יום הזכרון הממלכתי לזכרו של יצחק רבין הפך לכלי ניגוח פוליטי ומלא הסתה נגד איש אחד, שמצידו עומד כיחיד ששומר על הממלכתיות בנושא זה
לו היה מבקר כאן חייזר דובר עברית ביממה האחרונה, הוא היה בטוח שזה היה ״יום שנאת בנימין נתניהו״.
אם הוא היה מצליח להבין שזה יום הזיכרון לרצח יצחק רבין, הוא ודאי לא היה מצליח להבין שהוא היה נער בבית הספר החקלאי כדורי או לוחם בפלמ״ח או רמטכ״ל במלחמת ששת הימים או ראש ממשלה שקיבל פרס נובל לשלום.
כל היום הזה היה על בנימין נתניהו.
בנימין נתניהו שבמשך 25 שנה ספג מבטי שנאה והאשמות אכזריות מצד בני משפחת רבין, החליט השנה, כיו״ר האופוזיציה, לא להגיע לאזכרה ולהסתפק בטקס במשכן הכנסת. ניכר כי הייתה זו החלטה חכמה וראויה לאור התיעוב וההשתלחות שאחזו בבני המשפחה השנה על רקע שינויי השלטון.
הקואליציה הצליחה להביא את משפחת רבין ואת הפוליטיקאים שבה לשיאים של שפל שזיהמו את זכרו של יצחק רבין יותר מכל. הבוקר התחיל עם ראיון עם שמעון שבס שהיה מנכ״ל משרד ראש הממשלה, בו אותו שבס הודיע שבנימין נתניהו ״מתבייש להגיע לאזכרה כי הוא עדיין לא ביקש סליחה על ההמרדה, ההסתה והשיסוי ולא חזר בו״.
לא משנה כמה פעמים הימין יציג את הסרטון בו נתניהו משתיק את הקהל וקורא שלא לומר על רבין בוגד – הדם שעל ידיו של יגאל עמיר הועבר על ידי משפחת רבין אל ידיו של בנימין נתניהו ועל ידי השמאל אל ידיו של הימין כולו, בפרט הדתיים.
ואנחנו מסתובבים בעולם חופשיים רק כי אין מספיק מקום בתא המאסר של יגאל עמיר, אך לו היה מקום, היינו כולנו אסורים, גם אלה שנולדו שנים רבות אחרי כן.
מופע האימים הפוליטי של הנכד של רבין, יונתן בן ארצי, לא איחר להגיע.
מופע האימים השנתי של יונתן בן ארצי
במקום לספר על הצדדים היפים בחייו ובאישיותו של סבא שלו ז״ל, ולחלוטין היו כאלה – הוא בחר לדבר בעיקר על הממשלה.
״עם ישראל ניצח מול עריצות ושקר. שלטון העם ניצח את שלטון היחיד״, אמר בפאתוס כאשר ברור לכל מי העריץ מבחינתו – אדם שקיבל 30 מנדטים, אל מול שלטון העם שקיבל שישה מנדטים.
בן ארצי האשים את הימין שהוא מתענג על הכאב, ובעודו משסה את העם הוא האשים את המחנה הלאומי שהוא מנסה ליצור מחנות: ״עומדת בראשות המדינה חבורה של שלטון הרבים (שישה מנדטים) והטובים (רע״מ? הרשימה המשותפת?). ממשלת אחדות (כולם שמאל). מכל חלקי העם (בלי מסורתיים, דתיים, חרדים, מזרחים, ימנים, פריפריה)"
נציגי כל קבוצות העם מסתערים יחד על המטרה לעתיד טוב יותר (מדינת כל אזרחיה שמוחקת את הזהות היהודית של מדינת ישראל), או אז הגיעה אמא של יונתן, הגברת דליה רבין.
שמחה וחייכנית בישרה שהיה כדאי לחכות 26 שנים (של אבל וסבל) כדי לשמוע את הדברים של הנשיא יצחק הרצוג ושל ראש הממשלה בנט (שפעם היה בכלל פשיסט סרוג), וזה האחרון, כמעט מתעופף מרוב חשיבות עצמית, עלה לנאום.
האיש שמחריב את מדינת ישראל דיבר על חורבן בית ראשון ועל חורבן בית שני. האיש שמכר את מדינת ישראל לתנועה האסלאמית דיבר על חשיבות הריבונות שלנו על אדמתנו. האיש שמבקש למחוק את מדינת ישראל כמדינה יהודית דיבר על שמירה על אמונתנו.
ראש הממשלה נפתלי בנט שיקר גם בטקס האזכרה של יצחק רבין ז״ל. ״אסור לקרוע את העם״, אמר האיש שגזר לגזרים את עם ישראל בכלל ואת הימין בפרט. ״אנשים אחים אנחנו״, אמר האיש שאנס פוליטית את עם ישראל תוך שהוא מרמה אותו.
ניגוח פוליטי
עיקר העיסוק היום היה בעובדה שבנימין נתניהו לא הגיע לטקס האזכרה ויוסי ביילין שהיה בין אלה שכפו על רבין את הסכמי אוסלו הסביר ש״נתניהו יצא מדעתו״.
26 שנים מסבירים לנו שהרצח אירע בגלל שנאה ואז מגיע ראש הממשלה החליפי ובמופע שטנה תוך הבעות שלא מביישות את גדולי שונאי ישראל ונימה של תיעוב מפחיד הוא עומד על דוכן הכנסת במליאה ואומר את אחד המשפטים החמורים ביותר שנאמרו:
״צאצאיו האידאולוגיים של יגאל עמיר יושבים היום בכנסת ישראל, מקבלים לגיטימציה (האיש שאמר בעבר שנתניהו לא ראש ממשלה לגיטימי), אורחים רצויים בכל האולפנים (צפון קוריאה זה כאן). אילולא חוללנו את הנס (אחד האסונות הגדולים ביותר שקרן למדינת ישראל) של ממשלת השינוי (לרעה) הם היו עכשיו שרים בממשלה״.
אין הרבה רגעים של שנאה בתולדות נבחרי הציבור של מדינת ישראל כמו הרגע הזה, ולפיד ממשיך: ״יגאל עמיר לאומן קיצוני ומסוכן, הוא שונא את כל מי שלא חושב כמוהו״ (נשמע לך מוכר, יאיר?). ״לאומנות קיצונית היא סחיטה באיומים״, אומר שר החוץ בממשלה של אדם שסחט את כל עם ישראל ואת הקואליציה.
ואז הגיעה מי שבנתה את כל קמפיין הבחירות השקרי שלה על גבו של יצחק רבין ז״ל – ראש מפלגת העבודה, מרב מיכאלי. זו הקפידה להציג את עצמה כממשיכת דרכו של מי שמתהפך בקברו כאשר הוא יודע שבמפלגה שלו יושבת אבתיסאם מראענה, דוברת בל״ד לשעבר אמילי מואטי, גלעד קריב הרפורמי ועמר בר לב שהוא עם בג״צ ועם בצלם.
יצחק רבין ז״ל היה הרבה יותר ציוני והרבה יותר יהודי מהטרלול הפרוגרסיבי הפוסט ציוני ופוסט יהודי שמתחולל במפלגת העבודה ובראשה. השר ניצן הורוביץ, למשל, זה שרוצה לקחת את לוחמי צה״ל אל בית הדין בהאג, זה שאיילת שקד ומתן כהנא הבטיחו שלא ישבו איתו, אמר ש״נערי הזוועות (בצלאל סמוטריץ׳?) הם ממשיכי דרכו של הרוצח. כהניסטים (איתמר בן גביר?) שרדפו את רבין בחייו והיום הם חברי כנסת הם ההוכחה העצובה שהלקח עדיין לא נלמד במלואו״.
עם האיש הזה יושבים בממשלה בנט, שקד, אורבך וכהנא. עשר מעלות ימינה, כאמור.
ואז הגיעה שירלי פינטו
הגדילה לעשות חברת הכנסת שירלי פינטו מימינה:
״גם השנה נתניהו השתמש ברצח רבין כדי להסביר שבעצם הוא זה שמותקף. לפעמים נדמה שהוא אף פעם לא עזב את המרפסת ההיא. מסית היה ומסית יישאר״. את השקר המתועב הזה, אגב, היא לא הצליחה להגות בעצמה אז היא פשוט העתיקה אותו מצייצן אחר בטוויטר. אחרי מאות תגובות שהבהירו לה שהיא שקרנית כמו מנהיג המפלגה שלה היא מחקה את הציוץ וכתבה:
״הוצאתם את הדברים מפרופורציות״, ואז האשימה שוב באותו דבר בדיוק: ״נתניהו כבר חודשים רבים מסית נגד ראש הממשלה, נגד שרת הפנים והממשלה״. גם שקרנית וגם לא בדיוק מאור הגולה.
באופן אבסורדי ואולי בעצם בכלל לא אבסורדי, בנימין נתניהו כיבד את זכרו של יצחק רבין יותר מכולם. הוא ציטט את דבריו:
״לפלסטינים לא תהיה מדינה אלא פחות ממדינה (שומע, יאיר?), גבול הבטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת הירדן בפירוש הרחב ביותר של המושג הזה (שומע, ביידן?). ירושלים תשאר מאוחדת כבירת ישראל בריבונות ישראל (שומע, מנסור?). אין שתי ירושלים, יש ירושלים אחת. ירושלים הייתה שלנו, היא שלנו היום והיא תשאר שלנו לעולמי עד״.
השמאל אוהב לזכור את רבין החקלאי, הפלמ״חניק, הרמטכ״ל. הוא פחות אוהב שמזכירים לו את אלטלנה ואת אוסלו.
נתניהו התייחס גם להסכמים שהביאו עלינו את גל הפיגועים: ״רבין חתם על הסכמי אוסלו מתוך הנחה שערפאת ואש״ף יזנחו את מחוייבותם להשמדת ישראל וילחמו בטרור בצורה חסרת פשרות״. ממשלת בנט-לפיד נתנה את מדינת ישראל למנסור עבאס ועוד שילמה לו על כך. היא גם מקימה מדינה פלסטינית בלי לבקש דבר, ממש כמו המים שנתנה לירדן.
זה היה יום הזיכרון המביש ביותר מכל ימי הזיכרון שהיו עד כה לרצח יצחק רבין, אך אולי זה היה האחרון שכן יונתן בן ארצי ברגע של העדר תבונה או חיבור למציאות אמר בעצמו כי: ״תקופת האבל נגמרה״.
טוב עשה בנימין נתניהו כשלא הלך לטקס האזכרה, טוב יעשה אם לא ילך גם אם ישוב לתפקיד ראש ממשלה. בהאשמות הקשות והשקריות שלהם, מדירים משפחת רבין והשמאל את הימין מהאבל המשותף על יצחק רבין ז״ל.
לקריאת כל המאמרים של אורנה ישר – לחצו כאן.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
המרשאל פטן נידון למוות על ידי בית המשפט של הרפובליקה הצרפתית על כי פתח את שערי פריס בפני הפולש הנאצי. פטן טען שהיו שני מיליון פליטים צרפתים בדרכים. התביעה ענתה לו שזאת טענה היאה למלצר פריסאי, אך לא לראש המדינה הצרפתית. מפאת גילו, לא הוצא להורג ומת בכלאו.
פטן בגד. אך הוא בגד אחרי שהוורמאכט עקף את קו מז'ינו והביס את השורות הראשונות של הצבא הצרפתי.
איני מסוגל להעלות על דעתי מה בית המשפט הרפובליקני הצרפתי היה גוזר על פטן, לו הזמין פטן את היטלר לבוא עם צבאו להתנחל בלב צרפת ועוד היה מחמש את קלגסיו בנשק צרפתי. היו תולים את אימא שלו מהשערות של בית השחי!!
נפתלי בנט, התגובה של אבי צרפתי לעיל, מכוונת אליך, אף שהוא לא ציין בתגובתו אליך את שמך.
אני מרשה לעצמי על אחריותי לציין שלמיטב הבנתי כקורא חסר בו השם שלך עם התואר היאה לך שקרן נבזה נוכל גונב דעת בוחריו בהבטחותיו ובוגד בעם ישראל.
יבוא היום ותוקע על פשעך בבית משפט בפשע בגידה.
סיפור היסטורי יפה אך לא מובן איך זה רלוונטי?
לאבי צרפתי… המרשל פטן לא נאשם בכך שפתח את שערי פריס ומנע לחימה בשטח המאוכלס באזרחים אלא בכך שהמשיך לשרת כעושה דברם של הנאצים במשך שנים כולל צייד של מאות אלפי חפים מפשע ושילוחם אל מותם.
באמת לא הבנתי איך פטן קשור לרבין ו/או לביבי.
אם כבר צרפתי – אז אולי דה גול מזכיר את רבין שהיה גיבור מלחמה בצעירותו ושביצע בזיקנתו מהלך דרמטי של נסיגה מאלג'יר פינוי הצרפתים שחיו שם דורות ומסירתה לארגון טרור ערבי.
בואו נזכור את העובדות:
בדיוק חודש לפני חיסולו של רבין ולאחר שנה עקובה מדם שבה היה ברור לכולם שהסכם אוסלו גרם לגלי טרור בלתי נתפסים עם טרור המתאבדים שנולד בעקבות אוסלו, התעקש רבין להעביר את הסכם אוסלו ב', אלא שלא היה לו רוב בכנסת, כלומר רוב דמוקרטי של העם. לו היה נותר דמוקרט, ניחא. אלא שרבין התעקש לעשות תרגיל מסריח, ושיחד שני חברי כנסת תאבי בצע, אחד מהם הוא גונן שגב, שלימים נודע כפושע תאב בצע שיצרו מוליך אותו לעברי פי פחת.
רבין לא היסס לזהות את חולשתם ואת שפלותם והפך אותה לשפלותו שלו, כאשר העביר את הסכם אוסלו ב' ללא רוב דמוקרטי.
במלים אחרות, רבין הפך את עצמו לדיקטטור, דיקטטור שכפה על עם ישראל עוד מאותו רצח המוני ועוד מאותו טרור שפל.
לכן, כאשר נדבר על המעשה המיותר של יגאל עמיר, נזכור דבר אחד חשוב מאין כמותו: רבין לא נרצח כראש ממשלה דמוקרטית; רבין חוסל כדיקטטור. באשר לשאלה האם נכון לחסל דיקטטורים שכופים על אזרחי המדינה שלטון טרור, או שמא יש לסלקם אך ורק באצמעים אחרים, את זה אשאיר לכל אחד להחליט בעצמו. במקרה הספציפי של רבין, החיסול הפיזי היה מיותר, משום שרבין היה מפסיד בבחירות ברוב מוחץ, משום שהעם היהודי לא עד כדי כך טיפש, ורוב אזרחי ישראל לא אוהבים דיקטטורים שכופים עליהם רצח המוני בתואנה שכך נראה שלום.
פטן היה מצביא ומדינאי צרפתי שזכה לתהילה כמגן צרפת במלחה"ע ה-1. אך לאחר תבוסתה הצבאית של צרפת במלחה"ע ה-2 עמד פטן בראש צרפת של וישי, אשר שיתפה פעולה עם גרמניה הנאצית. פטן שימש כשליט בובה.
רבין הפך לגיבור במסגרת מיתוס שנופח וטופח ע"י קבוצת אינטרסנטים וותיקי הפלמ"ח. במציאות רבין הודח (עפ"י ד"ר אורי מילשטיין) מספר פעמים במהלך מלחמת השחרור בשל תפקודו הלקוי (למשל כמח"ט בקרב על הקסטל נטש את שדה הקרב ו… הלך לישון. גם כרמטכ"ל במלחמת ששת הימים רבין התמוטט ולא תפקד. לכול אורך הקריירה שלו הוא קודם בשל השתייכותו הפוליטית כבנה של רוזה האדומה)
בהשוואה לפטן, מה שעשה רבין בהסכמי אוסלו היה הרבה יותר גרוע. ב-2 הקדנציות שלו: הראשונה בשנים 1974–1977, והשנייה בשנים 1992–1995, שבמהלכה נחתמו הסכמי אוסלו, ישראל לא הייתה נתונה במלחמה ו/או באיום קיומי וגם, בראש וראשונה ישראל לא נחלה תבוסה מחפירה כמו זו של צרפת מול גרמניה הנאצית. לא איים עליה כיבוש בידי צבא/ות של מדינת אויב. אכן, פרצה האינתיפדה הראשונה (87-88), בתגובה למהלך של פרס מאחורי גבו של שמיר לחתום על הסכם לונדון עם חוסיין במטרה להעביר לירדן את כל שטחי יו"ש בתמורה להסכם שלום. הערבים ביו"ש ששמחו להתנתק מירדן וציפו להסתפח לישראל סירבו לחזור לחזקת ירדן והתמרדו. חוסיין מחשש שההתקוממות תזלוג לירדן (כ-80% מאוכלוסיית ירדן הם "פלסטינים") ביטל לערביי יו"ש את אזרחותם הירדנית (1988) והכריז שאין לו כל תביעה לשטחי יו"ש. רבין נתן לעצמו להיות מובל בידי חבורת ביילין-פרס-פונדק ונכנע לרצונם להביא את כנופיית הטרור של ערפאת, כשותף מדיני(!!) של מדינת ישראל הריבונית וכנציגה הרשמי של "העם הפלסטיני". כאמור זהו אותו "עם" שמהווה 80% מאוכלוסיית ירדן. (היום יהודים מהווים 80% מאוכלוסיית ישראל! איש לא שאל לכמה מדינות זקוק "העם הפלסטיני" הזה?) רבין הצניח על ערביי יש"ע את ערפאת כשליט דיקטטורי "כדי שאש"ף ילחם בהתפרעויות בלי בג"ץ ובלי בצלם"…. והכול תמורת הבטחת ערפאת לחתום על התחייבות להפסקת פעולות הטרור נגד ישראל ואזרחיה. הסכם על הנייר! וזאת כאשר ערפאת ואנשיו בעת ההיא לאחר שהונסו מלבנון ישבו שכוחי אל בתוניס.
מאז נכתבו אין ספור ספרים על המהלך ההזוי הזה שבו מדינה ריבונית מייבאת ללב שטחה ארגון טרור שהכריז עליה מלחמה. ארגון שהכריז באמנת היסוד שלו ("האמנה הפלסטינית") שהוא רואה ביהודים קבוצה דתית בלבד ולא עם, ולכן לא מכיר בזכותם להיקרא "עם", לא מכיר בזכותם להגדרה עצמית ולמדינה ריבונית. (זכויות המוקנית ל"פלסטינים"). לכן הארגון הזה דוחה מכל וכל את קיומה של המדינה היהודית על שטחי ארץ ששמה "פיליסטין" השייכת ל"עם הפלסטיני" בלבד. ברוב איוולתו הכריז רבין שאם "הניסוי" הזה ייכשל לא תהיה בעיה לגלגל את הכול לאחור. אבל לאחר שהוכיחו לרבין שערפאת מהתל בו לאור נאומיו בערבית בדרום אפריקה ובנאומיו האחרים בהם הכריז שהוא מתכוון לקיים את הסכם אוסלו כמו שמוחמד קיים את הסכם חודייביה, רבין לא היה מסוגל לעצור.
לכן ההשוואה מול פטן במקומה. יותר מכך, בעוד שממשלת וישי ומהלכיה כולל כיבוש גרמני נמשכו בצרפת מ-1940 ועד 1944. הסכמי אוסלו שראשיתם ב-1993 עומדים וקיימים והשלכותיהם נמשכות עד עצם היום הזה: מדינת רש"פ, מדינת חמאס, טרור, חלוקת ירושלים על הפרק במסגרת הנוסחה: "שתי מדינות ל-2 עמים". ובימים אלו תחת ממשלת בניטוסטן פינת לפידוסטן אנו צפויים להתפתחויות נוספות בתחום הזה. זאת למרות שחוסייני (שותפו של ערפאת) הגדיר את הסכמי אוסלו כתרמית ובעיקר שהם היו סוס טרויאני כדי לזכות בדריסת הרגל עבור אש"ף כארגון טרור בלב מדינת היהודים.
פעם אמרו שיהודים הם עם חכם. ממשלות השמאל ותומכיהם עושים כל מאמץ להוכיח שההפך הוא הנכון.
משפחה מכוערת נפולת של נמושות
כל מילה שלך בסלע את כותבת מצויין
אילו רבין "היה שומע" את הנאומים בכנסת אתמול – היה מצביע על נתניהו כיחיד שכיבד את זיכרו.
מה יש לבקש סליחה מהמשפחה המופקרת הזו????
כבר ב95 לא התנצלתי על הרצח – לא אני רצחתי, שיבואו לרוצח בטענות. רבין גם לא ביקש סליחה על הבגידה בעם ישראל, או מקורבנות 'השלום' שלו. שלא יצפו למוסר נוצרי – יהודי לא מפנה את הלחי השנייה.
כשנה לפני אוסלו הייתי במופע עצמאות כלשהו. כשאביב גפן עלה להופיע והתחיל לשיר על ראש ממשלה שיכור ,הוא קיבל מטר של אבנים על הבמה והפסיק את ההופעה פעמיים. אפילו כימניים מלידה לא היינו מוכנים שככה הוא ישיר על רמטכ"ל ואיש בטחון כרבין – ללא קשר לעמדה מפלגתית.
לא אשכח איך ברחתי מביה"ס לראות את השידור מוושינגטון,כאשר אני בטוח במאה אחוז שאין מצב שרבין הגיבור(כפי שראיתי אותו בגיל 16) ילחץ לטרוריסט את היד. גם לא אשכח את צרור 'הברכות והאיחולים' שאיחלתי לרבין, פרס וקלינטון. אח"כ התחילו הפיגועים והשנאה לבוגד החריפה אף יותר.90 אחוז ממי שפגשתי באותה תקופה – צעירים ומבוגרים – חשבו עליו דברים רעים עד מאוד ואיחלו לו מיני מיתות משונות.
כמובן שהייתי מעדיף שיפגע בו מטאוריט בדיוק בראש מאשר שיהודי יעבור על אחד האיסורים החמורים בתורה.
וכעסתי מאוד על יגאל עמיר על הפגיעה האנושה במחנה הימין(למדתי משמאלנית מצויה), אבל לא ביקשתי סליחה. אין על מה.
ע"פ סעיף 7 לחוק העונשין : "מי שעשה, בכוונה לפגוע בריבונותה של המדינה, מעשה שיש בו כדי לפגוע בריבונותה, דינו – מיתה או מאסר עולם"
די, די, די, עם קרוסלת העלבונות והעלבונות הנגדיים!!! גברת ישר, במקום להרגיע ולתרום לאיחוד את מפיחה עוד רוח בגחלי השנאה והקיטוב. אין דרך לכמת את הרגשות. אין אפשרות להגיע לאמת אחת מוחלטת, מוסכמת וסופית, בטרגדיה שפקדה אותנו לאחר הרצח המתועב של רבין. די, די, די. זה פצע פתוח בלב האומה ושום תרופה לא תסגור אותו. בוודאי שלא מאמר דעה כגון זה שכתבת.
להיפך, היא קוראת לצד השני להירגע ולהפסיק לשקר ולהצטבע. ובמקום זה, לאמץ טון ייתר ממלכתי.
זה הצד השני שמתעקש להפיץ שנאה.
אחדות פירושה כבוד הדדי, הכלה וסובלנות. לא כניעה וויתור על עקרונות.
מה???
בעשרות השנים שחלפו מאז הרצח, בכל שנה – כל מי שאתה תומך בו ובדבריו וב-99%, גם אתה בעצמך – האשמת שבגלל יגעל אמיר, הישראלים שתמכת ברציחתם עבור פרסים מאוסלו, הם בכלל שלום ומי שלא מסכים לרצחנותך – הוא בכלל נגד שלום, האשמת שבגלל יגעל אמיר, כל מי שתומך בנתניהו – בגללו השמש תתחיל לשקוע בדרום ולזרוח בצפון, האשמת שבגלל יגעל אמיר, כל מי שלא מסכים שפרקליטות לא יכולה לקבוע למכון לרפואה משפטית ולנסות להתערב בשיקוליו הפנימיים במטרה למנוע מד"ר מאיה רזניק-פורנמן מינוי כיוון שהעידה בתיק זדורוב עפ"י ממצאים פורנזיים ולא בהסכמה עיוורת עם הפרקליטות (https://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-MAGAZINE-1.4703991) , הם נגד מערכת המשפט, האשמת שמי שמפרסם שהתוצאה היחידה של הבריחה מרצ"ע וגוש קטיף, תהי הכנסת כל הארץ לטווח הרקטות של החמאס ודורות שלמים שיגדלו מבלי שהכירו מציאות ללא צבע אדום – שהם פוגעים במגדל האתרוגים הידוע, אמנון אתרוגוביץ ונשמתו העדינה.
האשמת, האשמת, האשמת והאשמת בעוד ועוד ועוד שטויות מומצאות ועכשיו, אתה כותב למי שעלה על שיטתך, מדוע הם מסיקים שמטרתך האמיתית רחוקה מאחדות, כפי שרחוק רצח ישראלים משלום?
ועכשיו אתה גם מעמיד פני מופתע ומאשים שוב, שזה בגלל הכותבים ששמו לב לשיטתך ומביאים הוכחות (עובדות יבשות) לכך בכתיבתם – זו וודאי הסיבה, מדוע אין איחוד?
או שגם אתה מפסיק להאשים או שאף אחד לא מפסיק.
המסקנה של דבריי אלמנטרית – מצאת לא את הציבור הנכון, להאשים מדוע אין אחדות.
ודבר קטן אחרון, העובדות המתוארות בכתבה הן (א) עובדות (יבשות או איך שלא תקרא להן, עובדות) ו(ב) רק עבורך וזה מה שהסגיר את דעתך האמיתית מבעד לבליל ההאשמות הסטנדרטי שכתבת, רק עבורך עובדות, הן "גחלי השנאה והקיטוב".
וזה מוכיח, את כל מה שכתבתי.
אני יורק על הזיכרון של הבולשביק הזה שרצח את חברים של סבא שלי באלטלנה.
דיקטטורה בולשביקית שיפוטית קומוניסטית אנטישמית לא מחליפים בקלפי…
רק בהתקוממות עממית ומהפכה אזרחית!
הגיע הזמן שמיליוני יהודים יעלו על בית המשפט וכל המשרדים של אירגוני השמאל(הסוכנים הזרים)!
תומאס ג’פרסון: “כשהממשלה חוששת מהעם, יש חירות. כשהעם חושש מהממשלה, יש עריצות.”
וולטייר: “אם אתה רוצה לדעת מי שולט בך, תסתכל על מי אסור לך לבקר.”
תומאס ג’פרסון: “כאשר עוול הופך לחוק, ההתנגדות הופכת לחובה.”
בניגוד לנאמר בסוף הכתבה, השמאל כבר לא אוהב לזכור את "רבין החקלאי, הפלמ״חניק, הרמטכ״ל" אלא רק משתמש בזכרו כבמה לתכנים פוליטים כפי שנכתב בהתחלת הכתבה.
השמאל לא מתעניין בעבר אלא ממציא נרטיב שמתאים לעיצוב העתיד הרצוי בעיניו וכופה אותו על המציאות שבהווה.
"אם זה היה תלוי בי, אני הייתי מבטל את לימודי ההיסטוריה"-שמעון פרס ז"ל.
אורנה ישר כחך
מהעצרת הראשונה, מטרתם של רוצחי הישראלים עבור פרסים מאוסלו, היית ונשארה אחת – להאשים.
כל ישראלי "עלה" על משחק המילים שרוצחי הישראלים עבור פרסים מאוסלו וסעייניהם בתשקורת עושים – מחליפים את המילה "רצח" ב"שלום" ולכן, הם כבר לא יכולים להאשים שמי שאינו רוצה שישראלים ולא רק ישראלים – ירצחו, הוא נגד "שלום",
אז מאותו רגע, הם עברו להאשים שמי שנגד רצחנותם של רוצחי הישראלים תמורת פרסים מאוסלו, אשם ברצח רבין.
זה הדבר היחיד שהסמול עושה – מאשים ותו לא. זהו – זה כל מה שתשמעו מתומך רוצחי ישראלים עבור פרסים מאוסלו – שאתם אשמים במשהו שהוא המציא.
לפיכך, התשובה היחידה שמגיעה לרוצחי ישראלים עבור פרסים מאוסלו, תומכיהם וסעייניהם בתשקורת – מי שרצח ישראלים עבור פרסים מאוסלו, לא יכול לחלק ציונים והוראות לאחרים.
כאשר רוצחי הישראלים עבור פרסים מאוסלו, ירצו לנהל דיון לוגי – נדבר.
העם היהודי לא דופק חשבון למשפחה קומוניסטית, פושעת אוסלו, ותומכת טרור.
העם היהודי לא דופק חשבון למשפחה קומוניסטית, פושעת אוסלו, ותומכת טרור.
בואו נזכור את העובדות:
בדיוק חודש לפני חיסולו של רבין ולאחר שנה עקובה מדם שבה היה ברור לכולם שהסכם אוסלו גרם לגלי טרור בלתי נתפסים עם טרור המתאבדים שנולד בעקבות אוסלו, התעקש רבין להעביר את הסכם אוסלו ב', אלא שלא היה לו רוב בכנסת, כלומר רוב דמוקרטי של העם. לו היה נותר דמוקרט, ניחא. אלא שרבין התעקש לעשות תרגיל מסריח, ושיחד שני חברי כנסת תאבי בצע, אחד מהם הוא גונן שגב, שלימים נודע כפושע תאב בצע שיצרו מוליך אותו לעברי פי פחת.
רבין לא היסס לזהות את חולשתם ואת שפלותם והפך אותה לשפלותו שלו, כאשר העביר את הסכם אוסלו ב' ללא רוב דמוקרטי.
במלים אחרות, רבין הפך את עצמו לדיקטטור, דיקטטור שכפה על עם ישראל עוד מאותו רצח המוני ועוד מאותו טרור שפל.
לכן, כאשר נדבר על המעשה המיותר של יגאל עמיר, נזכור דבר אחד חשוב מאין כמותו: רבין לא נרצח כראש ממשלה דמוקרטית; רבין חוסל כדיקטטור. באשר לשאלה האם נכון לחסל דיקטטורים שכופים על אזרחי המדינה שלטון טרור, או שמא יש לסלקם אך ורק באצמעים אחרים, את זה אשאיר לכל אחד להחליט בעצמו. במקרה הספציפי של רבין, החיסול הפיזי היה מיותר, משום שרבין היה מפסיד בבחירות ברוב מוחץ, משום שהעם היהודי לא עד כדי כך טיפש, ורוב אזרחי ישראל לא אוהבים דיקטטורים שכופים עליהם רצח המוני בתואנה שכך נראה שלום.
רבין הפך לדוקטור כבר באוסלו א' כאשר הוא הכניס את הגבלות ההפגנות בידי בג"ץ והשימוש בשוטרים נגד מפגינים לא אלימים.
התכוונתי: ״לדיקטטור״…
התכוונתי: "לדיקטטור".
ב1995 כשרבין נרצח עוד לא התברר שאוסלו זה אסון ורוב הציבור תמך בהסכם ולכן אי אפשר לכנות את רבין דיקטטור אלא סתם נוכל פוליטי.
רק ב1996 אחרי הרצח השב"כ שניסה להביא הצלחה בכל מחיר לאחר הפשלה של רצח רבין התנקש ביחיא עיאש והדבר גרר גל פיגועים מטעם החמאס כשהרש"פ מאיימת על ישראל שלא תעז להגיב ורק אז התברר שהרש"פ היא הבעיה ולא הפתרון וכמה אחוזים מהעם שינו את דעתם מתמיכה בהסכם להתנגדות ונוצר רוב בעם שהיה בזמנו דחוק כנגד ההסכם ושמעון פרס הפסיד בבחירות.
ב1999 עלה אהוד ברק – ושוב היה לתקופה קצרה רוב בעד תהליך אוסלו.
ב2001 בעקבות אינתיפאדת אל אקצא ברק הודח ורק מאז ברור שההסכם הוא אסון ורוב העם מתנגד לתהליך אוסלו.
בניגוד לטענתך כול המעיין בערך "ממשלת ישראל ה-25" (ויקיפדיה) לומד לדעת כי כבר ב-1993 לאחר שנודע בציבור על הסכמי אוסלו ובעיקר מיד אחרי חתימת ההסכמים, החלה גם ההתנגדות הפוליטית שהלכה והתחזקה מיום ליום ובמקביל לכך הלכה והתרחבה גם ההתנגדות הציבורית. "בעיני חלקים מהציבור ההסכמים נתפסו כסכנה קיומית למדינה וכבגידה בציונות, בארץ ישראל ובעם היהודי". ההתנגדות הגיעה מכל שכבות הציבור וכללה הפגנות מחאה אל מול בתיהם של רבין ופרס. הפגנות ציבוריות גדולות הלכו ורבו. שכן בנוסף למו"מ עם הפלסטינים, נוהל מו"מ עם סוריה. במהלך השיחות עם סוריה אמר רבין כי ייתכן ותפונה רמת הגולן "עבור שלום", ונתקל בהתנגדות ציבורית קשה גם מצד תושבי יישובי הגולן מהמושבים ומהקיבוצים. רבין שעמד בראש ממשלת מיעוט טען באופן שקרי ודמגוגי שרוב הציבור תומך בו ואמר: "לי אכפת מ-98% מאזרחי המדינה". זאת למרות שעם פרישת ש"ס מהקואליציה הוא נותר עם 56 מנדטים בלבד (עבודה ומר"ץ) ונפילת ממשלתו נמנעה רק בקולות הערבים. זה לא הפריע לו להטיח דברי זלזול ולעג בציבור המתנגדים הגדול (כינה אותם "פרופלורים" ואמר "הם לא מזיזים לי". את ציבור המתנחלים כינה "סרטן בגוף המדינה"). מחתימת הסכמי אוסלו ועד רצח רבין בשלהי 95 היו בישראל הפגנות סוערות והושמעה ביקורת חריפה נגד רבין ופרס. כלפי הממשלה נטען שהיא בלתי לגיטימית בשל הישענותה על קולות המפלגות הערביות מהאופוזיציה. ההתייחסות אל מהלכי הממשלה הייתה כאל מעשים בלתי לגיטימיים המביאים להרג אזרחים. זאת לאור העובדה שבעוד שלפני 1993 בוצעו 2 פיגועי התאבדות שהיו חריגות לתקופתן, הרי שהחל משנת 1993 פיגועי ההתאבדות הפכו לתופעה רווחת יותר וכמות הנרצחים הייתה כבר אז בעליה מתמדת. (ע"ע "פיגועי התאבדות בישראל /ויקיפדיה). הכול ידעו שבבחירות הקרובות בשל ההתנגדות הציבורית העזה רבין צפוי לנחול מפלה.
אורנה כל הכבוד לך! כל מילה (שוש אנדורה)
אורנה כל הכבוד לך! כל מילה (שוש אנדורה)
הכי מטריד שר החוץ הבריון הזחוח שמאשים חצי עם ברצח רבין. כמו אחרון האנטישמים באירופה שהאשימו את העם היהודי לדורותיו ברצח ישו. אין הבדל. אותו מבט אטום ומרושע של בריון קהה חושים. מלא מעצמו. אפס כי ימלוך.
אני מעדיף עשרה שרי חוץ מסיתים ושטופי שנאה על פני שר משפטים וראש ממשלה המכריזים מלחמה על הדמוקרטיה.
לפחות מול שר החוץ יש סיכוי להתגונן ולשכנע.
שקרן סמולני לא יקר,
"שכחת", אני יודע – שכחה סמולנית כזו – שעוד כמה חודשים, שר החוץ הנוכחי, יהיה ראש ממשלה. אם הפרדה בין שר חוץ לראש ממשלה, כל כך חשובה לך 🙂
כמו כן, וודאי "שכחת" שוב, שעל פי מגוון פרסומים ב"הארץ", "ואללה" ו"ידיעות", שר המשפטים הנוכחי, מנסה לקדם חקיקה החלה בדיעבד (חקיקה למפרע, כלומר חקיקה החלה בדיעבד, אסורה במשטר דמוקרטי, אם כבר כה חשקה נפשך בדמוקרטיה) במטרה מוצהרת, לפגוע ביריב פוליטי. חקיקה זו, זהה לחקיקה שיזם היטלר עם עלייתו לשלטון.
אכן, דמוקרטיה כמיטב המסורת, של רוצחי הישראלים עבור פרסים מאוסלו. יש עוד מילים מדף המסרים של שוקן לשקרן הסמולני, שרצית להשתמש ולא הספקת? אולי תרשום שאתה מעדיף חיי אדם על פרסים מאוסלו? כך, תוכל לנצל שוב, את המילה האהובה על רוצחי ישראלים עבור פרסים מאוסלו – שלום. זה שהבאת על כולנו, עם קרובנות – זוכר?
למען דמוקרטיה, כמובן. ודאי ודאי.
מספיק עם הפסטיבל המבחיל הזה. מי שרוצה לזכור את רבין שיזכור ומי שלא רוצה שישכח.
העובדה שיש כל כך הרבה סימני שאלה באשר למקרה הזה מעידה שמשהו לא תקין התרחש בכלל.
אמרו על זה שזה כלל לא היה רצח אלא תאונת עבודה של השב"כ.
ובכל מקרה נמאס לנו מכל חגיגת החלאות מהשמאל שמייצרות רק שינאה ותבוסתנות לעם היהודי בסוף החשבון.
לבטל את החוק שמאלץ על ראשנו את הפסטיבל המאוס הזה. לרבין לא היתה ואין לו שום מורשת. מי שעשה במכנסיים לפני מלחמה ואף קיבל התמוטטות עצבים אינו צריך לשמש דוגמא לכלום, לעם המוקף ברוצחים ואויבים שגם שוכנים בקירבו ובתוך גבולותיו.
ישראל נמצאת בסכנת הכחדה וכל מה שמעניין את השמאל בהנהגת בג"צ ומערכת המשפט ואירגוני החזית הממומנים בכסף זר ועויין של קרנות שונות כולל קרן וקסנר השוטפת מוחות לנבחרי ציבור ישראלים למיניהם – הוא למוטט את יכולת ההישרדות והאמונה שלנו.
איזה עם עוד שולח את מנהיגיו להשתלם באמצעות קרן זרה כמו קרן וקסנר בארצות זרות? מה זה בכלל? איך זה בכלל מותר? את מי זה משרת למעט כוחות אופל זרים ופושעים עם מטרות זדון עלומות?
מטעם מוזר ישראל לא מכשירה בעצמה אלא מאפשרת הכשרות זרות. מיד להפסיק ולאסור זאת בחוק!
זה מעשה לא מקובל בשום מקום ולמי יש בכלל פיקוח על נעשה בשטיפות המוח האלה?
סיפורי הכלה של אנשים שלא מחוברים למציאות שמביאים עלינו שפיכות דמים ואפליה גזענית נגדנו בתוך המדינה היהודית שלנו. זה חייב להיפסק כולל כל הזרימיה של המימון הזר והעויין לכיסי אנשים שלאיש אין מושג מה הם עושים ועד כמה הם מערערים את יסודות החברה היהודית והמדינה היהודית.
אין מחקר. אין שקיפות. אין לוחמה בתופעה המסוכנת הזאת. כולם פוחדים מבג"צ וזרועות התמנון שלו שפותחות תיקים לכל מי שזז בניגוד לאג'נדה האנטי יהודית והלאומית.
עוד נתעורר בים לפני שנטובע שם.
יש להוסיף לכך שרציחות פוליטיות של ראשי ממשלה התרחשו גם באיטליה וגם בשבדיה. אין ולא היו מעולם במדינות האלה תגובות היסטריות מהסוג שיש אצלנו. פסטיבל רבין הפך למופע שנאה והסתה נגד חצי מהעם .
מאיר הר ציון:
"השמאל היה פעם חוד החנית של הציונות. עם הזמן הם ירדו וירדו וכרגע הם אוהדים את האוייב. הם לא ציוניים בכלל. אני מדבר על אלה ששולטים בתקשורת, בעיתונים, בבית המשפט, בפרקליטות, ובצמרת המשטרה.
ועוד: "רבין לא נרצח, רבין מת בתאונת עבודה. רבין היה ירוד בסקרים, הוא רצה לעשות משהו. מי שעשה את העבודה זה השב"כ בראשותו של כרמי גילון. כשירו בו דבר ראשון אנשים נבהלו ואנשי השב"כ צעקו סרק סרק. אחרי חמש דקות מישהו טילפן למערכות העיתונים ואמר: הפעם זה לא הצליח בפעם השניה זה יצליח, ואז הסתבר שהרוצח היה כמעט שלושת רבעי שעה במקום הכי סגור עם אקדח."
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%94%3A%D7%9E%D7%90%D7%99%D7%A8_%D7%94%D7%A8-%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F
אני רק שאלה לגברת דליה רבין: מדוע חזרת בך מהרצון לפתוח את חקירת הרצח מחדש? מי או מה גרם לך לשנות את דעתך? האם איומי השב"כ ושימון המיליונים המועברים ישירות אליך כ"מימון" מרכז רבין, שינו את דעתך?
על דאטפך אטפוך:
על שטיבעת תטובעי.
זה הכל.
רבין ירה על יהודים ןלכן נקבע בגורלו שיהודי יירה בו.
זה מה שנקרא צדק קוסמי ופואטי.
איש נלוז.
מתיישבים הם לדבריו פרופלורים – בעיני האפס הזה.
ויהודים הם מטרות ירי של התותח הקדוש שלו.
איכס. איזה גועל יש לי מממעשיו השפלים.
בשבילי רבין תמיד יהיה האיש שחימש את המחבלים שרצחו את אחותי… אני לא סולח
זה מה שאני אומר לתלמידים שלי כששואלים אותי על רבין