חטיפת ילד היא פעולה שניזקה לילד גדול וטראומטי. כדי למנוע ולהרתיע, קבעו 101 המדינות המתקשרות באמנת האג את חובת ההשבה המיידית למקום המגורים הרגיל של הילד קודם לחטיפה. רק בית המשפט שם מוסמך לדון בזכויות המשמורת לגופן
פרשת החטיפה לישראל של הילד איתן בירן מעוררת בישראל, מטבע הדברים, רגשות עזים. מאמר זה סוקר את הרקע העובדתי, ההיבטים המשפטיים והלקחים שניתן וחשוב להפיק.
הרקע העובדתי
זהו סיפור טרגי. הורים ישראלים, עמית בירן וטל פלג-בירן, שעברו לפאביה, שבצפון איטליה לרגל לימודי הרפואה של האב, כשאיתן היה כבן חודש, נהרגו יחד עם בנם הפעוט תום ועם הסבים של האם, יצחק וברברה כהן, בתאונת רכבל מחרידה באיטליה ביום 23 במאי 2021. איתן, כבן שש כיום, אושפז במצב קשה מאוד בבית חולים באיטליה אך, למרבה השמחה, גופו התגבר על התאונה.
דודתו, אחות אביו, ד"ר איה בירן-נירקו, שגרה בפאביה, בקירבת מקום לבית המשפחה, הודיעה על רצונה לגדל אותו יחד עם בנותיה. עוד בהיותו בבית החולים, מונתה הדודה על ידי בית המשפט באיטליה כאפוטרופא של איתן. לאחר ששוחרר מבית החולים עבר איתן להתגורר בבית דודתו והוא אף החל בלימודים בבית הספר שם.
שמואל פלג, אבי האם טל ז"ל, לא היה מוכן להשלים עם המצב והוא החליט לעשות מעשה. ביום 11 בספטמבר 2021 הוא נפגש עם הילד בפאביה, בידיעתה ובהסכמתה של הדודה, אך במקום להחזיר את הילד לביתה בשעה 18:30 כפי שהבטיח, הוא לקח אותו עימו במכונית לשוויץ, ומשדה התעופה בלוגאנו הגיע עם הילד לישראל במטוס פרטי.
הדודה מיהרה להגיע לישראל כדי לתבוע בבית המשפט למשפחה את השבת הילד לאיטליה. הדיון בבית המשפט למשפחה החל ב-23 בספטמבר 2021. ביום 25 באוקטובר 2021 פסקה השופטת איריס אילוטוביץ'-סגל שיש להחזיר את איתן לאיטליה. ערעורו של הסב נדחה פה אחד על ידי הרכב שופטים בבית המשפט המחוזי, בראשות סגן הנשיא של בית המשפט, השופט שאול שוחט, ביום 10 בנובמבר 2021.
להשלמת התמונה, ביום 10 בנובמבר 2021 פורסם כי נגד הסב שמואל פלג הוצא באיטליה צו מעצר בינלאומי בגין חטיפתו של איתן מאיטליה לישראל.
ההיבטים המשפטיים
לעניין החטיפה
ישראל ואיטליה מדינות מתקשרות באמנת האג בדבר החזרת ילדים חטופים. ישראל חוקקה את האמנה לתוך המשפט הישראלי בחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א-1995, ועל כן הוראות האמנה מחייבות בישראל לא רק כהתחייבות במישור המשפט הבינלאומי אלא כחלק מהמשפט המדינתי.
מטרת האמנה היא להבטיח את ההחזרה המיידית של ילדים שהורחקו שלא כדין ממדינה מתקשרת אחת לאחרת, כדי שבית המשפט במדינה ממנה הורחק הילד יחליט בעניין טובת הילד. המדינות המתקשרות ביקשו להרתיע ולמנוע מעשי חטיפה, שנזקם לילדים החטופים גדול וטראומטי. לשם כך, האמנה מורה על השבת המצב לקדמותו (status quo ante). בהתאם לכך, היא אוסרת על המדינה, אליה הגיע הילד, להחיל את סמכות השיפוט שלה ולהחליט בעניין המשמורת לגופו. סמכות השיפוט הייחודית בעניין זה נתונה למדינה בה נמצא מקום המגורים הרגיל של הילד קודם לחטיפתו.
בתי המשפט בישראל הקפידו מאוד עד היום להורות על החזרת ילדים חטופים, אגב גם למדינות לא מתקשרות (כגון רוסיה, קודם שהתקשרה באמנה).
ההגדרה של הרחקה היא:
(א) הפרת זכויות משמורת המוענקות לאדם, למוסד או לגוף אחר, על פי דין המדינה שבה היה מקום מגוריו הרגיל של הילד סמוך לפני הרחקתו, וכן
(ב) בעת ההרחקה הופעלו זכויות המשמורת בפועל. הזכויות יכולות להיות מכוח דין, החלטה שיפוטית או מינהלית, או הסכם בעל תוקף משפטי על פי הדין באותה מדינה.
כלומר, בניגוד לדברים שהושמעו בתקשורת הישראלית, האמנה עוסקת בכל חטיפה, לאו דווקא כשההורים הם המעורבים בחטיפה. יתר על כן, האמנה חלה אף אם הילד היה במשמורת במוסד.
בענייננו, מקום המגורים הרגיל של הילד קודם להרחקתו, כפי שמונח זה התפרש בפסיקה עניפה של בתי המשפט בישראל ובמדינות המתקשרות האחרות, היה באיטליה. בית המשפט באיטליה מינה את הדודה כאפוטרופא והיא הפעילה בפועל את זכויות המשמורת שניתנו בידיה כדין, שכן איתן עבר להתגורר בביתה מיד לאחר ששוחרר מבית החולים. מעשהו של הסב שמואל פלג הוא אפוא חטיפה אסורה על פי האמנה והחוק הישראלי שיישם אותה.
הסייגים שהאמנה מונה להשבת הילד מתפרשים בצמצום:
(א) אם זכויות המשמורת לא הופעלו בפועל קודם לחטיפה;
(ב) אם קיים חשש חמור שהחזרת הילד תחשוף אותו לנזק פיזי או פסיכולוגי או תעמיד אותו בדרך אחרת במצב בלתי נסבל. אם הילד גדול דיו שומעים את דעתו, אך ההחלטה נשארת בידי בית המשפט.
על פני הדברים, בעניין זה הסייגים אינם מתקיימים ומשום כך היה על בית המשפט להורות על השבת הילד לאיטליה.
החלטת שופטת בית המשפט למשפחה, איריס אלוטוביץ' סגל, שהורתה על השבת איתן בירן לאיטליה, היתה מנומקת היטב. רק יש להצטער על כך שהדיון התארך יתר על המידה. לעתים קרובות מדיי בתי המשפט בישראל רואים את תפקידם כמנהלי סכסוכים, במקום שיחתכו את הדין במקום שצריך. לאלת הצדק במיתולוגיה היוונית מאזנים ביד האחת וחרב בידה השנייה. במקרה זה, הדחיפות בהשבת הילד למקום מגוריו הרגיל היתה צריכה לגבור על הרצון לנסות להביא את הצדדים לכלל הסכמה.
בעניין זה יצוין לשבח בית המשפט המחוזי. הרכב השופטים, בראשות סגן הנשיא שאול שוחט, דחה פה אחד את הערעור ביום הדיון עצמו, 11 בנובמבר 2021, ואף הטיל על הסב הוצאות משפט לטובת הדודה בסך 50,000 ₪.
יודגש שאין בהחלטה על השבה כדי לקבוע מסמרות בעניין לגופו. על פי האמנה ובעקבותיה החוק הישראלי, הדיון בשאלת המשמורת חייב להתקיים באיטליה, ואת טענותיו היה הסב שמואל פלג צריך לשטוח שם. גם נמסר שבמקביל להליכים בישראל, פנה הסב גם לבית המשפט באיטליה כדי לבטל את צו האפוטרופסות שניתן שם לדודתו של איתן. התנהלותו של הסב בוודאי לא תוסיף לו נקודות בבואו לתבוע את זכות המשמורת על נכדו.
לעניין צו המעצר הבינלאומי שהוצא באיטליה
ישראל ואיטליה מדינות מתקשרות באמנת מועצת אירופה (ה-Council of Europe) בדבר הסגרה (European Convention on Extradition). בהסתייגות של ישראל לאמנה נקבע כי ישראל תסגיר בגין עבירות שהעונש עליהן הוא מעל לשלוש שנים, כלומר עבירות שהן פשע לפי חוק העונשין.
סעיף 370 לחוק העונשין, שכותרתו "הוצאה אל מחוץ לגבולות המדינה" קובע:
"המוציא אדם אל מעבר לגבולות המדינה שבה שוהה אותו אדם בלי הסכמתו שלו עצמו או של המורשה כחוק להסכים בשבילו, דינו – מאסר עשר שנים".
יש להניח שגם הדין האיטלקי רואה את מעשה הסב בחומרה רבה.
סיכום ומסקנות
הלב יוצא אל הסב שאסון כה גדול קטף את בתו. הוא נקלע למצב טרגי, ולמרבה הצער בחר לעשות דין לעצמו ולחטוף את נכדו לישראל, בתקווה שכך יפתור את הבעיה לשביעות רצונו.
אך לסיפורו של איתן יש מוסר השכל.
המטרה שהציבו לעצמן המדינות שהתקשרו באמנת האג, למנוע את טראומת החטיפה מילדים, טובה וראויה. משום כך, היא זוכה לאכיפה קפדנית במדינות המתקשרות, וטוב עושים בתי המשפט בישראל המחילים את האמנה באופן קפדני בשורה ארוכה של פסקי דין לאורך עשרות שנים.
ההחלטה בדבר ההשבה איננה חורצת את גורל זכויות המשמורת. על פי האמנה, בית המשפט שלו הסמכות הייחודית לדון בשאלה זו לגופו של עניין, הוא בית המשפט במקום המגורים הרגיל של הילד קודם לחטיפה, בענייננו איטליה.
ואולם, אדם שמרחיק ילד שלא כדין ממדינה מתקשרת באמנת האג, שבה יש לאדם אחר זכויות משמורת, עלול להימצא מסכל את עניינו הוא, כשזכויות המשמורת ייבחנו לגופו של עניין על ידי בית המשפט במדינה הזרה. התנהלותו של הסב, שהוכיח במעשהו חוסר שיקול דעת, עלולה לעמוד לו לרועץ כשיטען שהוא האדם המתאים להפקיד בידיו את המשמורת על הילד, וזאת בנוסף להסתבכות הפלילית המיותרת. וחבל! סוף מעשה במחשבה תחילה.
טליה איינהורן היא פרופסור למשפטים, וחברה קבועה באקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
החתימה על האפורופסות
חייבה אישור של המשפחה מהארץ
הם הסכימו בידיעה שזה זמני
כדי לאפשר טיפול.
אבל האחות השתמשה בזה לאפוטרופסות קבועה.
והאיטלקים עשו את עצמם – כאילו הם לא יודעים.
הולך להיות מעניין.
גם לי הפריע ההתעלמות מהשאלה המשפטית הזו.
אני לא יודע מאיפה הטענה. זה לא נשמע נכון. קראתי את פסק הדין של הערכאה הראשונה (ביהמ"ש לענייני משפחה), ולא הוזכרה שם טענה כזו.
ומכל מקום, גם אפוטרופסות חלקית (- שזו טענה שטען הסב החוטף) ואפילו כזו שלא קשורה בכלל לעניין מגורים, לא מתירה למישהו אחר להוציא אותו מהארץ ומאפשרת להפעיל את אמנת האג (כפי שהאריכה השופטת בפסק הדין הנ"ל).
אכן הטענה הזאת לא רלוונטית לדיון בארץ
עדיין – נעשה באיטליה תרגיל נבזי,
בחסות מערכת המשפט האיטלקית.
ואסור לשכוח זאת.
בכל מקרה יש כאן בעיה קשה – לשני הצדדים
טענה שווה לחזקה על הילד.
ומכיוון שהמשפחות לא מסתדרות בניהן –
הילד יסבול כל חייו.
כואב הלב, הקורבן הראשי כאן הוא הילד הקטן והטהור שלא יכול להחליט בשביל עצמו ונקרע בין בני המשפחה, עצוב שקשה להגיע להסכמה לגבי טובת הילד אולי אין תשובה חד משמעית אבל באמצע זה ממש עוול בשביל ילד שעבר כזאת טרגדיה פשוט נורא
תודה על ההבהרה המפורטת !
מצער מאוד לקרוא פרשנות כזאת מצד פרופסור איינהורן.
הניתוח שלה הוא משפטי בלבד ומתעלם מהמהות.
הילד נולד כיהודי ישראלי, גדל כישראלי על ידי הורים ישראלים.
ההורים שהו באיטליה לתקופה זמנית עם כוונה מוצהרת לחזור לישראל.
על אף שחטיפתו של הילד מנוגדרת לחוק האיטלקי ולחוק הבינלאומי, אני מוצא אותה כצודקת.
לכל כלל יש יוצא מן הכלל.
אנסה להסביר זאת.
דודתו של הילד שביקשה לגדלו, עקרה את מקום מגוריה מישראל לאיטליה , ככל הנראה לצמיתות.
היא נישאה לאיטלקי, למיטב ידיעתי לא יהודי.
היא מבקש לגדל את הילד כאיטלקי וייתכן אף כלא יהודי.
זאת בניגוד מוחלט לרצון הוריו שיגדל כישראלי וכיהודי.
לא סתם כל ערוצי התקשורת השמאלנית הפרוגרסיבית התגייסו לטובת הדודה.
העברת ההחלטה לבית המשפט באיטליה משמעותו היא אחת: קריעת הילד מזהותו הישראלית והיהודית.
איננו מדינה ככל המדינות.
איננו עם ככל העמים.
היה צריך להבהיר זאת באופן ברור לאיטלקים ולהחליט שהדיון על עתידו של הילד יהיה בבית המשפט בישראל.
התעלמותה של פרופסור איינהורן, אותה אני מעריך מאוד, מהמהות והבחירה שלה להתרכז אך ורק בצד המשפטי מצערת אותי מאוד.
אשמח אם פרופסור איינהורן תתייחס לתגובתי (גם אם לא תסכים איתה).
צודק לגמרי ,גם אני התאכזבתי קשות מהפרשנות שלה בענין המצומצמת לחרך המשפטי בלבד ,מכיוון שראיתי בה דמות עם ערכים לאומיים ,שחייבים במקרה כזה לפני כל שיקול משפטי אוניברסלי ,גם אם הסב עשה טעות אמוציונלית "אין אדם נתפס בשעת צערו " הוא יותר מצודק מהבחינה העקרונית של מהות חיינו ואחיזתנו בארץ
איפה הימים של" נפולת של נמושות" ,לתת לגיטימציה משפטית להוצעת ילד יהודי ממדינת היהודים ואולי גם מהיהדות ,ממש מאכזב ,גם אני אשמח עם כבודה הפרו'פ תגיב לתגובה שלך
א. היא מציינת מפורש בתחילת המאמר שמטרתו היא לסכם את ההיבטים המשפטיים והלקחים ולא את התמונה המלאה.
ב.לצערנו, החוק בישראל לא תוקן בעקבות פרשת יוסלה שוחמכר("איפה יוסלה?") וכנראה שגם לא יתוקן עכשיו. זה רק עניין של זמן עד למקרה הבא.
זו לא "התעלמות". זה קיום אמנה שמדינת ישראל משתתפת בה.
ניתן להבין את השיקולים שכתבת אך כמו שציינת בעצמך, הם אינם משפטיים ולפיכך, אינם צריכים להשפיע.
מדוע אני כותב זאת (הרי אינני פרופ' איינהורן) ולכאורה, ציינת בדבריך שאתה מודע שנימוקיך הנוספים, אינם משפטיים? כך שלכאורה, לא קיימת שום מחלוקת ולכאורה, לא הוספתי שום מידע חדש לדיון הציבורי?
התשובה אלמנטרית ביותר: גם אם אין לי מה להוסיף לדיון המשפטי הנוכחי עצמו (הגם שאינני מכיר את כל הפרטים, כמו לדוגמא , זה המובא בתגובה #1 – לא התעמקתי אם הוא נכון או לא נכון) אני יודע בוודאות, שהמחלקות המהותית הקיימת בישראל בין תומכי ישראל הדמוקרטית לתומכי אייטולות המשפט ("בית המשפט" האקטיביסטי) – היא בדיוק סביב התשובה לשאלה, האם בית המשפט – ככל עליון שיקרא לעצמו – צריך לקיים את לשון החוק כפי שחוקק או שהוא רשאי להכניס לפסיקתו, דיעות שונות ומושונות שהוא מוצא לנכון.
ברור לך שאייטולות המשפט, ב-110% מהפעמים, "פוסקים" תוך לקיחת 2 משפטים מהחוק הזה ו-3 משפטים מהחוק ההוא, במטרה אחת ויחידה – להסוות את דעתם הפרטית כבעלת ציביון משפטי (הפיראט הראשי, אהרון ברק, אף הלך בחלק מהמקרים רחוק עוד יותר: לדברי ההסבר לחוק ו/או הדיונים בוועדות השונות – במטרה מוצהרת לא לקיים אל לשון החוק ככתובו, אלא עפ"י המקורות החלופיים שהוא ניסה לגייס, אפשר היה לנסות לצייר שהמחוקק התכוון למשהו אחר מהכתוב החוק, למיטב זכרוני).
כך שבשלב הזה של הדיון הציבורי בשאלה זו (אינני רוצה להכריע בשאלה האם טובת הכלל בישראל, חשובה פחות או יותר מגורלו של ילד בודד), מומלץ מאוד לברך את השופטים על הצמדות לחוק (אמנה בינלאומית במקרה זה, זה קצת שונה מחוק ישראלי) ואי מתן לדיעות פרטיות להשפיע.
אם היינו במציאות אחרת, בה בית המשפט הישראלי (במיוחד העליון שבהם), לא פועל על מנת לקדם אג'נדה פוליטית בצורה כמעט גלויה, בה לא ניתן לדעת רק על פי זהות משתתפי הדין – בעד או נגד מי יפסוק השופט, יתכן והיינו מסכימים. כל עוד, מפלגת בג"צ מנהלת בפועל את המדינה, כיוון שאין בלם כלפי הרשות השופטת (כפי שכתבתי כאן בכמה תגובות), תוך התעלמות מוחלטת מחיי, כלכלתם ובטחונם של ישראלים – תוך נימוקים אבסורדיים בחלק מהמקרים, להם אייטולות המשפט מנסים להשוות ציביון משפטי – יש לברך שופטים, המקפידים במקרים ברורים (אלה הנידונים בשלום/משפחה ובמחוזי הם לרוב כאלה) על מילוי החוק. כאשר המצב יחזור לאיזון (אם זה עוד ניתן, אם השופטים והפרקליטות עוד לא חצו את הסף, ממנו אין חזרה – ע"ע ניסיון מינוי של גל הירש למפכ"ל המשטרה או זה של ד"ר מאיה פורמן רזניק, רק כדוגמית), אפשר יהיה לקיים דיון האם, כיצד ומתי – יכול בית המשפט להתחשב בשיקולים שכתבת.
למען הסר ספק, אינני פרופ' איינהורן. כל הכתוב, על דעתי בלבד 🙂
יש לך המון אי דיוקים, חצאי אמיתות ואף שקרים בוטים.
1) הילד נולד כיהודי וישראלי? מי אמר משפחת החוטפים? הילד מגיל חודש באיטליה, 5 שנים במסגרות איטלקיות ובקושי מדבר עברית.
2) משפחת בירן יהודים כמו משפחת פלג אם לא יותר, מה שבטוח זה שהם לא חוטפים יתומים בשבת!!!
3) מה אתה יודע על רצון הוריו? על פי פסק הדין והראיות שהוגשו לבית המשפט בישראל הזוג הצעיר בירן חיפש לקנות דירה במילאנו ועמית רצה להתמחות באיטליה.
4) בית המשפט באיטליה היא הסמכות היחידה שיכולה לדון בעתיד הילד, שמקום המגורים הרגיל שלו הוא איטליה, בית המשפט בישראל יכול לדון רק בחטיפה על פי אמנת האג.
5) ישראל היא מדינה ככל המדינות ועם ישראל הוא עם ככל העמים!!! תחושת האני ואפסי עוד שאנחנו ה"עם הנבחר" לא מחזיקה מים, תחיה עם זה.
לאחמד
המחלוקת הקיימת בישראל היא לדעתי לא בין תומכי ישראל הדמוקרטית ובין תומכי שלטון "אייטולות המשפט"
אלא בין תומכי ישראל – מדינת הלאום היהודית לבין תומכי "מדינת כל אזרחיה "
"מדינה יהודית" כפי שנכתב במגילת העצמאות שם אין אזכור לדמוקרטית, דמוקרטיה היא רק שיטת ממשל אפשרית , ולא בטוח שאי פעם היתה פה דמוקרטיה מהותית ,את התוספת דמוקרטית הכניסו בתחילת שנות ה90 דווקא "אייטולות המשפט" יחד עם חוק כבוד האדם וחירותו כחוק על המפורש ע"י העליונים בראש החץ של מחנה "כל אזרחיה "כראות עיניהם כשלנגד עיניהם מטרת העל לעקור את "המדינה היהודית שכדברי "הכהן הגדול" שלהם אהרון (ברק) מתחילה ונגמרת בנתב"ג
mister mush מי ומה זה עם ישראל ולמה לכל הרוחות הוא נתקע פה במה שהיה עד לפני כ מאה שנים "החצר האחורית " של "דאר אל אסלם" ,אתה יודע ? כי אם לא אז בן גוריון בוועדת פיל 1937 יזכיר לך הוא נשאל מה הקשר שלו ושל יהודים עולים כמותו לארץ הזאת ,ובלי להתבלבל הרים את ספר התנ"ך וענה זה "הקושאן" שניתן לנו על הארץ הזו, הוא לא היה חבר למנסרי הענף שיושבים עליו (כמוך) כי בלי"הקושאן" כולנו סתם חתיכת קולוניאליסטים ,אז כדי שתפתח מדי פעם את אותו "קושאן" ותראה מי ומה זה עם ישראל ,מה התפקיד שלו כלפי האנושות ולטובת כל העמים " ונברכו בך כל משפחות האדמה"ולמה דווקא פה ,(אגב זה "בסט סלר" שמילירדים – הרוב מקבלים כאמת) אתה לא חייב להאמין ,רק כדי שתבין שלכל עם בארצו יש "אתוס מכונן" שמתוכו נבנית זהותו והלגיטימיות שלו באותה הארץ וזה שלנו הוא התנ"ך , שם משיח היא לא מילת גנאי , ואני שמח להקרא משיחי , הציפיה לביאת המשיח היא אחת מ 13 עיקרי היהדות כלומר אותו "עם ישראל"
לא בקיא כפרופ׳ איינהורן בחוק הבינלאומי. אבל, לפרשה הזו היבטים נוספים. בעקבות התאונה יפסקו פיצויים של מיליונים. מן הסתם למי שיהיה אפוטרופוס תהיה גישה לכסף זה. צריך כאן גרסה פשוטה של משפט שלמה.חתימה מראש של הסב ושל הדודה על כך שלא תהיה להם גישה לכסף זה. אח״כ יש לדון היכן יגדל הילד.
למה אתה חושב שמישהו יוכל להינות מהכסף הזה חוץ מאיתן? לא רק שיש שופט שלו צריך לתת דין וחשבון על כל הוצאה אלא שהשופט באיטליה מינה לקייס גם אפוטרופוס משני, עורכת דין שתבטיח ותטפל בכספי הילד.
מוסר ההשכל המשמעותי כאן הוא שהורים צריכים לקחת בחשבון שאסונות יכולים להתרחש, וכדאי מאוד להשאיר הוראות ברורות לגבי מה יקרה עם ילדיהם כשהם לא יהיו עוד בסביבה.
mush סע סע סע לברלין ושם תחיה לך במדינה ככל המדינות ככל העמים , אתה בסה"כ חתיכת קולוניאליסט כובש ב"דאר אל אסלם"
שרון, אתה/את סתם משיחית שחושבת שעם ישראל מורם מכל העמים, זאת תפיסה אליטיסטית, גזענית ומקור כל הרע האפשרי.
למה אתה/את חושבת שאת מיוחדת או מורמת ממישהו אחר?
הבעיה היא, שהסב עשה מהלך ששיחק לידיים של הצד השני. גם אם כל הטענות שלהם מוצדקות ונכונות, מהלך כזה מציב אותם בבעיה קשה: עורכי הדין של הדודה משתמשים וישתמשו בזה נגדם. כיום הסב אף יתקשה להיפגש עם נכדו או לנהל מאבק באיטליה, מאחר שהוצא נגדו צו מעצר בינלאומי. ברגע שכף רגלו תדרוך באיחוד האירופי, הוא ייזרק לכלא. מוזר לי שהם הסכימו לחתום על משמורת זמנית לדודה, מי חותם על דבר כזה? ועוד בלי ייעוץ משפטי הדוק. בלי להכיר את החוקים באיטליה.
הסיפור הזה של הוצאת אפוטרופסות במרמה הוא לחלוטין המצאה של משפחת פלג. כן הייתה החלטה מעל מיטתו של איתן מיד כשקרה האסון (מכיוון שמישהו היה צריך לקבל את ההחלטות לגבי הטיפול הרפואי באיתן). אבל החשוב פה הוא שלאחר מכן נושא האפוטרופסות נידון בבית משפט באיטליה במהלך חודשיים! בית המשפט הקשיב לשני הצדדים וגם לעדויות של רופאים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, משפחה וחברים. בית המשפט באיטליה נתן את האפוטרופסות לאיה בירן מכיוון שאיתן גדל באיטליה ובית המשפט מצא שזה לא לטובתו לנתק אותו מכל מה שהוא מכיר ולשלוח אותו לישראל. משפחת פלג היא לא המשפחה היחידה של איתן. איתן גדל ליד הדודה ויש לו באיטליה גם סבא וסבתא ובנות דודות וחברים שאיתם היה אמור לעלות לכיתה א׳. למען הסר ספק, איתן היה במסגרת של גן שממשיך לכיתה א׳ (הגן וכיתה א׳ הם באותו בי״ס והוריו הם אלה שרשמו אותו לשם). משפחת פלג לא הייתה מרוצה מהחלטת בית המשפט והגישה ערעור. מועד הדיון נקבע לדצמבר אבל שמואל פלג החליט לא לחכות לערעור ולעשות דין לעצמו. מעבר לעובדה שמדובר במעשה בלתי חוקי, מדובר פה במעשה שבראש ובראשונה פוגע באיתן. איתן היה בתהליך שיקומי (פיזי ופסיכולוגי) בשלושת החודשים מאז האסון. הסבא ערער את עולמו מחדש. מי עושה דבר כזה לילד קטן שעבר טראומה כל כך גדולה? לשלוף אותו ממציאות אחת למציאות אחרת בלי הכנה מראש? בלי לתת לו להפרד מכל מה שהוא מכיר? בלי לתת לו אפילו לקחת את הדובי שהוא ישן איתו בלילה? אין לזה שום הצדקה! בראש ובראשונה צריך לחשוב על טובת הילד. חשוב גם לציין שאיה בירן לא הרחיקה אותו ממשפחת פלג. ביום החטיפה איתן היה אמור לבלות עם הסבא מ-11:30 ועד 18:30. אם היא הייתה מקציבה להם זמן יותר קצר לסבא לא היה מתאפשר לארגן את החטיפה. עם כל הצער על אובדן בתו, בשורה התחתונה, מעשה החטיפה הוא מעשה עברייני ואנוכי שפגע בראש ובראשונה באיתן. שמואל פלג מצדיק את המעשה בכך שהוא הסבא אבל לסבא מצד האם אין יותר זכויות מאשר לסבא מצד האב. משפחת בירן לא רצה לתקשורת אבל הכאב על אובדן הבן הוא לא יותר קטן מהכאב על אובדן הבת. צו המעצר שיצא מוצדק. החלטות בתי המשפט בישראל מוצדקות גם הן, גם מבחינה חוקית וגם מבחינה מוסרית.
ההתייחסות לחוק היבש בלבד היא בעייתית מאוד.
אני מכיר מקרה בו האם חטפה את הילד למדינה אחרת שגררה רגליים בכוונה יותר משנתיים, כי יש שם חוק מקומי שלאחר שנתיים כבר אי אפשר להוציא את הילד
בסופו של הליך משפטי ארוך ומתיש, האב ניצח ומיד הוציא את בנו מאותה מדינה, אבל המחיר שהוא שילם היה פשיטת רגל עמוקה, הוא ירד לחלוטין מכל נכסיו.
אמנה זה נחמד, אבל רק אם כל המדינות מקיימות אותה. הן לא.
ישראל לא צריכה להיות השופר לפני המחנה.
שוב גישה מקילה להתנהלות פושעת של הסב והסבתא .יש לקרוא פסק דין באיטליה כדי להבין כמה הם רואים את הסב באור איום ונורא.הכותבת השמיטה ,מסיבותיה שלה , מספר עובדות קריטיות :
1.הסב הפסיד באיטליה במספר ערכאות שיפוטיות את האפוטרטפסות .השופטים באיטליה בחנו לעומק את נסיבות שני הצדדים והיה להם מובן בקובעם שטובת איתן היא באיטליה .
2.הסכא והסבתא בארץ שכרו אדם כדי לחטוף את איתן,פעולה שעלתה יותר מ ארבעים אלף אירו .מניחה שלזה שימשו כספי תורמים ,שזה איום נורא
3.החטיפה פוגעת קשות באיתן ובאיה ובסביו מצד האב אך עדיין בתי המשפט בארץ מרחמים על הסב והסבתא שפשעו
טוב שיש מערכת שיפוטית איטלקית .שם יש צדק .הם רואים את מעשי הסב והסבתא וברור להם שזה אקט אנוכי גרידא שמונע משנאה עצומה לאיה.באיטליה מזהירים מפני חטיפה נוספת בארץ ופגיעה באיה על ידי הסב .מזעזע ומעורר פלצות .יש לזכור ,טל בחרה לגור רחוק מאביה אימה ואחותה ועשתה הכול להמשיך להיות מאושרת באיטליה .בפייסבוק שלה היא רק שלחה לבבות לאיה.
דרשני
הלב ממש לא יוצא אל הסב .איך אפשר לומר דבר כה מופרך על אדם שפוגע בנכדו. ביודעין.