקנים רבים את החזית במלחמה באסלאם הקיצוני, כדי להשכיח את הבריחה המבישה מאפגניסטן ואת התמונות הקשות שממשיכות לזרום מהארץ שנכבשה על ידי הטאליבן. תמונה שכזו, עם ראש ממשלת ישראל תוכל, בתקווה מבחינת ביידן, לשקם חלק מהנזק התדמיתי של הבריחה מאפגניסטן.
בנט, מצידו, צמא להכרה כראש ממשלה לגיטימי. כל שבוע שעובר ובו הוא ממשיך לקבל מספר מנדטים חד-ספרתיים בסקרים, מזכירים לו כי הוא אמנם בתפקיד ראש ממשלה, אך הציבור הישראלי לא רואה בו כלגיטימי בתפקיד. מין הידוע הוא, שרק דיל פוליטי הביא אותו לכיסא. מכיוון שאין הוא מצליח לפרוץ את מחסום הלגיטימציה בארץ, הוא יחפש אותה בחו"ל. תמונה עם הנשיא ביידן, המעצמה הגדולה בעולם, תקבע את מעמדו כראש הממשלה. לפחות כך הוא מקווה.
הבעיה היא שהאינטרס המשותף הזה ייגמר ברגע שייגמר הפוטו-אפ ויסגרו הדלתות. כשישבו בארבע עיניים, לשני המנהיגים האלו יהיו יעדים הפוכים לחלוטין.
ביידן סימן כיעד את החלשתן של סין ורוסיה. התמקדות בנושא היא הסיבה בגינה הוא מצדיק את הבריחה מאפגניסטן. הוא רוצה את שיתוף הפעולה של ישראל כנגד סין ורוסיה, אך הדבר נוגד את האינטרס המיידי של ישראל, שמצידה רוצה שיתוף פעולה עם רוסיה וסין, הן מסיבות ביטחוניות, והן מסיבות כלכליות. בתקופת נתניהו, ישראל הצליחה לתמרן מפת האינטרסים עם ניהול דיפלומטי מבריק בין ארצות הברית ובין פיתוח קשרים עם סין ורוסיה. לבנט יהיה קשה, עד בלתי אפשרי, להצליח להמשיך את דרכו של נתניהו בנושא.
בנוסף, ביידן ירצה גם את הסכמתו של בנט לפתיחת הנציגות הפלסטינית בירושלים, דבר המהווה צעד אחורה בהכרה של ארצות הברית בירושלים כבירתה של ישראל.
מנגד, בצד הישראלי הנושא בעל החשיבות העליונה היה ונשאר: איראן.
בנט ירצה למנוע את הסכם הגרעין מול איראן או לפחות להשפיע עליו. אך בנושא הזה, יהיה לו קשה מאוד להצליח. אם בעבר ארצות הברית חששה שישראל תתקוף את איראן עם הסכם גרעין גרוע, והשתמשה באיום התקיפה כמנוף לחץ, הממשלה הנוכחית אינה מדאיגה את האמריקנים, שמבינים בפוליטיקה ישראלית ומבינים שבלי מר"צ ורע"מ אין לבנט וחבריו ממשלה. הם יודעים טוב מאוד שניצן הורביץ לא יצביע בקבינט בעד תקיפה באיראן, ובוודאי שלא מנסור עבאס ומועצת א-שורא לא יתנו יד לתקיפה איראנית. לישראל לא נותר מנוף מול ארצות הברית בכל הקשור להסכם הגרעין.
יתרה מכך, אם בעבר נתניהו היה מוכן ללכת מעל לראשו של נשיא ארצות הברית בסוגיה האיראנית, בנט בא בגישה אחרת לחלוטין. גישתו הפייסנית של בנט אולי מצטלמת ונשמעת טוב יותר, אבל גם מבהירה לביידן כי אין כל מחיר ציבורי, או מחיר כלשהו לצורך העניין, לחתימה על הסכם הגרעין.
בתום הפוטו-אפ, ואחרי שהדלתות יסגרו – ביידן יבקש את שלו, בנט יבקש את שלו. לביידן יש מנופי לחץ כבדים על ישראל, ויהיה קשה מאוד לבנט לשמור על האינרטס הישראלי. מנגד, לממשלה הנוכחית, כאמור, אין כל מנוף לחץ אמתי לישראל מול האמריקאים.
חוץ מאשר לשקם את מעמדו המיתוגי של ראש הממשלה, אל לנו כישראלים לצפות לתוצאות מבטיחות מהנסיעה הזאת, ואף להיפך. הנסיעה הראשונה של ראש הממשלה תהיה שדה מוקשים מסוכן שספק אם לראש הממשלה יש את היכולת לנווט אותם, וההישג האישי של בנט יגבה מישראל מחיר כבד.
הדרך היחידה של להינצל מקטסטרופה דיפלומטית היא לייצר מנופי לחץ, ולהראות אומץ שהיה קיים אצל נתניהו. דווקא המוכנות להתעמת ולעמוד על אינטרסיה של ישראל, בעת הצורך, היא זו שהקנתה לנתניהו את ההערכה והכבוד של מנהיגי העולם שלקחו אותו ברצינות ואפשרה לו לקדם את האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל.
עו"ד דן אילוז הוא מנהל הפעילות בארץ של ארגון ציוני אמריקה, הארגון הציוני הותיק ביותר בארצות הברית
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
הפתרון הצודק והיחידי הוא
הסכם מקיף עם ארה"ב לקליטת כל תושביה היהודים של מדינת ישראל בשטחה
ככה תפתר "הבעיה הפלסטינית"
וגם הבעיה של "הגייס החמישי"
וגם בעיית אבטחת קיומו של העם היהודי
ככה בעוד … יתאפשק לקיים נסיון נוסף להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל
אבל הפעם יוותרו בגולה רק יהודים שורשיים
או'גאנדי – אתה מתכוון לקליטת כל יהודי ארה"ב בארץ? אם כך, דע לך שרובם בכלל לא מעונינים לעלות. ובנוסף, רובם אולטרה-פרוגרסיבים לידם אהרון ברק הוא מימין לרב כהנא הי"ד.
בנוסף, הסכם עם מדינה זרה, גם עם ארה"ב, הוא משענת קנה רצוץ. אסור לנו לעשות "מיקור חוץ" של האינטרסים החיוניים לנו, ובפרט לא חוץ, פנים ובטחון.
ומיד אח״כ להכיר בכל הפלסתינאים וערביי ישראל כיהודים לצורך ההסכם הזה.
הם כבר ירוצו לארה״ב ויעזבו אותנו בשקט.
הפתרון הפוך. כל הפלשתינאים יעברו לירדן שם תוקם מדינה פלשתינית. ערבים ישראלים שלא ירצו לחיות במדינה יהודית יעברו אף הם לירדן.
אתה לא רוצה שיהיה רוב פלסתינאי בירדן. זאת בת ברית אסטרטגית וחשובה.
כבר עכשיו היא בקושי יכולה לתמוך בנו. אבור שתהיה שם הפיכה שלטונית.
לימני –
1. בירדן יש והיה מאז ומתמיד רוב לאותה קבוצה הקוראת לעצמה "פלשתינאים". הם מהווים כ-75% מהאוכלוסיה והם הסיבה העיקרית לחוסר היציבות של המשטר הירדני, הנשען על מיעוט של ערבים סעודיים מבית עבדאללה. אין להם לגיטימציה שלטונית והם מחזיקים בשלטון בכוח הזרוע. עניין של זמן עד שיצור הכלאיים הזה קורס, בדומה למדינות אחרות סביבנו ומאותה סיבה בדיוק.
2. ירדן היא לא, ומעולם לא היתה, בת ברית ובטח של אסטרטגית. נכון שטוב לנו השקט היחסי מגבולנו המזרחי, אבל במסגרת הסכם השלום מולם הם קיבלו המון ואנחנו קיבלנו כמעט כלום. אם תרצה אשמח להרחיב. בכל אופן, לא רק שהיא לא תומכת בנו (וספק אם יכולה, מעבר לרמה הצהרתית), הרי שבפועל היא מתנהלת לפי החליל של האינטרסים המשתנים בעולם הערבי. הם לא חברים שלנו וגם לא בני ברית.
הלגיטיות היחידה,
שתהיה לבנט, סער, אלקין, שקד, אורבך, קארה, סילמן, פינטו, כלפון, כהנא, שאשא-ביטון, השכל, בגין, יצחק-הלוי, שיר, האוזר והנדל – היא מחוץ לכנסת ישראל לתמיד.
ניסו לחוקק חוק פאשיסטי, כמעט זהה לחקיקה שבוצעה ע"י היטלר, אשר רוצה למנוע בדיעבד התמודדות לכנסת של יריב פוליטי?
עם עלייתו לשלטון, השתמש היטלר בחקיקה ע"מ לאסור על יריבים פוליטיים. מה שהביא לדוגמא לכך, שבבחירות של מרץ 1933 – זכתה המפלגה הקומוניסטית ב-81 מושבים ברייכסטג (כ-12%) אך נציגיה לא יכלו להופיע בציבור וודאי לא לכהן, כשליחי הציבור של בוחריהם, כיוון שברגע שהיו מופיעים, היו נאסרים.
התוקף החוקי למאסרים אלה, היה מכוחו של צו שהיטלר יזם, לאחר הצתת הרייכסטאג הידועה. אז ראשית, הרי לך דוגמא אחת מיני רבות, לשימושו של היטלר בחוק שכל מטרתו היא לפגוע ביריבים פוליטיים ולמנוע מהם להתמודד ו/או לכהן ברשות הנבחרת. שנית, הצו המדובר התיר לא רק מאסר של קומוניסטים לאחר מתן הצו אלא נתן תוקף חוקי *בדיעבד* לכל אלה שנעצרו עד כה.
בתקווה חדשה רצו לקדם חוק שימנע מנתניהו להתמודד בבחירות – https://news.walla.co.il/item/3440416
או https://www.haaretz.co.il/news/politi/.premium-1.9064454 – ציטוט למתקשים: "אחת המחלוקות נוגעת לשאלה אם החוק יוחל גם בדיעבד – כך שימנע מבנימין נתניהו לשוב ולהתמודד על התפקיד."
עכשיו, עקרון החוקיות במשטר דמוקרטי, אוסר בתכלית האיסור על חקיקה למפרע. כלומר, חוק חל אך ורק מרגע חקיקתו. כלומר, אפילו הפאשיסטים והבוגדים במצביעיהם, שגנבו את הרשות הנבחרת באמצעות שקר של בוחרי ישראל – אף הם, אינם כלולים בו. חוק כזה, יכול לחול רק מהכנסת הבאה. כיוון שבמשטר דמוקרטי, אפילו הפאשיסטים והבוגדים במצביעיהם שהתמודדו לכנסת הנוכחית, עשו זאת כמובן בלי שידעו, שהדבר מתחיל את הספירה בחוק הנ"ל.
אז במשטר דמוקרטי, אף מהנדס תודעה של שוקן, לא יכול לכתוב "אחת המחלוקות נוגעת לשאלה אם החוק יוחל גם בדיעבד". כיוון שכפי שהדגמתי, רק במשטרו של היטלר חוק כזה יכול לחול בדיעבד (למפרע).
אין מקום לפאשיסטים בכנסת ישראל.
לפיכך, בנט, סער, אלקין, שקד, אורבך, קארה, סילמן, פינטו, כלפון, כהנא, שאשא-ביטון, השכל, בגין, יצחק-הלוי, שיר, האוזר והנדל – כל כנסת הבאה אתם תראו רק מבחוץ.
היוםי הוא שבנט יחזור עם התחייבות של ביידן לגיבוי במקרה של תקיפה באיראן על מנת למנוע את הפיכתה לגרעינית ובתמורה בנט יעשה עוד ויתור לפלסתינאים.
זה גם ייתן לבנט הישג, גם יתן לביידן הישג וגם שניהם יודעים שבנט לא יוכל ליישם כי הקואליציה לעולם לא תאשר לו.