יום הכיפורים של אז, יום הכיפורים של היום

בעדותו בוועדת אגרנט אמר שר הביטחון המנוח, משה דיין, שטעותו הגדולה הייתה שהעריך בהערכת חסר את יכולות הצבא המצרי ובהערכת יתר את יכולות הצבא הישראלי. מה היא מילת המפתח בדבריו של שר הביטחון בעל הביטחון העצמי הגדול? הוא ידע ששתי ארמיות מצריות ערוכות על גדות תעלת סואץ, הוא ידע שחמש דיביזיות סוריות ערוכות בגבול הגולן ועדיין מנע כל הכנה לאפשרות שהם פשוט יניעו מנועים ויתקדמו.

הדבר היחיד שנעשה היה העברת חטיבה שבע לגולן (דבר שבוצע בהליך שגרם לעיכוב מסוכן מאוד בהתגייסות המילואים במוצאי יום הכיפורים). את התשובה לשאלה זו נתן בזמנו האלוף המנוח יאנוש בנגל שקבע את הכלל שעלינו להתכונן לפי יכולותיו של האויב ולא לפי הערכת כוונותיו וכך במשך שנה שנת תשל'ג כולה הפעיל את חטיבתו בהכנות אינטנסיביות בהנחה שהמלחמה בפתח וקרב עמק הבכא יוכיח.

לכן מילת המפתח בדבריו של שר הביטחון היא "הערכה". מדוע שר הביטחון לא יודע את יכולותיה של המערכת עליה הוא מופקד? מדוע הוא זקוק להערכה שלבסוף מתבררת כמוטעית? יש הרבה תשובות אפשריות לשאלה זו אולם אם נאמץ את גישתו של ינוש בנגל, שיש מציאות שצריך להתייחס אליה, עומדת לפנינו בימים אלה של ערב יום הכיפורים תשפ"ב שאלה מאוד אקטואלית.

רבותיי ההיסטוריה חוזרת

מדינת ישראל של יום הכיפורים 2021 עומדת מול צירוף יכולות אדיר של האויב והשתקה חוזרת ונשנית של יכולות צה"ל מולן. נלך מן הכבד את הקל. אנואר סאדאת חתם על הסכם שלום לאחר שקיבל אישור הלכתי מחכמי אל אזהאר לחתום על הסכם זמני שיש היתר ואף חובה להפרו לפי שיקולי היכולות של הצבא המצרי והצבא הישראלי.

מן היום הראשון ההסכם הופר וממשלות ישראל משלימות עם שתי עובדות יסוד. ראשית, אין שום התפתחות של קשרים אזרחיים בין שתי המדינות. שנית, הצבא המצרי מתעצם בממדים עצומים ופירוז סיני הפך לאות מתה. לא זו אף זו, בימים האחרונים עלו דיווחים כי מצרים תופתע אם ישראל לא תענה לבקשתה להזרים כוחות צבאיים לחצי האי סיני, ובממדים של טרום מלחמת יום כיפור. מצרים היא מדינה עניה ורעבה אך משקיעה בהגדלת צבאה כאילו היא מדינה עשירה. הגדיל לעשות הדיקטטור הנוכחי, עבד פתח אל סיסי, שבשנים האחרונות הכפיל יכולות הצבא המצרי בכמה ענפים.

אני ממליץ לכל אחד לעיין באתר של סגן אלוף (במיל.) אלי דקל ולהתרשם מהיכולות וצורת ההערכות של הצבא המצרי המופנה מזרחה לעבר סיני והנגב. סא"ל (במיל.) שהוא מומחה למודיעין שטח, פשוט חוקר בעין מקצועית את צילומי הלווין באתר של גוגל. שם יש עושר של מידע גלוי, צריך רק לדעת לעיין בתמונות. הצבא המצרי של ערב יום הכיפורים 2021 הוא צבא גדול בהרבה מצה"ל. זהו צבא מצויד בציוד מערבי מתקדם ונהנה מסיוע כספי ניכר מצד ארה"ב.

לדוגמה טנק המערכה המצרי הוא טנק אמריקני מתקדם מאוד, ולאחרונה רכשו המצרים אלף וחמש מאוד מובילי טנקים, והכינו שישים גשרים על תעלת סואץ, סללו כבישים המוליכים אל הנגב, הכינו בסיני מאגרי דלק לשתי ארמיות,  ואפילו בונים בסיס אווירי בסיני. הצבא הגדול הזה נערך מזרחה, בין קהיר לבין גבול ישראל.  יכולות אלו כוללות יכולת להעביר שתי ארמיות לתוך סיני בתוך 48 שעות או פחות, דבר שדי בו כדי לשתק את המשק הישראלי. המודיעין הישראלי כבר הופתע בעבר בשני מסעות כאלה ב1960 וב1967. במקרה הראשון המעצמות גרמו לנסיגת הצבא המצרי ובמקרה השני נאלצנו לצאת למלחמה.

את המחיר להערכות המוטעות והשאננות של הפיקוד הבכיר והדרג הפוליטי בשנת 1973 שילמו חיילי וקציני הדרג המסתער. המחיר היה מחיר דמים קשה מנשוא ומסירות הנפש הייתה עילאית. לדוגמה, חיילי חטיבה 188 נלחמו בחירוף נפש חסר גבולות, אך נוכחו לדעת שבסופו של דבר גם כמות של כוחות אויב מפצה על יכולותיו במקרה שהן נמוכות.

ללמוד מהעבר

כדי לא לשוב לווידוי של טעות "בהערכת יכולות צה"ל מול היכולות של האויב" לאחר מחיר הדמים שניתן לצמצמו בהתכוננות נכונה, מומלץ מאוד לעיין במאמריו של האלוף במיל. יצחק בריק. האלוף בריק הוא מהדור שבדמו שילם את מחיר טעויות ההערכה של הפיקוד העליון בתשרי תשל'ד ובמשך תשע עשרה ימים סוערים הוביל פלוגת טנקים בקו הראשון, קו האש, הקרוי גם "קו הדם", בחירוף נפש עילאי. הוא יודע היטב את טעמו של שדה הקרב.

בתפקידו האחרון במערכת הביטחון ערך האלוף בריק מחקר עומק שאף אחד לא ערך עד היום. במהלך עשור הוא ביקר שלש פעמים בכל יחידה של צה"ל ולמד על מצבה לא מדיווחי מפקדים, אלא מבדיקת הדברים בשטח, במחסנים, באימונים, במחסני החירום, באיכות התחזוקה ובעדויות של החיילים המבצעים את ההכנות למלחמה באימונים ובהצטיידות. הוא לא הסתפק ב"הערכות" של מפקדים בכירים. האלוף בריק מצא שצה"ל שוב סומך על הנס ואינו מוכן להתמודדות אפשרית עם היכולות המוכחות של האויב.

מעבר ליכולות של הצבא המצרי, אנו יודעים היום שהצבא הסורי הולך ומשתקם, שבלבנון מוכן עבורנו מערך טילים שיפגע בעורף, שרצועת עזה אינה אי של שלום וביהודה ושומרון פועלים מספר גדודים מאומנים על ידי האמריקנים וכוחות שצוידו בנשק ישראלי בהסכם אוסלו. לכך צריך להוסיף את הרמזים העבים שקיבלנו מהישובים הערביים בתוך הקו הירוק.

בבוקר השבעה באוקטובר 1973 שירתתי כמפקד פלוגה בחטיבה תשע, יצאנו עם שחר מבסיס החירום ביקנעם ועברנו, טור של טנקים וזחל"מים, ברחובות נצרת בדרך לדרום הגולן. אף אחד לא ירה ולא הפריע, ראינו מבטים מבוהלים במרפסות. האם מישהו משלה את עצמו שבשעת חירום עתידית גיוס המילואים יהיה יעיל כאשר כבישי הצפון והדרום חסומים על ידי גדודי "פורעים" ערבים שעדיין לא נתנו את הדין על פרעות תשפ"א ופרעות תש"ס וקיבלו עידוד מוועדת אור ומפוליטיקאים של מפלגות מסוימות?

הערבים תקפו את המפעל הציוני אך ורק כאשר העריכו שישראל נחלשה ומאזן הכוחות מאפשר ניצחון. בעבר הם טעו, אולם אין שום ערובה שלא ימשיכו לטעות ויתקפו שוב. הכל מוכן, והכל ממתינים לסימני החולשה של נכונות הלחימה של היהודים. ניסיון מאה השנים של הציונות מוכיח שהתפרצות יכולה לקרות בכל יום.

אם חפצי חיים אנחנו אין לנו לסמוך על הממונים על בטחון המדינה בעיניים עצומות. עלינו לשים לב לעובדות שנחשפות יום יום ולדרוש דין וחשבון מאת הממונים על ההכנות למלחמה לפני המלחמה ולא בוועדות החקירה. לכן, כדי לא לשמוע שנית ווידוי טעויות של שר בטחון כלשהו, אנו נדרשים לנצל את יום הכיפורים הבא עלינו לטובה לחשבון נפש לאומי שיתייחס ליכולות ולא להערכות. הכנות למלחמת פתע לוקחות זמן רב ולכן, עלינו לקרוא לממשלה להתייחס למציאות הלא נעימה שנחשפת בעבודותיהם של רבים, כולל, אלי דקל ויצחק בריק ולמנוע מצב שבו שר בטחון מדבר בייאוש על אפשרות "חורבן הבית השלישי" בעת שהדרג המסתער מחרף נפשו למות.

פרופ' אלישע האס הוא יושב ראש בפועל של חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: